ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- תפילה
- השכמת השחר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
ה - ברכת התורה לכל היום
מברכים את ברכות התורה בבוקר, סמוך לברכות השחר, והברכות מועילות לכל לימוד שילמד במשך אותו היום. ואף שילך אח"כ לאכול ולעבוד, מכל מקום כשיחזור ללמוד אינו צריך לברך שוב את ברכות התורה.
ובזה שונה ברכת התורה משאר ברכות המצוות. שבכל שאר המצוות, בכל פעם שאדם מקיים את המצווה מחדש, עליו לברך ברכה בפני עצמה, מפני שכל המצוות מופנות רק לשעה מסוימת משעות היום, או לפעולה מסוימת. למשל, מצוות הסוכה מחייבת את האדם שיאכל ויישן בסוכה, אבל בשאר הזמן הוא רשאי ללכת לאן שירצה. וכן, את מצוות הטלית אפשר לקיים ברגע אחד ביום. לכן בכל פעם שהוא מתעטף מחדש בטלית, או נכנס לארוחה נוספת בסוכה, עליו לחזור ולברך את הברכה המיועדת לאותה המצווה.
אולם מצוות תלמוד תורה היא מצווה כללית המקיפה את כל ימיו ושעותיו של האדם, שנאמר (יהושע א, ח): "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ואף אם האדם למד בבוקר, עדיין יש עליו מצווה ללמוד בערב, ובכל שעה שיתפנה (תוס' ברכות יא, ב, ד"ה 'שכבר'). ועוד, שגם כאשר האדם אינו לומד תורה, התורה מדריכה את חייו בתחומי ההלכה, המידות והאמונה. ואפילו בעת שאדם מתפנה או מתרחץ, שאסור לו להרהר בדברי תורה, מכל מקום ישנן הלכות המדריכות אותו גם שם, כך שאין אדם מתנתק מהתורה בשום מקום ובשום זמן (עי' באגור סי' א' המובא בב"י מז, יא). לכן ברכת התורה שמברכים בבוקר עולה לכל הלימוד שילמד האדם במשך כל אותו היום, ושום עבודה או עסק אינם נחשבים הפסק לגביה (שו"ע מז, י). 1
ו - האם שינה נחשבת הפסקה לברכת התורה
נחלקו הפוסקים, האם שינה נחשבת הפסקה שאחריה צריכים לחזור לברך את ברכות התורה.
לדעת רוב הראשונים, וביניהם הרא"ש, שינת קבע של האדם על מטתו נחשבת הפסק לגבי ברכת התורה. שכל זמן שהאדם ער, עדיין התורה מלווה אותו ומדריכה אותו, אבל בעת השינה, האדם מפסיק לחשוב, תודעתו מסתלקת, ולכן השינה נחשבת הפסק במצוות תלמוד תורה. ומעיקר הדין היה צריך לפי זה לברך את ברכות התורה גם אחר שינה ביום, אולם נהגו להחשיב את שינת היום, גם אם נמשכה זמן רב, כשינת ארעי שאינה יוצרת הפסק, וברכת התורה שמברכים בבוקר חלה גם על הזמן שאחר השינה שביום. אולם שינת קבע בלילה היא הפסק וצריך לברך אחריה את ברכות התורה. לפיכך, אדם שצריך לקום באמצע הלילה לשמירה, ואח"כ מתכוון לחזור לישון, יברך פעמיים את ברכות התורה, פעם אחת כשיקום לשמירה, ופעם שניה כשיקום. וכך נוהגים האשכנזים ורבים מהספרדים (שו"ע או"ח מז, יא).
ויש אומרים, ששינה אינה נחשבת הפסק לברכות התורה, אלא דין ברכות התורה דומה לדין ברכות השחר, שמברכים אותן פעם אחת ביממה. לפיכך, מי שקם באמצע הלילה לשמירה, יברך את ברכות התורה אחר הקימה הראשונה, ואחר הקימה השניה לא יברך (בן איש חי וישב יג. לגבי דין ברכות השחר עיין ט, ה). 2
ז - היה ער כל הלילה
היה ער כל הלילה, כגון בליל חג השבועות, לדעת הרא"ש ורוב הראשונים, כל זמן שלא הפסיק בשינה, עדיין ברכת התורה של היום הקודם מועילה לו. וכן פסקו רבים מגדולי האחרונים, שמי שלא ישן בלילה לא יברך בשחרית את ברכות התורה (פר"ח, גר"א, ח"א). ולדעת רבנו תם, ברכת התורה מכוונת כלפי כל לימוד שיערך עד לתפילת שחרית של היום הבא. וכן נמסר בשם האר"י ז"ל, וכן מנהג ספרדים (ברכי יוסף מו, יב, בא"ח ברכה ג; כה"ח מז, כו). כדי לצאת מהספק, עדיף שמי שלא ישן בלילה ישמע מחברו את ברכות התורה, ויצא בזה ידי חובת כל הדעות.
