ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תלמוד תורה
- רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה
הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה | |
יֵשׁ בִּכְלָלָן שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה: רִאשׁוֹנָה - לִלְמֹד תּוֹרָה; שְׁנִיָּה - לְכַבֵּד מְלַמְּדֶיהָ וְיוֹדְעֶיהָ. | מניין המצוות: לְכַבֵּד מְלַמְּדֶיהָ וְיוֹדְעֶיהָ - ומטרת הכבוד, שיהיו דבריהם נשמעים ושיקנה האדם לעצמו מידות טובות של הכנעה (מו"נ ג,לו). וְיוֹדְעֶיהָ - חכמים יודעי חכמת התורה, אף על פי שאינם מלמדים אותה (ק'). |
וּבֵאוּר שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןהחובה ללמד וללמוד | |
חובת מסירת התורה | |
א נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, אֲבָל קָטָן - אָבִיו חַיָּב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא,יט). וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ, שֶׁכָּל הַחַיָּב לִלְמֹד חַיָּב לְלַמֵּד. | א שתי מצוות הם: תחילה באה המצוה ללמד את התורה לבנים, שהיא עיקר המצוה מן התורה (סה"מ עשה יא), והיא מוגבלת בזמנה ובהיקפה, ונראה שהיא כוללת ללמד את התורה שבכתב ואת פירושה, הכלול בספר זה, "משנה תורה", ורק בהמשך בא המצוה האישית ללמוד (להלן ח). פְּטוּרִין מִתַּלְמוּד תּוֹרָה - פטורים מן החובה ללמד את הבנים, וגם מן החובה ללמוד בעצמם (להלן הלכות ח, יג). |
ב1 כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (שם ד,ט). וְלֹא בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (שם ו,ז); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "בָּנֶיךָ" - אֵלּוּ תַּלְמִידֶיךָ, שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין 'בָּנִים', שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים" (מלכים ב ב,ג). | ב1 מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין בָּנִים - מפני שהמלמד האציל לו את תוכן הלימוד, וכאילו ילד אותו ונתן בו חיים (מו"נ א,ז. ראה רוצח ז,א). |
ג2 מִי שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ אָבִיו - חַיָּב לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁיַּכִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (דברים ה,א). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה וְאֵין הַמַּעֲשֶׂה מֵבִיא לִידֵי תַּלְמוּד. | ג2 לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ - הרמב"ם נוקט לשון זו (ולא ללמוד), מפני שמדובר בחובה למסור את התורה לדור הבא, וכאן הוא מוסר לעצמו, ואילו חובת הלימוד העצמי באה רק בהלכה ח. כְּשֶׁיַּכִּיר - כשיגיע להבנה ולהכרה שקיום המצוות מצריך לימוד. |
סדר עדיפויות ותשלום על הלימוד | |
ד הָיָה הוּא לִלְמֹד תּוֹרָה, וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לִלְמֹד תּוֹרָה - הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ; וְאִם הָיָה בְּנוֹ נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל מַה שֶּׁיִּלְמַד יָתֵר מִמֶּנּוּ - בְּנוֹ קוֹדֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנוֹ קוֹדֵם, לֹא יִבָּטֵל הוּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ. | ד הָיָה הוּא לִלְמֹד - היה צריך ללמוד. |
ה לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה; שֶׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה - אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי - יִשָּׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה. | ה יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ וכו' - נראה שהדברים אמורים עדיין במצוה ללמד. כלומר במי שלא לימדו אותו תורה, וכעת עליו להשלים את לימודיו הבסיסיים. יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו - לקרבת אישה. ובמקום אחר הרחיב רבנו בעניין זה: "ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה, והיה מתיירא מלישא אישה כדי שלא יטרח במזונות [בפרנסה] ויבטל מן התורה, הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכל שכן בתלמוד תורה. מי שחשקה נפשו בתורה תמיד, ושגה [ודבק, עסק בהתמדה] בה כבן עזאי [תלמיד חכמים מימי המשנה שלא נשא אישה], ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אישה - אין בידו עוון, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו. אבל אם היה יצרו מתגבר עליו, חייב לישא אישה, ואפילו היו לו בנים, שמא יבוא לידי הרהור" (אישות טו,ג). |
ו מֵאֵמָתַי מַתְחִיל אָבִיו לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה? מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר, מְלַמְּדוֹ "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" (שם לג,ד) וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִפָּרָשַׁת 'שְׁמַע' (שם ו,ד). וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט, פְּסוּקִים פְּסוּקִים, עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע, לְפִי בֻּרְיוֹ, מוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת. | ו וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִפָּרָשַׁת שְׁמַע - "שמע ישראל, יי אלהינו יי אחד". לְפִי בֻּרְיוֹ - לפי יכולת הלימוד שלו. |
חובת כל איש ללמוד תורה | |
ח כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין, בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. אֲפִלּוּ עָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים - חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א,ח). | ח כָּל אִישׁ - להוציא נשים ועבדים וקטנים. שֶׁתָּשַׁשׁ - שנחלש. הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים - לבקש צדקה. וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה - ואין הכוונה ללמוד כל היום וכל הלילה, אלא שחובה לקבוע עתים ללימוד ביום וללימוד בלילה (ק'). |
י עַד אֵמָתַי חַיָּב לִלְמֹד תּוֹרָה? עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים ד,ט), וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּלִמּוּד הוּא שָׁכֵחַ. יא וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ זְמַן לְמִידָתוֹ: שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר, וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר, וְיָדִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִקַּר הַמִּדּוֹת, וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה; וְעִנְיָן זֶה הוּא הַנִּקְרָא 'תַּלְמוּד'. | יא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - הלכות פסוקות, כגון חיבור זה, ספר "משנה תורה". מִדּוֹת - שיטות וכללים שנלמדים בהם דינים מפסוקי המקרא, כגון י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. הוּא הַנִּקְרָא תַּלְמוּד - אין הכוונה לספר מסוים, התלמוד הבבלי או הירושלמי, אלא לאופן לימוד שהוא כזה. |
יב2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת תַּלְמוּדוֹ שֶׁלָּאָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל בְּחָכְמָה, וְלֹא יְהֵא צָרִיךְ לֹא לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא לַעֲסֹק תָּמִיד בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - יִקְרָא בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי הַשְּׁמוּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְיִפָּנֶה כָּל יָמָיו לַתַּלְמוּד בִּלְבַד, לְפִי רֹחַב לִבּוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. | יב2 דִּבְרֵי הַשְּׁמוּעָה - תורה שבעל פה, הלכות פסוקות. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה (7)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות תלמוד תורה א'
2 - הלכות תלמוד תורה ב'
3 - הלכות תלמוד תורה ג'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ח
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ד'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ה'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
