ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וּלְפִי שֶׁבְּהֵעָלוֹת מֵעָלֵינוּ* אֵלּוּ הַיְדִיעוֹת נֶחְסַר קְצָת תּוֹעֲלוֹת הַבָּאִים מֵאִתָּן, אָמַר (דברים יח טו): "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמוֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן". וְעֹנֶשׁ מִי שֶׁיַּמְרֶה בְּאָמְרוֹ (שם יט): "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ". וְתֵימַהּ: אֵיךְ עָנְשָׁה תּוֹרָה וְלֹא בֵּאֲרָה אֶת הַתְּנָאִים אֲשֶׁר בָּהֶם נִסְמֹךְ עָלָיו. וּכְמוֹ שֶׁחָשְׁשָׁה וְאָמְרָה (שם כא): "אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'", הָיָה רָאוּי לָחֹשׁ וְלוֹמַר: "אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ ה'". וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נִתְעוֹרְרוּ בָּזֶה בְּ"סַנְהֶדְרִין" בְּפֶרֶק "הַנֶּחְנָקִין" (פט ב), אָמְרוּ: "וְהַמְוַתֵּר* עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא, מְנָא יָדַע דְּמִיעֲנַשׁ* – דְּיָהִיב לֵיהּ* אוֹת, וְהָא מִיכָה דְּלָא יָהִיב לֵיהּ אוֹת וְאִעֲנַשׁ* – הֵיכָא דְּאִיתְחַזַּק שָׁאנֵי*, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָה הֵיכִי שָׁמַע לֵיהּ יִצְחָק, וְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הֵיכִי סָמְכֵי עֲלֵיהּ וְעָבְדִי שְׁחוּטֵי חוּץ*, אֶלָּא הֵיכָא דְּאִיתְחַזַּק שָׁאנֵי". הֲרֵי שֶׁנָּתְנוּ בְּכָאן שְׁנֵי דְרָכִים – הָאֶחָד: שֶׁיִּתֵּן אוֹת לִדְבָרָיו •, וְהַשֵּׁנִי: אִם לֹא יִתֵּן אוֹת – שֶׁיִּהְיֶה כְּבָר נָבִיא מֻחְזָק, כְּלוֹמַר: שֶׁכְּבָר הִגִּיד עֲתִידוֹת וּבָאוּ* כֻּלָּן, כִּי אַחֲרֵי זֹאת לֹא יִצְטָרֵךְ לָתֵת אוֹת עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר.
אימות נבואת הנביא
וַעֲדַיִן יֵשׁ תֵּימַהּ: אֵיךְ לֹא נִרְמַז זֶה בַּפָּרָשָׁה, וְאֵיךְ לֹא חָשְׁשָׁה הַתּוֹרָה לְהוֹרוֹת אֵיךְ נֵדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ כְּמוֹ שֶׁחָשְׁשָׁה וְאָמְרָה אֵיכָה נֵדַע אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ. וְהַתְּשׁוּבָה: שֶׁזֶּה כְּבָר נִרְמַז בְּאוֹמְרוֹ "כָּמוֹנִי", כְּלוֹמַר: שֶׁיְּאַמֵּת נְבוּאָתוֹ כְּמוֹ שְׁאִמַּתְתִּיהָ אֲנִי*, וְהוּא כְּבָר אִמְּתָהּ עַל פִּי הָאוֹתוֹת.