ואם לא מצא חבר שצריך לברך את ברכות התורה, לפי מנהג הספרדים וחלק מיוצאי אשכנז, יברך בעצמו את ברכות התורה. ולמנהג רוב האשכנזים, יכוון לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת 'אהבה רבה' שלפני שמע (מ"ב מז, כח). שכבר למדנו (בהלכה ב) שברכה זו נחשבת כברכת התורה. וילמד אחר התפילה איזה פסוק או משנה כדי להסמיך לימוד לברכה. 3
ואם אותו אדם שנשאר ער כל הלילה, ישן לפני כן שינת קבע ביום, לכל הדעות עליו לברך לפני תפילת שחרית את ברכת התורה. 4 (ועיין לעיל ט, ו, סיכום דיני מי שהיה ער כל הלילה).
^ 1. נחלקו הראשונים בשאלה, האם חובה ללמוד מעט תורה סמוך לברכת התורה. לדעת ר"י מבעלי התוספות (ברכות יא, ב 'שכבר'), הואיל וברכת התורה שונה משאר ברכות המצוות, בזה שהיא אינה מכוונת רק כלפי הלימוד העכשווי, אלא היא מכוונת כלפי לימוד התורה של כל היום, לכן אין חובה ללמוד דווקא לאחר הברכה, אלא החובה היא ללמוד דבר מה במשך היום. וכן פרש הב"י את דעת הרא"ש והטור. אולם הרמב"ם סובר שדינה ככל ברכות המצוות, שצריך להסמיכן למצווה, ולכן צריך ללמוד מיד אחר ברכת התורה. ואם לא למד מיד, הברכה מתבטלת. כמו אדם שרצה לאכול עוגה, וברך "בורא מיני מזונות" ולא אכל מיד אלא הפסיק בדברים אחרים, כשירצה לבסוף לאכול מהעוגה, יצטרך לשוב ולברך "בורא מיני מזונות". ואף שמהשו"ע נראה שהעיקר לדינא כדעת ר"י, מ"מ לדעת הרבה אחרונים העיקר כרמב"ם (מ"ב מז, יט), וכן הסביר הרמ"א בד"מ את דעת הרא"ש והטור. וכיום המנהג הרווח בכל ישראל, לומר אחר ברכות התורה את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים, וזה נחשב ללימוד שלאחר הברכה. ואח"כ רבים מוסיפים עוד דברי חכמים, "אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים" וכו', שיש בהם דברי משנה וברייתא שנחשבת כגמרא, ועל ידי כך זוכה כל יהודי ללמוד בכל יום מקרא, משנה וגמרא.
^ 2. בב"י מז, יא, יג, מבואר שלדעת רוב הפוסקים כל שינה של קבע נחשבת הפסק. אלא שהביא את ר"ת, והר"ם ותר"י, הסוברים שברכת התורה מועילה עד לתפילת שחרית שלמחרת. וגם אם ישן שינת קבע, אין היא הפסק. ולמעשה הכריע הב"י שרק לגבי שינת קבע ביום יש לחוש לדעת הסוברים שאינה הפסק, וכ"כ בשו"ע מז, יג. אבל שינת קבע בלילה נחשבת הפסק וצריך לברך אחריה. וכ"כ הפר"ח מז, יג, ועוד אחרונים רבים, וכ"כ במ"ב מז, כט, עפ"י רובם המוחלט של הפוסקים. וכ"כ ביבי"א ח, ה. ויש מהאחרונים שהציעו הצעות ביניים, כגון שיברך בפעם הראשונה את כל הברכות ובשניה ברכה אחת (שו"ת מהרש"ם ג, שלז). אולם עפ"י רוה"פ יברך אחר כל שינת קבע בלילה את כל ברכות התורה. ומהו גדר שינת קבע, כתב הרא"ש שהולך לישון על מיטתו. ובבאו"ה לסימן ד, טז, כתב שהדעה האמצעית לגבי שיתין נשמי היא כחצי שעה. ועיין בהערה ביבי"א שם.
