בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • דרשות הר"ן
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מנחם מנדל בן חנה רות הי"ו

כ"ח אדר א' תשע"ד

הדרוש הראשון

undefined

בשביל הנשמה

כ"ח אדר א' תשע"ד
4 דק' קריאה
הַדְּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן.
"בְּרֵאשִׁית"
[לְפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית]
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א א-ב).
חומר הבריאה
כָּל הַמְפָרְשִׁים הָאֲמִתִּיִּים הִסְכִּימוּ בְּפֵרוּשׁ אֵלּוּ הַכְּתוּבִים, שֶׁכַּוָּנָתָם לוֹמַר כִּי בְּרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה נִבְרָא חֹמֶר מְשֻׁתָּף* לְכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ*. וְאִם קְצָתָם* סָבְרוּ שֶׁהַכַּוָּנָה בְּאָמְרוֹ "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" שֶׁהָיוּ שְׁנֵי חֳמָרִים נִבְדָּלִים* – חֹמֶר הַשָּׁמַיִם וְחֹמֶר הָאָרֶץ, כֻּלָּם הִסְכִּימוּ כִּי זֶה הַפָּסוּק הַשֵּׁנִי כָּלַל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם אָבוֹת לְכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְהֵם: הָ"אֵשׁ" הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "וְחֹשֶׁךְ"*, וְהָ"אֲוִיר" הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "וְרוּחַ אֱלֹהִים", וְהַ"מַּיִם" וְהֶ"עָפָר" הַנִּכְלָלִים בְּמִלַּת "תְּהוֹם".
ההסתפקות בחומר אחד
וְאָמְנָם, חִיְּבָה הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית לִהְיוֹת חֹמֶר אֶחָד מְשֻׁתָּף לְכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, לִהְיוֹת* הָרָצוֹן מֵאִתּוֹ לְהַמְשִׁיךְ טֶבַע הַהֲוָיָה כְּפִי הָאֶפְשָׁרוּת*, לֹא לִבְרֹא דְּבָרִים רַבִּים יֵשׁ מֵאַיִן, אַחַר שֶׁיֵּשׁ* בְּאֶפְשָׁרוּת חֹמֶר אֶחָד לִכְלֹל כֻּלָּם. וְלָזֶה*, אִם נִצְטָרֵךְ לְהוֹדוֹת לִהְיוֹת חֹמֶר הַשָּׁמַיִם חֹמֶר אַחֵר*, הָיָה מִפְּנֵי שֶׁהַצּוּרָה הַגַּלְגַּלִּית* לֹא יִהְיֶה לָהּ אֶפְשָׁרוּת לָחוּל בְּחֹמֶר הָאָרֶץ, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים מִגַּלְגַּל הַיָּרֵחַ וּלְמַטָּה יֵשׁ לְצוּרָתָם אֶפְשָׁרוּת לָחוּל בְּחֹמֶר זֶה, יִהְיֶה אִם כֵּן הַמְצָאַת שְׁנֵי חֳמָרִים בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן יֵשׁ מֵאַיִן לְלֹא תוֹעֶלֶת, וְדַי בַּחִדּוּשׁ הַזֶּה הַנִּפְלָא בְּהֶכְרֵחַ.
חומר אחד - לצורך האדם
