ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
קנאות וסובלנות
כָּל גִּלּוּי-רוּחַ כְּלָלִי* לְפִי הִתְגַּבְּרוּת הַכְּלָלוּת* שֶׁבּוֹ כָּךְ הַוַּדָּאוּת מִתְחַזֶּקֶת בְּקִרְבּוֹ וּלְפִי מִדַּת וַדָּאוּתוֹ, כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מָקוֹם לְסָפֵק, כָּךְ אֵינֶנּוּ מְוַתֵּר אֶת זְכוּתוֹ לַאֲחֵרִים לְשַׁתְּפָם עִמּוֹ; הַכְּלָלִיּוּת, הַוַּדָּאוּת וְהַיִּחוּד* תְּלוּיִים הֵם זֶה בָּזֶה.
לְמָשָׁל שִׁיטוֹת-הַתְּכוּנָה* הַיְשָׁנוֹת, שֶׁהָיוּ חֶזְיוֹנוֹת פְּרָטִיִּים מִתְפַּשְּׁטִים רַק* עַל חוּג גְּבוּל הַתְּכוּנָה בִּלְבַד, הָיָה הַסָּפֵק טָמוּן בְּקִרְבָּם, עַד שֶׁהָיָה מַרְגְּלָא בְּפוּמַיְיהוּ* שֶׁל הַתּוֹכְנִים, שֶׁתָּאֳרֵי* הַתְּכוּנָה וְהַנָּחוֹתֶיהָ הִנָּם רַק לִמְצֹא אֵיזוֹ הַצָּעָה לְפִתְרוֹן שִׁנּוּיֵי הַתְּנוּעוֹת הָרַבִּים שֶׁל הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים וְשֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהַפִּתְרוֹן יִהְיֶה בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ אַחֵר.
וּמִיּוֹם שֶׁחֹק כֹּחַ-הַמּוֹשֵׁךְ הֵחֵל לִפְתֹּר אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הַתְּכוּנִיּוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא חִזָּיוֹן קוֹסְמוֹלוֹגִי כְּלָלִי*, הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֶת עֲבוֹתוֹת הַסָּפֵק, וּמִזֶּה בָּא גַּם הַהֶבְדֵּל הַשֵּׁנִי, שֶׁהַתְּכוּנוֹת הַיְשָׁנוֹת* הָיוּ נוֹחוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַתְּכוּנָה הַחֲדָשָׁה, שֶׁמִּתּוֹךְ תְּכוּנָתָהּ הַכְּלָלִית הַוַּדָּאִית קַנָּאִית הִיא וְאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאמַר אָדָם לִפְתֹּר קְצָת מֵחֶזְיוֹנוֹת הַתְּכוּנָה עַל-יְדֵי כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ וּשְׁאֵרִיתָם בְּאֵיזֶה פִּתְרוֹן אַחֵר מִתְּנוּעוֹת גַּלְגַּלִּיּוֹת שֶׁעַל-פִּי הַצָּעוֹת-הַתְּכוּנָה הַיְשָׁנוֹת.
