מצב עמ"י בגלות ללא בית המקדש

גם כאשר עמ"י נמצא במצב הירוד ביותר מבחינה רוחנית, גם בזמן המשברים הרוחניים הקשים ביותר, גם אז עמ"י מעולה מבחינה רוחנית ומבחינת האמונה, לעין ערוך משאר האומות. גם בזמן החורבן, ללא בימ"ק, בגלות, כשאין לנו המוח והלב הרוחני ואנו כגוף בלא ראש ולב, וגרוע מזה: עצמות מפוזרות, ופחות מזה: גם העצמות נרקבו ונעשה עפר בבית קברות - היא הגלות. גם במצב הרוחני הנמוך והשפל הזה, גם אז מצבו הרוחני של עמ"י שונה לטובה ללא כל דמיון לעומת שאר העמים. כי על אף הכל, בעפר הזה יש עדיין לחלוחית רוחנית חיה מהעבר הגדול, בהיות ישראל בארצו ובית-מקדש בנוי לתפארה. והלחלוחית נשארה והיא עתידה לחזור לחיים שלמים בעתיד. מה שאין כן אצל שאר העמים שלא האיר בהם מעולם אור האמונה האמיתית בה' אלוקינו, אלוקי עולם.

ההבדל בין ישראל לעמים בעניין האמונה הוא כהבדל בין אדם אמיתי לדמות אדם המפוסלת באבן. ואף-על-פי שאומן מעולה יכול לחטוב ולצייר דמות אדם שתראה כאדם חי ממש, עד שהרואה לא יוכל להבחין האם זה אדם אמיתי או חיקוי מוצלח בלבד. האומן יפסל את כל האיברים: ראש, פנים, עיניים, אוזניים, אף ופה, ואפילו יטביע בהם איזה הבעה של חיוך, של שמחה, כאילו זה אדם חי מחייך ושמח. ואדם הרואה יתקשה לדעת האם זו דמות אמיתית עד שלא יתקרב אליה ויתבונן בה מקרוב וימשש אותה. אך לאחר שהוא עומד על טעותו הוא אומר: "אוי זה לא אדם, זה כל-כך דומה אבל זה לא אדם". ואף-על-פי שמבחוץ הכל דומה, בכל זאת הכל שונה. לזה יש נשמת חיים באפיו ולזה אין, וההבדל תהומי ואין בכלל מה להשוות.

שאר האומות אשר ניסו לחקות את אמונת ישראל, הגיעו לכל היותר לדמיון חיצוני בלבד. הדת שלהם היא חיקוי, היא לא מקורית. מבחוץ יש דמיון אבל העיקר חסר. הם הקימו בתים לאלוה אך בבתים ההם לא נגלה שום סימן מאת ה'. הם התנהגו בפרישות ובנזירות למען תשרה עליהם הנבואה, אך היא לא שרתה עליהם. ה' לא נגלה אליהם לא לטובה ואף לא לרעה. אם השחיתו את דרכם, אם חטאו והרעו, לא ירדה עליהם אש מן השמים או מגיפת פתאום למען ידעו כי זה עונש מאת ה' על חטאם.

מה שאין כן בישראל שהשכינה הופיעה בהם והנבואה שרתה עליהם וכאשר חטאו, נענשו בעונשים בלתי טבעיים, הארץ פתחה את פיה ובלעה את החוטאים, והכל ראו כי ה' עושה זאת. כי הוא המשגיח על ישראל.

אבל האומות האחרות, כאשר נפגע ליבם, כלומר הבית אשר הם בנו לעבודת ה' אלוהיהם, ואליו הם מכוונים בתפילותיהם, כאשר הבית נפגע לא בא כל שינוי במצבם. אבל אנחנו כאשר נפגע ליבנו הוא בית מקדשינו, נהרסנו בכל המובנים, וכאשר יבנה ביהמ"ק, כאשר ישוב ליבנו לאיתנו, נרפא גם אנחנו. קיומנו הפיזי קשור קשר בל ינותק ממצבנו הרוחני. בכל המאורעות החולפים עלינו אפשר לראות את עובדת היותנו עם ה'. אצל שאר האומות לא נגלה ה', ואנו עם ה' אלוקים חיים והוא המחזיק בידינו גם היום הזה.