ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
חלק ראשון: אידחיית עשיית המצווה
חֶלְקֵי הַזְּרִיזוּת שְׁנַיִם, אֶחָד קֹדֶם הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה, וְאֶחָד אַחֲרֵי כֵן.
קֹדֶם הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה הוּא, שֶׁלֹּא יַחְמִיץ• הָאָדָם אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא בְּהַגִּיעַ זְמַנָּהּ, אוֹ בְּהִזְדַּמְּנָהּ לְפָנָיו, אוֹ בַּעֲלוֹתָהּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, יְמַהֵר יָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ לֶאֱחֹז בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְלֹא יַנִּיחַ זְמַן לִזְמַן שֶׁיִּתְרַבֶּה בֵּינְתַיִם, כִּי אֵין סַכָּנָה כְּסַכָּנָתוֹ, אֲשֶׁר הִנֵּה כָּל רֶגַע שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ יוּכַל לְהִתְחַדֵּשׁ אֵיזֶה עִכּוּב לַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב.
וְעַל אֲמִתַּת זֶה הַדָּבָר, הֱעִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פרק עו, ב), בְּעִנְיַן הַמְלָכַת שְׁלֹמֹה, שֶׁאָמַר דָּוִד לִבְנָיָהוּ (מלכים א' א, לג-לו), "וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן", וְעָנָה בְּנָיָהוּ, "אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'", אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִי, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברי הימים א' כב, ט), "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה"?,• אֶלָּא הַרְבֵּה קָטֵגוֹרִין• יַעַמְדוּ מִכָּאן וְעַד גִּיחוֹן". עַל כֵּן הִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין מכילתא שמות יב, יז), "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" – "מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה". וְאָמְרוּ (נזיר כג ע"ב), "לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה שֶׁלְּפִי שֶׁהִקְדִּימָה בְּכִירָה לִצְעִירָה, זָכְתָה וְקִדְּמָה אַרְבָּעָה דוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לְמַלְכוּת". וְאָמְרוּ (פסחים ד ע"א), "זְרִיזִים מַקְדִימִים לְמִצְווֹת". וְכֵן אָמְרוּ, (ברכות ו ע"ב), "לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת".• וּבַמִּדְרָשׁ אָמְרוּ (ויקרא רבה יא, ט), "'הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת' (תהלים מח, טו), בִּזְרִיזוּת, כְּאִלֵּין עוּלֵימָתָא,• כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, 'בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפְפוֹת' (שם סח, כו)". כִּי הַזְּרִיזוּת הִיא מִדַּת שְׁלֵמוּת גָּדוֹל אֲשֶׁר טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם מוֹנְעָהּ מִמֶּנּוּ עַתָּה, וּמִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר וְתוֹפֵשׂ בָּהּ כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, הִנֵּה לֶעָתִיד-לָבוֹא יִזְכֶּה לָהּ בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יִתְּנֶהָ לוֹ שְׂכָרוֹ חֵלֶף• מַה שֶּׁהִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֶיהָ בִּזְמַן עֲבוֹדָתוֹ.
חלק שני: למהר בעשיית המצווה עד השלמתה
אַךְ הַזְּרִיזוּת אַחַר הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָחַז בַּמִּצְוָה יְמַהֵר לְהַשְׁלִים אוֹתָהּ, וְלֹא לְהָקֵל מֵעָלָיו, כְּמִי שֶׁמִּתְאַוֶּה לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו מַשָּׂאוֹ, אֶלָּא מִיִּרְאָתוֹ פֶּן לֹא יִזְכֶּה לִגְמֹר אוֹתָהּ. וְעַל זֶה הִרְבּוּ לְהַזְהִיר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ (בראשית רבה פה, ג), "כָּל הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גוֹמֵר אוֹתָהּ, קוֹבֵר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו". וְאָמְרוּ (עיין שם וברש"י לדברים ח, א), "אֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם גּוֹמְרָהּ". וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כב, כט), "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים". וַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קד ע"ב), יִחֲסוּ לוֹ הַשֶּׁבַח הַזֶּה, עַל שֶׁמִּהֵר בִּמְלֶאכֶת בִּנְיַן הַבַּיִת וְלֹא נִתְעַצֵּל בָּהּ לְאַחֵר אוֹתָהּ, וְכֵן דְּרָשׁוּהוּ (שיר השירים רבה א, ב) עַל מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל שֶׁמִּהֵר בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
_____________________________________
שֶׁלֹּא יַחְמִיץ – שלא יתעכב מלעשות. אִישׁ מְנוּחָה – ימלוך מתוך מנוחה ושלום. קָטֵגוֹרִין – מפריעים. וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת – שריצה אסורה בה. כְּאִלֵּין עוּלֵימָתָא – כנערות צעירות אלו (הפועלות בזריזות). חֵלֶף – תמורת.
