ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מנחם מנדל בן חנה רות הי"ו
"בְּרֵאשִׁית"
[לְפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית]
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א א-ב).
חומר הבריאה
כָּל הַמְפָרְשִׁים הָאֲמִתִּיִּים הִסְכִּימוּ בְּפֵרוּשׁ אֵלּוּ הַכְּתוּבִים, שֶׁכַּוָּנָתָם לוֹמַר כִּי בְּרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה נִבְרָא חֹמֶר מְשֻׁתָּף* לְכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ*. וְאִם קְצָתָם* סָבְרוּ שֶׁהַכַּוָּנָה בְּאָמְרוֹ "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" שֶׁהָיוּ שְׁנֵי חֳמָרִים נִבְדָּלִים* – חֹמֶר הַשָּׁמַיִם וְחֹמֶר הָאָרֶץ, כֻּלָּם הִסְכִּימוּ כִּי זֶה הַפָּסוּק הַשֵּׁנִי כָּלַל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם אָבוֹת לְכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְהֵם: הָ"אֵשׁ" הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "וְחֹשֶׁךְ"*, וְהָ"אֲוִיר" הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "וְרוּחַ אֱלֹהִים", וְהַ"מַּיִם" וְהֶ"עָפָר" הַנִּכְלָלִים בְּמִלַּת "תְּהוֹם".
ההסתפקות בחומר אחד
וְאָמְנָם, חִיְּבָה הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית לִהְיוֹת חֹמֶר אֶחָד מְשֻׁתָּף לְכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, לִהְיוֹת* הָרָצוֹן מֵאִתּוֹ לְהַמְשִׁיךְ טֶבַע הַהֲוָיָה כְּפִי הָאֶפְשָׁרוּת*, לֹא לִבְרֹא דְּבָרִים רַבִּים יֵשׁ מֵאַיִן, אַחַר שֶׁיֵּשׁ* בְּאֶפְשָׁרוּת חֹמֶר אֶחָד לִכְלֹל כֻּלָּם. וְלָזֶה*, אִם נִצְטָרֵךְ לְהוֹדוֹת לִהְיוֹת חֹמֶר הַשָּׁמַיִם חֹמֶר אַחֵר*, הָיָה מִפְּנֵי שֶׁהַצּוּרָה הַגַּלְגַּלִּית* לֹא יִהְיֶה לָהּ אֶפְשָׁרוּת לָחוּל בְּחֹמֶר הָאָרֶץ, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים מִגַּלְגַּל הַיָּרֵחַ וּלְמַטָּה יֵשׁ לְצוּרָתָם אֶפְשָׁרוּת לָחוּל בְּחֹמֶר זֶה, יִהְיֶה אִם כֵּן הַמְצָאַת שְׁנֵי חֳמָרִים בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן יֵשׁ מֵאַיִן לְלֹא תוֹעֶלֶת, וְדַי בַּחִדּוּשׁ הַזֶּה הַנִּפְלָא בְּהֶכְרֵחַ.
