ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
וְאָמַרְתִּי עוֹד, שֶׁמָּא הֵן* כָּל כָּךְ מְבֹאָרוֹת וִידוּעוֹת לַכֹּל, וְכָל בְּנֵי אָדָם דְּבֵקִים בָּהֶם, עַד שֶׁלֹּא נִצְטָרְכוּ לְחַבֵּר בְּסֵפֶר. וְעִיַּנְתִּי מִנְהֲגֵי בְּנֵי אָדָם בְּרֹב הַדּוֹרוֹת הַנִּזְכָּרִים בַּסְּפָרִים, וּמְצָאתִים רְחוֹקִים מִן הַמִּין הַזֶּה מִן הַמִּצְוֹת, אֶלָּא הַזְּרִיזִים בְּחִירֵי הַסְּגֻלָּה בָהֶם, כְּפִי הַנִּזְכָּר עֲלֵיהֶם, אַךְ הַשְּׁאָר*, כַּמָּה הָיוּ צְרִיכִין לְהָעִיר וּלְהוֹרוֹת אוֹתָם, וְכָל שֶׁכֵּן רֹב אַנְשֵׁי זְמַנֵּנוּ זֶה, אֲשֶׁר זִלְזְלוּ בְּחָכְמַת מִצְוֹת הָאֵבָרִים, כָּל שֶׁכֵּן בְּמִצְוֹת הַלְּבָבוֹת. וַאֲשֶׁר יִדְּבֶנוּ לִבּוֹ מֵהֶם לְעַיֵּן בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, הוּא מִתְכַּוֵּן* לְדָבָר שֶׁיִּקָּרֵא בוֹ חָכָם אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ, וְשֶׁיַעֲשֶׂה לוֹ שֵׁם אֵצֶל הַגְּדוֹלִים, וְיֵט מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה אֶל מַה שֶּׁלֹּא יַקְנֵהוּ מַעֲלָה יְתֵרָה*, וְלֹא יְנַקֵּהוּ מִמִּכְשׁוֹל בְּנַפְשׁוֹ, וְשֶׁאִם לֹא הָיָה יוֹדְעוֹ*, לֹא הָיָה נֶעֱנָשׁ עָלָיו, וְהִנִּיחַ לְעַיֵּן* בְּשָׁרְשֵׁי דָתוֹ וִיסוֹדֵי תוֹרָתוֹ, אֲשֶׁר לֹא הָיָה לוֹ לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם וּלְהַנִּיחָם, וְשֶׁלֹּא יוּכַל לְקַיֵּם מִצְוֹת אִם לֹא יֵדָעֵם* וְיַעֲשֵׂם, כְּמוֹ אֱמוּנַת הַיִּחוּד*, אִם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְעַיֵּן בּוֹ מִצַּד שִׂכְלֵנוּ, אוֹ אִם יַסְפִּיק לָנוּ אִם נֵדָעֵהוּ מִצַּד הַקַּבָּלָה*, שֶׁנֹּאמַר שֶׁאֱלֹהֵינוּ אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַפְּתָאִים מִבְּלִי אוֹת וּמוֹפֵת*, אוֹ אִם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַחֲקֹר עַל עִנְיַן הָאֶחָד הָאֱמֶת וְהָאֶחָד הָעוֹבֵר*, לְהַבְדִּיל* הָעִנְיָן הַזֶּה אֶצְלֵנוּ מִשְּׁאָר עִנְיְנֵי הָאֲחָדִים הַנִּמְצָאִים, אִם לֹא. וְהָעִנְיָן הַזֶּה אֵין הַמַּאֲמִין רַשַּׁאי שֶׁלֹּא יֵדָעֶנּוּ, שֶׁהַתּוֹרָה הִזְהִירָה עָלָיו, דִּכְתִיב (דְּבָרִים ד, לט): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים". וְכֵן שְׁאָר מִצְוֹת הַלְּבָבוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ וְשֶׁאָנוּ עֲתִידִים לִזְכֹּר, אֲשֶׁר לֹא תִגָּמֵר אֱמוּנַת הַמַּאֲמִין אִם לֹא יֵדָעֵם וְיַעֲשֵׂם, וְהִיא הַחָכְמָה הַצְּפוּנָה, אֲשֶׁר הִיא אוֹר הַלְּבָבוֹת וְנֹגַהּ הַנְּפָשׁוֹת, וְעָלֶיהָ אָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים נא, ח): "הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת* וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי".
