ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
הגמ' אומרת שגם למ"ד שלא דרשינן סמוכים, בספר דברים דורש סמוכים. והסבה לכך כיון שמשה מפי עצמו אמרם, ממילא הדברים יותר מסודרים בסדר הגיוני שמאפשר דרישת הסמוכים, משא"כ שאר חלקי התורה שאמרו בצווי אלוק "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
אמנם מאידך גיסא, ברור שספר דברים אינו יחידה בפני עצמה, אלא חלק שווה לשאר חלקי התורה, ולכן אם חסר בס"ת אפי' אות אחת מספר דברים הספר כולו פסול. וכן אפי' בפרק חלק ש"כל האומר התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד - עליו הפסוק אומר: כי דבר ה' בזה", והמכוון הוא לכל חמישה חומשי התורה.
וכן אמרו בגמ' ב"ב ט"ו. על שמונה פסוקים שבתורה שנאמר בהם "וימת משה", וקשה האם היה משה יכול לכתוב זאת בעודנו חי!? ובכל זאת" אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: דברים ל"א לקוח את ספר התורה הזה! אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" . א"כ צריך להבין מה המשמעות למה שנאמר שמשה מפי עצמו אמרן? ומפרש האברבנל בהקדמתו לספר דברים, שאכן משה מפי עצמו אמרן, אלא שאח"כ הקב"ה קדש את דבריו, ואמר לו אותם ע"מ שיכתבו בתורה, כמו שהקריא לו שאר ספרי התורה.
וזהו עומק הרעיון שספר דברים הוא שורש תורה שבע"פ, שכן כל תורה שבע"פ שחדש משה רבנו מדעתו נתקדש בקדושת ס"ת, וכך כל מה שחכמים מחדשים בתורה מדעתם, נחשב לתורה ממש, וקיימו למעלה מה שקבלו למטה. ומשה רבנו שמדרגתו למעלה מכל הנביאים זכה לזה שדבריו יהפכו חלק מתורת חיים ממש. והנה לפי הדעה ששמונה פסוקים אחרונים כתבם יהושע, צריכים אנו לומר שהקב"ה קדש אף את דבריו של יהושע בקדושת ספר תורה, וכאן החדוש גדול יותר, שכן "פני משה פני חמה פני יהושע פני לבנה", כלומר משה רבנו הוא כמקור חכמת התורה כמו החמה שהיא מקור האור, וזה מפני שמשה הוא כצינור המעביר את דברי ה' אל העם, ולכן דבריו הם תורה, אבל יהושע הוא רק בחינת מקבל כמו הלבנה שהיא מקבלת אור השמש, ולו נאמר "והגית בו יומם ולילה" - מלשון "והגיון לבי", זו תורה שבע"פ שנלמדת בהגיון הלב, ובכל זאת נתקדשו דבריו כשל תורה, הרי לנו עד כמה תורה נטועה בלבן של ישראל. "וישראל ואורייתא חד הוא" ולכן דברי יהושע יכלו להפך חלק מהתורה.
למ"ד שמשה אומר שמונה פסוקים אחרונים" בדמע", בא לרמוז על חלק התורה שאינו בר השגה, ואע"פ שמדובר בספר דברים שכולה נאמר "באר היטב - בשבעים לשון", אבל שורש כל ההבנה הזאת היא בדבר בלתי מושג מפי אלקים. כפי שר"ע ישב ודרש כתרי אותיות תילי תילים של הלכות, עד שהגיע לדבר שאינו מבין, ואמר "זו הלכה למשה מסיני היא (מנחות).
בסיום התורה מופיע הפסוק "אשר עשה משה לעיני כל ישראל" ופרש"י "שנשאו לבו לשבור את הלוחות". והרי כל זה היה חדוש מדעתו של משהוזהו ש"נשאו לבו"- שחדש בחכמת לבו כמו שאמרו: "שלושה דברים אמר משה מדעתו והסכימה שכינה עמו, שבר את הלוחות... אשר שברת - אשריך ששיברת". הרי לנו שהשיא של התורה בסיומה הוא בחדוש הגדול ביותר של משה שהיה בחינת "עוקר הרים"- עקירת התורה שנתקבלה בסיני משום"עת לעשות לה' הפרו תורתך" . היינו תושבע"פ. ויש לדייק עוד את לשון רש"י "נשאו לבו" - שבדרך כלל נאמר כאשר ישנה נדיבות לב למען הזולת (נשאן ליבן אותנה - בנדבת המשכן), ומה נדיבות יש כאן? (בשם הרבי מלובביץ') שמסר נפשו, וכביכול חלקו בתורה, למען כלל ישראל כדי שלא ידחו, ולכן העיז לשבור את הלוחות, והיינו נדיבות לבו של משה רבנו. והאותיות הפורחות באויר נקלטו בלבן של ישראל והשאירו רושם, וזהו רעיון תורה שבעל פה.
בספר דברים נמצאת השירה, שאותה נצטווינו לכתוב"כתבו לכם את השירה הזאת" , וכתב הרמב"ם שאף את שאר התורה צריך לכתוב, משום ש"אין כותבין את התורה פרשיות פרשיות". ואם השירה היא עיקר התורה היינו מצפים שיהיה כתוב בה הלכותיה של תורה בקיצור. ואם נתבונן אין בה אף לא מצוה אחת, כולה עוסקת בתולדות עם ישראל בזמן תפארתן ובזמן נוולותן, ונבואה לעתיד לבוא, ומדוע זה נחשב לתורה? נראה שזה שורש תורה שבעל פה שנקלטת בלבם של ישראל. והעובדות ההסטוריות של אומתנו בנפילותיה ובתקומותיה משקפות אמיתתה של תורה.
