ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
קנאות וסובלנות
כָּל גִּלּוּי-רוּחַ כְּלָלִי* לְפִי הִתְגַּבְּרוּת הַכְּלָלוּת* שֶׁבּוֹ כָּךְ הַוַּדָּאוּת מִתְחַזֶּקֶת בְּקִרְבּוֹ וּלְפִי מִדַּת וַדָּאוּתוֹ, כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מָקוֹם לְסָפֵק, כָּךְ אֵינֶנּוּ מְוַתֵּר אֶת זְכוּתוֹ לַאֲחֵרִים לְשַׁתְּפָם עִמּוֹ; הַכְּלָלִיּוּת, הַוַּדָּאוּת וְהַיִּחוּד* תְּלוּיִים הֵם זֶה בָּזֶה.
לְמָשָׁל שִׁיטוֹת-הַתְּכוּנָה* הַיְשָׁנוֹת, שֶׁהָיוּ חֶזְיוֹנוֹת פְּרָטִיִּים מִתְפַּשְּׁטִים רַק* עַל חוּג גְּבוּל הַתְּכוּנָה בִּלְבַד, הָיָה הַסָּפֵק טָמוּן בְּקִרְבָּם, עַד שֶׁהָיָה מַרְגְּלָא בְּפוּמַיְיהוּ* שֶׁל הַתּוֹכְנִים, שֶׁתָּאֳרֵי* הַתְּכוּנָה וְהַנָּחוֹתֶיהָ הִנָּם רַק לִמְצֹא אֵיזוֹ הַצָּעָה לְפִתְרוֹן שִׁנּוּיֵי הַתְּנוּעוֹת הָרַבִּים שֶׁל הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים וְשֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהַפִּתְרוֹן יִהְיֶה בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ אַחֵר.
וּמִיּוֹם שֶׁחֹק כֹּחַ-הַמּוֹשֵׁךְ הֵחֵל לִפְתֹּר אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הַתְּכוּנִיּוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא חִזָּיוֹן קוֹסְמוֹלוֹגִי כְּלָלִי*, הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֶת עֲבוֹתוֹת הַסָּפֵק, וּמִזֶּה בָּא גַּם הַהֶבְדֵּל הַשֵּׁנִי, שֶׁהַתְּכוּנוֹת הַיְשָׁנוֹת* הָיוּ נוֹחוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַתְּכוּנָה הַחֲדָשָׁה, שֶׁמִּתּוֹךְ תְּכוּנָתָהּ הַכְּלָלִית הַוַּדָּאִית קַנָּאִית הִיא וְאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאמַר אָדָם לִפְתֹּר קְצָת מֵחֶזְיוֹנוֹת הַתְּכוּנָה עַל-יְדֵי כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ וּשְׁאֵרִיתָם בְּאֵיזֶה פִּתְרוֹן אַחֵר מִתְּנוּעוֹת גַּלְגַּלִּיּוֹת שֶׁעַל-פִּי הַצָּעוֹת-הַתְּכוּנָה הַיְשָׁנוֹת.
