ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ריקל בת ר' צבי הי"ד
הביטחון בה'
בַּבִּטָּחוֹן עַל הָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ
אָמַר הַמְחַבֵּר: מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם* מַאֲמָרֵנוּ בְּחִיּוּב קַבָּלַת עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, רָאִיתִי לְהָבִיא אַחֲרָיו מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ יוֹתֵר מִכָּל הַדְּבָרִים לְעוֹבֵד הָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ, וָהוּא הַבִּטָּחוֹן עָלָיו בְּכָל דְּבָרָיו*, בַּעֲבוּר* מַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ* מִן הַתּוֹעֲלִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה וּבְעִנְיַן הָעוֹלָם.
הבוטח בזולתו
וְתוֹעֲלוֹתָיו בּוֹ בְּתוֹרָתוֹ*, מֵהֶן, מְנוּחַת נַפְשׁוֹ* וּבִטְחוֹנוֹ עַל אֱלֹהָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁהָעֶבֶד חַיָּב לִבְטֹחַ עַל אֲדוֹנָיו, מִפְּנֵי שֶׁאִם אֵינֶנוּ בוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים בּוֹטֵחַ בְּזוּלָתוֹ*, וּמִי שֶׁבּוֹטֵחַ בְּזוּלַת יְיָ, מֵסִיר הָאֱלֹהִים הַשְׁגָחָתוֹ מֵעָלָיו וּמַנִּיחַ אוֹתוֹ בְּיַד מִי שֶׁבָּטַח עָלָיו, וְיִהְיֶה כְּמִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (יִרְמְיָה ב, יג): "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים"*, וְאָמַר (תְּהִלִּים קו, כ): "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם* בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב", וְאָמַר הַכָּתוּב (יִרְמְיָה יז, ז): "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ וְהָיָה יְיָ מִבְטָחוֹ", וְאָמַר (תְּהִלִּים מ, ה): "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְיָ מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים* וְשָׂטֵי כָזָב"*, וְאָמַר (יִרְמְיָה יז, ה): "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ* וּמִן יְיָ יָסוּר לִבּוֹ".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
59 - עבודת ה' חלק ל"ג
60 - הביטחון חלק א'
61 - הביטחון חלק ב'
טען עוד
וְאִם יִבְטַח עַל חָכְמָתוֹ וְתַחְבּוּלוֹתָיו וְכֹחַ גּוּפוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ, יִיגַע לָרִיק, וְיֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ, וְתִקְצַר תַּחְבּוּלָתוֹ* מֵהַשִּׂיג חֶפְצוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (אִיּוֹב ה, יג): "לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם", וְאָמַר (קֹהֶלֶת ט, יא): "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם", וְאָמַר (תְּהִלִּים לד, יא): "כְּפִירִים רָשׁוּ* וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב".
הבוטח בעושרו
וְאִם יִבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ, יוּסַר מִמֶּנּוּ וְיִשָּׁאֵר לְזוּלָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (אִיּוֹב כז, יט): "עָשִׁיר יִשְׁכַּב וְלֹא יֵאָסֵף עֵינָיו פָּקַח וְאֵינֶנּוּ"*, וְאָמַר (מִשְׁלֵי כג, ד): "אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל", וְאָמַר (מִשְׁלֵי כג, ה): "הֲתָעִיף עֵינֶךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ", וְאָמַר (יִרְמְיָה יז, יא): "בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" אוֹ תִמָּנַע מִמֶּנּוּ הֲנָאָתוֹ בוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר הֶחָכָם (קֹהֶלֶת ו, ב): "וְלֹא יַשְׁלִיטֶנוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ", וְיִהְיֶה אֶצְלוֹ פִּקָּדוֹן שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתוֹ מִן הַפְּגָעִים עַד שֶׁיָּשׁוּב* לְמִי שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (קֹהֶלֶת ב, כו): "וְלַחוֹטֵא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים", וְאָמַר (אִיּוֹב כז, יז): "יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק". וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַמָּמוֹן סִבַּת רָעָתוֹ וְאָבְדַן נַפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קֹהֶלֶת ה, יב): "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ".
הבוטח בה' אינו מפחד מבני אדם
וּמֵהֶם, שֶׁהַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים יְבִיאֶנּוּ הַבְטָחָתוֹ* עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲבֹד זוּלָתוֹ, וְשֶׁלֹּא יְקַוֶּה לְאִישׁ, וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם, וְלֹא יַעַבְדֵם לְהִתְרַצּוֹת אֲלֵיהֶם, וְלֹא יַחֲנִיף לָהֶם, וְלֹא יַסְכִּים עִמָּהֶם בְּבִלְתִּי עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, וְלֹא יַפְחִידֵהוּ עִנְיָנָם, וְלֹא יִירָא מִמַּחְלְקוֹתָם, אֲבָל יִתְפַּשֵּׁט מִבִּגְדֵי טוֹבוֹתָם* וְטֹרַח הוֹדָאָתָם וְחוֹבַת תַּגְמוּלָם, וְאִם יוֹכִיחַ אוֹתָם לֹא יִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם, וְאִם יַכְלִימֵם לֹא יֵבוֹשׁ מֵהֶם, וְלֹא יְיַפֶּה לָהֶם הַשֶּׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (יְשַׁעְיָה נ, ז): "וַייָ אֱלֹהִים יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ* וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ", וְאָמַר (יְחֶזְקֵאל ב, ו): "אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא", וְאָמַר (יְחֶזְקֵאל ב, ו): "מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת", וְאָמַר (יִרְמְיָה א, ח): "אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם", וְאָמַר (יִרְמְיָה א, יז): "אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם", וְאָמַר (יְחֶזְקֵאל ג, ט): "כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר נָתַתִּי מִצְחֶךָ לֹא תִירָא אוֹתָם וְלֹא תֵחַת מִפְּנֵיהֶם".
