ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השנים עשר חלק י"ב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאַחַר אֵלּוּ הַהַקְדָּמוֹת נֹאמַר שָׁרִיר וְקַיָּם. וְזֶהוּ אָמְרָם: "אַבַּיֵּי וְרָבָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ* כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי •", אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּגְזְרֵם הָעִיּוּן הַטִּבְעִי, אֲבָל הַכַּוָּנָה: שֶׁכָּל מִי שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה פָּעֳלוֹ פֹּעַל הָרְפוּאָה וְהוּא הֵמִיר הַנִּמְזָג*, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּשֶׁיִּהְיוּ סַמִּים אוֹ דִּבּוּרִים שֶׁיְשַׁנּוּ הַנִּמְזָג הַפְּרָטִי בִּסְגֻלָּתָם, אֵין בָּהֶם צַד אִסּוּר וְלֹא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עֲשִׂיַּת צוּרָה מְיֻחֶדֶת לִרְפוּאָה עַל זֶה מֻתָּר, וְהָכִי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא (שבת סה א): "יוֹצְאִין בְּסֶלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּינִית*, מַאי צִינִית – בַּת אַרְעָא*, וְהִקְשׁוּ: מַאי שְׁנָא סֶלַע*, אִי דַּאֲקושָׁא – לִיעֲבִיד לֵיהּ חַסְפָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם שׁוּכְתָא – לִיעֲבִיד לֵיהּ טַסָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם צוּרְתָא – לִיעֲבִיד לֵיהּ פּוּלְסָא. אָמַר אַבַּיֵּי: שְׁמַע מִינַהּ כּוּלְּהוּ מְעַלּוּ לַהּ". וְהִנֵּה מִזֶּה הַמִּין, כִּי אֵין בֵּין זֶה וּבֵין תְּלִיַּת הָעֶשֶׂב הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן עֲרָב פַאוּנְיָ"ה כְּלוּם. וְכָל מַה שֶּׁנּוֹדַע הֶתֵּרוֹ בַּתַּלְמוּד, הוּא מִזֶּה הַמִּין.
כוונה להשגת תועלת מכח שמיימי
אֲבָל מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי וְשֶׁנּוֹדַע אִסּוּרוֹ בַּתַּלְמוּד הוּא מִמִּין הָאַחֵר, וְהוּא: שֶׁאוֹתָן הָאֻמּוֹת בַּזְּמַן הַקָּדוּם הָיוּ מְדַמִּין לַעֲשׂוֹת פְּעָלִים אוֹ דִּבּוּרִים לְהַשִּׂיג מֵהֶם תּוֹעֶלֶת מִצַּד הַגָּעַת רְצוֹן בַּעַל הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי אֲלֵיהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה מִזֶּה הַמִּין הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִקָּר* אוֹ שֶׁיִּהְיֶה פֹּעַל הַבַּטָּלָה, נֶאֱסַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
___________________________________
דְּאָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ – אמרו שניהם. הֵמִיר הַנִּמְזָג – החלפת ההרכבות. בְּסֶלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּינִית – מטבע שעל מכה. בַּת אַרְעָא – מכה שהיא תחת הרגל וקושר שם מטבע (סלע) לרפואה. מַאי שְׁנָא סֶלַע וכו' – מה מיוחד בסלע אם מצד קושיו - יעשה לו חרס, אם מצד לחלוחית שבו - יעשה לו טס כסף, אלא מצד הצורה שעל המטבע - יעשה כך על עץ. אמר אביי מכאן שכל המרכיבים (קושי, לחלוחית, צורה) מועילים. שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִקָּר – שהוכח שפעולה זו מועילה.
ביאורים
לאחר הסברו של הר"ן על פעולת הכוחות בעולם, נוכל להבין את דברי הגמרא, מה נכלל ב'דרכי האמורי' ומה לא. לפי הר"ן, פעולות הנעשות 'משום רפואה', הן בגדר 'פועל סגולי'. האדם עושה פעולה בתקווה לשנות חומר מסוים בגוף, הממוזג כאמור, מהיסודות השונים. מטרת השינוי היא לגרום שינוי במזג הנברא כולו, אם לרפואה אם לנזק. אין זה משנה מהו אופן הפעולה, נתינת סממנים או עשיית צורה, כל עוד כוונת האדם היא לשנות את המזג, זוהי פעולה בדרכים טבעיות ולפיכך היא מותרת.
הפעולה מקבלת שם כישוף ונאסרת, כאשר כוונת הפועל היא לרצות בפעולתו כח עליון, כביכול, מבלעדי הקב"ה. כתוצאה מכך, יאות אותו הכח, ויעשה כרצון המכשף. מדברי הר"ן נראה שמכשפים אלו מאמינים שפעולתם אכן מרצה את הכוחות המדוברים. אך האמת היא שכישופים אלו פועלים ככל פעולות ה'פועל הסגולי'. על אף שפעולות אלו אינן מצליחות בזכות הכוחות העליונים, התורה אסרה אותם, כיוון שהן 'דרכי עבודה זרה'. הן גורמות למכשף אשר בטוח שפעולתו הצליחה בזכות כוחות אלו, לרומם אותם, ולאחר מכן אף לעבוד להם.
הרחבות
•דרכי האמורי
כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. דרכי האמורי הן אמונות טפלות וחיקוי מעשי-גויים חסרי טעם, כגון אדם שנפלה הפת מפיו ומשום כך חושש כל היום מהיזק [סנהדרין סה:] מעשים אלה אסורים משום "ובחוקותיהם לא תלכו" [ויקרא יח, ג]. הרמב"ם סובר שמעשים אלה הותרו לצורך רפואה רק כאשר הרופאים קבעו שמעשה זה אכן מרפא [הלכות שבת יט, יג]. מכל מקום הוא מתיר להגיד "לחשים" על חולה אם הדבר יועיל מבחינה פסיכולוגית לרפואתו [הלכות עבודה זרה יא, יא]. הר"ן לעומת זאת סובר שאין צורך בקביעת הרופאים, ואסרו לעשות רק דבר שידוע שאינו מועיל [שבת ל: בפירושו על הרי"ף]. בעל ספר החינוך כותב שיש מעשים שחז"ל התירו אף שאנו היינו אוסרים אותם משום דרכי האמורי, אבל בכל זאת אין להתיר על פי זה מעשים שנראים בעינינו כדומים להם [ספר החינוך מצוה תקיא].
אף על פי שאסור לעשות מעשים על פי אמונות תפלות, יש מושג אמיתי הנקרא "סימן", כגון ה'סימנים' שאנו עורכים על השולחן בראש השנה לסימן טוב לכל השנה [כריתות ו.]. הסבר הר"ן להבדל ביניהם הוא שבניחוש אין טעם וסברא, לעומת זאת בנתינת הסימן יש הגיון. הר"ן נותן דוגמא לדבר, כגון מי שאומר: 'אם ירד גשם לא אצא לדרך', שאין זה ניחוש אלא מנהג העולם שלא לצעוד בגשם [חידושי הר"ן חולין צו:].
שאלות לדיון
האם ניתן להגדיר חלק מהרפואה האלטרנטיבית כ"דרכי האמורי"?
"מִצַּד הַגָּעַת רְצוֹן בַּעַל הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי" – כיצד ייתכן ש"כוח שמיימי" הוא רע?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