למה האמינו במשה רק בהר סיני
וְאִם תִּשְׁאַל: וַהֲרֵי נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לֹא נִתְאַמְּתָה עַל פִּי הָאוֹתוֹת, אֶלָּא עַל פִּי מַה שֶּׁרָאוּ* בְּעֵינֵיהֶם. וְזֶה כְּבָר נִרְמַז לְמֹשֶׁה בִּתְחִלַּת נְבוּאָתוֹ, בְּאוֹמְרוֹ (שמות ג יב): "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה", וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (שם יא): "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה", כְּלוֹמַר: לֹא אִישׁ אָנֹכִי שֶׁאֵאָמֵן* בִּשְׁלִיחוּת גָּדוֹל כָּזֶה, וַה' יִתְבָּרֵךְ הֱשִׁיבוֹ: כִּי הוּא יַעֲשֶׂה הַשְּׁלִיחוּת הַזֶּה מֵאֲשֶׁר שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה עִמּוֹ, אֲבָל הַהַאֲמָנָה הַגְּמוּרָה בְּמַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ שְׁלָחוֹ תִּהְיֶה: כַּאֲשֶׁר תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה, כְּלוֹמַר: בְּעֵת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁיַּשִּׂיגוּ כֻּלָּם הַנְּבוּאָה. וְהוּא גַּם כֵּן מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות יד לא): "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". וְאִם כֵּן, יִצְטָרֵךְ גַּם כֵּן בְּכָל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁנֵּדַע אֲמִתַּת נְבוּאָתוֹ כְּמוֹ שֶׁיְּדַעֲנוּהָ בְּמֹשֶׁה, לֹא עַל פִּי אוֹתוֹת לְבַד.
נאמנות בחידוש מצווה
וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: שֶׁאֵין לְךָ כָּל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֶאֱמַנְנוּ מֹשֶׁה קֹדֶם מַעֲמַד הַר סִינַי • בִּנְתִינַת אוֹתוֹת לְבַד, שֶׁהֲרֵי כְּבָר הֶאֱמַנְנוּ אוֹתוֹ בִּקְצָת מִצְווֹת פְּרָטִיּוֹת בְּעִנְיְנֵי הַפֶּסַח, וְהַנָּבִיא אֵין לְהַאֲמִינוֹ אִם יְצַוֶּנּוּ בְּמִצְוָה נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פ א): "'אֵלֶּה הַמִּצְווֹת' – שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה".
___________________________________
בְּהֵעָלוֹת מֵעָלֵינוּ – התורה אסרה עלינו לדרוש בקוסמים. הַמְוַתֵּר – שאינו מציית לדבריו. מְנָא יָדַע דְּמִיעֲנַשׁ – מדוע נענש, מנין לו לדעת שאכן זהו נביא אמת שיש לשמוע לדבריו. דְּיָהִיב לֵיהּ – שנתן לו. וְאִעֲנַשׁ – האדם שלא שמע לקול מיכה נענש. אִיתְחַזַּק שָׁאנֵי – כאשר הוחזק כנביא הדין שונה (שאין צריך אות). שְׁחוּטֵי חוּץ – אסור להקריב מחוץ למקדש אלא בהוראת שעה של נביא. וּבָאוּ – התקיימו. אֲנִי – משה רבנו. שֶּׁרָאוּ – במעמד הר סיני. שֶׁאֵאָמֵן – שיאמינו בי.
ביאורים
סיום ההיכרות עם סוגי הכשפים השונים, מחזיר אותנו לעסוק בעיקר - הנביאים שניתנו לנו לצורך השלמת החיסרון, הנוצר על ידי איסור השימוש בכשפים.
כאשר מנסים אנו להבין מה גדרו של נביא אמת, מתעוררת מבוכה קלה. על אף שלימדה אותנו התורה בפסוק: "אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא, הוא הדבר אשר לא דברו ה' " [דברים יח, כב], שנבואה שאינה מתגשמת אינה נבואת אמת, סוף סוף לא לימדה אותנו כיצד נוכל לזהות שנבואת הנביא היא אכן אמת.
חז"ל אמנם חקרו ולמדו מהן הדרכים להכיר נבואת אמת. הם למדו שעל הנביא להיות מוחזק, כלומר שכבר ניבא מספר פעמים והתגשמו נבואותיו, וככזה, נאמין לו, או לחילופין אם לא מכבר נהיה נביא, צריך הוא לתת אות לדבריו. על אף שחז"ל הורו לנו את הדרך לזהות נביאי אמת, מדוע התורה עצמה לא רמזה לנו על כך? עונה הר"ן – התורה נתנה לכך רמז. מהפסוק "נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון" [דברים יח, טו], אנו לומדים שבחינת כל נביא, תעשה על ידי התנאים לפיהם אומתה נבואתו של משה רבנו. כיצד אומתה נבואת משה רבנו? על ידי אותות. משה רבנו מדריך שאם הנביא יאמת את דבריו על ידי אותות, כמוני, כמו שעשיתי אני, בהפיכת המטה לנחש, הפיכת המים לדם ושאר המכות, בהם הוא יוכר כנביא ה'. התנאי להאמנה לנביא הוא עשיית אותות.