___________________________________
מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם וכו' – מפני שהמאמר הקודם עסק בחובה הנדרשת מאיתנו לקבל עלינו עבודת ה'. בְּכָל דְּבָרָיו – בכל ענייניו. בַּעֲבוּר – בשביל. בּוֹ – בביטחון. בְּתוֹרָתוֹ – בענייני תורה ועבודת ה'. מְנוּחַת נַפְשׁוֹ – מהדאגות. בְּזוּלָתוֹ – באחר, חוץ ממנו. בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים – בורות מים ריקים ויבשים. כְּבוֹדָם – ה' הוא כבודם ותפארתם של ישראל. רְהָבִים – בעלי גאווה. וְשָׂטֵי כָזָב – אנשים הנוטים אל השקר. בָּשָׂר זְרֹעוֹ – מבטחו בבני אדם. וְתִקְצַר תַּחְבּוּלָתוֹ – לא יצליח להגיע למטרתו ע"י תחבולותיו. רָשׁוּ – נהיו רשים. וְאֵינֶנּוּ – העושר. שֶׁיָּשׁוּב – יחזור ויגיע. הַבְטָחָתוֹ – בטחונו. יִתְפַּשֵּׁט מִבִּגְדֵי טוֹבוֹתָם – לא יצטרך לטובתם. כַּחַלָּמִישׁ – אבן חזקה.
הקדמה
מידת הביטחון היא אחת המידות היסודיות והמרכזיות ביותר ביהדות – "שעיקר הכל הוא הביטחון השלם והוא כלל כל המצות " [ביאור הגר"א למשלי כב, יט]. מדוע חז"ל ראו ערך כה משמעותי במידה זו, ויחסו לה חשיבות כה רבה?
כל אדם מצווה להתאמץ ולזכות לחיות את חייו בתוך העולם הזה מתוך התאמה לעולם הרוחני, להפוך את חייו לכאלה שאינם משועבדים לכללי החומר של העולם הזה ולתאוותיו, ולהיות דבק בבורא בכל מעשיו ומחשבותיו. מי שזוכה למידת הביטחון, מבין שהדבר העומד בבסיס העולם כולו ובבסיס חייו בפרט, הוא רצון ה'. הבוטח בה' מסיר מעליו את טרדות העולם הזה ואת ה'לחץ' והמאמץ האינסופיים להשיג חיים נוחים, וממילא מעניק משמעות לחייו וזוכה לחיות חיים של קודש.
לכן, מידת הביטחון מהווה מהפך בחיי האדם, שינוי מהותי בחשיבה ובהרגשה ומָעַבר מ'תלות' בבני האדם ובמקרי העולם, אל הישענות על הבורא, וקשר ישיר ותמידי עימו. זהו התהליך שבו עוסק רבנו בחיי בחובת הלבבות, ומכאן החשיבות הרבה גם ללמוד לעומק מידה זו, וגם לעבוד עבודה תמידית להפנים בחיי היומיום את הביטחון בבורא.
בדברים אלו נעסוק בשער הביטחון; במעלתו הגדולה של הבוטח בה', ברוגע ובשלווה שמשרה עליו מידת הביטחון, בתרומתה הגדולה לחיי האדם ולעבודת ה' שלו, וביסודות של מידה זו.
ביאורים
במקומות רבים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, אנו מוצאים שאדם העושה את רצון ה' והולך בדרכיו, מקבל שכר טוב על מעשיו, ואילו העוזב את דרך ה' – נענש. ניתן להסביר עניין זה, שהקב"ה נותן ביד האדם לא רק את האפשרות לעשות טוב או רע, אלא גם את היכולת לקבוע לאיזו דרך ולאיזו הנהגה להיות מחובר. ההולך בדרך ה', גורם לעצמו באופן טבעי להיות חלק מהדרך הטובה והרצויה, שאינה כפופה לעולם הגשמי ולחסרונותיו, וממילא יצליח בדרכו, וכך הוא להיפך אצל מי שעוזב את ה' וחוטא.
מידת הביטחון נושאת בקִרבה אחריות כבידה – להצליח לחיות חיים רוחניים בעולם הזה, מבלי להשתעבד אל החומר. אחריות זו, המוטלת על כל יהודי, באה לידי ביטוי דווקא במידת הביטחון, מפני שמטרתה היא ההבנה שחוקי העולם הגשמי אינם חוקי ברזל שלא ניתנים לשינוי, וכמו כן שכל המתרחש בחיי האדם נובע מרצון ה' והשגחתו ולא מחוקי העולם הזה.
לכן, מלמדנו רבנו בחיי, שההולך במידת הביטחון ודבק בה, ומבין היטב שכל מה שקורה בעולם כפוף רק לרצון ה', זוכה להשגחתו הטובה של הבורא, וממילא זוכה ל'תועלות' רבות. בקטע זה הוא מתחיל למנות שתי תועלות בעניינים הרוחניים שמגיעות למי שבוטח בה' – הראשונה היא הרוגע וההישענות המוחלטת על הבורא, והשנייה – השחרור המוחלט מהשעבוד לרצונותיהם של בני האדם. הבוטח בה' אינו חש צורך להחניף לבני האדם או לנהוג בדרכים שיזכו אותו במחמאות מאחרים, והוא משוחרר מכל מה שמונע ממנו לנהוג כפי רצון ה'.
לעילוי נשמת ריקל בת ר' צבי הי"ד
איך מותר להכין קפה בשבת?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מוסרים את הנפש בימינו?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
ללמוד להתייחס
סודו החינוכי של חודש שבט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
