ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
חלק ראשון: אידחיית עשיית המצווה
חֶלְקֵי הַזְּרִיזוּת שְׁנַיִם, אֶחָד קֹדֶם הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה, וְאֶחָד אַחֲרֵי כֵן.
קֹדֶם הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה הוּא, שֶׁלֹּא יַחְמִיץ• הָאָדָם אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא בְּהַגִּיעַ זְמַנָּהּ, אוֹ בְּהִזְדַּמְּנָהּ לְפָנָיו, אוֹ בַּעֲלוֹתָהּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, יְמַהֵר יָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ לֶאֱחֹז בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְלֹא יַנִּיחַ זְמַן לִזְמַן שֶׁיִּתְרַבֶּה בֵּינְתַיִם, כִּי אֵין סַכָּנָה כְּסַכָּנָתוֹ, אֲשֶׁר הִנֵּה כָּל רֶגַע שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ יוּכַל לְהִתְחַדֵּשׁ אֵיזֶה עִכּוּב לַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב.
וְעַל אֲמִתַּת זֶה הַדָּבָר, הֱעִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פרק עו, ב), בְּעִנְיַן הַמְלָכַת שְׁלֹמֹה, שֶׁאָמַר דָּוִד לִבְנָיָהוּ (מלכים א' א, לג-לו), "וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן", וְעָנָה בְּנָיָהוּ, "אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'", אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִי, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברי הימים א' כב, ט), "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה"?,• אֶלָּא הַרְבֵּה קָטֵגוֹרִין• יַעַמְדוּ מִכָּאן וְעַד גִּיחוֹן". עַל כֵּן הִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין מכילתא שמות יב, יז), "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" – "מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה". וְאָמְרוּ (נזיר כג ע"ב), "לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה שֶׁלְּפִי שֶׁהִקְדִּימָה בְּכִירָה לִצְעִירָה, זָכְתָה וְקִדְּמָה אַרְבָּעָה דוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לְמַלְכוּת". וְאָמְרוּ (פסחים ד ע"א), "זְרִיזִים מַקְדִימִים לְמִצְווֹת". וְכֵן אָמְרוּ, (ברכות ו ע"ב), "לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת".• וּבַמִּדְרָשׁ אָמְרוּ (ויקרא רבה יא, ט), "'הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת' (תהלים מח, טו), בִּזְרִיזוּת, כְּאִלֵּין עוּלֵימָתָא,• כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, 'בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפְפוֹת' (שם סח, כו)". כִּי הַזְּרִיזוּת הִיא מִדַּת שְׁלֵמוּת גָּדוֹל אֲשֶׁר טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם מוֹנְעָהּ מִמֶּנּוּ עַתָּה, וּמִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר וְתוֹפֵשׂ בָּהּ כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, הִנֵּה לֶעָתִיד-לָבוֹא יִזְכֶּה לָהּ בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יִתְּנֶהָ לוֹ שְׂכָרוֹ חֵלֶף• מַה שֶּׁהִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֶיהָ בִּזְמַן עֲבוֹדָתוֹ.
חלק שני: למהר בעשיית המצווה עד השלמתה
אַךְ הַזְּרִיזוּת אַחַר הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָחַז בַּמִּצְוָה יְמַהֵר לְהַשְׁלִים אוֹתָהּ, וְלֹא לְהָקֵל מֵעָלָיו, כְּמִי שֶׁמִּתְאַוֶּה לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו מַשָּׂאוֹ, אֶלָּא מִיִּרְאָתוֹ פֶּן לֹא יִזְכֶּה לִגְמֹר אוֹתָהּ. וְעַל זֶה הִרְבּוּ לְהַזְהִיר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ (בראשית רבה פה, ג), "כָּל הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גוֹמֵר אוֹתָהּ, קוֹבֵר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו". וְאָמְרוּ (עיין שם וברש"י לדברים ח, א), "אֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם גּוֹמְרָהּ". וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כב, כט), "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים". וַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קד ע"ב), יִחֲסוּ לוֹ הַשֶּׁבַח הַזֶּה, עַל שֶׁמִּהֵר בִּמְלֶאכֶת בִּנְיַן הַבַּיִת וְלֹא נִתְעַצֵּל בָּהּ לְאַחֵר אוֹתָהּ, וְכֵן דְּרָשׁוּהוּ (שיר השירים רבה א, ב) עַל מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל שֶׁמִּהֵר בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
_____________________________________
שֶׁלֹּא יַחְמִיץ – שלא יתעכב מלעשות. אִישׁ מְנוּחָה – ימלוך מתוך מנוחה ושלום. קָטֵגוֹרִין – מפריעים. וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת – שריצה אסורה בה. כְּאִלֵּין עוּלֵימָתָא – כנערות צעירות אלו (הפועלות בזריזות). חֵלֶף – תמורת.
