אחתהדמויות המרתקות המופיעות בגמרתנו היא דמותו של אלישע בן אבויה. הגמרא (חגיגהי"ד ע"ב) מספרת, שהוא היה אחד מארבעה תנאים ש'נכנסו לפרדס', וכניסה זוגרמה לו 'לקצץ בנטיעות', ולהידרדרות רוחנית שסופה בשינוי שמו ל'אחר', וביציאת בתקול בקריאה 'שובו בנים שובבים – חוץ מאחר', שלכאורה סוגרת בפניו את דלתות התשובה.המהרש"א (חידושי אגדות שם) מבאר שמדובר בכניסה לפרדס החכמה, שעניינולהעמיק חקר ברזי התורה ובהשגות רוחניות. אלישע הגיע להבנה שאינה נכונה, שגררהכאמור השלכות קשות.

מהיהטעות ב'קיצוץ בנטיעות'? מדוע היא חמורה כל כך?

הרמח"ל מבאר שישנו קשר הדוק בין העולם המעשיוהגלוי לעולם הרוחני, וזאת בשני מישורים:

א.   כלנברא יש לו שורש רוחני, וכל קיומו וגידולו של הנברא תלויים בו. וכדברי המדרש(בראשית רבה פ"י,ו) שלכל צמח יש מלאך שמכה על קודקודו ואומר לו גדל. אמנםהאדם ייחודי מיתר הנבראים, בכך שמצד אחד גם לו יש שורש רוחני כמו כל נברא, אך מצדשני יש לו בחירה חופשית, ובזה הוא תלוי בעצמו בלבד (דרך ה' ח"א פ"הפסקאות ב-ד).  

ב.   מצוותהתורה –'עשה' ו'לא תעשה', הם גבולות וסדרים שנתן הקב"ה לאדם, כדי שעל ידםיוכל להגיע לדבקות בה' ולהתעלות רוחנית, והם אינם מעשים אקראיים העומדים בפני עצמם(דרך ה' ח"א פ"ד פסקאות ד-ה).

הקיצוץבנטיעות עניינו ניתוק הקשר שבין העולם המעשי והגלוי - לעולם הרוחני. במקום ההבנהשהנטיעה, שהיא הדבר הגלוי (שביטוייו, כאמור לעיל, הם הנבראים והמצוות), היא בעצםביטוי של עולם נסתר, האדם ממעיט בחשיבותה, ומנתקה משורשה האלוקי. אצל אלישע הדברבא לידי ביטוי בחילול שבת, וכתיאור הגמרא (שם ט"ו ע"א) שהוא קצץ צנוןבשבת, ורכב על סוס בשבת. שביתת השבת על ידי עם ישראל, אחרי ששה ימים של עבודהופעילות, מבטאת את אמונתו בבריאת העולם והשגחתו על ידי הקב"ה, ואת הידיעהשכוחנו מכוחו, והוא מנהיג את עולמו. וחילול שבת מבטא את היציאה מהברית הזו.

תשובהבמובנה הפשוט, באה על חטא נקודתי. אדם עקרונית הולך בדרך טובה, אך אירע מקרה ועשהמעשה שאינו ראוי, והוא צריך להתחרט ולהתוודות עליו ולקבל לעתיד שלא יחזור לסורו.ודומה הדבר לבן שובב, שרוב היום הוא מתנהג כראוי, אך ברגע של חוסר זהירות הוא שברכלי יקר. ולכן עליו לתקן את המעשה הנקודתי שקלקל. אך ישנו רובד עמוק שקודם לתשובהזו. והוא תיקון הגישה הכללית ביחס למעשה, והבנת עומק המשמעות של העולם המעשי בכללוהחטא בפרט. אלישע בן אבויה הוא "אחר", זר. הוא לא שייך לבית – להוריםולבנים. ולכן קודם לתשובה, יש לעסוק בתיקון התודעה וההשקפה הנכונה. רק לאחר תיקון התשתית,נפתח הפתח לתיקון המעשיים הפרטיים השונים.

במבטרחב יותר, זהו גם היחס בין ראש השנה ליום הכיפורים. תפקידו של ראש השנה לרומםאותנו אל התודעה של "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתהיצרתו" (מתוך תפילת ראש השנה), להעצים את הקשר שבין עולמנו הגלוי, לשורשיוהנסתרים, האלוקיים. בראש השנה אנו מתחברים לשורשי זהותנו, ומתוודעים לדרגת"בנים אתם לה' א-לקיכם" (דברים י"ד, א), ולכך שאף אפרים, שחטאבעבודה זרה שזהו החטא החמור ביותר, אף הוא "ילד שעשועים שמדי דברי בו זכוראזכרנו נאום ה'..."(ירמיהו ל"א י"ט), ולכן איננו מתעסקים כלל בראשהשנה בפרטי המעשים. רק לאחר מכן אנו יכולים לגשת ולהתכונן ליום הכיפורים, שבו נפרטאת חטאינו לפרטי פרטים, ולעשות עליהם תשובה. ובכך לצאת לדרך חדשה, ולשנה חדשה שבהנבטא את היותנו בניו של הקב"ה, ואת קישורנו אליו בכל ליבנו ובכל מעשנו.

סיכום: הגמרא (חגיגה י"ד ע"ב) מספרת עלרבי אלישע בן אבויה כאחד מארבעה תנאים שנכנסו לפרדס, וכתוצאה מכך הוא 'קיצץבנטיעות', ושונה שמו ל'אחר', ונאמר עליו 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר' – קריאהשלכאורה סוגרת בפניו את האפשרות לחזור בתשובה. המהרש"א (שם) מבארשמדובר בכניסה לפרדס החוכמה ובהגעה להבנות רוחניות מוטעות. טעותו הייתה שניתק ביןהעולם הנגלה לשורשו הא-לקי הנסתר. ולכן קודם לעשיית תשובה על מעשים פרטיים, ישלעסוק בתיקון התודעה הכללית של האמונה. כך גם אנו בראש השנה אנו מחזקים את התודעהשל 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו', ואת עצם הקשר ביננו לבין הקדוש ברוך הוא ורק אחרכך פונים לתקן את המעשים הפרטיים ביום הכיפורים.