ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מלכה בת שמאי גוטליב לבית אנדה ז"ל
וּמִתּוֹעֶלֶת הַבִּטָּחוֹן בַּייָ בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה, כִּי הַבּוֹטֵחַ בַּייָ, אִם הוּא בַּעַל מָמוֹן, יְמַהֵר לְהוֹצִיא חוֹבוֹת הָאֱלֹהִים* וְחוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם מִמָּמוֹנוֹ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה וְרוּחַ נְדִיבָה. וְאִם אֵינֶנּוּ בַּעַל מָמוֹן, יִרְאֶה כִּי חֶסְרוֹן הַמָּמוֹן טוֹבָה מִטּוֹבוֹת הַמָּקוֹם עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מֵעָלָיו הַחוֹבוֹת שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶם לֵאלֹהִים וְלִבְנֵי אָדָם בַּעֲבוּרוֹ, וּמִעוּט* טִרְדַּת לִבּוֹ בִּשְׁמִירָתוֹ וְהַנְהָגָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל אֶחָד מִן הַחֲסִידִים שֶׁהָיָה אוֹמֵר: הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִפִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ. אָמְרוּ לוֹ: מַה הוּא פִזּוּר הַנֶּפֶשׁ? אָמַר שֶׁיִּהְיֶה לִי מָמוֹן בְּרֹאשׁ כָּל נָהָר וּבְרֹאשׁ כָּל קִרְיָה, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, (אָבוֹת ב, ז): "מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה", וְאָמְרוּ (אָבוֹת ד, א): "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ". וְהַבּוֹטֵחַ בַּייָ יַשִּׂיג תּוֹעֶלֶת הַמָּמוֹן, רְצוֹנִי לוֹמַר פַּרְנָסָתוֹ, וְתִמָּנַע מִמֶנּוּ טִרְדַּת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל בַּעַל הַמָּמוֹן וְהַתְמָדַת דַּאֲגָתו* לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (קֹהֶלֶת ה, יא): "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן".
הבוטח בה' מלא בביטחון בה' ולא בממון
וּמֵהֶן, כִּי הַבּוֹטֵחַ בַּייָ לֹא יִמְנָעֶנּוּ* רֹב הַמָּמוֹן מִבְּטֹחַ בַּייָ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנּוּ סוֹמֵךְ עַל הַמָּמוֹן, וְהוּא בְעֵינָיו כְּפִקָּדוֹן צֻוָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַל פָּנִים מְיֻחָדִים* וּבְעִנְיָנִים מְיֻחָדִים לִזְמַן קָצוּב. וְאִם יַתְמִיד קִיּוּמוֹ אֶצְלוֹ לֹא יִבְעַט בַּעֲבוּרוֹ, וְלֹא יַזְכִּיר טוֹבָתוֹ* לְמִי שֶׁצֻּוָּה לָתֵת לוֹ מִמֶּנּוּ, וְלֹא יְבַקֵּשׁ עָלָיו גְּמוּל הוֹדָאָה וָשֶׁבַח, אֲבָל הוּא מוֹדֶה לְבוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר שָׂמָהוּ סִבָּה לַטּוֹבוֹת. וְאִם יֹאבַד הַמָּמוֹן מִמֶּנּוּ לֹא יִדְאַג וְלֹא יֶאֱבַל לְחֶסְרוֹנוֹ, אַךְ הוּא מוֹדֶה לֵאלֹהָיו בְּקַחְתּוֹ פִּקְדוֹנוֹ מֵאִתּוֹ, כַּאֲשֶׁר הוֹדָה בִּנְתִינָתוֹ לוֹ, וְיִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ, וְאֵינֶנּוּ מְבַקֵּשׁ הֶזֵּק זוּלָתוֹ*, וְלֹא יַחְמֹד אָדָם בְּמָמוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי יג, כה): "צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ".
___________________________________
חוֹבוֹת הָאֱלֹהִים – חובות ממוניים כלפי ה'. וּמִעוּט וכו' – פחות נצרך להתעסק בממון ושמירתו. וְהַתְמָדַת דַּאֲגָתו – דאגה תמידית לממונו. לֹא יִמְנָעֶנּוּ – ריבוי הכסף לא יפגע בביטחון. פָּנִים מְיֻחָדִים – צורות מיוחדות. וְלֹא יַזְכִּיר טוֹבָתוֹ וכו' – לא יזכיר למקבל הכסף את הטובה שעשה לו. הֶזֵּק זוּלָתוֹ – שאחר יינזק.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
62 - הביטחון חלק ג'
63 - הביטחון חלק ד'
64 - הביטחון חלק ה'
טען עוד
ביאורים
רבנו בחיי ממשיך לעסוק בתועלת היוצאת לאדם ה'בוטח' בענייני עבודת ה'.