ביאורים
בימים האחרונים עסקנו ב"סור מרע". למדנו כיצד ניתן לעקור את מידת העצלות מתוכנו. בשלב זה אנו בשלים לעבור לדרגה של "עשה טוב". לומדים היכן וכיצד ניתן לחזק את מידת הזריזות.
ישנם שני מצבים מועדים לפורענות: הראשון – לפני תחילת המעשה . לכולנו יש נטייה לדחות דברים. החשש הוא שבמקום דחייה זמנית, הם יידחו דחייה תמידית ולא ייעשו לעולם.
הרמח"ל מציין בפנינו שלש רמות של זריזות זו למעלה מזו.
א. הרמה הבסיסית, כשמגיעה לאדם מצוה שיש לה זמן קצוב כמו תפילה ונר שבת, יש להזדרז לעשותה כי אם לא יעשה אותה עכשיו שוב לא יוכל לקיימה.
ב. רמה גבוהה יותר היא זריזות במצוה שאין לה זמן מוגבל וניתן לקיימה גם אחר כך, אך מצוה זו הזדמנה לאדם בזמן מסוים כגון אדם שמצא אבידה. גם במצוה כזו יש צורך בזריזות שכן יש חשש שתידחה והאדם ישכח ממנה.
ג. הרמח"ל מלמד אותנו שיש דרגה עליונה. זריזות בעשייה של מצוה שרק עלה במחשבה לקיימה . אדם בדרגה זו שולט במחשבותיו. אף שהיה יכול להעביר את המחשבה הטובה מדעתו, הוא מתרכז בה ומיד מתרגם אותה למעשים. למעלה זו אנו שואפים.
מצב שני שבו יש צורך לנהוג בזריזות הוא אף לאחר תחילת עשיית המצוה . לא מספיק להתחיל לבצע, צריך גם לגמור! אם לא אזדרז לסיים את מה שהתחלתי, יש חשש שהמצוה לא תושלם על ידי לעולם. אך החיסרון אינו מתבטא רק בחוסר השלמת המצוה. המצוות שה' נתן לנו מביאות אותנו לשלמות מידותית ורוחנית. על כן, חיסרון בהשלמת מצוה, מהווה גם חיסרון במדרגה רוחנית נוספת שהייתי יכול להגיע אליה. מתוך העמקה בדרך קניין הזריזות, נוכל לבנות את קומתנו הרוחנית בצורה שלמה יותר.
הרחבות
•השתלמות האדם ושלמות המצוה
כִּי הַזְּרִיזוּת הִיא מִדַּת שְׁלֵמוּת גָּדוֹל. הרמח"ל ביאר, שהזריזות מביאה את האדם להשתלמות וקניית מדרגות חדשות.
מדברי המהר"ל מבואר שהזריזות משלימה גם את מעשה המצוה שעושה האדם 'ומשדרגת' אותו, ומכח זה מתעלה האדם במדרגתו: "שהזריזות במצוה, על ידי זה המצוה היא אלוהית לגמרי (רוחנית עליונה, ללא נטיות חומריות). ולא כן כאשר האדם עושה המצוה בעצלה, שהעצלה הוא מן הגוף ואין המצוה אלוהית, ולכך ראוי שיהיה האדם זוכה על ידי מצוה אלוהית לגמרי אל עולם הבא הנבדל מן הגוף" [נתיבות עולם, נתיב הזריזות ב].
•זריזות לעומת חיפזון
כֵּיוָן שֶׁאָחַז בַּמִּצְוָה יְמַהֵר לְהַשְׁלִים אוֹתָהּ. לימדנו הרמח"ל, שיש להזדרז בעשיית המצוה. האורחות צדיקים מסייג את צורך זה – "אף על פי שהזריזות טובה מאוד, ייזהר שלא ימהר בעבודתו יותר מדאי, כי הרוכב במהירות הוא קרוב מאוד להיכשל. וכן מי שהוא רץ במהירות, הוא נופל. ולא ייתכן לתקן מעשה בבהלה, אבל במתון יתוקנו הענינים". אם-כן, מהי בכל זאת משמעותה של הזריזות הנדרשת? "שיהא ניעור לבו, ויקץ מחשבותיו, ויקלו אבריו למלאכתו, אך לא ימהר בשום ענין. ואל אלו הענינים צריכים חכמה גדולה, מתי ימהר ומתי יאחר" [אורחות צדיקים, שער הזריזות]. (ראה גם הרחבה – יום י"א חשון)
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר לפנות למקובלים?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
אנחנו קודש למענך
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