כֵּן בְּהוֹפָעוֹת הָרוּחַ, הָיְתָה הָאֱלִילִיּוּת סוֹבְלָנִית* וְהַהַכָּרָה שֶׁל הָאַחְדוּת קַנָּאִית*; מִתּוֹךְ שֶׁהִיא כְּלָלִית* וְלֹא פְּרָטִית, וַדָּאִית וְלֹא מְסֻפֶּקֶת, הֲרֵי הִיא מְיֻחֶדֶת וְלֹא מְשֻׁתֶּפֶת.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
42 - תורת ארץ ישראל חלק ד'
43 - סובלנות ישראל חלק א'
44 - סובלנות ישראל חלק ב'
טען עוד
הַסּוֹבְלָנוּת הַחַלָּשָׁה*, הַמַּחֲלֶשֶׁת אֶת הַחַיִּים*, בָּאָה מִתּוֹךְ גִּלּוּיֵי-רוּחַ פְּרָטִיִּים שֶׁאֵינָם מֻשְׁקִים בְּטַלָּהּ שֶׁל הַכְּלָלִיּוּת, וְהַקַּנָּאוּת הַמַּמְאֶרֶת* בָּאָה מִתּוֹךְ גַּסּוּת-רוּחַ, הַמְבִיאָה לַחֲשֹׁב אֶת גִּלּוּיֵי רוּחַ פְּרָטִיִּים שֶׁהֵם עוֹמְדִים בְּמַעֲלַת הַהַכְלָלָה הָעֶלְיוֹנָה*; מִפְּנֵי שֶׁהֵם רַק גִּלּוּיִים פְּרָטִיִּים אֵינָם יְכוֹלִים לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל גּוֹנֵי-הָרוּחַ שֶׁחוּץ מֵחוּגָם, וּבְצָרוּת-עֵינָם בְּיֶתֶר הַגִּלּוּיִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְכָלְלָם אֵינָם כִּי-אִם מְמַעֲטִים אֶת הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיִּים וּמְמַעֲטִים אֶת דְּמוּת גִּלּוּיֵי-הָרוּחַ.
אֲבָל הַהַכְלָלָה הָעֶלְיוֹנָה נוֹתֶנֶת דַּוְקָא עַל-יְדֵי מֶרְחָבָהּ וּוַדָּאוּתָהּ אֶת הַתְּכוּנָה הָעֲדִינָה בְּדַיְּקָנוּת הַיִּחוּד, הַמֵּבִיא אֶת הַקִּנְאָה הַמְשֻׁבַּחַת הַמּוֹלִידָה אֶת גְּאוֹנוּת-הָרוּחַ, הַמְסִירָה מִדַּרְכָּהּ כָּל רִפְיוֹן שֶׁל קַטְנוּת פְּרָטִית, כָּל סָפֵק וְכָל שִׁתּוּף, "ד' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב, יב). וּמִתּוֹךְ שֶׁהִיא כְּלָלִית, מִפְּנֵי שֶׁבְּתוֹכָהּ כָּלוּל כֹּל, אֵינָהּ יְכוֹלָה עַל-פִּי טִבְעָהּ לְהוֹצִיא כָּל דָּבָר מִשִּׁלְטוֹנָהּ וְהַכְלָלָתָהּ וְלַכֹּל הִיא נוֹתֶנֶת מָקוֹם, אֲבָל בָּזֶה הִיא רַק מַרְבָּה אֶת הוֹפָעוֹת הָאוֹרָה בְּתוֹךְ כָּל סִגְנוֹנֵי-הַחַיִּים וְגִלּוּיֵי-הָרוּחַ, וְחֵפֶץ הַסַּבְלָנוּת הַיְסוֹדִי שֶׁלָּהּ הוּא לִתֵּן מָקוֹם לְכָל נְטִיָּה שֶׁל אוֹר, שֶׁל חַיִּים וְשֶׁל הוֹפָעָה רוּחָנִית.
יוֹדַעַת הִיא כִּי בַּכֹּל יֵשׁ נִיצוֹץ אוֹר, הַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי הַפְּנִימִי* זוֹרֵחַ בְּכָל אַחַת מֵהָאֱמוּנות הַשּׁוֹנוֹת, בְּתוֹר סִדְרֵי-חִנּוּךְ שׁוֹנִים לַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית, לְתִקּוּן הָרוּחַ וְהַחֹמֶר, הַשָּׁעָה וְהָעוֹלָם, הַיָּחִיד וְהַצִּבּוּר שֶׁלָּהּ, אֶלָּא שֶׁהֵם בְּהַדְרָגוֹת שׁוֹנוֹת.