חכמים החשיבו את דיני חובת הלבבות
וְאָמְרוּ עַל אֶחָד מֵהַחֲכָמִים, כִּי הָיָה יוֹשֵׁב עִם בְּנֵי אָדָם עַד חֲצִי הַיּוֹם, וּכְשֶׁהָיָה מִתְיַחֵד עִם אֵבָרָיו* הָיָה אוֹמֵר: הָבוּ הָאוֹר הַצָּפוּן, וְהָיָה אוֹמֵר עַל מִצְוֹת הַלְּבָבוֹת. וְנִשְׁאַל אֶחָד מִן הַחֲכָמִים עַל שְׁאֵלָה נָכְרִית* מֵעִנְיַן דִּין הַגֵּרוּשִׁין, וְהֵשִׁיב אֶת שׁוֹאֲלוֹ: אַתָּה הָאִישׁ הַשּׁוֹאֵל עַל מַה שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ אִם לֹא יֵדָעֶנּוּ, הֲיָדַעְתָּ כָּל מַה שָּׁאַתָּה חַיָּב לְדַעְתּוֹ מִן הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר אֵינְךָ רַשַּׁאי לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם, וְאֵין רָאוּי לְךָ לִפְשֹׁעַ בָּהֶם, עַד שֶׁנִּפְנֵיתָ לַחְשֹׁב בִּשְׁאֵלוֹת נָכְרִיּוֹת, אֲשֶׁר לֹא תִקְנֶה בָהֶן מַעֲלָה יְתֵרָה בְּתוֹרָתְךָ וֶאֱמוּנָתְךָ, וְלֹא תְתַקֵּן בָהֶן מְעֻוָּת בְּמִדּוֹת נַפְשֶׁךָ. וְהִנֵּה אֲנִי נִשְׁבָּע, כִּי מֵחָמֵשׁ וּשְׁלשִׁים שָׁנָה אֲנִי מִתְעַסֵּק בְּמַה שֶׁצָּרִיךְ לִי מִמִּצְוֹת תּוֹרָתִי, וְאַתָּה יוֹדֵעַ רֹב טָרְחִי בָעִיּוּן וְרֹב הַסְּפָרִים אֶצְלִי, וְלֹא פִנִּיתִי לִבִּי לְמַה שֶּׁפִּנִּיתָ לִבְּךָ לִשְׁאֹל עָלָיו. וְהֶאֱרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ וּלְבַיְּשׁוֹ עַל זֶה.
