ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
הגמ' אומרת שגם למ"ד שלא דרשינן סמוכים, בספר דברים דורש סמוכים. והסבה לכך כיון שמשה מפי עצמו אמרם, ממילא הדברים יותר מסודרים בסדר הגיוני שמאפשר דרישת הסמוכים, משא"כ שאר חלקי התורה שאמרו בצווי אלוק "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
אמנם מאידך גיסא, ברור שספר דברים אינו יחידה בפני עצמה, אלא חלק שווה לשאר חלקי התורה, ולכן אם חסר בס"ת אפי' אות אחת מספר דברים הספר כולו פסול. וכן אפי' בפרק חלק ש"כל האומר התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד - עליו הפסוק אומר: כי דבר ה' בזה", והמכוון הוא לכל חמישה חומשי התורה.
וכן אמרו בגמ' ב"ב ט"ו. על שמונה פסוקים שבתורה שנאמר בהם "וימת משה", וקשה האם היה משה יכול לכתוב זאת בעודנו חי!? ובכל זאת" אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: דברים ל"א לקוח את ספר התורה הזה! אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" . א"כ צריך להבין מה המשמעות למה שנאמר שמשה מפי עצמו אמרן? ומפרש האברבנל בהקדמתו לספר דברים, שאכן משה מפי עצמו אמרן, אלא שאח"כ הקב"ה קדש את דבריו, ואמר לו אותם ע"מ שיכתבו בתורה, כמו שהקריא לו שאר ספרי התורה.
וזהו עומק הרעיון שספר דברים הוא שורש תורה שבע"פ, שכן כל תורה שבע"פ שחדש משה רבנו מדעתו נתקדש בקדושת ס"ת, וכך כל מה שחכמים מחדשים בתורה מדעתם, נחשב לתורה ממש, וקיימו למעלה מה שקבלו למטה. ומשה רבנו שמדרגתו למעלה מכל הנביאים זכה לזה שדבריו יהפכו חלק מתורת חיים ממש. והנה לפי הדעה ששמונה פסוקים אחרונים כתבם יהושע, צריכים אנו לומר שהקב"ה קדש אף את דבריו של יהושע בקדושת ספר תורה, וכאן החדוש גדול יותר, שכן "פני משה פני חמה פני יהושע פני לבנה", כלומר משה רבנו הוא כמקור חכמת התורה כמו החמה שהיא מקור האור, וזה מפני שמשה הוא כצינור המעביר את דברי ה' אל העם, ולכן דבריו הם תורה, אבל יהושע הוא רק בחינת מקבל כמו הלבנה שהיא מקבלת אור השמש, ולו נאמר "והגית בו יומם ולילה" - מלשון "והגיון לבי", זו תורה שבע"פ שנלמדת בהגיון הלב, ובכל זאת נתקדשו דבריו כשל תורה, הרי לנו עד כמה תורה נטועה בלבן של ישראל. "וישראל ואורייתא חד הוא" ולכן דברי יהושע יכלו להפך חלק מהתורה.
למ"ד שמשה אומר שמונה פסוקים אחרונים" בדמע", בא לרמוז על חלק התורה שאינו בר השגה, ואע"פ שמדובר בספר דברים שכולה נאמר "באר היטב - בשבעים לשון", אבל שורש כל ההבנה הזאת היא בדבר בלתי מושג מפי אלקים. כפי שר"ע ישב ודרש כתרי אותיות תילי תילים של הלכות, עד שהגיע לדבר שאינו מבין, ואמר "זו הלכה למשה מסיני היא (מנחות).