(אורות, זרעונים, למלחמת הדעות והאמונות)
___________________________________
גִּלּוּי-רוּחַ כְּלָלִי – הבנה רוחנית הנוגעת למערכות שונות. לְפִי הִתְגַּבְּרוּת הַכְּלָלוּת וכו' – ככל שההבנה היא יותר כללית ומסבירה רבות יותר, כך מתברר שהיא יותר אמיתית וככל שנראה שהיא יותר אמיתית, היא שוללת את האפשרות להבנות אחרות. וְהַיִּחוּד – שזו ההבנה הנכונה היחידה. שִׁיטוֹת-הַתְּכוּנָה – אסטרונומיה. מִתְפַּשְּׁטִים רַק וכו' – עסקו רק בסדר הכוכבים. מַרְגְּלָא בְּפוּמַּיְיהוּ – רגיל בפיהם לומר. תָּאֳרֵי – התאוריה. חִזָּיוֹן קוֹסְמוֹלוֹגִי כְּלָלִי – עיקרון שעולה בכל מערכות הכוכבים. הַתְּכוּנוֹת הַיְשָׁנוֹת – התכונות שיוחסו לכוכבים לפי התובנות הישנות. הָאֱלִילִיּוּת סוֹבְלָנִית – המאמינים באלילים יכלו לקבל אמונה באלים רבים. הַהַכָּרָה שֶׁל הָאַחְדוּת קַנָּאִית – ההכרה באלוהים אחד לא נותנת מקום לשום אמונה אחרת. כְּלָלִית – האחדות היא הסתכלות כללית על כל מערכת הנהגת העולמות לעומת האליליות ההופכת כל כוח במציאות לישות אלוהית. הַצּוּרָה הַחִיצוֹנָה – סובלנות הבנויה על כך שאין אמת מוחלטת והכל מסופק. הַסּוֹבְלָנוּת הַחַלָּשָׁה וכו' – השלילית, באה מתוך הסתכלות מצומצמת ופרטית ואינה מושפעת מהסתכלות כללית. הַמַּחֲלֶשֶׁת אֶת הַחַיִּים – כיון שאין אמת, אין גבורה ובטחון לעשות ולפעול. הַקַּנָּאוּת הַמַּמְאֶרֶת וכו' – הקנאות ההרסנית באה מתוך גאווה, שבעלי הסתכלויות מצומצמות חושבים שאצלם מצויה כל האמת, ולכן הם לא נותנים לאחרים זכות קיום. הַהַכְלָלָה הָעֶלְיוֹנָה – ביסוד יכולת ההסתכלות הכוללת עומדת גם תכונה עדינה של דייקנות, הנותנת מקום בסבלנות רבה לכל הפרטים על גיווניהם המיוחדים. הַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי הַפְּנִימִי – בכל אחת מהאמונות קיים תוכן פנימי טוב ונצרך במקומו וזמנו.
הקדמה
אם תשאל מישהו האם חשוב להיות סובלני, סביר להניח שהתשובה שתקבל תהיה: 'כן!'. הסובלנות נתפסת בעינינו גם בלי לחשוב עליה יותר מדי, כמידה טובה. הסובלנות זו תכונה חיובית שההפך שלה – חוסר סובלנות, קנאות או פנאטיות (=קיצוניות), הן תכונות שעלינו להילחם בהן ולתקן אותן. אך האמנם תחושה טבעית זו נכונה? האם האווירה התרבותית בה אנו חיים, שבוודאי רואה בסובלנות ערך ראשון במעלה עולה בקנה אחד עם התורה – רצון ה'? על מנת לענות על שאלה יסודית זו פונה הרב קוק כדרכו כדי להסביר את המושג הנקודתי בהקשרו הכללי. זוהי עמדתו של הרב בכל סוגיה בה הוא עוסק, אך בסוגיה הספציפית הזאת נראה שהשיטה הופכת להיות התוכן בעצמו. גם הרב רואה את הטוב שבמידת הסובלנות, אך יחד עם זאת הוא רואה גם את הטוב שבמידת הקנאות. הכיצד? הסובלנות אמורה להוות תכונה נפשית חזקה שתפקידה לסייע בעדנו לתת מקום לעמדות שונות, לא כי אין בכוחנו להכריע, לא בגלל שאיננו בטוחים מהי האמת והספק אוכל בנו, אלא בגלל שהאמת היא רחבה, עמוקה ומקיפה. היא לא נמצאת רק במקום אחד, ולכן עלינו לבחון בסובלנות היכן נקודת האמת שבכל עניין בעולם. נקודת השקפה זאת קנאית בה בעת שהיא סובלנית – היא קנאית לאמת האלוהית. והאמת הזאת כאמור, רחבה ומקיפה.