כֵּן בְּהוֹפָעוֹת הָרוּחַ, הָיְתָה הָאֱלִילִיּוּת סוֹבְלָנִית* וְהַהַכָּרָה שֶׁל הָאַחְדוּת קַנָּאִית*; מִתּוֹךְ שֶׁהִיא כְּלָלִית* וְלֹא פְּרָטִית, וַדָּאִית וְלֹא מְסֻפֶּקֶת, הֲרֵי הִיא מְיֻחֶדֶת וְלֹא מְשֻׁתֶּפֶת.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
42 - תורת ארץ ישראל חלק ד'
43 - סובלנות ישראל חלק א'
44 - סובלנות ישראל חלק ב'
טען עוד
הַסּוֹבְלָנוּת הַחַלָּשָׁה*, הַמַּחֲלֶשֶׁת אֶת הַחַיִּים*, בָּאָה מִתּוֹךְ גִּלּוּיֵי-רוּחַ פְּרָטִיִּים שֶׁאֵינָם מֻשְׁקִים בְּטַלָּהּ שֶׁל הַכְּלָלִיּוּת, וְהַקַּנָּאוּת הַמַּמְאֶרֶת* בָּאָה מִתּוֹךְ גַּסּוּת-רוּחַ, הַמְבִיאָה לַחֲשֹׁב אֶת גִּלּוּיֵי רוּחַ פְּרָטִיִּים שֶׁהֵם עוֹמְדִים בְּמַעֲלַת הַהַכְלָלָה הָעֶלְיוֹנָה*; מִפְּנֵי שֶׁהֵם רַק גִּלּוּיִים פְּרָטִיִּים אֵינָם יְכוֹלִים לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל גּוֹנֵי-הָרוּחַ שֶׁחוּץ מֵחוּגָם, וּבְצָרוּת-עֵינָם בְּיֶתֶר הַגִּלּוּיִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְכָלְלָם אֵינָם כִּי-אִם מְמַעֲטִים אֶת הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיִּים וּמְמַעֲטִים אֶת דְּמוּת גִּלּוּיֵי-הָרוּחַ.
אֲבָל הַהַכְלָלָה הָעֶלְיוֹנָה נוֹתֶנֶת דַּוְקָא עַל-יְדֵי מֶרְחָבָהּ וּוַדָּאוּתָהּ אֶת הַתְּכוּנָה הָעֲדִינָה בְּדַיְּקָנוּת הַיִּחוּד, הַמֵּבִיא אֶת הַקִּנְאָה הַמְשֻׁבַּחַת הַמּוֹלִידָה אֶת גְּאוֹנוּת-הָרוּחַ, הַמְסִירָה מִדַּרְכָּהּ כָּל רִפְיוֹן שֶׁל קַטְנוּת פְּרָטִית, כָּל סָפֵק וְכָל שִׁתּוּף, "ד' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב, יב). וּמִתּוֹךְ שֶׁהִיא כְּלָלִית, מִפְּנֵי שֶׁבְּתוֹכָהּ כָּלוּל כֹּל, אֵינָהּ יְכוֹלָה עַל-פִּי טִבְעָהּ לְהוֹצִיא כָּל דָּבָר מִשִּׁלְטוֹנָהּ וְהַכְלָלָתָהּ וְלַכֹּל הִיא נוֹתֶנֶת מָקוֹם, אֲבָל בָּזֶה הִיא רַק מַרְבָּה אֶת הוֹפָעוֹת הָאוֹרָה בְּתוֹךְ כָּל סִגְנוֹנֵי-הַחַיִּים וְגִלּוּיֵי-הָרוּחַ, וְחֵפֶץ הַסַּבְלָנוּת הַיְסוֹדִי שֶׁלָּהּ הוּא לִתֵּן מָקוֹם לְכָל נְטִיָּה שֶׁל אוֹר, שֶׁל חַיִּים וְשֶׁל הוֹפָעָה רוּחָנִית.
יוֹדַעַת הִיא כִּי בַּכֹּל יֵשׁ נִיצוֹץ אוֹר, הַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי הַפְּנִימִי* זוֹרֵחַ בְּכָל אַחַת מֵהָאֱמוּנות הַשּׁוֹנוֹת, בְּתוֹר סִדְרֵי-חִנּוּךְ שׁוֹנִים לַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית, לְתִקּוּן הָרוּחַ וְהַחֹמֶר, הַשָּׁעָה וְהָעוֹלָם, הַיָּחִיד וְהַצִּבּוּר שֶׁלָּהּ, אֶלָּא שֶׁהֵם בְּהַדְרָגוֹת שׁוֹנוֹת.
