ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה עם ישראל היחס למי שאינו שומר מצוות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ד

וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל

כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין
אורחים סדר
אחת השאלות הנפוצות, במיוחד לקראת ליל הסדר, היא האם ניתן להזמין לארוחת שבת או חג אנשים שאולי יבואו או יחזרו ברכב בשבת או בחג. אותה שאלה קיימת גם מהכיוון של האורחים, האם להתארח אצל הורים, אחים או חברים שאינם שומרים תורה ומצוות בשלמות.

מודים על הבן הרשע
ליל הסדר הוא הלילה שבו התורה אומרת במפורש כי היא מצפה מאתנו להזמין את כולם אל ביתנו. להסביר גם לבן הרשע את סיפור יציאת מצרים, כאילו אנחנו יצאנו ממצרים. "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם". אם ישאלו אתכם בניכם בהתרסה: למה אתם מקריבים קרבן פסח? תענו להם: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל".
אחרי הבשורה הזאת אומרת התורה: "וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ". מסביר רש"י שהודו והשתחוו "על בשורת הגאולה, וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם". למרות שהקב"ה אומר להם שיהיו להם בנים "רשעים", הם מודים לה'. הם מבינים שזה חלק מהתהליך שבסופו עם ישראל יחזור כולו בתשובה שלמה ויבנה את בית המקדש. לכן הם מודים על השלב המוקדם הזה. שלב בדרך לגאולה.
כששאלו את הנביא זכריה, אחרי שנבנה בית המקדש השני, האם להמשיך לצום את הצומות על חורבן הבית הראשון, השיב הנביא וסיכם במילים: "והאמת והשלום אהבו". אם תצליחו לאהוב גם את השלום וגם את האמת – תצליחו לבטל את צער החורבן הראשון וסיבותיו. אם לא תצליחו – יחרב הבית השני. ובאמת כשהייתה בישראל שנאת חינם באצטלה של קדושה, נחרב הבית השני.

צדיקי חינם
הנצי"ב, בהקדמה לספר בראשית, כותב כי החורבן היה בָּאֱמֶת שלא היה אתה שלום: "שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה'... עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה".
ממשיך הנצי"ב ומבאר, שהאנשים בתקופת בית שני היו צדיקים, אך לא ישרים כמו האבות שנקראו "ישרים", וזה היה מה שהביא לחורבן הבית השני: "שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמם, על כי מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס... שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות, אע"ג שהוא לשם שמים, דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ".
תשובה לא פוטרת מכיבוד הורים
סיפר אחד המלמדים ב"מכון מאיר": כמה וכמה תלמידים בוגרים של "מכון מאיר" שהתחתנו ונולד להם בן, פנו לרב אליהו זצוק"ל וביקשו ממנו שיהיה סנדק בברית של הבן שלהם. תמיד הרב זצ"ל היה מסרב ואומר: קח את אביך להיות סנדק.
והיה הבחור אומר בדרך כלל: אבל אבי לא שומר שבת או מצוות אחרות. והרב אליהו זצ"ל אומר לתלמיד: אף-על-פי-כן, קח את אביך. ולא עוד, אלא גם במקרים שאביו של התלמיד היה מוותר על זכותו ושולח את בנו לבקש מהרב אליהו להיות סנדק, היה הרב אליהו אומר לתלמידים: אל תוותרו ושימו את אביכם להיות סנדק.
וכששאלו את הרב זצ"ל למה הוא עושה כן, והרי המצווה שיהיה דווקא איש צדיק וחסיד וכו', היה אומר להם כי ההורים הללו גידלו את אותו הבן שחזר בתשובה. אילו הבן לא היה חוזר בתשובה, כנראה שהוא היה מזמין את אביו להיות סנדק מתוך כיבוד אב. האם האבא צריך להבין כי בגלל שבנו חזר בתשובה הוא מכבד פחות את אביו? להפך. הוא צריך לכבדו יותר, והאבא צריך להרגיש כי כיבוד האב והאם של בנו עלה בעקבות התשובה.
ממש כמו שנפסק לגבי גר, שאסור לו לבזות את אביו, שלא יגיד: כשהייתי בנצרות או באסלם הייתי בקדושה חמורה וכיבדתי את אבי. עכשיו שעברתי ליהדות אני פטור, כנראה שהיהדות היא קדושה קלה, שהרי אנחנו פטורים כעת מכבוד הורים ("שולחן ערוך" יורה דעה סימן רמא סעיף ט).