בסיום התורה מופיע הפסוק "אשר עשה משה לעיני כל ישראל" ופרש"י "שנשאו לבו לשבור את הלוחות". והרי כל זה היה חדוש מדעתו של משהוזהו ש"נשאו לבו"- שחדש בחכמת לבו כמו שאמרו: "שלושה דברים אמר משה מדעתו והסכימה שכינה עמו, שבר את הלוחות... אשר שברת - אשריך ששיברת". הרי לנו שהשיא של התורה בסיומה הוא בחדוש הגדול ביותר של משה שהיה בחינת "עוקר הרים"- עקירת התורה שנתקבלה בסיני משום"עת לעשות לה' הפרו תורתך" . היינו תושבע"פ. ויש לדייק עוד את לשון רש"י "נשאו לבו" - שבדרך כלל נאמר כאשר ישנה נדיבות לב למען הזולת (נשאן ליבן אותנה - בנדבת המשכן), ומה נדיבות יש כאן? (בשם הרבי מלובביץ') שמסר נפשו, וכביכול חלקו בתורה, למען כלל ישראל כדי שלא ידחו, ולכן העיז לשבור את הלוחות, והיינו נדיבות לבו של משה רבנו. והאותיות הפורחות באויר נקלטו בלבן של ישראל והשאירו רושם, וזהו רעיון תורה שבעל פה.
בספר דברים נמצאת השירה, שאותה נצטווינו לכתוב"כתבו לכם את השירה הזאת" , וכתב הרמב"ם שאף את שאר התורה צריך לכתוב, משום ש"אין כותבין את התורה פרשיות פרשיות". ואם השירה היא עיקר התורה היינו מצפים שיהיה כתוב בה הלכותיה של תורה בקיצור. ואם נתבונן אין בה אף לא מצוה אחת, כולה עוסקת בתולדות עם ישראל בזמן תפארתן ובזמן נוולותן, ונבואה לעתיד לבוא, ומדוע זה נחשב לתורה? נראה שזה שורש תורה שבעל פה שנקלטת בלבם של ישראל. והעובדות ההסטוריות של אומתנו בנפילותיה ובתקומותיה משקפות אמיתתה של תורה.
ולפי זה מובן גם כן השם הנוסף של ספר דברים "אלה הדברים- דברי תוכחות", וכיצד זה משתלב עם אמרם שספר דברים הוא חזרה על מצוות התורה ובאורם להם? אלא שאם אנו מבינים את תורה שבעל פה כהפנמת התורה, הרי שהתוכחות מוסר הם עבודה של קליטת התורה בלבם לפי מצבם. וכן שירת האזינו כולה דברי תוכחות, והיא אמיתתה של תורה. פרשתנו עוסקת בהרחבה בחטא המרגלים (וזהו עניני דיומא בשבוע שחל בו תשעה באב. בעוון שבכו בכיה של חנם נענשנו לבכות באותו יום בכיה של דורות בחורבן הבתים).
נראה שאין כמו חטא המרגלים לסמל את המאיסה בתורה שבעל פה, שכן המרגלים פחדו להיכנס לארץ ולהתמודד שם עם מלחמות הארץ, ויחד עם זה הדבר מסמל באופן פנימי, את הפחד מהתמודדות בעצמם עם מלחמתה של תורה, היינו תורה שבעל פה. אנו רואים, כאשר בני ישראל נכנסו לארץ בימי יהושע ונגפו במלחמת העי, שאל יהושע את המלאך מפני מה היה הדבר, והשיב לו לפי דברי חז"ל: על זה שבטלו תורה "מיד ויילן יהושע בעמק - שלן בעומקה של הלכה" (מגילה ), משמע שכבוש הארץ תלוי בנכונותם להתעמק התורה ולפסוק הלכותיה. והם רצו להישאר במדבר סמוכים על תורת שמים מפי משהנאמן ביתו של הקב"ה.