ויותר מזה כתב במ"ב מז, כה, שהמברך אחר שינת קבע ביום ברכת התורה - לא הפסיד, מפני שזאת דעת רובם המוחלט של הפוסקים. (בנוסף לכך, לרוב הפוסקים ברכת התורה מהתורה, וספיקא דאוריתא לחומרא). ואעפ"כ התקבל המנהג שלא לברך. וכתב בכה"ח כ"ה בשם בא"ח וישב יב, שכדי לצאת מהספק טוב להרהר הברכה. ועוד הציע לכוון במפורש בברכות התורה בבוקר שיועילו גם אחר שינה, שאולי כוונה זו תועיל. ובמ"ב יג, הציע לכוון בברכת "אהבת עולם" שבתפילת ערבית לצאת ידי ברכת התורה, ולומר אחר התפילה פסוק לשם לימוד, שלמדנו בהלכה ב' ש"אהבת עולם" נחשבת כברכת התורה.
ודעת הבן איש חי וישב יג, והובא בכה"ח מז, כט, שעפ"י הקבלה, דין ברכות התורה כברכות השחר, שאין מברכים אותן פעמיים ביממה. ודעתם נסמכת על ר"ת, אלא שלר"ת מברכים ברכות התורה סמוך לשחרית ולמנהג הבא"ח אם ישן פעמיים בלילה, יברך אחר הפעם הראשונה ולא אחר הפעם השניה (ובברכת "אהבת עולם" יכוון לצאת ידי ברכות התורה). ויש הבדל מסוים בין ברכות השחר לברכות התורה, שלברכות התורה שתי כוונות האחת כחלק מברכות השחר שזמנן אחר חצות הלילה, והשניה כברכה לפני הלימוד. ולכן מי שקם סמוך לחצות, כבר ימתין ויברך ברכות התורה עם ברכות השחר אחר חצות. ואם הוא קם הרבה לפני חצות, יוכל לברכן לפני חצות. ויש חסידים שנהגו גם במקרה זה להמתין ולברכן אחר חצות.
^ 3. מנהג ספרדים, עפ"י ר"ת, שגם מי שלא ישן יכול לברך ברכות התורה לפני שחרית. ויש להזהר שמי שהיה ער כל הלילה לא יאמרם לפני עמוד השחר. וכתב בשו"ת האלף לך שלמה לג, שאם אמרם לפני עמוד השחר ברכתו לבטלה ויצטרך לברך שוב אחר עמוד השחר. וכ"כ בכה"ח מז, כט. והצל"ח בברכות יא, ב, מסתפק בזה, ולכן בשארית יוסף מז, ט, כתב שיכוון לצאת ב"אהבת עולם". עוד כתב, שם י, שאם הוא נמצא באמצע סוגיה אינו חייב להפסיק מיד כשיגיע עמוד השחר, אלא כשיגמור העניין יברך. עוד נציין, שלפי הבא"ח ברכה ג, הערים כל הלילה יברכו את ברכות השחר מיד אחר חצות, ורק את ברכות התורה ידחו לאחר עמוד השחר.
לגבי מנהג אשכנז, כתב במ"ב, שאם אין לו ממי לשמוע את ברכות התורה יכוון לצאת ב'אהבה רבה', וזה עפ"י ח"א בשם פר"ח והגר"א, וכן המנהג הרווח. אולם לדעת מ"א, דה"ח, א"ר ושו"ע הרב ז' - יברכם בעצמו, וכן כתב בעולת ראיה ע' נ"ט, מפני שזו ברכה דאורייתא וספק דאורייתא לחומרא. וכמובן שהרוצה לסמוך עליהם רשאי.
^ 4. כ"כ במ"ב מז, כח, עפ"י רע"א, שבמקרה זה לכל הפוסקים חייבים לברך, לרא"ש מפני שכבר אחר שינת היום התחייב בברכה, ולר"ת כיוון שכבר הגיע היום החדש.
^ 2. בב"י מז, יא, יג, מבואר שלדעת רוב הפוסקים כל שינה של קבע נחשבת הפסק. אלא שהביא את ר"ת, והר"ם ותר"י, הסוברים שברכת התורה מועילה עד לתפילת שחרית שלמחרת. וגם אם ישן שינת קבע, אין היא הפסק. ולמעשה הכריע הב"י שרק לגבי שינת קבע ביום יש לחוש לדעת הסוברים שאינה הפסק, וכ"כ בשו"ע מז, יג. אבל שינת קבע בלילה נחשבת הפסק וצריך לברך אחריה. וכ"כ הפר"ח מז, יג, ועוד אחרונים רבים, וכ"כ במ"ב מז, כט, עפ"י רובם המוחלט של הפוסקים. וכ"כ ביבי"א ח, ה. ויש מהאחרונים שהציעו הצעות ביניים, כגון שיברך בפעם הראשונה את כל הברכות ובשניה ברכה אחת (שו"ת מהרש"ם ג, שלז). אולם עפ"י רוה"פ יברך אחר כל שינת קבע בלילה את כל ברכות התורה. ומהו גדר שינת קבע, כתב הרא"ש שהולך לישון על מיטתו. ובבאו"ה לסימן ד, טז, כתב שהדעה האמצעית לגבי שיתין נשמי היא כחצי שעה. ועיין בהערה ביבי"א שם.
