ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאַחַר אֵלּוּ הַהַקְדָּמוֹת נֹאמַר שָׁרִיר וְקַיָּם. וְזֶהוּ אָמְרָם: "אַבַּיֵּי וְרָבָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ* כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי •", אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּגְזְרֵם הָעִיּוּן הַטִּבְעִי, אֲבָל הַכַּוָּנָה: שֶׁכָּל מִי שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה פָּעֳלוֹ פֹּעַל הָרְפוּאָה וְהוּא הֵמִיר הַנִּמְזָג*, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּשֶׁיִּהְיוּ סַמִּים אוֹ דִּבּוּרִים שֶׁיְשַׁנּוּ הַנִּמְזָג הַפְּרָטִי בִּסְגֻלָּתָם, אֵין בָּהֶם צַד אִסּוּר וְלֹא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עֲשִׂיַּת צוּרָה מְיֻחֶדֶת לִרְפוּאָה עַל זֶה מֻתָּר, וְהָכִי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא (שבת סה א): "יוֹצְאִין בְּסֶלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּינִית*, מַאי צִינִית – בַּת אַרְעָא*, וְהִקְשׁוּ: מַאי שְׁנָא סֶלַע*, אִי דַּאֲקושָׁא – לִיעֲבִיד לֵיהּ חַסְפָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם שׁוּכְתָא – לִיעֲבִיד לֵיהּ טַסָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם צוּרְתָא – לִיעֲבִיד לֵיהּ פּוּלְסָא. אָמַר אַבַּיֵּי: שְׁמַע מִינַהּ כּוּלְּהוּ מְעַלּוּ לַהּ". וְהִנֵּה מִזֶּה הַמִּין, כִּי אֵין בֵּין זֶה וּבֵין תְּלִיַּת הָעֶשֶׂב הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן עֲרָב פַאוּנְיָ"ה כְּלוּם. וְכָל מַה שֶּׁנּוֹדַע הֶתֵּרוֹ בַּתַּלְמוּד, הוּא מִזֶּה הַמִּין.
כוונה להשגת תועלת מכח שמיימי
אֲבָל מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי וְשֶׁנּוֹדַע אִסּוּרוֹ בַּתַּלְמוּד הוּא מִמִּין הָאַחֵר, וְהוּא: שֶׁאוֹתָן הָאֻמּוֹת בַּזְּמַן הַקָּדוּם הָיוּ מְדַמִּין לַעֲשׂוֹת פְּעָלִים אוֹ דִּבּוּרִים לְהַשִּׂיג מֵהֶם תּוֹעֶלֶת מִצַּד הַגָּעַת רְצוֹן בַּעַל הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי אֲלֵיהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה מִזֶּה הַמִּין הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִקָּר* אוֹ שֶׁיִּהְיֶה פֹּעַל הַבַּטָּלָה, נֶאֱסַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
___________________________________
דְּאָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ – אמרו שניהם. הֵמִיר הַנִּמְזָג – החלפת ההרכבות. בְּסֶלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּינִית – מטבע שעל מכה. בַּת אַרְעָא – מכה שהיא תחת הרגל וקושר שם מטבע (סלע) לרפואה. מַאי שְׁנָא סֶלַע וכו' – מה מיוחד בסלע אם מצד קושיו - יעשה לו חרס, אם מצד לחלוחית שבו - יעשה לו טס כסף, אלא מצד הצורה שעל המטבע - יעשה כך על עץ. אמר אביי מכאן שכל המרכיבים (קושי, לחלוחית, צורה) מועילים. שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִקָּר – שהוכח שפעולה זו מועילה.
ביאורים
לאחר הסברו של הר"ן על פעולת הכוחות בעולם, נוכל להבין את דברי הגמרא, מה נכלל ב'דרכי האמורי' ומה לא. לפי הר"ן, פעולות הנעשות 'משום רפואה', הן בגדר 'פועל סגולי'. האדם עושה פעולה בתקווה לשנות חומר מסוים בגוף, הממוזג כאמור, מהיסודות השונים. מטרת השינוי היא לגרום שינוי במזג הנברא כולו, אם לרפואה אם לנזק. אין זה משנה מהו אופן הפעולה, נתינת סממנים או עשיית צורה, כל עוד כוונת האדם היא לשנות את המזג, זוהי פעולה בדרכים טבעיות ולפיכך היא מותרת.
הפעולה מקבלת שם כישוף ונאסרת, כאשר כוונת הפועל היא לרצות בפעולתו כח עליון, כביכול, מבלעדי הקב"ה. כתוצאה מכך, יאות אותו הכח, ויעשה כרצון המכשף. מדברי הר"ן נראה שמכשפים אלו מאמינים שפעולתם אכן מרצה את הכוחות המדוברים. אך האמת היא שכישופים אלו פועלים ככל פעולות ה'פועל הסגולי'. על אף שפעולות אלו אינן מצליחות בזכות הכוחות העליונים, התורה אסרה אותם, כיוון שהן 'דרכי עבודה זרה'. הן גורמות למכשף אשר בטוח שפעולתו הצליחה בזכות כוחות אלו, לרומם אותם, ולאחר מכן אף לעבוד להם.
הרחבות
•דרכי האמורי
כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. דרכי האמורי הן אמונות טפלות וחיקוי מעשי-גויים חסרי טעם, כגון אדם שנפלה הפת מפיו ומשום כך חושש כל היום מהיזק [סנהדרין סה:] מעשים אלה אסורים משום "ובחוקותיהם לא תלכו" [ויקרא יח, ג]. הרמב"ם סובר שמעשים אלה הותרו לצורך רפואה רק כאשר הרופאים קבעו שמעשה זה אכן מרפא [הלכות שבת יט, יג]. מכל מקום הוא מתיר להגיד "לחשים" על חולה אם הדבר יועיל מבחינה פסיכולוגית לרפואתו [הלכות עבודה זרה יא, יא]. הר"ן לעומת זאת סובר שאין צורך בקביעת הרופאים, ואסרו לעשות רק דבר שידוע שאינו מועיל [שבת ל: בפירושו על הרי"ף]. בעל ספר החינוך כותב שיש מעשים שחז"ל התירו אף שאנו היינו אוסרים אותם משום דרכי האמורי, אבל בכל זאת אין להתיר על פי זה מעשים שנראים בעינינו כדומים להם [ספר החינוך מצוה תקיא].
אף על פי שאסור לעשות מעשים על פי אמונות תפלות, יש מושג אמיתי הנקרא "סימן", כגון ה'סימנים' שאנו עורכים על השולחן בראש השנה לסימן טוב לכל השנה [כריתות ו.]. הסבר הר"ן להבדל ביניהם הוא שבניחוש אין טעם וסברא, לעומת זאת בנתינת הסימן יש הגיון. הר"ן נותן דוגמא לדבר, כגון מי שאומר: 'אם ירד גשם לא אצא לדרך', שאין זה ניחוש אלא מנהג העולם שלא לצעוד בגשם [חידושי הר"ן חולין צו:].
שאלות לדיון
האם ניתן להגדיר חלק מהרפואה האלטרנטיבית כ"דרכי האמורי"?
"מִצַּד הַגָּעַת רְצוֹן בַּעַל הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי" – כיצד ייתכן ש"כוח שמיימי" הוא רע?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
מהי אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
פריחת הגאולה!
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
איך לקשור את הסכך?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