(אורות, זרעונים, למלחמת הדעות והאמונות)
___________________________________
גִּלּוּי-רוּחַ כְּלָלִי – הבנה רוחנית הנוגעת למערכות שונות. לְפִי הִתְגַּבְּרוּת הַכְּלָלוּת וכו' – ככל שההבנה היא יותר כללית ומסבירה רבות יותר, כך מתברר שהיא יותר אמיתית וככל שנראה שהיא יותר אמיתית, היא שוללת את האפשרות להבנות אחרות. וְהַיִּחוּד – שזו ההבנה הנכונה היחידה. שִׁיטוֹת-הַתְּכוּנָה – אסטרונומיה. מִתְפַּשְּׁטִים רַק וכו' – עסקו רק בסדר הכוכבים. מַרְגְּלָא בְּפוּמַּיְיהוּ – רגיל בפיהם לומר. תָּאֳרֵי – התאוריה. חִזָּיוֹן קוֹסְמוֹלוֹגִי כְּלָלִי – עיקרון שעולה בכל מערכות הכוכבים. הַתְּכוּנוֹת הַיְשָׁנוֹת – התכונות שיוחסו לכוכבים לפי התובנות הישנות. הָאֱלִילִיּוּת סוֹבְלָנִית – המאמינים באלילים יכלו לקבל אמונה באלים רבים. הַהַכָּרָה שֶׁל הָאַחְדוּת קַנָּאִית – ההכרה באלוהים אחד לא נותנת מקום לשום אמונה אחרת. כְּלָלִית – האחדות היא הסתכלות כללית על כל מערכת הנהגת העולמות לעומת האליליות ההופכת כל כוח במציאות לישות אלוהית. הַצּוּרָה הַחִיצוֹנָה – סובלנות הבנויה על כך שאין אמת מוחלטת והכל מסופק. הַסּוֹבְלָנוּת הַחַלָּשָׁה וכו' – השלילית, באה מתוך הסתכלות מצומצמת ופרטית ואינה מושפעת מהסתכלות כללית. הַמַּחֲלֶשֶׁת אֶת הַחַיִּים – כיון שאין אמת, אין גבורה ובטחון לעשות ולפעול. הַקַּנָּאוּת הַמַּמְאֶרֶת וכו' – הקנאות ההרסנית באה מתוך גאווה, שבעלי הסתכלויות מצומצמות חושבים שאצלם מצויה כל האמת, ולכן הם לא נותנים לאחרים זכות קיום. הַהַכְלָלָה הָעֶלְיוֹנָה – ביסוד יכולת ההסתכלות הכוללת עומדת גם תכונה עדינה של דייקנות, הנותנת מקום בסבלנות רבה לכל הפרטים על גיווניהם המיוחדים. הַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי הַפְּנִימִי – בכל אחת מהאמונות קיים תוכן פנימי טוב ונצרך במקומו וזמנו.
הקדמה
אם תשאל מישהו האם חשוב להיות סובלני, סביר להניח שהתשובה שתקבל תהיה: 'כן!'. הסובלנות נתפסת בעינינו גם בלי לחשוב עליה יותר מדי, כמידה טובה. הסובלנות זו תכונה חיובית שההפך שלה – חוסר סובלנות, קנאות או פנאטיות (=קיצוניות), הן תכונות שעלינו להילחם בהן ולתקן אותן. אך האמנם תחושה טבעית זו נכונה? האם האווירה התרבותית בה אנו חיים, שבוודאי רואה בסובלנות ערך ראשון במעלה עולה בקנה אחד עם התורה – רצון ה'? על מנת לענות על שאלה יסודית זו פונה הרב קוק כדרכו כדי להסביר את המושג הנקודתי בהקשרו הכללי. זוהי עמדתו של הרב בכל סוגיה בה הוא עוסק, אך בסוגיה הספציפית הזאת נראה שהשיטה הופכת להיות התוכן בעצמו. גם הרב רואה את הטוב שבמידת הסובלנות, אך יחד עם זאת הוא רואה גם את הטוב שבמידת הקנאות. הכיצד? הסובלנות אמורה להוות תכונה נפשית חזקה שתפקידה לסייע בעדנו לתת מקום לעמדות שונות, לא כי אין בכוחנו להכריע, לא בגלל שאיננו בטוחים מהי האמת והספק אוכל בנו, אלא בגלל שהאמת היא רחבה, עמוקה ומקיפה. היא לא נמצאת רק במקום אחד, ולכן עלינו לבחון בסובלנות היכן נקודת האמת שבכל עניין בעולם. נקודת השקפה זאת קנאית בה בעת שהיא סובלנית – היא קנאית לאמת האלוהית. והאמת הזאת כאמור, רחבה ומקיפה.