ביאורים
בפסקה שלפנינו הרב מבאר את אחד מיסודות משנתו הרעיונית המהווה אבן יסוד להבנת דרך ההתמודדות עם דעות מנוגדות בעולם הרוח בכלל. הפסקה שכותרתה – 'למלחמת האמונות והדעות' רומזת על הנושא בה היא עוסקת. בחלל עולמנו מנסרות דעות שונות, אמונות ותפיסות עולם המעצבות את דרך ההסתכלות של בני האדם על העולם. האם ישנה דרך לבחון איזו מבין הדעות והאמונות נכונה יותר? האם יש אמת מוחלטת – אמיתית יותר, או כפי שנוהגים לומר: 'איש באמונתו יחיה', ו'כל אחד והאמת שלו' וכו'. כדי לענות על שאלה זו הרב מציב פרמטר ברור, נקודת בוחן שתסייע בעדנו לבחון היכן נמצאת האמת: 'כללות', 'וודאות', 'יחוד'. לשם הבנת שלושת המושגים הללו והקשר ביניהם הרב משתמש במשל: מדע האסטרונומיה שקיים כבר מימי קדם. הקדמונים ניסו להבין את מהלך תנועות הכוכבים, תכונתם והשפעתם ההדדית. מסביר הרב שלאחר שניוטון גילה את כוח המשיכה ואת השפעתו על כל התנועה הקוסמית, ממילא – 'נפלו' מאליהם הסברים אחרים שהיו לא יותר מאשר ספקולציות. כלומר: הסבר כללי מקיף אחד מאפשר הבנה טובה של תופעות רבות ויוצר וודאות וייחוד. הוודאות נובעת מכך שההסבר שניתן מקיף ואינו עונה על נקודה אחת, בעוד שהוא נותר בסימן שאלה לגבי עניינים אחרים. הייחוד גם הוא תוצאה של הכלליות – אין כאן הסברים שונים אלא הסבר אחד, יחיד ומקיף ולכן גם אינו מותיר מקום לאפשרויות אחרות עד כאן המשל. הנמשל הוא שגם בעולם הרוח קיימת ה'וודאות' ולעומתה – ה'ספקנות'. האמונה באל אחד ויחיד, שכל העולם הוא פרי בריאתו ויצירתו מביאה להסבר כללי ומקיף לכל גילוי פרטי בעולם. האמונה הזאת מביאה לסובלנות, מצד ההבנה שגם כוחות מנוגדים שורשם אחד, וכאשר ישנה התנגשות בין חלקים שונים ומנוגדים – עלינו לברר מהו מקומו הנכון של כל חלק, וכך להשלים בין החלקים. סובלנות אמיתית איננה אפוא רכרוכית וחלשה, היא לא מוותרת אלא מבררת. היא מבקשת להעמיד את הדברים על דיוקם ואמיתתם וכך להביא לתמונה כללית, עמוקה ורחבה יותר.
שאלות לדיון
כיצד יש לפתח שיח ודיון לאור פיסקה זו?
מי אמר שה"הכללה" בה אנו מאמינים היא הנכונה? הרי זו גם טענת החולקים עלינו! אולי הם הצודקים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
קילוף פירות וירקות בשבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה זה בכלל אמונה?
תיקון ימי השובבי"ם
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
