ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השנים עשר חלק י"ב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאַחַר אֵלּוּ הַהַקְדָּמוֹת נֹאמַר שָׁרִיר וְקַיָּם. וְזֶהוּ אָמְרָם: "אַבַּיֵּי וְרָבָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ* כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי •", אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּגְזְרֵם הָעִיּוּן הַטִּבְעִי, אֲבָל הַכַּוָּנָה: שֶׁכָּל מִי שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה פָּעֳלוֹ פֹּעַל הָרְפוּאָה וְהוּא הֵמִיר הַנִּמְזָג*, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּשֶׁיִּהְיוּ סַמִּים אוֹ דִּבּוּרִים שֶׁיְשַׁנּוּ הַנִּמְזָג הַפְּרָטִי בִּסְגֻלָּתָם, אֵין בָּהֶם צַד אִסּוּר וְלֹא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עֲשִׂיַּת צוּרָה מְיֻחֶדֶת לִרְפוּאָה עַל זֶה מֻתָּר, וְהָכִי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא (שבת סה א): "יוֹצְאִין בְּסֶלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּינִית*, מַאי צִינִית – בַּת אַרְעָא*, וְהִקְשׁוּ: מַאי שְׁנָא סֶלַע*, אִי דַּאֲקושָׁא – לִיעֲבִיד לֵיהּ חַסְפָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם שׁוּכְתָא – לִיעֲבִיד לֵיהּ טַסָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם צוּרְתָא – לִיעֲבִיד לֵיהּ פּוּלְסָא. אָמַר אַבַּיֵּי: שְׁמַע מִינַהּ כּוּלְּהוּ מְעַלּוּ לַהּ". וְהִנֵּה מִזֶּה הַמִּין, כִּי אֵין בֵּין זֶה וּבֵין תְּלִיַּת הָעֶשֶׂב הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן עֲרָב פַאוּנְיָ"ה כְּלוּם. וְכָל מַה שֶּׁנּוֹדַע הֶתֵּרוֹ בַּתַּלְמוּד, הוּא מִזֶּה הַמִּין.
כוונה להשגת תועלת מכח שמיימי
אֲבָל מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי וְשֶׁנּוֹדַע אִסּוּרוֹ בַּתַּלְמוּד הוּא מִמִּין הָאַחֵר, וְהוּא: שֶׁאוֹתָן הָאֻמּוֹת בַּזְּמַן הַקָּדוּם הָיוּ מְדַמִּין לַעֲשׂוֹת פְּעָלִים אוֹ דִּבּוּרִים לְהַשִּׂיג מֵהֶם תּוֹעֶלֶת מִצַּד הַגָּעַת רְצוֹן בַּעַל הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי אֲלֵיהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה מִזֶּה הַמִּין הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִקָּר* אוֹ שֶׁיִּהְיֶה פֹּעַל הַבַּטָּלָה, נֶאֱסַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
___________________________________
דְּאָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ – אמרו שניהם. הֵמִיר הַנִּמְזָג – החלפת ההרכבות. בְּסֶלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּינִית – מטבע שעל מכה. בַּת אַרְעָא – מכה שהיא תחת הרגל וקושר שם מטבע (סלע) לרפואה. מַאי שְׁנָא סֶלַע וכו' – מה מיוחד בסלע אם מצד קושיו - יעשה לו חרס, אם מצד לחלוחית שבו - יעשה לו טס כסף, אלא מצד הצורה שעל המטבע - יעשה כך על עץ. אמר אביי מכאן שכל המרכיבים (קושי, לחלוחית, צורה) מועילים. שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִקָּר – שהוכח שפעולה זו מועילה.
ביאורים
לאחר הסברו של הר"ן על פעולת הכוחות בעולם, נוכל להבין את דברי הגמרא, מה נכלל ב'דרכי האמורי' ומה לא. לפי הר"ן, פעולות הנעשות 'משום רפואה', הן בגדר 'פועל סגולי'. האדם עושה פעולה בתקווה לשנות חומר מסוים בגוף, הממוזג כאמור, מהיסודות השונים. מטרת השינוי היא לגרום שינוי במזג הנברא כולו, אם לרפואה אם לנזק. אין זה משנה מהו אופן הפעולה, נתינת סממנים או עשיית צורה, כל עוד כוונת האדם היא לשנות את המזג, זוהי פעולה בדרכים טבעיות ולפיכך היא מותרת.
הפעולה מקבלת שם כישוף ונאסרת, כאשר כוונת הפועל היא לרצות בפעולתו כח עליון, כביכול, מבלעדי הקב"ה. כתוצאה מכך, יאות אותו הכח, ויעשה כרצון המכשף. מדברי הר"ן נראה שמכשפים אלו מאמינים שפעולתם אכן מרצה את הכוחות המדוברים. אך האמת היא שכישופים אלו פועלים ככל פעולות ה'פועל הסגולי'. על אף שפעולות אלו אינן מצליחות בזכות הכוחות העליונים, התורה אסרה אותם, כיוון שהן 'דרכי עבודה זרה'. הן גורמות למכשף אשר בטוח שפעולתו הצליחה בזכות כוחות אלו, לרומם אותם, ולאחר מכן אף לעבוד להם.
הרחבות
•דרכי האמורי
כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. דרכי האמורי הן אמונות טפלות וחיקוי מעשי-גויים חסרי טעם, כגון אדם שנפלה הפת מפיו ומשום כך חושש כל היום מהיזק [סנהדרין סה:] מעשים אלה אסורים משום "ובחוקותיהם לא תלכו" [ויקרא יח, ג]. הרמב"ם סובר שמעשים אלה הותרו לצורך רפואה רק כאשר הרופאים קבעו שמעשה זה אכן מרפא [הלכות שבת יט, יג]. מכל מקום הוא מתיר להגיד "לחשים" על חולה אם הדבר יועיל מבחינה פסיכולוגית לרפואתו [הלכות עבודה זרה יא, יא]. הר"ן לעומת זאת סובר שאין צורך בקביעת הרופאים, ואסרו לעשות רק דבר שידוע שאינו מועיל [שבת ל: בפירושו על הרי"ף]. בעל ספר החינוך כותב שיש מעשים שחז"ל התירו אף שאנו היינו אוסרים אותם משום דרכי האמורי, אבל בכל זאת אין להתיר על פי זה מעשים שנראים בעינינו כדומים להם [ספר החינוך מצוה תקיא].
אף על פי שאסור לעשות מעשים על פי אמונות תפלות, יש מושג אמיתי הנקרא "סימן", כגון ה'סימנים' שאנו עורכים על השולחן בראש השנה לסימן טוב לכל השנה [כריתות ו.]. הסבר הר"ן להבדל ביניהם הוא שבניחוש אין טעם וסברא, לעומת זאת בנתינת הסימן יש הגיון. הר"ן נותן דוגמא לדבר, כגון מי שאומר: 'אם ירד גשם לא אצא לדרך', שאין זה ניחוש אלא מנהג העולם שלא לצעוד בגשם [חידושי הר"ן חולין צו:].
שאלות לדיון
האם ניתן להגדיר חלק מהרפואה האלטרנטיבית כ"דרכי האמורי"?
"מִצַּד הַגָּעַת רְצוֹן בַּעַל הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי" – כיצד ייתכן ש"כוח שמיימי" הוא רע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
