ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר, אִם כֵּן אֵפוֹא, שֶׁזֶּה דָבָר מִצְטָרֵךְ וּמֻכְרָח, לָמָּה לֹא גָזְרוּ עָלָיו הַחֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁגָּזְרוּ עַל הַסְּיָגוֹת וְתַקָּנוֹת שֶׁגָּזְרוּ? הִנֵּה הַתְּשׁוּבָה מְבֹאֶרֶת וּפְשׁוּטָה, כִּי לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים גְּזֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּ, וְאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לִהְיוֹת חֲסִידִים, אֲבָל דַּי לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים.
אַךְ הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר בָּעָם, הַחֲפֵצִים לִזְכּוֹת לְקִרְבָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְזַכּוֹת בִּזְכוּתָם לְכָל שְׁאָר הֶהָמוֹן הַנִּתְלֶה בָּם, לָהֶם מַגִּיעַ* לְקַיֵּם מִשְׁנַת חֲסִידִים אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לְקַיֵּם הָאֲחֵרִים, הֵם הֵם סִדְרֵי הַפְּרִישׁוּת הָאֵלֶּה, כִּי בָזֶה בָּחַר ה', שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאֻמָּה שֶׁתִּהְיֶה כֻלָּהּ שָׁוָה בְּמַעֲלָה אַחַת, כִּי יֵשׁ בָּעָם מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת, אִישׁ לְפִי שִׂכְלוֹ, הִנֵּה לְפָחוֹת יְחִידֵי סְגֻלָּה יִמָּצְאוּ אֲשֶׁר יָכִינוּ אֶת עַצְמָם הֲכָנָה גְמוּרָה, וְעַל יְדֵי הַמּוּכָנִים יִזְכּוּ גַם הַבִּלְתִּי מוּכָנִים אֶל אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ, וְכָעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב* (ויקרא רבה ל, יב), "יָבוֹאוּ אֵלֶּה וִיכַפְּרוּ עַל אֵלֶּה". וּכְבָר מָצָאנוּ לְאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב שֶׁאָמַר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּמַעֲשֶׂה דְּעוּלָא בַּר קוֹשֶׁב (עיין ירושלמי תרומות פרק ח, הלכה י) כְּשֶׁהֱשִׁיבוֹ, "וְלֹא מִשְׁנָה הִיא?" אַף הוּא אָמַר לוֹ, "וְכִי מִשְׁנַת חֲסִידִים הִיא? "*.
הפרישות הרעה - להימנע מהמוכרח ולנהוג בסיגופים
אַךְ הַפְּרִישׁוּת הָרָע הוּא כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִים הַסְּכָלִים, אֲשֶׁר לֹא דַי שֶׁאֵינָם לוֹקְחִים מִן הָעוֹלָם מַה שֶּׁאֵין לָהֶם הֶכְרֵחַ בּוֹ, אֶלָּא שֶׁכְּבָר יִמְנְעוּ מֵעַצְמָם גַּם אֶת הַמֻּכְרָח וִייַסְּרוּ גוּפָם בְּיִסּוּרִין וּדְבָרִים זָרִים אֲשֶׁר לֹא חָפֵץ בָּהֶם ה' כְּלָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּא חֲכָמִים אָמְרוּ (תענית כב ע"ב), "אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּסַגֵּף עַצְמוֹ", וּבְעִנְיַן הַצְּדָקָה אָמְרוּ (ירושלמי פאה פרק ח, הלכה ט), "כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים", וְכֵן אָמְרוּ (תענית כב ע"ב), "לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז) – "נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי בְּךָ הַחֲיֵה אוֹתָהּ", וְאָמְרוּ (שם יא ע"א), "כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא", וְהֶעֱמִידוּהָ בִּדְלָא מָצֵּי מְצַעֵר נַפְשֵׁיהּ.* וְהִלֵּל הָיָה אוֹמֵר (משלי יא, יז), "גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד", עַל אֲכִילַת הַבֹּקֶר, וְהָיָה רוֹחֵץ פָּנָיו וְיָדָיו לִכְבוֹד קוֹנוֹ, קַל-וָחֹמֶר מִדְּיוֹקְנָאוֹת* הַמְּלָכִים (עיין ויקרא רבה לד, ג).
סיכום דרכי ה'פרישות' הכלליות
הֲרֵי לְךָ הַכְּלָל הָאֲמִתִּי, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ מֻכְרָח לָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפְרֹשׁ מֵהֶם, וְכָל מַה שֶּׁהוּא מֻכְרָח לוֹ מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיִּהְיֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא מֻכְרָח לוֹ, אִם הוּא פּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה חוֹטֵא. הִנֵּה זֶה כְּלָל נֶאֱמָן. אַךְ מִשְׁפַּט הַפְּרָטִים עַל פִּי הַכְּלָל הַזֶּה אֵינוֹ מָסוּר אֶלָּא אֶל שִׁקּוּל הַדַּעַת, וּלְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּץ כָּל הַפְּרָטִים, כִּי רַבִּים הֵם, וְאֵין שֵׂכֶל הָאָדָם יָכוֹל לְהַקִּיף עַל כֻּלָּם אֶלָּא דָבָר דָּבָר בְּעִתּוֹ.