כיבוד הורים שאינם שומרי תורה
מכבדו ומתיירא ממנו
הגמרא (סנהדרין פ ע"ב) אומרת: "תַנְיָא, הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, לֹא יֹאמַר לוֹ, אַבָּא, עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ, אַבָּא, כָּךְ כְּתִיב בַּתּוֹרָה". הרי שגם כשעובר על דברי תורה – חייב בכבודו (טור ושו"ע יורה דעה סימן רמ). האם מדובר בדברי תורה חמורים או קלים?
כתב הרמב"ם (בפ"ו מהלכות ממרים הי"א) "ממזר חייב בכיבוד אביו ואמו ומוראן, אף ע"פ שהוא פטור על מכתן וקללתן עד שיעשו תשובה. אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות – מכבדו ומתיירא ממנו" (בית יוסף ושו"ע יורה דעה סימן רמ ס"ע יח). הרמב"ם מדבר על אב שעבר על איסורי עריות, שהם חמורים, ואומר שהבן והבת חייבים לכבדו גם אם לא עשה תשובה. וחייב לכבדו גם אם האב או האם הם בעלי עבירות.
והסביר הרמב"ם בהלכות דעות (ז ב) כי יש הבדל בין מי שמדבר לשון הרע במקרה, למי שהוא "בעל לשון הרע". "שיושב ואומר: כך וכך עשה פלוני, וכך וכך היו אבותיו, וכך וכך שמעתי עליו. ואמר דברים של גנאי". שהוא הקבוע באמירת הגנאי. כך גם "בעל עבירות" הוא הקבוע בעבירות ואיסורים (לתיאבון או להכעיס – עיין הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד יב).
כן הביאו הרי"ף והרא"ש (יבמות סי' ג) כי מי שנתחייב מלקות בבית-דין על עבירות שעבר, לא שולחים את בנו שיכה אותו. כי למרות שהאב עבר עבירה שחייב עליה מלקות, הבן חייב בכבודו ואסור לו להלקותו ("שולחן ערוך" יורה דעה סימן רמא סעיף ד. והרמ"א לא חולק על זה, עיין ש"ך יורה דעה סימן רמ ס"ק כ).

כבד את אביך שחזר בתשובה
הטור חולק על הרמב"ם ולומד מהגמרא (ב"ק צד ב) שרק באבא ש"עושה מעשה עמך" וחזר בתשובה חייבים לכבדו, ולהחזיר פרה שגזלה מפני כבוד אביהם. אלמא כל זמן שלא עשה תשובה אין חייבין בכבודו. את דבריו הביא הרמ"א "ויש אומרים דאינו מחוייב לכבד אביו רשע, אלא אם כן עשה תשובה".
אמנם בהקדמה ל"יורה דעה" נסתפק ה"פרי מגדים" בשאלה האם כשהרמ"א לא כותב בסיום דבריו "וכן עיקר", האם הוא מתכוון לחלוק על ה"שולחן ערוך" או שהביא את סברת ה"יש אומרים" לכבוד בעלמא (כללי הוראות איסור והיתר ג). ואולי בגלל זה החמיר ה"קיצור שולחן ערוך" כמו ה"שולחן ערוך" שחייב לכבדו. אפילו רשע גמור (סימן קמג סעיף ט').

אברהם כיבד את תרח
הב"ח מוכיח את דברי הרמב"ם שצריך לכבדו ממה שכתוב במדרש רבה (בראשית יא לב) על הפסוק: "וימת תרח בחרן": "ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברהם? שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברהם את כיבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו".
שואל הב"ח: ומה בכך שיאמרו? אם הלכה כדעת הטור שבעובד עבודה זרה אין חיוב לכבדו, למה חוששים לתרח? הלא הוא היה עובד עבודה זרה? אלא ודאי שגם אם עובד עבודה זרה חייב לכבדו.

