ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
ההגדרה: ניקיון מכל רע, גם מ'הוראות היתר' מוטעות
מִדַּת הַנְּקִיּוּת הִיא, הֱיוֹת הָאָדָם נָקִי לְגַמְרֵי מִכָּל מִדָּה רָעָה וּמִכָּל חֵטְא, לֹא דַי מִמַּה שֶׁהַחֵטְא בּוֹ מְפֻרְסָם וְגָלוּי, אֶלָּא גַם כֵּן מִמַּה שֶּׁהַלֵּב נִפְתֶּה* בּוֹ לְהוֹרוֹת הֶתֵּר בַּדָּבָר, שֶׁכַּאֲשֶׁר נַחְקֹר עָלָיו בֶּאֱמֶת נִמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה הַהֶתֵּר הַהוּא נִרְאֶה לוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי הֱיוֹת הַלֵּב עֲדַיִן נָגוּעַ קְצָת מִן הַתַּאֲוָה, כִּי לֹא טָהַר מִמֶּנָּה מִכֹּל וָכֹל, עַל כֵּן תִּמְשְׁכֵהוּ לְהָקֵל לוֹ.
אַךְ הָאָדָם אֲשֶׁר טָהַר מִזֶּה הַנֶּגַע לְגַמְרֵי וְנִקָּה מִכָּל רֹשֶׁם רָע שֶׁמַּשְׁאֶרֶת הַתַּאֲוָה אַחֲרֶיהָ, הִנֵּה רְאִיָּתוֹ תִּהְיֶה בְּרוּרָה לְגַמְרֵי וְהַבְחָנָתוֹ זַכָּה וְלֹא תַּטֵּהוּ הַחֶמְדָּה לְשׁוּם דָּבָר, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁהוּא חֵטְא, אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה קַל שֶׁבְּקַלֵּי הַחֲטָאִים, תַּכִּירֵהוּ שֶׁהוּא רָע וְתַרְחִיקֵהוּ מִמֶּנּוּ.
וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַל הַשְּׁלֵמִים הַמְטַהֲרִים מַעֲשֵׂיהֶם טָהֳרָה רַבָּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהֶם אֲפִלּוּ נִדְנוּד* דָּבָר רָע, "נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם" (סנהדרין כג ע"א).
ההבדל בין ה'זהיר' (הכובש יצרו) לבין ה'נקי' (המשנה טבעו)
וְהִנְּךָ רוֹאֶה עַתָּה הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין הַזָּהִיר וְהַנָּקִי, אַף עַל פִּי שֶׁקְּרוֹבִים הֵם זֶה לָזֶה בְּעִנְיָנָם, הַזָּהִיר הוּא הַנִּזְהָר בְּמַעֲשָׂיו וְרוֹאֶה שֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְּמַה שֶּׁכְּבָר נוֹדַע לוֹ וּמְפֻרְסָם אֵצֶל הַכֹּל הֱיוֹתוֹ חֵטְא, אָמְנָם עֲדַיִן אֵינֶנּוּ אָדוֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ לִבּוֹ מִן הַתַּאֲוָה הַטִּבְעִית שֶׁלֹּא תַּטֵּהוּ לְהַרְאוֹת לוֹ הֶתֵּרִים בְּאֵיזֶה דְבָרִים שֶׁאֵין רָעָתָם מְפֻרְסֶמֶת.
וְזֶה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ וְלִכְפּוֹת אֶת תַּאֲווֹתָיו, לֹא מִפְּנֵי זֶה יְשַׁנֶּה אֶת טִבְעוֹ וְלֹא יוּכַל לְהָסִיר מִלִּבּוֹ הַתַּאֲוָה הַגּוּפָנִית, אֶלָּא שֶׁיִּכְבֹּשׁ אוֹתָהּ וְיֵלֵךְ אַחַר הַחָכְמָה וְלֹא אַחֲרֶיהָ, אַךְ עַל כָּל פָּנִים חֹשֶׁךְ הַחָמְרִיּוּת עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ לַהֲסִיתוֹ וּלְפַתּוֹתוֹ.