וְעוֹד, שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הַמְּצִיאוּת כֻּלּוֹ הַתַּחְתּוֹן הָיָה לְצֹרֶךְ הָאָדָם וּבִשְׁבִילוֹ, וְהַצֹּרֶךְ הַגָּדוֹל לוֹ בָּהֶם הוּא מְזוֹנוֹ אֲשֶׁר לוֹקֵחַ מֵאִתָּם, עַד שֶׁחֹמֶר הָאָדָם הַקָּרוֹב נִלְקָח מֵהַמֻּרְכָּבִים הָאֲחֵרִים – צְמָחִים אוֹ בַּעֲלֵי חַיִּים, אֲשֶׁר מֵשִׁיב אוֹתָם בְּכֹחוֹתָיו הַטִּבְעִיּוֹת* לְעֶצֶם גּוּפוֹ. וְזֶה אָמְנָם הוּא מִצַּד הַשִּׁתּוּף הַנִּמְצָא בֵּינֵיהֶם בַּחֹמֶר, וְאִלּוּ הָיָה מֵחֹמֶר אַחֵר הָיָה זֶה מִכַּת הַנִּמְנָע*, עַד שֶׁהִסְכִּימוּ הַחֲכָמִים כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיּוּשַׁב* הַיְסוֹד הַפָּשׁוּט* עֶצֶם גּוּפוֹ עִם הֱיוֹתוֹ חֵלֶק מֵחֲלָקָיו, יַעַן הֱיוֹתוֹ חוֹלֵק עָלָיו* בִּפְשִׁיטוּת וְהַרְכָּבָה. וְאִם זֶה רָחוֹק*, מַה יִּהְיֶה* בְּחֹמֶר אַחֵר לֹא יִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ* בְּדָבָר. וְאִם כֵּן, יִהְיוּ הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם מֵחֹמֶר אַחֵר, אִם מְנֻגָּדִים אֵלָיו וְאִם בִּלְתִּי נְאוֹתִים. וְלָכֵן הוּשַׂם מַה שֶּׁיִּשְׁתַּתֵּף עִם הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בִּכְלָלוֹ – חֹמֶר אֶחָד. וְאָמְנָם, הֱיוֹת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן חֹמֶר אַחֵר, אֵין הִתְנַגְּדוּת אֶל הָאָדָם בָּזֶה, כִּי לֹא יִשְׁתַּתֵּף* עִמּוֹ מִצַּד חוֹמְרוֹ רַק מִצַּד צוּרָתוֹ*, וְאֵין לַצּוּרָה הִפּוּךְ.
___________________________________
חֹמֶר מְשֻׁתָּף – חומר אחיד. מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ – כדור הארץ ומה שעליו. קְצָתָם – חלק מהמפרשים (רמב"ם, רמב"ן). נִבְדָּלִים – שונים זה מזה. הָ"אֵשׁ" הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "וְחֹשֶׁךְ" – למרות שהאש שלנו מאירה, האש כיסוד בבריאה היא חשוכה (עיין רמב"ן בראשית א, א). לִהְיוֹת – מפני, מחמת. כְּפִי הָאֶפְשָׁרוּת – במידת היכולת. אַחַר שֶׁיֵּשׁ – מכיוון שיש. וְלָזֶה – ולכן. חֹמֶר אַחֵר – חומר שונה מהארץ, כדעת מקצת המפרשים שנזכרו לעיל. הַצּוּרָה הַגַּלְגַּלִּית – מבנה מערכת השמש והכוכבים. מֵשִׁיב אוֹתָם בְּכֹחוֹתָיו הַטִּבְעִיּוֹת – משנה אותם בעזרת מערכת העיכול. מִכַּת הַנִּמְנָע – בלתי אפשרי. שֶׁיּוּשַׁב – ישתנה, יתהפך. הַיְסוֹד הַפָּשׁוּט וכו' – דבר שאינו מורכב מכמה יסודות אינו יכול להיות חלק מתזונת האדם ובניינו, כי האדם יצור מורכב ושונה בתכונתו מיסוד פשוט. חוֹלֵק עָלָיו – שונה ממנו. רָחוֹק – לא יתכן. מַה יִּהְיֶה – קל וחומר. עִמּוֹ – עם האדם. כִּי לֹא יִשְׁתַּתֵּף וכו' – יש התאמה בין האדם לעולם העליון מצד התוכן הפנימי המשותף, ולא מצד החומר הגשמי. צוּרָתוֹ – מהותו.