וְחָכָם אַחֵר אָמַר: לָמַדְתִּי לְבָרֵר מַעֲשַׂי* חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְאָמַר חָכָם אַחֵר: יֵשׁ מִן הַחָכְמָה מַה שֶּׁהוּא צָפוּן בְּלִבּוֹת הַחֲכָמִים כַּמַּטְמוֹן הַנִּסְתָּר, אֲשֶׁר אִם יַסְתִּירוּהוּ לֹא יַשִּׂיגֶנּוּ אָדָם, וְכַאֲשֶׁר יְגַלּוּהוּ לֹא יֵעָלֵם מֵאָדָם ישֶׁר אִמְרֵיהֶם בּוֹ, וְזֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי כ, ה): "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה", רָצָה לוֹמַר, כִּי הַחָכְמָה תְקוּעָה בְּתּוֹלֶדֶת הָאָדָם וְטִבְעוֹ וּבְכֹחַ* הַכָּרָתוֹ כַּמַּיִם הַטְמוּנִים בְּלֵב הָאָרֶץ, וְהַנָּבוֹן הַמַּשְׂכִּיל יִשְׁתַּדֵּל לַחֲקֹר עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ וּבְמַצְפּוּנָיו מִן הַחָכְמָה, לְגַלּוֹתָהּ וּלְהַרְאוֹתָהּ, וְיִשְׁאָבֶנָּה מִלִּבּוֹ, כַּאֲשֶׁר יֵחָקֵר* עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בְּמַעֲמַקֵּי הָאָרֶץ.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
7 - הקדמה חלק ו'
8 - הקדמה חלק ז'
9 - לימוד שבועי באמונה כ"ב- כ"ח תמוז תשע"ד
טען עוד
הֵן – מצוות הלב. הַשְּׁאָר – ההמון. הוּא מִתְכַּוֵּן וכו' – פונה לעסוק בחלקי התורה שיביאו לו כבוד. מַעֲלָה יְתֵרָה – מידה טובה. וְשֶׁאִם לֹא הָיָה יוֹדְעוֹ – את מה שלומד (כדי שיכבדוהו). וְהִנִּיחַ לְעַיֵּן – ועזב את העיון. יֵדָעֵם – את יסודות האמונה. אֱמוּנַת הַיִּחוּד - לדוגמה: יש להעמיק מה כוללת חובתנו באמונת היחוד. הַקַּבָּלָה – מסורת אבות. מִבְּלִי אוֹת וּמוֹפֵת – בלי להביא ראיה על יחודו. הָאֶחָד הָאֱמֶת וְהָאֶחָד הָעוֹבֵר – מבואר בשער הייחוד פרק ה. הָאֶחָד הָעוֹבֵר – אחדות מקרית. לְהַבְדִּיל וכו' – אחדות ה' שונה ממושג האחדות בשאר הברואים. אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת - ה' חפץ שהאמת תהיה מושרשת בכליותנו, בקרבנו. מִתְיַחֵד עִם אֵבָרָיו – יושב לבדו. נָכְרִית - מקרה שאינו מצוי. לְבָרֵר מַעֲשַׂי – שיהיו לשם ה' בלא נגיעה עצמית. וּבְכֹחַ – פוטנציאל. יֵחָקֵר – יחפש.
ביאורים
סברה נוספת מעלה רבנו בחיי מדוע לא נכתב ספר שמבאר את חובות הלבבות. מצוות הלב ידועות לכל ובני אדם מקיימים אותם בשלמות ובדבקות ולכן אין צורך לבאר אותם ולעורר את בני האדם לקיימם. אך רבנו בחיי דוחה סברה זו מכל וכל. מחקירת דורות העבר הוא מגלה שרוב העם היה רחוק ממצוות אלו ורק יחידי סגולה עסקו בהם. ולכן אינו מובן מדוע לא נכתב על מצוות אלו ספר המעורר לקיימם.
יתכן שהמצב השתפר ובדור הזה, דורו של רבנו בחיי, רוב בני האדם מקיימים מצוות אלו ולכן ספר בנושא זה אינו נצרך. אך ההפך הוא הנכון. רוב העם נמצא במצב רוחני ירוד שאף קיום המצוות הנגלות לוקה בחסר. גם אצל מי שמקיים מצוות בשלמות ושנדבו ליבו ללמוד תורה הוא עוסק בעיקר בחלק של חובות האיברים - החלק המעשי של התורה, ואינו מברר את חובות הלבבות. הסיבה לכך היא שהמניע של לומדי התורה הוא מניע חיצוני, שנובע מרצון לכבוד ולמעמד. הם לומדים דווקא את החלקים הנגלים מכיוון שהם נראים לעין הכל וכך אותו לומד יֵרָאֵה לעיני כולם תלמיד חכם ומשכיל. המניע הנמוך הזה גורם לכך שלומדי התורה עוזבים את עיקר התורה ועוסקים בטפל, ולומדים תורה אך סוטים מהדרכתה. הדרכת התורה היא להעמיק בשורשי היהדות והאמונה. לא להשאיר את שורשי האמונה כמו האמונה בא-ל אחד רק ברמת המסורת שקיבלנו מאבותינו, אלא להעמיק ולחקור באמונה זו. התורה מצווה את האדם לדעת שיש אלוהים ולא רק להאמין בכך רק בגלל שסיפרו לנו. זהו חיוב גמור שהתורה ציוותה אותנו ומי שלא עושה כך אמונתו לוקה בחסר.