ההרגל ב'זהירות' וב'זריזות' מביא ל'נקיות'
אָמְנָם אַחַר שֶׁיִּתְרַגֵּל הָאָדָם הֶרְגֵּל גָּדוֹל בַּזְּהִירוּת הַזֶּה, עַד שֶׁיִּנָּקֶה נִקָּיוֹן רִאשׁוֹן מִן הַחֲטָאִים הַמְפֻרְסָמִים,
וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּעֲבוֹדָה וּבִזְרִיזוּתָהּ, וְתִגְבַּר בּוֹ הָאַהֲבָה אֶל בּוֹרְאוֹ וְהַחֶמְדָּה אֵלָיו,
הִנֵּה כֹּחַ הַהֶרְגֵּל הַזֶּה יַרְחִיק אוֹתוֹ מֵעִנְיְנֵי הַחֹמֶר וְיַדְבִּיק דַּעְתּוֹ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי עַד שֶׁסּוֹף סוֹף יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַנִּקָּיוֹן הַשָּׁלֵם, שֶׁכְּבָר יִכְבֶּה אֵשׁ הַתַּאֲוָה הַגּוּפִית מִלִּבּוֹ בְּהִתְגַּבֵּר בּוֹ הַחֶמְדָּה הָאֱלֹהִית וְאָז תִּשָּׁאֵר רְאִיָּיתוֹ זַכָּה וּבָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא יְפֻתֶּה וְלֹא יַשְׁגֵּהוּ חֹשֶׁךְ חָמְרִיּוּתוֹ וְיִנָּקֶה בְמַעֲשָׂיו מִכֹּל וָכֹל.
_____________________________________
נִפְתֶּה - נמשך. נִדְנוּד – נטייה קלה.
ביאורים
לאחר שלמדנו על מידות הזהירות והזריזות, הגענו לעסוק עתה במידת הנקיות. הרמח"ל מגדיר מידה זו: "היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא, לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות התר בדבר".
הזהירות והזריזות מתייחסות אל מעשיו ופעולותיו של האדם. לעומתם, מידת הנקיות מתייחסת אל הלב . נקיות האדם והשמירה המרובה אינה רק 'מלמעלה', בדברים הפשוטים והידועים, אלא ניקיון פנימי ויסודי של הכול.
על דרך משל אפשר לדמות את העניין למפה לבנה. פעמים רבות משתמשים במפה, פורסים אותה לנוי, ולאחר תקופת מסוימת, כשהיא כבר ספגה לכלוך ואבק, מכבסים אותה. אמנם כאשר המפה מתלכלכת ונעשה בה כתם גדול ומשמעותי, מכבסים את המפה מיד, בלא להמתין. אבל תמיד היו במפה לכלוכים, לא? נכון, אבל לכלוכים אלו לא יצרו תחושה של לכלוך, אלא הוסיפו למפה מעט גוון אפרורי.
כך גם יחס הזהירות והנקיות. האדם הזהיר מקפיד, אמנם, על ניקיון מעשיו ונזהר שלא יהיו בהם כתמים, אבל הניקיון אינו יסודי כל כך. ניקיון זה מסיר את הלכלוכים הגסים, אבל אינו עוסק בלכלוכים הזעירים, אשר בשגרת היום יום אפילו לא ממש נחשבים כלכלוך.
אבל האדם הנקי הוא מצוחצח. כל רגע ורגע כאילו יצא ממכונת הכביסה. גם לכלוך קל אשר במבט רגיל ושטחי אינו נחשב כלכלוך זוכה לצחצוח. גם דברים שנובעים מתוך פיתוי זעיר של הלב הנוטה להקל ולהתיר – מתנקים.
הרחבות
•הישר והכובש
וְלֹא תַּטֵּהוּ הַחֶמְדָּה לְשׁוּם דָּבָר. הרמח"ל רואה פחיתות מעלה בכך שהאדם מתאווה לעשיית חטא כל שהוא. הרמב"ם מביא מחד דברי פילוסופים הרואים חיסרון במי שתאב לרע ומתגבר עליו (לעומת מי שכלל לא מתאוה לרע), ומאידך, מאמרי חז"ל שנראה מהם שהמושל – התאב לחטא ומתגבר הוא בעל מעלה גדולה יותר, כדוגמת "לפום צערא אגרא" [אבות ה, כג], "לא יאמר אדם אי אפשי (איני רוצה) לאכול בשר בחלב... אלא אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי" [תורת כהנים, קדושים]. הרמב"ם כותב, שאין הדברים סותרים: "שהרעות אשר הן אצל הפילוסופים רעות... הם הדברים המפורסמים אצל בני האדם כולם שהם רעות, כשפיכות דמים... ואין ספק כי הנפש אשר תתאווה לדבר מהם ותשתוקק אליו היא נפש חסירה... אבל הדברים אשר אמרו החכמים שהמושל בנפשו מהם יותר טוב ושכרו יותר גדול הן המצוות השמעיות, וזה נכון, כי אלמלא התורה לא היו רעות כלל" [שמונה פרקים ו]. הרב חרל"פ מבאר את דברי הרמב"ם: "אין כוונתו שיהיה חס ושלום נכסף אחרי עבירות ויהיה מחשבות ליבו רק רע כל היום... אבל כוונת הרמב"ם, שכמו שצריך האדם למשול על מעשיו כן צריך לשלוט על רוחו ועל מחשבותיו, לתת שלטת (שליטה) להתורה לא רק על מעשים כי אם גם על המחשבות, שמתוך שאסרה תורה זה וזה אינו נכסף להם הגם שמצד טבעו היה נכסף להם" [מי מרום א עמ' קכא].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