ולפי זה מובן גם כן השם הנוסף של ספר דברים "אלה הדברים- דברי תוכחות", וכיצד זה משתלב עם אמרם שספר דברים הוא חזרה על מצוות התורה ובאורם להם? אלא שאם אנו מבינים את תורה שבעל פה כהפנמת התורה, הרי שהתוכחות מוסר הם עבודה של קליטת התורה בלבם לפי מצבם. וכן שירת האזינו כולה דברי תוכחות, והיא אמיתתה של תורה. פרשתנו עוסקת בהרחבה בחטא המרגלים (וזהו עניני דיומא בשבוע שחל בו תשעה באב. בעוון שבכו בכיה של חנם נענשנו לבכות באותו יום בכיה של דורות בחורבן הבתים).
נראה שאין כמו חטא המרגלים לסמל את המאיסה בתורה שבעל פה, שכן המרגלים פחדו להיכנס לארץ ולהתמודד שם עם מלחמות הארץ, ויחד עם זה הדבר מסמל באופן פנימי, את הפחד מהתמודדות בעצמם עם מלחמתה של תורה, היינו תורה שבעל פה. אנו רואים, כאשר בני ישראל נכנסו לארץ בימי יהושע ונגפו במלחמת העי, שאל יהושע את המלאך מפני מה היה הדבר, והשיב לו לפי דברי חז"ל: על זה שבטלו תורה "מיד ויילן יהושע בעמק - שלן בעומקה של הלכה" (מגילה ), משמע שכבוש הארץ תלוי בנכונותם להתעמק התורה ולפסוק הלכותיה. והם רצו להישאר במדבר סמוכים על תורת שמים מפי משהנאמן ביתו של הקב"ה.
המרגלים אמרו "בשנאת ה' אותנו" - ופרש"י שלמצרים נתן את הנילוס המשקה את שדותיהם, ולנו נתן שקיא והדבר מסמל גם תורת שמים שהכול ניתן להם מן המוכן, לתורת הארץ שצריכה יגיעה וס"ד, כמו גשמים שבאים מכוח התפילות. המהר"ל אומר שארץ ישראל מחייבת ללמוד תורה שיונקת מחכמת ישראל, ולשם כך צריכים אחדות הכוחות כולן ביחד, ולכן נקראים הסנהדרין שבארץ ישראל אנשי כנסת הגדולה, לשון כנוס וחבור, וכיון שהייתה ביניהם מחלוקת, כאילו קלקלו את שורש הווייתם בארץ ונתחייבו בגלות.
בספר דברים נכתב הנוסח של לוחות שניים. מובא במדרש שהקב"ה אמר למשה אל תצטער על שבירת לוחות ראשונות, מפני שבלוחות שניות שנתתי לך יש משנה וגמ' הלכות ואגדות, ועל זה נאמר "כפלים לתושייה". ולכן מתאים לכותבם בספר דברים, שהוא שורש תורה שבעל פה.
והנה הרמב"ן (שמות כ,ח) כתב "ויתכן שהיה בלוחות הראשונות והשניות כתיב: זכור, ומשה פירש לישראל (במשנה תורה) כי שמור נאמר עמו". דבריו של הרמב"ן לכאורה מבוססים על פשוטו של מקרא האומר וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת", משמע שהדברים היו זהים לחלוטין, וא"כ השנוי שאנו מוצאים בין הלשונות בלוחות ראשונות לבין הלשונות בלוחות שניות, הוא פרשנותו של משה לכתוב בהם.
ולפי זה ניתן לבאר את הגמ' ב"ק "האם נאמר בהם טוב", וקשה וכי האמוראים לא זכרו בעל פה את התורה, ובמיוחד את הכתוב בלוחות, אתמהה!? אלא שכוונתם לומר שלא היה כתוב בהם "טוב" רק משה פירש זאת להם (ר' ראובן מרגליות). על דרך האמור בגמ' "בתורתו של ר' מאיר כתוב כתנות עור באל"ף (כותנות אור )". ומפרש המהר"ץ חיות שם, דזה לא יתכן שר"מ ישנה את הגירסא הכתובה בתורה!? אלא שהסבר היה כתוב בשולי הספר שלו, וכך גם משנה תורה, היה פרשנות משה רבנו ללוחות הברית. (אמנם המהר"ל "תפארת ישראל" סוף פרק מד כתוב שמה שכתוב במשנה תורה זה היה כתוב בלוחות שניות.
ראיתי מביאים בשם הגר"א (אדרת אליהו פר' בלק) שכתוב בתורה חמישים פעמים יציאת מצרים, כנגד חמישים שערי בינהומשה לא השיג את שער החמישים, היינו את הפסוק הראשון שבלוחות"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" . והקשה שם הלא יש עוד פעם שכתוב פסוק זה בדיוק גם בלוחות שניות שבפר' ואתחנן? ותירץ שאת זה כבר השיג משה. הרי לנו עומק ההבנה במושג תורה שבעל פה, היינו שהדבר מושג אצל השומע, שאפשר שיאמר אותו דבר, אבל במקום אחד יהיה מובן, ובמקום שני לא יהיה מובן כיון שנאמר על ידי הגבורה.
ולפי כל זה מובן המדרש (דב"ר א):
"אלה הדברים הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון וכו' כך שנו חכמים אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון... אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון מנין שכן כתיב (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים ואין עץ חיים אלא תורה שנא' (שם /משלי/ ג) עץ חיים היא למחזיקים בה ".
כיצד התורה מרפאה את הלשון? אלא שכל שבעים לשון מיצגים בני אדם שונים ותפיסות עולם שונות, שבהיותם מחוברים אל התורה, הם יכולים להבין בה שבעים פנים, והתורה יכולה להתבאר על ידם בשבעים לשון, ואם אכן עושים כן נמצא שהתורה רפאה את אותה לשון ונתנה לה משמעות תורנית.