בירור האמונה והפנמתה בתוך ליבנו פנימה זוהי החכמה הצפונה . ובלשון התורה: 'וידעת היום והשבות אל לבבך' [דברים ל, א]. חכמה זו מאירה את עבודת ה' של האדם ונותנת משמעות לכל קיומם של המצוות המעשיות. לימוד חכמה זו אינו לוקח כמה ימים, אלא דורש להקדיש למענו שנים ארוכות. רבנו בחיי מביא סיפורים מחכמי הדורות אשר השקיעו בחכמת הלבבות השקעה מרובה במחשבה ובבירור אשר ארכו עשרות שנים. ובשונה מחכמת הנגלה, חכמה זו טמונה בלב האדם פנימה. עיקר ההשקעה היא להעמיק בנפש שנתן בנו הבורא, וממנה לחצוב דרכי אמונה ומידות ישרות. האלוהים עשה את האדם ישר. האדם צריך להעמיק הרבה כדי לגלות את היושר שקיים בקרבו ולגלות אותו בחייו המעשיים.
הרחבות
•אז איך צריך ללמוד תורה...?
הֲיָדַעְתָּ כָּל מַה שָּׁאַתָּה חַיָּב לְדַעְתּוֹ מִן הַמִּצְוֹת... עַד שֶׁנִּפְנֵיתָ לַחְשֹׁב בִּשְׁאֵלוֹת נָכְרִיּוֹת. טענת רבנו בחיי מתנגדת לדרך לימוד התורה המקובלת, לפיה עוסקים בסוגיות התלמוד שלא תמיד נוגעות הלכה למעשה. על טענה זו השיב החת"ם סופר : "במחילת כבוד החסיד ההוא (רבנו בחיי), לא זה הדרך סלולה אשר חפץ ה', ואשר כבשוהו רבותינו ז"ל וקבעו בש"ס... כי ידעו חז"ל שידיעת דברים אלו זהו האושר האמתי, וזה הוא המביא לאדם להבת ליבו ביראת ה' כל היום ודבקות בשמו הגדול, ובתנאי שתהיה תחילת כוונתו לשם ה'... ויהיו הדינים חביבים עליו, באופן שירצה להכין לו (להתכונן), אם אולי יזדמן כזה, מה יעשה, ולא שיהיה צריך לעיין עליו בשעת מעשה" [ויקרא כו, ג].
הרב קוק מבאר את כוונתו של רבנו בחיי באופן שלא יסתור את כוונת חז"ל, כמו שהעיר החת"ס: "אותם שלא באו לידי מדה זו, לישר את שכלם על פי העיונים העליונים, הם צריכים יותר לעסק הפרטי של ההויות (פרטי סוגיות התלמוד), כדי שיוכלו לדון בלימוד דבר מדבר. וכן צריך זה כל אדם בעת ילדותו. אבל תלמידי-חכמים זקנים שירצו לשום עמלם בהשכלה עליונה של זכוך הדעות והמידות, הם צריכים להיות גבורים בשנון ההלכות על פי המקורות היותר ברורים, ולא לעסוק כל כך בדקדוקים פרטיים.." [אורות התורה ט יג].
לרפואת אביעד בן ספירה הי"ו
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