___________________________________
מַגִּיעַ - ראוי. בְּאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב – שכידוע, כל מין מארבעת המינים רומז לקבוצה אחרת מעם ישראל. מִשְׁנַת חֲסִידִים הִיא - כלומר, אף על פי שנהגת כהלכה, ראוי אתה שתחמיר על עצמך כמנהג חסידות. בִּדְלָא מָצֵּי מְצַעֵר נַפְשֵׁיהּ – במי שאינו מסוגל לצער עצמו בלא להינזק בבריאותו. דְּיוֹקְנָאוֹת – פסלים בדמות המלך שרגילים לרחצם.
ביאורים
כפי שכבר ראינו אתמול, הפרישות החיובית היא דבר חשוב ונצרך מאוד, ורק בעזרתה יכול האדם לדבוק בה' באמת.
הרמח"ל מוסיף ומבאר, שלמרות שמדרגת הפרישות מאוד יסודית וחשובה, היא אינה מתאימה לכולם. מדרגה גבוהה זו של פרישה מדברי ההיתר הינה מדרגה מיוחדת המתאימה רק לצדיקי הדור.
ומה עם האנשים הפשוטים? אמת, גם האנשים הפשוטים שייכים למדרגה זו, אבל לא בעצמם ממש, אלא על ידי צדיקי הדור. כאשר מגיעים צדיקי הדור למדרגה גבוהה זו, הם אינם מגיעים לשם באופן פרטי. הגעתו של צדיק הדור למדרגת הפרישות, הינה מעין מילוי שליחות בשם כל העם, ולכן הוא מזכה בזה את כולם.
ויש גם פרישות שלילית. הפרישות השלילית היא הניכור של האדם אל עולם החומר, והניסיון להתעלם מכך שיש לאדם גם צרכים חומריים. כאשר האדם מנסה לבטל את עולם החומר, ולהתנזר ממנו כאילו אינו קיים, הריהו מנסה לטעון שכביכול ה'חומר' אינו יצירה אלוהית, ושלא מוטל על האדם לדאוג גם לצד החומרי.
כללו של דבר: כשברא הקב"ה את העולם הוא ברא בו חומר ורוח, ולכן לא שייך להתעלם מאף אחד מהם. כאשר האדם עושה בהם שימוש נכון, התואם את מגמתו של כל אחד מהם, הריהו הולך בדרך הישר. אולם כאשר האדם יוצא מהמסלול ו'חונק' צד אחד, הוא נלחם ביצירה אלוהית, ונקרא חוטא. בפרישות החיובית אין האדם מבטל את הצד החומרי ומוחקו, אלא מעמידו על מקומו הנכון כדי שהוא לא יסחף את האדם למקומות מסוכנים של שקיעה חומרית.
הרחבות
•הסכנה שבפרישות שלא בזמנה
וְאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לִהְיוֹת חֲסִידִים, אֲבָל דַּי לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים. בעבודת ה' האדם תמיד צריך להיזהר מלקפוץ ומלדלג באופן שבו ינהג באופן מרוחק מהמדרגה שאליה הגיע. במיוחד במידת הפרישות – אם האדם לא יֵדע להיזהר ולהישמר, עלולה התביעה הפנימית שלו לחיים נורמליים "להתפרץ", ולהזיק לו ולעולמו הרוחני. וכפי שכתב ריה"ל : "ואך בזמן הזה ובמקום הזה והעם הזה ואין חזון נפרץ, עם מיעוט החכמה הקנויה והעדר החכמה ההיא הטבעית (כלומר במצבנו בגלות), מי שהכניס עצמו להינזר בפרישות, כבר הכניס נפשו בייסורין וחולי נפשי וגשמי (מכניס עצמו למקום הסכנה)... ויישאר בעִתי היום והלילה ונפשו תתבענו בכוחותיה אשר נטבעה עליהם (כוחות הנפש יבקשו את שמגיע להם), מהשמע והראייה והדיבור והעסק והאכילה והשתייה והמשגל והרוח בממון ותקנת ביתו ועזרת דלים ועזר התורה בממונו, כשיראה שום קלקול הלא יישאר מתחרט על מה שקשר נפשו אליו , ויוסיף בחרטתו רוחק מהעניין האלוהי אשר טרח להתקרב אליו " [כוזרי ג, א]. נפש כל כך מיוסרת לא מתקרבת בעצמה אל ה' ואף לאחרים איננה מועילה. אדרבא, רק נזק היא מביאה לעצמה: "אבל מי שלא גברו בחילו (בכוחו) בקדושה עליונה כזאת... וירבו בתעניות וסיגופים, והלב ריק ומצטער על כל הסבל הרב אשר הניח עליו, לא יועילו מאומה, לא לנפשם ולא לדורם" [אגרות ראיה א, עג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