הדרך הסלולה והבטוחה בולטת מאד בחייו של הבוטח בה'. מי שמבין ומפנים שכל דבר נובע אך ורק מרצון הבורא, ושאין כל כוח בעולם שיכול להסיט ולהזיז אותו מאותה הדרך, מסגל לעצמו התנהלות רגועה ושלווה.
אולם לא די בכך. הביטחון אף מוביל את האדם להתנהל בצורה טובה יותר בחייו הפרטיים. כל בני האדם נבראו שונים אלו מאלו. שוני זה אינו מתבטא רק בתכונות אופי ובכישרונות, אלא גם באמצעים וביכולות שאותם נתן הבורא לאדם, באמצעותם הוא יכול להוציא את כוחותיו אל הפועל. לדוגמה, באפשרותו של אדם שזכה לממון רב לפתֵח, ליצור ולפעול רבות. לעומתו האפשרויות של אדם שחי בצמצום – לעיתים פחותות. אלא שכל אחד מבני האדם מצווה לקחת את הכישרונות ואת האמצעים שנתן לו הבורא, ולהשתמש בהם בצורה הנכונה והטובה ביותר. ממילא מי שיש לו ממון רב, צריך לנצל את ריבוי הממון כדי להתנהל באופן נכון ותקין, למלא את החובות שהטיל עליו הבורא וכמובן גם לפעול טוב עם ממונו. באותה המידה גם אדם אחר שאין לו ממון רב, צריך להבין את המעלות שבמצבו, (מיעוט גורמים מטרידים, מיעוט שקיעה בחיי החומר ושיעבוד אליהם וכדומה), ומתוך כך לפעול ולהרבות טוב אמיתי.
מי שזוכה להפנים דרך זו, זוכה לתת לנכסיו את היחס הנכון והמאוזן. תאוות הממון היא יצר טבעי וחזק, שגורמת לעיתים לאבד את ערכו הנכון של הממון. ממונו של האדם אינו אמור לשמש תכלית לעצמו אלא אמצעי בלבד לשם השגת מטרות נעלות. הבוטח בה' שמבין שדרכו סלולה מאת הבורא באופן מדויק ומחושב, מפנים גם מהו מקומו הנכון של הממון ואינו משתעבד לו עד כדי כך שגם אם יאבד ממון הדבר לא ישבור באופן מוגזם את רוחו.
הרחבות
•להביט במשקפיים ורודות
אֲבָל הוּא מוֹדֶה לְבוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר שָׂמָהוּ סִבָּה לַטּוֹבוֹת. החזון איש בספרו מבאר מהי מידת הביטחון: "טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג 'ביטחון'. שם ביטחון, המשמש למידה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה (נתחלפה) במושג חובה להאמין - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק, וחושש על היפוך הטוב, הוא מחוסר ביטחון. ואין הוראה זו בביטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה' וגמולותיו יתברך. אבל עניין הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש, הכל בהכרזה מאתו יתברך" [אמונה וביטחון ב].
לעומת זאת, בספר תהלים ישנם פסוקים רבים המורים על כך שאכן משמעות הביטחון היא לבטוח שיהיה טוב בעתיד: "הבוטח בה' חסד יסובבנו" [תהלים לב, י] ו"בטח בה'... ויתן לך משאלות לבך" [לז, ג-ד] ועוד רבים. מבאר הרב שלמה פישר שאמנם הגדרת הביטחון היא כפי שביאר החזו"א. אולם, מכיוון שדוד המלך בטח וידע שאין מקרה בעולם ממילא הביט על המציאות בעין אופטימית והאמין שכך יהיה, למרות שלא התנה את בטחונו בכך. (בית ישי, דרשות, עמ' רסה, הערה יב).
לעילוי נשמת מלכה בת שמאי גוטליב לבית אנדה ז"ל
לעילוי נשמת נעמי שרה בת רות ואליעזר שמיר ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