חומר אחד - לצורך האדם
וְעוֹד, שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הַמְּצִיאוּת כֻּלּוֹ הַתַּחְתּוֹן הָיָה לְצֹרֶךְ הָאָדָם וּבִשְׁבִילוֹ, וְהַצֹּרֶךְ הַגָּדוֹל לוֹ בָּהֶם הוּא מְזוֹנוֹ אֲשֶׁר לוֹקֵחַ מֵאִתָּם, עַד שֶׁחֹמֶר הָאָדָם הַקָּרוֹב נִלְקָח מֵהַמֻּרְכָּבִים הָאֲחֵרִים – צְמָחִים אוֹ בַּעֲלֵי חַיִּים, אֲשֶׁר מֵשִׁיב אוֹתָם בְּכֹחוֹתָיו הַטִּבְעִיּוֹת* לְעֶצֶם גּוּפוֹ. וְזֶה אָמְנָם הוּא מִצַּד הַשִּׁתּוּף הַנִּמְצָא בֵּינֵיהֶם בַּחֹמֶר, וְאִלּוּ הָיָה מֵחֹמֶר אַחֵר הָיָה זֶה מִכַּת הַנִּמְנָע*, עַד שֶׁהִסְכִּימוּ הַחֲכָמִים כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיּוּשַׁב* הַיְסוֹד הַפָּשׁוּט* עֶצֶם גּוּפוֹ עִם הֱיוֹתוֹ חֵלֶק מֵחֲלָקָיו, יַעַן הֱיוֹתוֹ חוֹלֵק עָלָיו* בִּפְשִׁיטוּת וְהַרְכָּבָה. וְאִם זֶה רָחוֹק*, מַה יִּהְיֶה* בְּחֹמֶר אַחֵר לֹא יִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ* בְּדָבָר. וְאִם כֵּן, יִהְיוּ הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם מֵחֹמֶר אַחֵר, אִם מְנֻגָּדִים אֵלָיו וְאִם בִּלְתִּי נְאוֹתִים. וְלָכֵן הוּשַׂם מַה שֶּׁיִּשְׁתַּתֵּף עִם הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בִּכְלָלוֹ – חֹמֶר אֶחָד. וְאָמְנָם, הֱיוֹת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן חֹמֶר אַחֵר, אֵין הִתְנַגְּדוּת אֶל הָאָדָם בָּזֶה, כִּי לֹא יִשְׁתַּתֵּף* עִמּוֹ מִצַּד חוֹמְרוֹ רַק מִצַּד צוּרָתוֹ*, וְאֵין לַצּוּרָה הִפּוּךְ.
___________________________________
חֹמֶר מְשֻׁתָּף – חומר אחיד. מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ – כדור הארץ ומה שעליו. קְצָתָם – חלק מהמפרשים (רמב"ם, רמב"ן). נִבְדָּלִים – שונים זה מזה. הָ"אֵשׁ" הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "וְחֹשֶׁךְ" – למרות שהאש שלנו מאירה, האש כיסוד בבריאה היא חשוכה (עיין רמב"ן בראשית א, א). לִהְיוֹת – מפני, מחמת. כְּפִי הָאֶפְשָׁרוּת – במידת היכולת. אַחַר שֶׁיֵּשׁ – מכיוון שיש. וְלָזֶה – ולכן. חֹמֶר אַחֵר – חומר שונה מהארץ, כדעת מקצת המפרשים שנזכרו לעיל. הַצּוּרָה הַגַּלְגַּלִּית – מבנה מערכת השמש והכוכבים. מֵשִׁיב אוֹתָם בְּכֹחוֹתָיו הַטִּבְעִיּוֹת – משנה אותם בעזרת מערכת העיכול. מִכַּת הַנִּמְנָע – בלתי אפשרי. שֶׁיּוּשַׁב – ישתנה, יתהפך. הַיְסוֹד הַפָּשׁוּט וכו' – דבר שאינו מורכב מכמה יסודות אינו יכול להיות חלק מתזונת האדם ובניינו, כי האדם יצור מורכב ושונה בתכונתו מיסוד פשוט. חוֹלֵק עָלָיו – שונה ממנו. רָחוֹק – לא יתכן. מַה יִּהְיֶה – קל וחומר. עִמּוֹ – עם האדם. כִּי לֹא יִשְׁתַּתֵּף וכו' – יש התאמה בין האדם לעולם העליון מצד התוכן הפנימי המשותף, ולא מצד החומר הגשמי. צוּרָתוֹ – מהותו.
הקדמה
הדרוש הראשון בדרשות הר"ן עוסק בפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". דרוש זה בלול בפרשנות, אמונה ומוסר:
בפרשנות – ביאור מקורי ועמוק לפסוק הפותח את התורה. אגב פירוש פסוק זה פותח הר"ן צוהר לביאור מספר סוגיות עמומות בפרשיות בראשית-נח : ביאור לסדר ימי הבריאה, חטא אדם הראשון ועונשו, תופעת הקשת וחטאם של דור הפלגה.
באמונה – מהו היחס הנכון לכלל ישראל, מהו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ומדוע העולם הבא אינו מוזכר בתורה.
במוסר – על גאווה וענווה ומדוע כל המתגאה גאוותו משפילתו.
דרוש זה מבאר מהו החטא המרכזי של האנושות בעטיו הגיע המוות לעולם, ומתווה דרך בדבקות באלוהים חיים המהווה תיקון לכך.