כיבוד אב מספק
הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל תירץ את ה"שולחן ערוך" על-פי מה שכתוב בגמרא (קידושין מט ע"ב): "האומר לאשה הרי את מקודשת על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור – מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו". ואומר רבי יהונתן אייבשיץ, שהבן מחויב לכבד את אביו אפילו היה רשע ובעל עבירות, שמא הרהר תשובה.
הקשה עליו החיד"א כמה קושיות, והעיקרית שבהן "דלשון הרמב"ם מורה ובא דהגם שהוא רשע ודאי, וידעינן דעומד ברשעו – חייב לכבדו". ואילו לפי דברי הרב יהונתן אייבשיץ יש חיוב לכבד את אביו רק מספק שמא עשה תשובה ואינו אלא מדרבנן (ע"ע שיורי ברכה שם סק"ז). ועוד שאין אומרים אולי הרהר תשובה אם לא אמר "על מנת שאני צדיק". שרק כשאמר כן חוששים שמא הרהר תשובה בלבו. וכן כתב הרה"ג אלפנדארי בשו"ת הסבא קדישא (ח"ב יו"ד י') שעל פי הזוה"ק גם כשאביו רשע חייב לכבדו.

רשעים לא גמורים
ובשו"ת "אגרות משה" (יורה דעה חלק ב סימן סו) הביא הוכחה שאסור לבן לחשוד באביו שהוא רשע גמור מכך שאסור לו לומר על אביו קדיש י"ב חודשים שלמים. "וזהו כבוד אביהן שלא יחשדו לאביהם ברשיעי, כדאיתא ביו"ד סימן שע"ו סעיף ה' בסופו ברמ"א שלכן אין אומרין קדיש אלא י"א חדש כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים אף שהוא לטובתם, וכ"ש כשאינו לטובתם שאסור לחושדם ברשעים".

עבותות אהבה לתינוקות שנשבו
ה"חזון איש" ב"יורה דעה" (סימן ב' אות כח) כתב כי אנוס לא נחשב מומר. ולמד כן מדברי הרמב"ם שכתב (פ"ג מהלכות ממרים ה"ג): "במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ (שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם). כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".
על-פי זה כתב ה"חזון איש" שבימינו כל החילונים הם אנוסים ופטורים. במקרה כזה גם הרמ"א יסכים שהבן חייב לכבד את הוריו. ובמיוחד שריחוק מהם לא יביא תיקון וקרבה, אלא יהיה הוספת הפרצה, שיהיה זה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו, לכן עלינו להחזירם למוטב בעבותות אהבה, ולהעמידם בקרן אורה עד כמה שידינו מגעת.

היתרים למניעת איבה וקטטה
לא יעבור על דברי תורה בגלל אביו
אף שצריך לכבד את אביו אפילו הוא בעל עבירות, נכתב במפורש "אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאומר לעבור על מצוה לא תעשה או שאומר לו לבטל מצוה עשה, אפילו מצוה של דבריהם – לא ישמע לו". אם כן כיצד ינהג אדם כשהוריו מזמינים אותו לשבת או לחג והם לא מקפידים על כל ההלכות כמו שהוא רגיל בביתו? האם ייענה להזמנה או לא?

פת עכו"ם לצורכי שלום
ה"בית יוסף" הביא בשם שו"ת מהרי"ל (סימן לה) שלמד מהירושלמי (פ"ד דדמאי ה"ב) כי מותר לאכול לחם שיש בו איסור קל של דמאי בשבת של פרוטגמא. כלומר, באסיפה של סעודת מצווה וכדומה, משום איבה. וכן התיר לאכול פת של עכו"ם משום איבה אם יושב במקום שאוכלים אותם. שאם לא יאכל את עיקר האוכל – תהיה לו איבה וקטטה עמהם.
כן כתב הרא"ש (פ"ד דפסחים ד) כי במקום שנהגו היתר ולא יכול להשתמט, מותר לאכול כדי שלא תהיה מחלוקת. אבל חלב עכו"ם או חמאת עכו"ם אין להתיר, כיוון שלא כולם אוכלים חמאה ויכול לסרב לאכול ולא תהיה בזה מחלוקת. וכן אם רובם לא אוכלים לחם של עכו"ם ורק אחד אוכל, אין הציבור נגרר אחריו. אלא הוא נגרר אחריהם, משום איבה.
כדברים אלו פסק הרמ"א (יורה דעה סימן קיב) וסיים "ואין ללמוד מכאן לשאר איסורין". בגלל שרק באיסור דרבנן אפשר, ורק בדבר שלא יכול להשתמט (גר"א ס"ק לג וש"ך ס"ק כו שם).