המרגלים אמרו "בשנאת ה' אותנו" - ופרש"י שלמצרים נתן את הנילוס המשקה את שדותיהם, ולנו נתן שקיא והדבר מסמל גם תורת שמים שהכול ניתן להם מן המוכן, לתורת הארץ שצריכה יגיעה וס"ד, כמו גשמים שבאים מכוח התפילות. המהר"ל אומר שארץ ישראל מחייבת ללמוד תורה שיונקת מחכמת ישראל, ולשם כך צריכים אחדות הכוחות כולן ביחד, ולכן נקראים הסנהדרין שבארץ ישראל אנשי כנסת הגדולה, לשון כנוס וחבור, וכיון שהייתה ביניהם מחלוקת, כאילו קלקלו את שורש הווייתם בארץ ונתחייבו בגלות.
בספר דברים נכתב הנוסח של לוחות שניים. מובא במדרש שהקב"ה אמר למשה אל תצטער על שבירת לוחות ראשונות, מפני שבלוחות שניות שנתתי לך יש משנה וגמ' הלכות ואגדות, ועל זה נאמר "כפלים לתושייה". ולכן מתאים לכותבם בספר דברים, שהוא שורש תורה שבעל פה.
והנה הרמב"ן (שמות כ,ח) כתב "ויתכן שהיה בלוחות הראשונות והשניות כתיב: זכור, ומשה פירש לישראל (במשנה תורה) כי שמור נאמר עמו". דבריו של הרמב"ן לכאורה מבוססים על פשוטו של מקרא האומר וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת", משמע שהדברים היו זהים לחלוטין, וא"כ השנוי שאנו מוצאים בין הלשונות בלוחות ראשונות לבין הלשונות בלוחות שניות, הוא פרשנותו של משה לכתוב בהם.
ולפי זה ניתן לבאר את הגמ' ב"ק "האם נאמר בהם טוב", וקשה וכי האמוראים לא זכרו בעל פה את התורה, ובמיוחד את הכתוב בלוחות, אתמהה!? אלא שכוונתם לומר שלא היה כתוב בהם "טוב" רק משה פירש זאת להם (ר' ראובן מרגליות). על דרך האמור בגמ' "בתורתו של ר' מאיר כתוב כתנות עור באל"ף (כותנות אור )". ומפרש המהר"ץ חיות שם, דזה לא יתכן שר"מ ישנה את הגירסא הכתובה בתורה!? אלא שהסבר היה כתוב בשולי הספר שלו, וכך גם משנה תורה, היה פרשנות משה רבנו ללוחות הברית. (אמנם המהר"ל "תפארת ישראל" סוף פרק מד כתוב שמה שכתוב במשנה תורה זה היה כתוב בלוחות שניות.
ראיתי מביאים בשם הגר"א (אדרת אליהו פר' בלק) שכתוב בתורה חמישים פעמים יציאת מצרים, כנגד חמישים שערי בינהומשה לא השיג את שער החמישים, היינו את הפסוק הראשון שבלוחות"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" . והקשה שם הלא יש עוד פעם שכתוב פסוק זה בדיוק גם בלוחות שניות שבפר' ואתחנן? ותירץ שאת זה כבר השיג משה. הרי לנו עומק ההבנה במושג תורה שבעל פה, היינו שהדבר מושג אצל השומע, שאפשר שיאמר אותו דבר, אבל במקום אחד יהיה מובן, ובמקום שני לא יהיה מובן כיון שנאמר על ידי הגבורה.
ולפי כל זה מובן המדרש (דב"ר א):
"אלה הדברים הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון וכו' כך שנו חכמים אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון... אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון מנין שכן כתיב (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים ואין עץ חיים אלא תורה שנא' (שם /משלי/ ג) עץ חיים היא למחזיקים בה ".
כיצד התורה מרפאה את הלשון? אלא שכל שבעים לשון מיצגים בני אדם שונים ותפיסות עולם שונות, שבהיותם מחוברים אל התורה, הם יכולים להבין בה שבעים פנים, והתורה יכולה להתבאר על ידם בשבעים לשון, ואם אכן עושים כן נמצא שהתורה רפאה את אותה לשון ונתנה לה משמעות תורנית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
