ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרמב"ם (הלכות שבת כז, א על פי הירושלמי עירובין ג, ד) כתב, שמדאורייתא מותר ללכת בשבת רק עד שנים עשר מיל, שהוא כשיעור מחנה ישראל במדבר, אך חכמים התירו ללכת רק עד אלפיים אמה.
אולם לרי"ף (עירובין ה ע"א) והרא"ש (שם א,כד) הפסוק אסמכתא בלבד, ורק חכמים אסרו ללכת יותר מאלפיים אמה (960 מטר), וזהו הנקרא 'תחום שבת'.
הרש"ר הירש (שמות שם) באר את שורש מחלוקתם: השבת עניינה לגלות את השגחת ה' בעולם וקבלת עול מלכותו, ובהימנעות מעשיית מלאכה בשבת, מתחזקת הכרה זו באדם. לסוברים שאיסור תחומין מדאורייתא, הפסוק כאן מגלה שישנו מימד נוסף של הגבלה, לא רק על עשייתו של האדם (שמתבטאת באיסורי המלאכה), אלא גם על הסביבה שבה האדם יכול לפעול ביום השבת. אך הסוברים שהאיסור מדרבנן, מדובר במהות אחרת של איסור, התורה אסרה רק על מלאכות, וחז"ל בגזרותיהם השונות יצרו סביבה המאפשרת לקדושת השבת לצמוח ולהיבנות. ולכן אסרו אף על דיבור ועיסוק בענייני חול ("ממצוא חפצך ודבר דבר"), וכך באיסור תחומין - בכך שהאדם מתרכז בתוך 'מקומו', ולא יוצא למקומות אחרים, הוא פנוי לספוג לתוכו את קדושת השבת.
במשנה (ראש השנה ב,ה) נפסק, שעדים שבאו להעיד עדות החודש, וכן "חכמה הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה, ומן הגייס, ומן הנהר, ומן המפולת - הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים לכל רוח".
מאידך, במשנה (עירובין ד,ג) מובא "כל היוצאים להציל חוזרין למקומן" משמע שיכולים ללכת אפילו יותר מאלפיים אמה. הגמרא (שם מ"ה ע"א) מתרצת בשני אופנים:
1. המשנה בעירובין לא מדברת על איסור תחומין אלא באיסור הוצאה מרשות לרשות, ובאה להתיר ליוצאים להציל במלחמה, לחזור עם כלי מלחמתן, ולא שצריכים להשאירם שם.
2. המשנה בעירובין מדברת במקרה שהמצילים חוששים להישאר במקומם מפחד הגויים, ולכן התירו להם לחזור למקומם.
הרמב"ם (שבת כז, יז) פסק כשני התירוצים, שהיוצאים להציל נפש, מותרים לחזור למקומם, אף עם כלי מלחמתם. אך במקום אחר (שבת ב, כג) מציין טעם נוסף "כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא" – משמע שהטעם אינו משום פיקוח נפש וחשש סכנה שבו הם נמצאים עכשיו, אלא מחשש עתידי שאם ידעו שלא יוכלו לחזור, כשיארע חלילה מקרה הדורש את עזרתם לא ירצו לצאת להציל, כיוון שלא יוכלו אחר כך לחזור למקומם (ראה לחם משנה הלכות מלכים ו, ג).
האגרות משה (אורח חיים ח"ד, פ) לאור דברי הרמב"ם פסק, שמותר לאנשי הצלה ורופאים היוצאים להציל לחזור למקומם ברכבם, וזאת מחשש שיבואו להתרשל מלצאת להציל בפעמים אחרות. מאידך,
רבי שלמה קלוגר (שו"ת ובחרת בחיים ס' צ"ט) דייק שהרמב"ם פסק רק כתירוץ הראשון בגמרא (עירובין שם) שהתיר רק לעניין טלטול כלי המלחמה, ולא התירו כלל ליוצאים להציל הרוצים לחזור למקומם לצאת חוץ לתחום, והוסיף שפיקוח נפש הוא מצווה גדולה מאוד, ואין חשש שימנע מלעשותה בפעמים הבאות בגלל שלא יוכל לחזור למקומו. דעה נוספת בעניין עולה מדברי המנחת חינוך (מצווה כ"ד) שכתב שחז"ל לא יכולים להתיר איסור דאורייתא באופן של 'קום עשה', ולכן לא התירו ליוצאים להציל לחזור יותר מתחום דאורייתא (י"ב מיל).
הציץ אליעזר (חכ"א, נט וראה גם חכ"ב, צה) פסק שהרוצה לסמוך על האגרות משה רשאי, וודאי שאין למחות בידו, ואם יחזור ברכבו על ידי גוי הרי זה היתר גמור, שאמירה לנכרי אסורה רק מדרבנן (וראה חתם סופר חלק ה' השמטות קצד שאין איסור תחומין דאורייתא כשהגוי מוציאו מחוץ לתחום). וראה עוד בהרחבה על נושא זה בתשובתנו בשו"ת במראה הבזק חלק ז סימן לד.
סיכום:
נחלקו הראשונים בהיקף איסור תחומין בשבת.
לרמב"ם (הלכות שבת פכ"ז,ה"א) התורה התירה ללכת רק עד י"ב מיל כשיעור מחנה ישראל, וחז"ל צמצמו והתירו רק עד אלפיים אמה.
לרי"ף (עירובין ה ע"א) והרא"ש (שם א,כד) האיסור מדרבנן בלבד – ללכת יותר מאלפיים אמה.
במשנה (ראש השנה ב,ה) התירו ל"יוצאים להציל" לצאת לאחר סיום תפקידם אלפיים אמה לכל רוח.
הרמב"ם (שבת פ"ב,כ"ג) מציין טעם שההיתר הוא 'כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא' - שיימנעו מלהציל כיוון שידעו שלא יוכלו לחזור. נחלקו הפוסקים בעניין אנשים היוצאים להציל, כגון כוחות ביטחון או רופאים ואחיות, אם הם רשאים לחזור בשבת למקומם תוך כדי עשיית מלאכות.
יש שכתבו שמותר לחזור לביתם אפילו אם הדבר כרוך בעשיית מלאכות דאורייתא, כגון לחזור ברכב (בתנאי שאי אפשר לעשות זאת על-ידי נוכרי), ויש פוסקים שהתירו רק באיסורי דרבנן.
בכל מקרה מעשי יש לעשות שאלת חכם.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