הקדמה
הדרוש הראשון בדרשות הר"ן עוסק בפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". דרוש זה בלול בפרשנות, אמונה ומוסר:
בפרשנות – ביאור מקורי ועמוק לפסוק הפותח את התורה. אגב פירוש פסוק זה פותח הר"ן צוהר לביאור מספר סוגיות עמומות בפרשיות בראשית-נח : ביאור לסדר ימי הבריאה, חטא אדם הראשון ועונשו, תופעת הקשת וחטאם של דור הפלגה.
באמונה – מהו היחס הנכון לכלל ישראל, מהו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ומדוע העולם הבא אינו מוזכר בתורה.
במוסר – על גאווה וענווה ומדוע כל המתגאה גאוותו משפילתו.
דרוש זה מבאר מהו החטא המרכזי של האנושות בעטיו הגיע המוות לעולם, ומתווה דרך בדבקות באלוהים חיים המהווה תיקון לכך.

ביאורים
קריאה ראשונה בסיפור הבריאה מביאה להבנה פשוטה. בתחילה ברא הקב"ה שמים וארץ. הארץ שברא הייתה תוהו ובהו. רוח אלוהים ריחפה על פני המים והיה חושך גדול על פני התהום. אולם הבנה זו מעוררת קושיות רבות.
ראשית, בפסוקים אלו אנו למדים שהקב"ה ברא את השמים. לעומת זאת, התורה מלמדת אותנו שהקב"ה ברא את השמים ביום השני כמאמר הפסוק: "וַיֹּאמֶר אלהִים, יְהִי רָקִיעַ... וַיִּקְרָא אלהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם". אם כן, מתי נבראו השמים, ביום הראשון או ביום השני?!
שנית, התורה מספרת שרוח אלוהים ריחפה על פני המים אך הדבר תמוה. שהרי התורה לא סיפרה לנו שהמים נבראו?!
שאלות אלו ועוד הביאו את הר"ן להבנה שונה בפסוק הבריאה. הבנת הפסוק היא כך: "בְּרֵאשִׁית" – בהתחלה, " בָּרָא אֱלֹהִים " – הוציא יש מאין, " אֵת הַשָּׁמַיִם" – את החומר שממנו נבראו השמים וכל המציאות הרוחנית, "וְאֵת הָאָרֶץ" – את החומר שממנו נבראה הארץ וכל המציאות הגשמית. רק שני החומרים הללו נבראו יש מאין ואילו כל השאר נברא מהחומרים הללו. החומר שממנו נוצרה הארץ מורכב מארבעה יסודות: אש, רוח, מים ועפר. זוהי משמעותו של הפסוק השני:"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ" , זהו האש. היסוד שממנו האש נוצרת הוא מרוכז מאוד. לכן נראה לעינינו כחושך, כמו שאם נסתכל על השמש, שהיא כדור אש בוער, נראה חושך בעיניים מרוב ריכוז ועוצמה. " עַל-פְּנֵי תְהוֹם" , שמורכב מעפר ומים; " וְרוּחַ אלהִים", זהו יסוד הרוח והאוויר, "מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" . מחומר זה המורכב מארבעה יסודות נברא כל העולם שבו אנו חיים. הר"ן מחדש שהארץ והשמים לא נבראו ראשונים אלא החומר שמהם עשויים. המציאות הראשונה שנבראה לאחר בריאת חומרי יסוד אלו הוא האור.
לאור פירושו שואל הר"ן, מדוע הקב"ה ברא רק חומר אחד אשר ממנו כל הנבראים בעולם התחתון נוצרו, ולא ברא חומר שונה לכל נברא? הר"ן עונה על כך שתי תשובות:
א. מצד הבורא – הקב"ה לא עושה פעולות לחינם. אם אפשר לעשות פעולה אחת במקום שתים, אזי מחייבת החכמה האלוהית לעשות רק פעולה אחת. ולכן מיותר לברוא שני חומרים יש מאין כשכל הנבראים יכולים להיווצר מחומר אחד.
ב. מצד האדם הנברא – מטרת בריאת שאר העולם היא להביא תועלת לאדם, נזר הבריאה. רק אם יש לשאר הנבראים אותו חומר יוכל האדם להיות ניזון מהם ולהפוך אותם לחלק ממנו. המורכבות שקיימת בחומר של בעלי החיים, אשר קיימת גם באדם, מאפשרת לו לשלב אותם בגופו. אם הם היו עשויים מחומר שונה או אפילו מאותו חומר אך בעל יסוד אחד בלבד – לא הייתה אפשרות לאדם לקלוט את בשרם בגופו. דומה הדבר לאדם ששותה תרופה לעומת אדם ששותה רק יסוד כימי אחד שקיים בתרופה. במקרה זה גופו ידחה את הנוזל ולא יוכל להתאימו לצורכי גופו.

שאלות לדיון
ידוע כי התיאוריה לגבי ארבעת היסודות והגלגלים הופרכה היום על ידי המדע המודרני. האם זה סותר מבחינה מהותית את דברי הר"ן?
מדוע הקב"ה ברא רק שני חומרים יש מאין? הרי וודאי אין זה מהווה עבורו בעיה!

לרפואת מנחם מנדל בן חנה רות הי"ו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il