לא ישנה מפני המחלוקת
מקורו של הרא"ש הוא בגמרא (פסחים נא ע"א) שהביא את דברי רבי יוחנן בן אלעזר שאמר: "פעם אחת נכנסתי אחר רבי שמעון בן רבי יוסי בן לקוניא לגינה, ונטל ספיחי כרוב, ואכל ונתן לי. ואמר לי: בני, בפני – אכול, שלא בפני – לא תאכל. אני שראיתי את רבי שמעון בן יוחי שאכל – כדי הוא רבי שמעון בן יוחי לסמוך עליו, בפניו ושלא בפניו. אתה, בפני – אכול, שלא בפני – לא תאכל".
יש מחלוקת האם ספיחי כרוב בשביעית הם אסורים או לא. ורואים מכאן שלא יחמיר מי שמחמיר אם זה בפני רבו שמקל. אמנם דין זה לא נאמר רק על רב ותלמיד. אלא על כל אדם שלא ישנה במקום שנהגו היתר, מפני המחלוקת.

בשר לא חלק למניעת מחלוקת
הרב חיים סתהון (ארץ החיים, יו"ד סימן קיט) הביא שאלה שהייתה נפוצה בימיו, על השלוחים של ארץ-ישראל שמסתובבים בקהילות יהודיות בעולם ומשתפים אותם בבניין ארץ-ישראל וקהילותיה על-ידי תרומותיהם.
השלוחים הללו נוהגים לאכול בבתיהם רק בשר חלק, כלומר שלא בדקוהו בנפיחה, כפסק ה"שולחן ערוך". ואיך ינהגו כשהם מתארחים בסלוניקי או בביירות או בערי המערב שלא מקפדים לאכול בשר חלק?
כתב הרב סתהון במסקנת דבריו כדברי שו"ת דבר שמואל אבוהב (סי' שכ) כי אם ידע האורח שנמצאת ריעותא באותה בהמה, יש לו להימנע מאכילתה, מבלי שירגישו בטעם חומרתו, אלא יתלה המניעה בסיבה אחרת. ומעשים בכל יום בכמה תמימי דרך ההולכים בתורת ה' שנמנעים ממאכלות ומשקים שנוהגים בהם איסור, מבלתי הודע סיבת מניעתם. אבל בסתם בשר כשר הנאכל באותן מקומות, נראה פשוט שאין להחמיר מספק פן נמצאת ריעותא באותה בהמה, כיוון שעיקר בדיקת הריאה מדרבנן, ואם בא כלב או גוי ונטלה והלך לו הבהמה מותרת, ואין חוששים לומר שמא נקובה או סרוכה הייתה. וכמו שפסק מרן בשו"ע (סי' לט ס"ב). וכ"ש היכא דאיכא ספק ספיקא, שמא לא היתה ריעותא, ושמא הלכה כדברי המכשירים.
וכן כתב בספר "שערי רחמים" (יו"ד עא אות נא) וזה לשונו: שאלתי את פי רבינו הגדול (רבי חיים מוולואזין) אודות סירכות בדרך או המתארח אצל בעל הבית, והשיב שאין לחקור בדבר הסירכות, משום דהוי ליה כניטלה הריאה.
לפי זה כשאדם מתארח אצל חברו ומביאים לו בשר כשר, אם יש חשש קטטה ואיבה ומחלוקת יכול לאכול. אבל אם אין חשש כזה, לא חייב לאכול מכל מאכל שמביאים לפניו. רק ממה שהוא עיקר הסעודה.