ביאורים
בפסקה שלפנינו הרב מבאר את אחד מיסודות משנתו הרעיונית המהווה אבן יסוד להבנת דרך ההתמודדות עם דעות מנוגדות בעולם הרוח בכלל. הפסקה שכותרתה – 'למלחמת האמונות והדעות' רומזת על הנושא בה היא עוסקת. בחלל עולמנו מנסרות דעות שונות, אמונות ותפיסות עולם המעצבות את דרך ההסתכלות של בני האדם על העולם. האם ישנה דרך לבחון איזו מבין הדעות והאמונות נכונה יותר? האם יש אמת מוחלטת – אמיתית יותר, או כפי שנוהגים לומר: 'איש באמונתו יחיה', ו'כל אחד והאמת שלו' וכו'. כדי לענות על שאלה זו הרב מציב פרמטר ברור, נקודת בוחן שתסייע בעדנו לבחון היכן נמצאת האמת: 'כללות', 'וודאות', 'יחוד'. לשם הבנת שלושת המושגים הללו והקשר ביניהם הרב משתמש במשל: מדע האסטרונומיה שקיים כבר מימי קדם. הקדמונים ניסו להבין את מהלך תנועות הכוכבים, תכונתם והשפעתם ההדדית. מסביר הרב שלאחר שניוטון גילה את כוח המשיכה ואת השפעתו על כל התנועה הקוסמית, ממילא – 'נפלו' מאליהם הסברים אחרים שהיו לא יותר מאשר ספקולציות. כלומר: הסבר כללי מקיף אחד מאפשר הבנה טובה של תופעות רבות ויוצר וודאות וייחוד. הוודאות נובעת מכך שההסבר שניתן מקיף ואינו עונה על נקודה אחת, בעוד שהוא נותר בסימן שאלה לגבי עניינים אחרים. הייחוד גם הוא תוצאה של הכלליות – אין כאן הסברים שונים אלא הסבר אחד, יחיד ומקיף ולכן גם אינו מותיר מקום לאפשרויות אחרות עד כאן המשל. הנמשל הוא שגם בעולם הרוח קיימת ה'וודאות' ולעומתה – ה'ספקנות'. האמונה באל אחד ויחיד, שכל העולם הוא פרי בריאתו ויצירתו מביאה להסבר כללי ומקיף לכל גילוי פרטי בעולם. האמונה הזאת מביאה לסובלנות, מצד ההבנה שגם כוחות מנוגדים שורשם אחד, וכאשר ישנה התנגשות בין חלקים שונים ומנוגדים – עלינו לברר מהו מקומו הנכון של כל חלק, וכך להשלים בין החלקים. סובלנות אמיתית איננה אפוא רכרוכית וחלשה, היא לא מוותרת אלא מבררת. היא מבקשת להעמיד את הדברים על דיוקם ואמיתתם וכך להביא לתמונה כללית, עמוקה ורחבה יותר.
שאלות לדיון
כיצד יש לפתח שיח ודיון לאור פיסקה זו?
מי אמר שה"הכללה" בה אנו מאמינים היא הנכונה? הרי זו גם טענת החולקים עלינו! אולי הם הצודקים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