ויותר מזה כתב במ"ב מז, כה, שהמברך אחר שינת קבע ביום ברכת התורה - לא הפסיד, מפני שזאת דעת רובם המוחלט של הפוסקים. (בנוסף לכך, לרוב הפוסקים ברכת התורה מהתורה, וספיקא דאוריתא לחומרא). ואעפ"כ התקבל המנהג שלא לברך. וכתב בכה"ח כ"ה בשם בא"ח וישב יב, שכדי לצאת מהספק טוב להרהר הברכה. ועוד הציע לכוון במפורש בברכות התורה בבוקר שיועילו גם אחר שינה, שאולי כוונה זו תועיל. ובמ"ב יג, הציע לכוון בברכת "אהבת עולם" שבתפילת ערבית לצאת ידי ברכת התורה, ולומר אחר התפילה פסוק לשם לימוד, שלמדנו בהלכה ב' ש"אהבת עולם" נחשבת כברכת התורה.
ודעת הבן איש חי וישב יג, והובא בכה"ח מז, כט, שעפ"י הקבלה, דין ברכות התורה כברכות השחר, שאין מברכים אותן פעמיים ביממה. ודעתם נסמכת על ר"ת, אלא שלר"ת מברכים ברכות התורה סמוך לשחרית ולמנהג הבא"ח אם ישן פעמיים בלילה, יברך אחר הפעם הראשונה ולא אחר הפעם השניה (ובברכת "אהבת עולם" יכוון לצאת ידי ברכות התורה). ויש הבדל מסוים בין ברכות השחר לברכות התורה, שלברכות התורה שתי כוונות האחת כחלק מברכות השחר שזמנן אחר חצות הלילה, והשניה כברכה לפני הלימוד. ולכן מי שקם סמוך לחצות, כבר ימתין ויברך ברכות התורה עם ברכות השחר אחר חצות. ואם הוא קם הרבה לפני חצות, יוכל לברכן לפני חצות. ויש חסידים שנהגו גם במקרה זה להמתין ולברכן אחר חצות.
^ 3. מנהג ספרדים, עפ"י ר"ת, שגם מי שלא ישן יכול לברך ברכות התורה לפני שחרית. ויש להזהר שמי שהיה ער כל הלילה לא יאמרם לפני עמוד השחר. וכתב בשו"ת האלף לך שלמה לג, שאם אמרם לפני עמוד השחר ברכתו לבטלה ויצטרך לברך שוב אחר עמוד השחר. וכ"כ בכה"ח מז, כט. והצל"ח בברכות יא, ב, מסתפק בזה, ולכן בשארית יוסף מז, ט, כתב שיכוון לצאת ב"אהבת עולם". עוד כתב, שם י, שאם הוא נמצא באמצע סוגיה אינו חייב להפסיק מיד כשיגיע עמוד השחר, אלא כשיגמור העניין יברך. עוד נציין, שלפי הבא"ח ברכה ג, הערים כל הלילה יברכו את ברכות השחר מיד אחר חצות, ורק את ברכות התורה ידחו לאחר עמוד השחר.
לגבי מנהג אשכנז, כתב במ"ב, שאם אין לו ממי לשמוע את ברכות התורה יכוון לצאת ב'אהבה רבה', וזה עפ"י ח"א בשם פר"ח והגר"א, וכן המנהג הרווח. אולם לדעת מ"א, דה"ח, א"ר ושו"ע הרב ז' - יברכם בעצמו, וכן כתב בעולת ראיה ע' נ"ט, מפני שזו ברכה דאורייתא וספק דאורייתא לחומרא. וכמובן שהרוצה לסמוך עליהם רשאי.
^ 4. כ"כ במ"ב מז, כח, עפ"י רע"א, שבמקרה זה לכל הפוסקים חייבים לברך, לרא"ש מפני שכבר אחר שינת היום התחייב בברכה, ולר"ת כיוון שכבר הגיע היום החדש.

אנחנו קודש למענך

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

כאב הגלות ותקוות הגאולה

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

איך ללמוד אמונה?

מי צריך את הערבה?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.



