כלים לא טבולים
כלי שהשתמשו בו בטעות בלי טבילה – חייב טבילה והאוכל כשר. ואפילו כלים שהשתמשו בהם הרבה שנים בלא טבילה, ואפילו אם בישלו בסיר מאות ואלפי פעמים, כשנודע לו חייב ללכת ולהטבילו, ואפילו שבישלו בו כמה דורות.
ב"שולחן ערוך" (סימן קכ סעיף טז) מביא הרמ"א כי "ואם עבר והשתמש בכלי בלא טבילה – לא נאסר מה שנשתמש בו, ויטבלנו עוד". האוכל לא נאסר, אבל הכלי עדיין צריך טבילה. והטעם שבגללו האוכל לא נאסר הוא כי הכלי לא בלוע מטומאה, רק צריך להעלות אותו לקדושה יותר גדולה. וגם כשלא העלו אותו לקדושה – הוא ראוי לשימוש בדיעבד.
ואומר ה"אגרות משה" (יורה דעה חלק ב סימן מא) כי אפילו אם בישלו בכלי במזיד, האוכל לא נאסר. ולכן בעל תשובה שהוריו לא רוצים להטביל את הכלים, והם לא מבשלים מאכלי איסור, יכול לאכול בביתם בכלים מפלסטיק אפילו אם בישלו בסירי מתכת שלא הוטבלו. והטוב ביותר שברשות הוריו ייקח פעם אחת את כל הכלים למקווה ויחזירם כשהם טבולים למנוע מחלוקת ועלבון להורים שחייב בכבודם.
סיפר הרב זצ"ל, כי בא אליו מישהו שחזר בתשובה והוריו היו רחוקים מאוד מענייני יהדות, וסיפר כי הוריו נבהלו מהטורח הגדול שבטבילת כלים ולא הסכימו, וכן חששו שכלי זכוכית יישברו. ואמר הרב לאותו הבן שיבקש מאביו שייתן לו במתנה את כל הכלים שיש לו בבית, באופן שיאמר: אני מודה שכל הכלים שיש בבית שלך הם. ואחר כך יאמר הבן: כל הכלים שלך נתונים במתנה גמורה לשומר הערבי שנמצא בשבת בבית-חולים מסוים, והמתנה היא על מנת שישאיל לך את כל הכלים שנתת לו אותם במתנה. באופן זה לא התחייבו הכלים בטבילה, שכן הם של הגוי, וגם הגעלה לא חייבים כיוון שהם בלועים ממאכלים כשרים.
ומיהו, כל זה בדיעבד, אבל לכתחילה בוודאי שחייבים להטביל כל כלי שניתן להטבילו (עיין בא"ח מטות ש"ש הל' יא). ואם יש לו רשות מהוריו, ייקח הבן בעל התשובה את כל הכלים לים או למקווה ויטביל אותם ויחזירם לביתם שלמים וטהורים. וזה דבר עושים פעם אחת לכל החיים.

אוכל לא מעושר
אם הבן חושש שיש אוכל לא מעושר בבית הוריו, יעשר אותו לפני השבת או החג. וכיצד יעשה? יאמר: א) אחד ממאה שאני עתיד להפריש מחר יישאר טבל. ב) המעט יותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש מחר בצפון הפירות יהא תרומה גדולה על הכול. ג) אותו אחד ממאה ועוד תשעה חלקים כמותו הרחוקים ממנו מעט לצדו יהיו מעשר ראשון. ד) אותו אחד ממאה יהא אחר כך תרומת מעשר. ה) בפירות של השנים א' ב' ד' ה' של השמיטה, יאמר: עשרה חלקים בצד דרום של הפירות יהיו מעשר שני. הם וחמשיהם יהיו מחללים על פרוטה שבמטבע שייחדתי לזה. ו) בפירות של השנים ג' ו' של השמיטה, יאמר: עשרה חלקים בצד דרום של הפירות יהיו מעשר עני. ז) אם מסופק מתי גדלו או חנטו הפירות, יאמר כאמור בסעיפים א-ה ויוסיף אחר כך: אם צריך מעשר עני, הרי מעשר עני יהיה בדרום הפירות.
אם קשה לומר נוסח זה מכל סיבה שהיא יאמר: "מה שאני עתיד להפריש מחר יהיה תרומה גדולה ומעשר ראשון יהיה בצד ימין וחלק המאית שאפריש יהיה תרומת מעשר ומעשרות שני או עני בשמאלם ומעשר שני פדוי כדין". בשעת דחק יכול לומר: "כל מה שאפריש למחר יהיה תרומות ומעשרות ופדיון כדין כפי הנוסח שברשותי" או "כפי הנוסח הכתוב בקיצור שולחן ערוך".
וכל זה בדיעבד. אבל לכתחילה, יבוא הבן מוקדם לבית הוריו ויעשר את כל מה שיש בבית על-ידי שייקח אחד ממאה מכל מה שיש ויעשר על-פי הנוסח שכתוב בסידור.