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

איך להתכונן לחגים?

אנחנו קודש למענך

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

מי צריך את הערבה?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

איך ללמוד גמרא?

איך עושים קידוש?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.

נדרים התרת חכם והפרת בעל
השיעור עוסק בהבדל היסודי בהלכות נדרים בין התרת חכם, שעוקר את הנדר מעיקרו (למפרע), לבין הפרת בעל, שחותכת ומבטלת אותו מכאן ולהבא. דרך ניתוח שיטת הרמב"ם, התוספות ומפרשים נוספים, השיעור מנתח את ההשלכות המעשיות של הבדל זה, כגון שאלת החיוב במלקות או הבאת קורבן חטאת.

לנתיבות ישראל התחלת הגאולה בעיני גדולי ישראל
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
הרב מביא את עמדותיהם של רבנים בולטים, כדוגמת הרב קלישר, הרב גוטמכר והגאון מווילנא, ביחס למצוות יישוב ארץ ישראל והשאלה האם חזרת העם לארצו מהווה את "אתחלתא דגאולה". בנוסף, נידונות ההשקפות השונות סביב היחס לתנועה הציונית, והמעבר מציפייה פסיבית לעשייה מעשית הכוללת קניית אדמות ובניין הארץ.

מידות הראי"ה זיכוך האמונה ושבירת הקליפות
אמונה י"ג - י"ז
השיעור עוסק בכך שהאמונה האמיתית חייבת להתפתח בהתמדה ולהשתחרר מתפיסות ילדותיות, דמיוניות ושגויות המכונות "קליפות". תהליך הזיכוך הזה מתרחש לעיתים דווקא באמצעות תופעת הכפירה, שתפקידה ההכרחי הוא לנפץ את האמונות המעוותות הללו ולאפשר לאור האלוהי הטהור והבוגר להתגלות מחדש.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת מטות מסעי
וַיָּמׇת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (לג לח) פרש"י – מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בִּנְשִׁיקָה. מהי מיתת נשיקה, ומדוע מדמה אותה לנשיקה שהיא בפה | איך צדיק וחסיד גדול כדוד המלך ע"ה ימות על ידי מלאך המות חס וחלילה, ואמרו רז"ל שאין הצדיקים מתים אלא בנשיקה | כיון שהיה עתיד להיאמר מצות שמירת שבת בעשרת הדברות במעמד הנכבד, למה הקדימו השם יתברך ונתנו לישראל במרה | אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. (לא ד) פרש"י - לְרַבּוֹת שֵׁבֶט לֵוִי. אם כן למה לא אמר בקרא שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.

האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.

מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים

יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.

אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.

אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו

רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם

אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.

כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.

אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.






