ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נתנאל ורחל בן חיים
"וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" 1 .
רש"י הקדוש 2 מפרש את כוונת הפסוק שהשעורה כבר היתה עומדת באיבה (כלומר זקופה) וכן הפשתה היה גבעולה עומד, ולכן השתברו ונפלו. לעומת זאת החיטה והכוסמת לא נוכו, כי הן צומחות מאוחר והיו עדיין רכות ונמוכות, ויכולות לעמוד בפני הדבר הקשה, כלומר בפני הברד.
ממשיך רש"י ואומר בשם מדרש רבי תנחומא 3 : "יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו: "כי אפילות" - פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו".
נשאלת השאלה: מדוע דורש המדרש שהיה בזה פלאי פלאות? הרי כך הוא טבע העולם, כפי שהסביר רש"י צמו לפני כן, שדבר שעומד זקוף ישבר בבוא רוח סערה ומכת ברד, ואילו עשבים נמוכים שלא צמחו עדיין והם רכים יכולים לנוד ברוח ולא להישבר. מה אם כן הפלא שבדבר?
מעשה במדינה שהייתה במצוקה כלכלית. כדי לפתור את הגרעון של הממשלה, החליטו ראש הממשלה ושר האוצר להטיל מס על בעלי ההון. השיטה שקבעו לפיה את המס היתה: מי שיש לו עד 1,000 דולר אינו משלם שום מס, אך מי שיש לו למעלה מ-1,000 דולר - יגבו 50% מנכסיו. באו בעלי ההון והתרעמו, וטענתם: "יוצא שמי שיש לו 1,500 דולר ישלם חצי מהונו ויישאר רק אם 750 דולר, ואילו מי שיש לו רק 1,000 דולר - יישארו בידו 1,000 דולר!". כך הפגינו האמידים, הרימו קול צעקה ושלחו משלחת לממשלה. הסביר להם ראש הממשלה: "אנו עושים עמכם חסד. אם נוריד מכל המדינה 50%, לא יישאר כסף בידי רבים ולא תהיה פרנסה במדינה. עכשיו השארנו בידי האנשים הפשוטים את 1,000 הדולר שלהם, כדי שעל ידיהם תוכל המדינה להתקיים".
כך ההסבר גם כאן. גם כשהקב"ה מכה - הוא מכה ברחמנות. אם הקב"ה היה מכה גם את הכוסמת וגם את החיטה, לא היה נשאר כלום במצרים למחייה. לכן דווקא את השעורה שהיא מאכל בהמה, ואת הפשתה שייעודה לעשות ממנה בגדים - נוכו, שהם מותרות. אבל החיטה וכוסמת, שהם מאכל בני אדם, לא נוכו.
וזהו הפלא. הרי הקב"ה יכל להביא ברד כבד שגם החיטה תישבר ממנו, אך הקב"ה שלח את המכה ברחמנות, באופן שהחיטה תישאר ורק השעורה תישבר.
פסוק זה הוא חלק מדברי משה לפרעה, שידע שה' עשה איתו חסד גדול, שהשאיר קיום לעמו בחיטה ובכוסמת וריחם עליהם שלא לנכות גם אותם.
בזמן האינקוויזיציה הנוראה בספרד, הכריחו הנוצרים את בני ישראל המסכנים להתנצר. מי שלא הסכים להתנצר - או שגרשו וסילקו אותו המדינה או שהעלו אותו על המוקד ושרפו אותו. חלק מהיהודים התנצרו למראית עין, אך בחדרי חדרים המשיכו לשמור על אמונתם, והם נקראו "אנוסים", שמאונס עשו את עצמם כאילו השתמדו ח"ו.