ירקות עלים
בנושא של ירקות עלים בליל הסדר אין אפשרות להתחמק, כיוון שכולם חייבים לאכול חסה, שזה סדר ליל הסדר. וכן הדין בכרפס. הצעתי כמה פעמים למי ששאלוני להביא בערב מבעוד מועד ארגז עם חסה וסלרי לכל המשפחה. ועדיף לא להגיד להורים לקנות, כיוון שלפעמים לא יודעים איפה לקנות וקשה להם להוציא כסף רב כל כך על ירקות נקיים. אבל אם הבן או הבת יביאו מתנה לחג, ההורים יקבלו בשמחה.
ובכל מקרה, אם יש ירקות עלים בסלט או בתבשיל אחר, אפשר לאכול מאותו מאכל בלי ירקות העלים שמעורבים בתוכו. ולא חוששים שעבר חרק ממקום למקום.

הכשרת הלבבות קודמת לספק הכשרת המטבח
במקרה שהילדים לא בטוחים שההורים הכשירו את המטבח כדבעי, אבל אין חשש לבשר וחלב שבושלו יחד או לבשר טרף, לא יימנעו הילדים מלהגיע. מן הסתם הכלים הם כבר לא בני יומם, וכל יום של בישול הוא הכשר ליום שלפניו. על כן אין לחשוש מהכשר הכלים. ובוודאי אם הכשירו, ורק חושש חשש רחוק שלא החמירו כדבעי, לא להחמיר בזה כשיש חשש קטטה ואיבה.
אבל לכתחילה בוודאי הדרך הנכונה היא להגיע לבית ההורים מוקדם ולסייע להם בהכשרה לפני הפסח. כך לא יהיה חשש על הכלים ועל הבישולים ולא יצטרכו פתרונות של בדיעבד.

חשש קטניות, שרויה, מצות יד
בנים שלא אוכלים קטניות אך חוששים שהוריהם בישלו קטניות, או בנים שלא אוכלים מצה שרויה וההורים אוכלים שרויה, או שהבנים אוכלים רק מצת יד וההורים אוכלים גם מצת מכונה – בכל אלה אין להימנע מלכבד הורים ולבקרם בחג.
כך כתב ב"שולחן ערוך" (אורח חיים - סימן תנג) ברמ"א שכתב כי האשכנזים מחמירים לא לאכול קטניות. כתב עוד "מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל", דהיינו הכלים בוודאי לא אסורים אם בישלו בהם קטניות. אפילו מרק שבושל בו אפונה, מותר לאכול את המרק בלי האפונה בעצמה. ואם נמוחה מותרת, ובלבד שאין רוב אפונה בתוך התערובת. "דאם לא כן לא מיקרי תערובות כלל, והוי כאוכל תבשיל מקטניות עצמה" (משנ"ב שם).
וחומרת קטניות היא החומרה היותר מקובלת שבחומרות. גם בה לא אסרו בתערובת אפילו אוכל מהקטניות עצמן שנמחו. כל שכן הן לא אוסרות את הכלים או אוסרות בטעמן. ומזה נלמד לכל החומרות האחרות שאינן אוסרות את הכלים או בטעמן וכד'.

חיבור מעורר גאולה
שמעתי בשם מורנו הרב אברהם שפירא זצוק"ל, כי הסיבה שמזכירים את אליהו הנביא בליל הסדר היא בגלל החיבור שיש בלילה הזה בין אבות לבנים. גם חיבור מצד ההגדה שבה האבא מספר לבנו את סיפור יציאת מצרים, וגם בגלל שבלילה זה באים הבנים הגדולים עם משפחותיהם להתארח אצל ההורים בליל הסדר.
חיבור זה מעורר גאולה. שזה תפקידו של אליהו הנביא. כך על-פי נבואת מלאכי (ג כג) היא השליחות שלו, לקרב לבבות של אבות ובנים. כדכתיב: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם". ויהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו. אמן.