ביאורים
בימים האחרונים עסקנו ב"סור מרע". למדנו כיצד ניתן לעקור את מידת העצלות מתוכנו. בשלב זה אנו בשלים לעבור לדרגה של "עשה טוב". לומדים היכן וכיצד ניתן לחזק את מידת הזריזות.
ישנם שני מצבים מועדים לפורענות: הראשון – לפני תחילת המעשה . לכולנו יש נטייה לדחות דברים. החשש הוא שבמקום דחייה זמנית, הם יידחו דחייה תמידית ולא ייעשו לעולם.
הרמח"ל מציין בפנינו שלש רמות של זריזות זו למעלה מזו.
א. הרמה הבסיסית, כשמגיעה לאדם מצוה שיש לה זמן קצוב כמו תפילה ונר שבת, יש להזדרז לעשותה כי אם לא יעשה אותה עכשיו שוב לא יוכל לקיימה.
ב. רמה גבוהה יותר היא זריזות במצוה שאין לה זמן מוגבל וניתן לקיימה גם אחר כך, אך מצוה זו הזדמנה לאדם בזמן מסוים כגון אדם שמצא אבידה. גם במצוה כזו יש צורך בזריזות שכן יש חשש שתידחה והאדם ישכח ממנה.
ג. הרמח"ל מלמד אותנו שיש דרגה עליונה. זריזות בעשייה של מצוה שרק עלה במחשבה לקיימה . אדם בדרגה זו שולט במחשבותיו. אף שהיה יכול להעביר את המחשבה הטובה מדעתו, הוא מתרכז בה ומיד מתרגם אותה למעשים. למעלה זו אנו שואפים.
מצב שני שבו יש צורך לנהוג בזריזות הוא אף לאחר תחילת עשיית המצוה . לא מספיק להתחיל לבצע, צריך גם לגמור! אם לא אזדרז לסיים את מה שהתחלתי, יש חשש שהמצוה לא תושלם על ידי לעולם. אך החיסרון אינו מתבטא רק בחוסר השלמת המצוה. המצוות שה' נתן לנו מביאות אותנו לשלמות מידותית ורוחנית. על כן, חיסרון בהשלמת מצוה, מהווה גם חיסרון במדרגה רוחנית נוספת שהייתי יכול להגיע אליה. מתוך העמקה בדרך קניין הזריזות, נוכל לבנות את קומתנו הרוחנית בצורה שלמה יותר.
הרחבות
•השתלמות האדם ושלמות המצוה
כִּי הַזְּרִיזוּת הִיא מִדַּת שְׁלֵמוּת גָּדוֹל. הרמח"ל ביאר, שהזריזות מביאה את האדם להשתלמות וקניית מדרגות חדשות.
מדברי המהר"ל מבואר שהזריזות משלימה גם את מעשה המצוה שעושה האדם 'ומשדרגת' אותו, ומכח זה מתעלה האדם במדרגתו: "שהזריזות במצוה, על ידי זה המצוה היא אלוהית לגמרי (רוחנית עליונה, ללא נטיות חומריות). ולא כן כאשר האדם עושה המצוה בעצלה, שהעצלה הוא מן הגוף ואין המצוה אלוהית, ולכך ראוי שיהיה האדם זוכה על ידי מצוה אלוהית לגמרי אל עולם הבא הנבדל מן הגוף" [נתיבות עולם, נתיב הזריזות ב].
•זריזות לעומת חיפזון
כֵּיוָן שֶׁאָחַז בַּמִּצְוָה יְמַהֵר לְהַשְׁלִים אוֹתָהּ. לימדנו הרמח"ל, שיש להזדרז בעשיית המצוה. האורחות צדיקים מסייג את צורך זה – "אף על פי שהזריזות טובה מאוד, ייזהר שלא ימהר בעבודתו יותר מדאי, כי הרוכב במהירות הוא קרוב מאוד להיכשל. וכן מי שהוא רץ במהירות, הוא נופל. ולא ייתכן לתקן מעשה בבהלה, אבל במתון יתוקנו הענינים". אם-כן, מהי בכל זאת משמעותה של הזריזות הנדרשת? "שיהא ניעור לבו, ויקץ מחשבותיו, ויקלו אבריו למלאכתו, אך לא ימהר בשום ענין. ואל אלו הענינים צריכים חכמה גדולה, מתי ימהר ומתי יאחר" [אורחות צדיקים, שער הזריזות]. (ראה גם הרחבה – יום י"א חשון)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