אולם, על דברים אלו יש להעיר ולסייג, שהרי בסופו של דבר נבואת משה רבנו לא נתאמתה על ידי האותות. כבר בתחילת שליחותו אמר הקב"ה למשה: "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" [שמות ג, יב]. מהו אות זה שנתן כאן הקב"ה למשה? מסביר הר"ן את דברי ה' - 'על ההר הזה', לכשיגיעו ישראל למעמד הר סיני ויתנבאו, אז יוכלו להכיר את אמיתת נבואתו של משה. על פי זה נדרש לכאורה שכל נביא יאומת באותו האופן בו אומתה נבואתו של משה רבנו, ולא יהיה די באותות בלבד. אלא שקיים הבדל בין משה רבנו לבין שאר הנביאים. דרגת האמון שניתנת לנביא העושה אותות, מספיקה לכח שהתורה מעניקה לו. הנביאים אינם יכולים לחדש מצווה לדורות, אלא רק לצורך שעה. כך אומרת הגמרא: 'אלה המצוות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה' [תמורה טז.]. כח זה זהה במדרגתו למדרגת משה רבנו לפני מעמד הר סיני. תוקפן של המצוות שחידש היו רק לשעה, מכיוון שההכרה שלו כנביא אמת הייתה בשלב זה רק על ידי אותות. מצוות אלו נתקבלו מחדש עם כל התורה בסיני. אותה דרגה של אמון, נותנים אנו לדברי הנביאים. ההאמנה לנבואותיהם על ידי האותות תואמת לזו שניתנה למשה רבנו לפני הר סיני, זו המשמעות של "כמוני".
הרחבות
•נאמנות הנביא באות ומופת
הָאֶחָד: שֶׁיִּתֵּן אוֹת לִדְבָרָיו. הר"ן מסביר שאדם הנותן אות ודבריו מתקיימים נאמן כנביא, אולם אינו נאמן לשנות אחת ממצוות התורה לדורות. הרמב"ם אומר ש"המאמין על פי האותות יש בליבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלאט וכישוף". לכן הוא מסביר שהסיבה לקבלת דברי הנביא שהתקיימו אותותיו היא משום שכך ציוותה אותנו התורה, ולא בגלל שידוד מערכות תבל והפלא שבמעשיו [הלכות יסודי התורה ח, א].
•אותות משה רבנו
שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֶאֱמַנְנוּ מֹשֶׁה קֹדֶם מַעֲמַד הַר סִינַי. הר"ן אומר שנאמנות כל נביא שווה לנאמנות משה רבנו בנבואתו קודם מעמד הר סיני. אמנם, מצד מעלת האותות והמופתים משמע בדברי הרמב"ם שיש הבדל. כאמור לעיל הרמב"ם מסביר שבכל אות ומופת קיים חשש שמא הוא כישוף ותחבולה, אך באותות שנתן משה רבנו לא היה כל ספק. ההבדל טמון בכך שכל הנביאים הראו את אותותיהם לעיני אנשים בודדים, אולם משה רבנו עשה את המופתים לעיני עם רב אשר כלל הן את התומכים בו והן את המתנגדים לו (כגון ביציאת מצרים). אם היה דופי במעשיו חלילה, היה הדבר מתגלה [מורה נבוכים ח"ב לה].
שאלות לדיון
מדוע אין חשש שנביא אמת יחטא ויהפוך לנביא שקר? הרי גם בלעם הרשע היה נביא!
מדוע בני ישראל היו זקוקים למשה רבנו לאחר מעמד הר-סיני? האם יש מצב של נבואה חלקית?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מי צריך את הערבה?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
חידוש כוחות העולם
ארבע כוסות ושלוש מצות
איך מותר להכין קפה בשבת?
האם מותר להתקלח ביום טוב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