זקן זמני
מספר הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים: פעם בא אל הרב בעל תשובה ואמר לרב שהוא עוד מעט מתחתן והוא לא יודע מה לעשות כשכל הדודות יבואו לנשק אותו. אמר לו הרב: שבוע לפני החתונה תגדל זיפים, כך אף אחת לא תבוא לנשק אותך כי זה לא נעים. כך הן גם לא ייעלבו.
פעם אחרת בא חוזר בתשובה, תלמיד של הרב ביגון מ"מכון מאיר", ואמר כי הוא רוצה לגדל זקן אך אמא שלו מקפידה על כך. אמר לו הרב ביגון: כיבוד הורים זה מהתורה ולגדל זקן זה לא מהתורה. אמר לו הצעיר: בכל זאת אני לא מוכן לוותר על הזקן. אמר לו הרב ביגון: לך אל הרב אליהו.
בתחילה הרב אליהו אמר לו גם כן אותו דבר, אבל כשהרב ראה שקשה לבחור לקבל את התשובה והוא באמת לא רוצה לפגוע באמו, אמר לו הרב: בימי הספירה תגדל זקן ותגיד לאמך שזה זמני. "זמני" קל לקבל. אחר כך היא תתרגל ולא יהיה כל כך אכפת לה. כך תרוויח גם זקן וגם כיבוד אם. וכך היה.

נקודה טובה
מספר הרב רן בן משה, ראש המכינה הקדם-צבאית בית-רימון: לרב זצ"ל הייתה יכולת להסתכל על הטוב שבכל אחד. הגענו עם תלמידים הלומדים במכינה הקדם-צבאית לשמוע שיעור בבית הרב. בגמר השיעור הרב דיבר עם אחד הבחורים שהיה לו שיער ארוך, והסביר לו בעדינות שזה לא מתאים לבחור ללכת עם שיער ארוך.
לאחר מכן התפללנו מנחה עם הרב. לפני שהבחורים יצאו, הצביע הרב על אותו בחור בעל השיער הארוך ואמר: "הלוואי וביום הכיפורים אתפלל כמו שהבחור הזה התפלל מנחה כאן עכשיו". למדתי ממנו באותה שעה איך אפשר גם להעיר בעדינות וגם, באותה שעה ממש, לראות את הטוב באותו אדם.

הסיבה שמזכירים את אליהו הנביא בליל הסדר היא בגלל החיבור שיש בלילה הזה בין אבות לבנים. חיבור זה מעורר גאולה, שזה תפקידו של אליהו הנביא

שמפו לכלב . האם סבון, שמפו וכדומה צריכים הכשר לפסח?
צריכים הכשר לפסח, כיוון שיש פוסקים שאומרים שסיכה היא כמו שתייה, ולמרות שהם לא ראויים לאכילת כלב, הם מהנים את האדם. ואסורים. אמנם מותר להשאירם בבית ולא צריך לשרוף עם החמץ.

לא לנקות . אם יש לי בדברי החמץ דברים שאינם כשרים לפסח, כמו עדשים, אפונה וכדומה, האם אפשר למכור אותם עם דברי החמץ כפי שהם או צריך לנקות אותם קודם?
לא צריך למכור ולא צריך לנקות או לברור. רק לא להשתמש בפסח ולשים במקום שלא יטעו להשתמש בהם.

כיבוד אשה עצובה . מה קודם למה, כיבוד הורים או כיבוד האישה, במקרה שמעדיפה להיות במקום אחר בליל הסדר?
זה לא כבוד להורים לבוא בלי האשה או עם אשה עצובה.

לב כשר לפסח . מדברים הרבה על הוצאת החמץ מהלב. האם הרב יכול לתת טיפ בנושא הזה?
למחוק כעסים ישנים. למחוק קנאות, תחרויות פנימיות סמויות. להסיר עצבות. להשתחרר מעבדות לתאוות שונות כגון עישון או אכילה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il