ביאורים
קריאה ראשונה בסיפור הבריאה מביאה להבנה פשוטה. בתחילה ברא הקב"ה שמים וארץ. הארץ שברא הייתה תוהו ובהו. רוח אלוהים ריחפה על פני המים והיה חושך גדול על פני התהום. אולם הבנה זו מעוררת קושיות רבות.
ראשית, בפסוקים אלו אנו למדים שהקב"ה ברא את השמים. לעומת זאת, התורה מלמדת אותנו שהקב"ה ברא את השמים ביום השני כמאמר הפסוק: "וַיֹּאמֶר אלהִים, יְהִי רָקִיעַ... וַיִּקְרָא אלהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם". אם כן, מתי נבראו השמים, ביום הראשון או ביום השני?!
שנית, התורה מספרת שרוח אלוהים ריחפה על פני המים אך הדבר תמוה. שהרי התורה לא סיפרה לנו שהמים נבראו?!
שאלות אלו ועוד הביאו את הר"ן להבנה שונה בפסוק הבריאה. הבנת הפסוק היא כך: "בְּרֵאשִׁית" – בהתחלה, " בָּרָא אֱלֹהִים " – הוציא יש מאין, " אֵת הַשָּׁמַיִם" – את החומר שממנו נבראו השמים וכל המציאות הרוחנית, "וְאֵת הָאָרֶץ" – את החומר שממנו נבראה הארץ וכל המציאות הגשמית. רק שני החומרים הללו נבראו יש מאין ואילו כל השאר נברא מהחומרים הללו. החומר שממנו נוצרה הארץ מורכב מארבעה יסודות: אש, רוח, מים ועפר. זוהי משמעותו של הפסוק השני:"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ" , זהו האש. היסוד שממנו האש נוצרת הוא מרוכז מאוד. לכן נראה לעינינו כחושך, כמו שאם נסתכל על השמש, שהיא כדור אש בוער, נראה חושך בעיניים מרוב ריכוז ועוצמה. " עַל-פְּנֵי תְהוֹם" , שמורכב מעפר ומים; " וְרוּחַ אלהִים", זהו יסוד הרוח והאוויר, "מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" . מחומר זה המורכב מארבעה יסודות נברא כל העולם שבו אנו חיים. הר"ן מחדש שהארץ והשמים לא נבראו ראשונים אלא החומר שמהם עשויים. המציאות הראשונה שנבראה לאחר בריאת חומרי יסוד אלו הוא האור.
לאור פירושו שואל הר"ן, מדוע הקב"ה ברא רק חומר אחד אשר ממנו כל הנבראים בעולם התחתון נוצרו, ולא ברא חומר שונה לכל נברא? הר"ן עונה על כך שתי תשובות:
א. מצד הבורא – הקב"ה לא עושה פעולות לחינם. אם אפשר לעשות פעולה אחת במקום שתים, אזי מחייבת החכמה האלוהית לעשות רק פעולה אחת. ולכן מיותר לברוא שני חומרים יש מאין כשכל הנבראים יכולים להיווצר מחומר אחד.
ב. מצד האדם הנברא – מטרת בריאת שאר העולם היא להביא תועלת לאדם, נזר הבריאה. רק אם יש לשאר הנבראים אותו חומר יוכל האדם להיות ניזון מהם ולהפוך אותם לחלק ממנו. המורכבות שקיימת בחומר של בעלי החיים, אשר קיימת גם באדם, מאפשרת לו לשלב אותם בגופו. אם הם היו עשויים מחומר שונה או אפילו מאותו חומר אך בעל יסוד אחד בלבד – לא הייתה אפשרות לאדם לקלוט את בשרם בגופו. דומה הדבר לאדם ששותה תרופה לעומת אדם ששותה רק יסוד כימי אחד שקיים בתרופה. במקרה זה גופו ידחה את הנוזל ולא יוכל להתאימו לצורכי גופו.
שאלות לדיון
ידוע כי התיאוריה לגבי ארבעת היסודות והגלגלים הופרכה היום על ידי המדע המודרני. האם זה סותר מבחינה מהותית את דברי הר"ן?
מדוע הקב"ה ברא רק שני חומרים יש מאין? הרי וודאי אין זה מהווה עבורו בעיה!
לרפואת מנחם מנדל בן חנה רות הי"ו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה מברכים על פיצה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אנחנו קודש למענך
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
