ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאַחַר אֵלּוּ הַהַקְדָּמוֹת נֹאמַר שָׁרִיר וְקַיָּם. וְזֶהוּ אָמְרָם: "אַבַּיֵּי וְרָבָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ* כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי •", אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּגְזְרֵם הָעִיּוּן הַטִּבְעִי, אֲבָל הַכַּוָּנָה: שֶׁכָּל מִי שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה פָּעֳלוֹ פֹּעַל הָרְפוּאָה וְהוּא הֵמִיר הַנִּמְזָג*, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּשֶׁיִּהְיוּ סַמִּים אוֹ דִּבּוּרִים שֶׁיְשַׁנּוּ הַנִּמְזָג הַפְּרָטִי בִּסְגֻלָּתָם, אֵין בָּהֶם צַד אִסּוּר וְלֹא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עֲשִׂיַּת צוּרָה מְיֻחֶדֶת לִרְפוּאָה עַל זֶה מֻתָּר, וְהָכִי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא (שבת סה א): "יוֹצְאִין בְּסֶלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּינִית*, מַאי צִינִית – בַּת אַרְעָא*, וְהִקְשׁוּ: מַאי שְׁנָא סֶלַע*, אִי דַּאֲקושָׁא – לִיעֲבִיד לֵיהּ חַסְפָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם שׁוּכְתָא – לִיעֲבִיד לֵיהּ טַסָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם צוּרְתָא – לִיעֲבִיד לֵיהּ פּוּלְסָא. אָמַר אַבַּיֵּי: שְׁמַע מִינַהּ כּוּלְּהוּ מְעַלּוּ לַהּ". וְהִנֵּה מִזֶּה הַמִּין, כִּי אֵין בֵּין זֶה וּבֵין תְּלִיַּת הָעֶשֶׂב הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן עֲרָב פַאוּנְיָ"ה כְּלוּם. וְכָל מַה שֶּׁנּוֹדַע הֶתֵּרוֹ בַּתַּלְמוּד, הוּא מִזֶּה הַמִּין.
כוונה להשגת תועלת מכח שמיימי
אֲבָל מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי וְשֶׁנּוֹדַע אִסּוּרוֹ בַּתַּלְמוּד הוּא מִמִּין הָאַחֵר, וְהוּא: שֶׁאוֹתָן הָאֻמּוֹת בַּזְּמַן הַקָּדוּם הָיוּ מְדַמִּין לַעֲשׂוֹת פְּעָלִים אוֹ דִּבּוּרִים לְהַשִּׂיג מֵהֶם תּוֹעֶלֶת מִצַּד הַגָּעַת רְצוֹן בַּעַל הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי אֲלֵיהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה מִזֶּה הַמִּין הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִקָּר* אוֹ שֶׁיִּהְיֶה פֹּעַל הַבַּטָּלָה, נֶאֱסַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
___________________________________
דְּאָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ – אמרו שניהם. הֵמִיר הַנִּמְזָג – החלפת ההרכבות. בְּסֶלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּינִית – מטבע שעל מכה. בַּת אַרְעָא – מכה שהיא תחת הרגל וקושר שם מטבע (סלע) לרפואה. מַאי שְׁנָא סֶלַע וכו' – מה מיוחד בסלע אם מצד קושיו - יעשה לו חרס, אם מצד לחלוחית שבו - יעשה לו טס כסף, אלא מצד הצורה שעל המטבע - יעשה כך על עץ. אמר אביי מכאן שכל המרכיבים (קושי, לחלוחית, צורה) מועילים. שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִקָּר – שהוכח שפעולה זו מועילה.
ביאורים
לאחר הסברו של הר"ן על פעולת הכוחות בעולם, נוכל להבין את דברי הגמרא, מה נכלל ב'דרכי האמורי' ומה לא. לפי הר"ן, פעולות הנעשות 'משום רפואה', הן בגדר 'פועל סגולי'. האדם עושה פעולה בתקווה לשנות חומר מסוים בגוף, הממוזג כאמור, מהיסודות השונים. מטרת השינוי היא לגרום שינוי במזג הנברא כולו, אם לרפואה אם לנזק. אין זה משנה מהו אופן הפעולה, נתינת סממנים או עשיית צורה, כל עוד כוונת האדם היא לשנות את המזג, זוהי פעולה בדרכים טבעיות ולפיכך היא מותרת.
הפעולה מקבלת שם כישוף ונאסרת, כאשר כוונת הפועל היא לרצות בפעולתו כח עליון, כביכול, מבלעדי הקב"ה. כתוצאה מכך, יאות אותו הכח, ויעשה כרצון המכשף. מדברי הר"ן נראה שמכשפים אלו מאמינים שפעולתם אכן מרצה את הכוחות המדוברים. אך האמת היא שכישופים אלו פועלים ככל פעולות ה'פועל הסגולי'. על אף שפעולות אלו אינן מצליחות בזכות הכוחות העליונים, התורה אסרה אותם, כיוון שהן 'דרכי עבודה זרה'. הן גורמות למכשף אשר בטוח שפעולתו הצליחה בזכות כוחות אלו, לרומם אותם, ולאחר מכן אף לעבוד להם.
הרחבות
•דרכי האמורי
כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. דרכי האמורי הן אמונות טפלות וחיקוי מעשי-גויים חסרי טעם, כגון אדם שנפלה הפת מפיו ומשום כך חושש כל היום מהיזק [סנהדרין סה:] מעשים אלה אסורים משום "ובחוקותיהם לא תלכו" [ויקרא יח, ג]. הרמב"ם סובר שמעשים אלה הותרו לצורך רפואה רק כאשר הרופאים קבעו שמעשה זה אכן מרפא [הלכות שבת יט, יג]. מכל מקום הוא מתיר להגיד "לחשים" על חולה אם הדבר יועיל מבחינה פסיכולוגית לרפואתו [הלכות עבודה זרה יא, יא]. הר"ן לעומת זאת סובר שאין צורך בקביעת הרופאים, ואסרו לעשות רק דבר שידוע שאינו מועיל [שבת ל: בפירושו על הרי"ף]. בעל ספר החינוך כותב שיש מעשים שחז"ל התירו אף שאנו היינו אוסרים אותם משום דרכי האמורי, אבל בכל זאת אין להתיר על פי זה מעשים שנראים בעינינו כדומים להם [ספר החינוך מצוה תקיא].
אף על פי שאסור לעשות מעשים על פי אמונות תפלות, יש מושג אמיתי הנקרא "סימן", כגון ה'סימנים' שאנו עורכים על השולחן בראש השנה לסימן טוב לכל השנה [כריתות ו.]. הסבר הר"ן להבדל ביניהם הוא שבניחוש אין טעם וסברא, לעומת זאת בנתינת הסימן יש הגיון. הר"ן נותן דוגמא לדבר, כגון מי שאומר: 'אם ירד גשם לא אצא לדרך', שאין זה ניחוש אלא מנהג העולם שלא לצעוד בגשם [חידושי הר"ן חולין צו:].
שאלות לדיון
האם ניתן להגדיר חלק מהרפואה האלטרנטיבית כ"דרכי האמורי"?
"מִצַּד הַגָּעַת רְצוֹן בַּעַל הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי" – כיצד ייתכן ש"כוח שמיימי" הוא רע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
