ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
וְהָרְבִיעִי, שֶׁהוּא בְּעִנְיָנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הַנִּכְנָע קָרוֹב לְהַשִּׂיג הַחָכְמָה, בְּהִמָּשְׁכוֹ אַחֲרֵי הַחֲכָמִים, וְהִכָּנְעוֹ לָהֶם, וַהֲלִיכָתוֹ אֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי יג, כ): "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת א, ד): "יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים וְהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם". וְהָאֱלֹהִים יַעֲזֹר לוֹ עַל הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כה, ט): "יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ". וּמִי שֶׁהוּא גְבַהּ לֵב לֹא תִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ חָכְמָה עַל אֲמִתָּתָהּ, וְלֹא יַגִּיעַ אֶל תַּכְלִית יְדִיעָה בְּרוּרָה*, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְנַשֵּׂא מִלֶּכֶת* אֶל אַנְשֵׁי הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים י, ד): "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו".
הכניעה מביאה למהירות למעשה העבודה
וְהַחֲמִישִׁי, כִּי הַנִּכְנָע מְמַהֵר לְמַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה בַּחֲרִיצוּת וּבִזְרִיזוּת, אֵינֶנּוּ מִתְגָּאֶה בָּהֶם, וְלֹא בוֹזֶה שׁוּם דָּבָר מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת ב, א): "הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה". וְהַמִּתְגָּאֶה בְּעַצְמוֹ מִתְאַחֵר מֵעֲשׂוֹת הָעֲבוֹדָה לְרוּם לְבָבוֹ וּלְגַסּוּת רוּחוֹ, וְאֵינֶנּוּ מַרְגִּישׁ עַד אֲשֶׁר יִפֹּל וְיִשָּׁפֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (יִרְמְיָה יג, יח): "אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ", וְאָמַר (מִשְׁלֵי ו, טז): "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ"*, וְאָמַר (מִשְׁלֵי ו, יז): "עֵינַיִם רָמוֹת".
הנכנע מקובל אצל אלוהים
וְהַשִּׁשִּׁי, כִּי מַעֲשֵׂה הַנִּכְנָע מְקֻבָּל אֵצֶל הָאֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תְּהִלִּים נא, יט): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה", וַעֲוֹנוֹ נִמְחָל מְהֵרָה כְּשֶׁהוּא שָׁב מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מִשְׁלֵי כח, יג): "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם", וְנֶאֱמַר (אִיּוֹב כב, כט): "כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁיעַ".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
87 - הכניעה חלק ט"ו
88 - הכניעה חלק ט"ז
89 - הכניעה חלק י"ז
טען עוד
תַּכְלִית יְדִיעָה בְּרוּרָה – ידיעה ברורה ויסודית. מִלֶּכֶת – מללכת ללמוד מהם. שֶׁשׁ הֵנָּה וכו' – שש מידות רעות, ואחת מהן היא "עיניים רמות".
ביאורים
בהמשך ליום הקודם בו למדנו על פירות הכניעה בענייני העולם הזה, רבנו בחיי מונה עוד שלוש תועלות הקשורות לעולם הבא ולמעלות הרוחניות :
ד. קלות קניית החכמה: אמרו רבותינו: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" [אבות ד, א]. קניית החכמה מצריכה שפלות, מכיוון שההליכה אל האחר ובקשת החכמה ממנו מורה על חיסרון במבקש. הגאה מתקשה בזה. גובה ליבו אינו מאפשר לו לילך אל החכמים ולקבל את דבריהם. לעומתו, הכנוע, לאחר שבנה בעצמו את הכניעה, אינו חושש להישפל בפני החכמים וכך זוכה הוא לשמוע, לקבל את דבריהם ולעלות במעלות החכמה, ואף זוכה בזה לסיעתא דשמייא: "ידרך ענוים במשפט, וילמד ענוים דרכו" [תהילים כה, ט].
ה. הזריזות בעבודת הבורא: לעיתים אין זה מכבודו של הגאוותן לקיים מצוה זו או אחרת. אם מפני שאינה חשובה בעיניו, או מפני שקיומה כרוך במעשה המבזה אותו לדעתו. הילוכו איטי, הוא אינו ממהר לקיים את המצוה, וכל התנהלותו בכבדות. לעומתו, הנכנע לא צייר לעצמו תדמית של חשיבות, המונעת ממנו להשפיל עצמו. יתרה מזאת, הנכנע חי בהכרה תמידית באדנותו של ה' עליו. לפיכך הוא רואה את קיום המצוות כדבר הגבוה והנעלה ביותר שהוא מחוייב בו.
ו. רצון ה' במעשיו: בתועלת האחרונה מביא את קבלת ה' למעשי הכנוע. הקב"ה אוהב את הכנועים, ובעלי הענווה. "זבחי אלהים רוח נשברה" [תהילים נא, יט]. בעל הגאווה, מתעלם או אינו מכיר באדנות ה'. הכנוע מחבק את ההכרה הזו, בשתי ידיו. כל תוכן חייו, מחשבתו דיבורו ומעשיו כולם שזורים בהכרה זו, המובילה אותו בכל צעד ושעל. לכן מעשיו מרוצים אצל ה' אדוניו, וגם כאשר חטא ומנסה לשוב, תשובתו מתקבלת ברצון.
הרחבות
•כיצד לדבוק בחכמים?
יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים. על אופן הדביקות בחכמים מרחיב המהר"ל : "ולפיכך אמר יהי ביתך בית ועד לחכמים, שיהיה בתוך ביתו חכמים וזהו שלימות גדול כאשר ביתו הוא עומד לחכמים. ואמר והוי מתאבק בעפר רגליהם, כלומר שלא יהיו החכמים נחשבים אליו כמו דרך החברים שבזה היה ממעט במעלת החכמה כאשר הוא עדיין אינו חכם כמותם, אבל יהיה מתחבר להם דהיינו להשפיל (את עצמו) תחת רגליהם, וזהו הוי מתאבק בעפר רגליהם שהוא סוף שפלותם עד שיהיה מתחבר אל שפלותם" [דרך חיים א, ד].
מלבד האחריות על שלמותו האישית, על האדם להשלים גם את ביתו. בית שבו לומדים תלמידי חכמים, הוא בית שלם יותר. אולם, גם כשהאדם מכניס לביתו תלמידי חכמים, עליו לדעת לכבד אותם, להכיר במעלתם, ולדעת שהם חכמים ממנו. רק בדרך זו יידע האדם להכיר במעלת החוכמה וישאף להשיגה.
המהר"ל מוסיף להעמיק בהמשך דבריו וכותב שתלמידי החכמים נמשלו לשכל האדם. מצד אחד השכל הוא כשאר איברי האדם, ומצד שני הוא החלק העליון שבאדם, חלק רוחני יותר. בדומה לכך, גם האדם צריך לשכן בביתו תלמידי חכמים (שיהיו חלק מביתו) ולהעניק להם מקום של כבוד (כמו השכל, שהוא רוחני יותר ולכן הוא נבדל). אדם ההופך את ביתו ל'בית ועד לחכמים' מתחבר לקדושתם.
למה תמיד יש מחלוקת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד אמונה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
איך ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