באותו הזמן היה מקרה, שפעם אחת היתה משפחה יהודית שברחה ותעתה ביער, לא עליכם, עד שהלכו ההורים לעולמם והשאירו ילד קטן בודד לבדו ביער. והנה עבר שם איכר אחד וראה את הילד הקטן מושלך, חמל עליו, הרים אותו ולקחו לביתו. הייתה לו בביתו משרתת קטנה. הביא האיכר את הילד לפני המשרתת וציווה עליה: "הנה מצאתי ילד זה מושלך בין העצים. רחצי אותו, והאכילי אותו". כשרחצה המשרתת את הילד ראתה שתלוי לו על חזהו שרשרת מתכת שבסופה כעין מטבע משולש (היה זה סמל המגן דוד). לאחר מספר שבועות התלוננה בפני האדון כי השרשרת מפריעה לה לרחוץ את הילד, אך אי אפשר להוציאה, כי הילד גדל והשרשרת ממתכת קשה, והיא אינה מצליחה לנתק אותה. לקח האיכר צבת מיוחדת וחתך את השרשרת, אך לא זרק את התליון לפח, אלא הסתכל עליו והשאיר אותו לעצמו, כי היה מהיהודים האנוסים. הבחינה המשרתת בכך, וגם האיכר הבין שהמשרתת ראתה את מעשהו. אמר האיכר בליבו: "אכן נודע הדבר!". מיד, לאחר שלושה ימים, אמר האיכר למשפחתו: "אנו יוצאים לעיר אחרת. נכון שאנו נמצאים כאן הרבה זמן, ויש לנו כאן שורשים, אך כבר מסוכן כאן ומתחילים לחשוד בנו". מכר האיכר את שדהו ואת כל מה שהיה לו, ומיד נסעו לאיטליה הוא, אשתו, בתו והילד המאומץ עם השרשרת. כשהגיעו לאיטליה, הלך לרב, סיפר לו שבא מספרד והראה לו את השרשרת. הרב הבין ועזר לו להישאר שם. כשהגיע יום השבת הלך האיכר לבית הכנסת. שאלו אותו בתו: "הרי היום יום שבת, לא יום ראשון?", כי הייתה רגילה שהיו הולכים לכנסיה כל יום ראשון. הודיע לה האיכר: "אנו יהודים, והילד הזה שאימצנו הוא יהודי. גם דעי לך, שתמיד אכלנו רק אוכל כשר ומעולם לא בא אל ביתנו אוכל טרף". כששמע זאת הרב שמח שמחה גדולה ואמר " הוֹדוּ לה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" 4 . "לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ" 5 . חסדי ה' והשגחתו המרובה התגלו בצורה מופלאה בה הציל ילד זה, שאביו ואמו הלכו לעולמם, ונתגלגל לידי אדם זה שהיה יהודי, והסתיר עצמו מהגוים, וגילגל להוציא גם אותו ממקום הרשע.
סיפור זה מראה, שגם בשעה שה' מכה, הוא משאיר פתח כדי שינצלו.
כך מצאנו בתנ"ך 6 דוגמא נוספת, בימי עתליה, שהייתה אישה מרשעת שרצתה למלוך על ממלכת יהודה, ולצורך כך היא איבדה את כל זרע המלוכה. אבל הייתה שם אישה צדקת בשם יהושבע שלקחה את בן המלך והצילה אותו. היא החביא אותו שש שנים, וכשהיה בן שבע, סיפרה לו עתליה את העניין. כששמע על זה שהכהן הגדול יהוידע, הוא הבין שה' השאיר להם שריד. אז הוא לקחו והמליכוהו על ארץ יהודה. ואותו הבן, יאשיהו, הרג את עתליה והציל את ישראל מצרה גדולה זו של עובדי עבודה זרה.
משה אומר לפרעה לפני שמתפלל להסיר את מכת הברד: "לְמַעַן תֵּדַע כִּי לה' הָאָרֶץ" 7 . המפרשים מסבירים שמשה רבינו אומר לפרעה: "שים לב, נכון שה' הכה אותך ואת מצרים. הוא היה יכול להרוג אותך ולהכות אותךעד הסוף, אבל הוא דאג לשים פידיון בארץ, הוא השאיר מקום להינצל. החיטה והכוסמת לא נוכתה כדי להראות לך, שה' רוצה בקיומך, ואתה הרשע".
דבר זה שהפשתה והשעורה נוכו והחיטה הכוסמת לא נוכו היה לטובתו של פרעה, רק שפרעה הרשע כלל לא רצה להבין דבר זה.
שבעים פנים לתורה, ויש מסבירים את עניין ההבדלה בין החיטה והשעורה והכוסמת בדרך אחרת:
הגמרא אומרת 8 : אמר ה': בואו וראו מה בין בני ישראל לבין אומות העולם. נתתי גדולה לאברהם, ומה אמר? "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" 9 . למרות כל גבורתו של אברהם אבינו שניצח את המלכים 10 , בשעה שה' רצה להפוך את סדום הוא התפלש באפר והשפיל עצמו להצילם 11 . נתתי גדולה למשה, מה אמר משה? "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה" 12 . ומה אמרו משה ואהרון? "וְנַחְנוּ מָה" 13 . וגם התורה מעידה על משה רבינו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" 14 . נתתי גדולה לדוד, מה אמר? "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם" 15 .
אבל לעומת זאת ראו מה קרה כשנתתי גדולה באומות. פרעה אומר "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" 16 . הרי כך לא מדברים אפילו עם בני אדם! נתתי גדולה לחירם מלך צור והנה "גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים" 17 . לכן אמר לו ה': "גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ" 18 . כיוון שחירם התרברב והתפאר, לכן ה' איבד אותו. נתתי גדולה לנבוכדנצר, אמר "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" 19 . אמר לו ה', "אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר" 20 . ומה עשה לו ה'? שלח אותו למדבר כמה שנים ואכל עשב כמו שאוכלים הבהמות 21 . ה' נתן גדולה לסנחריב, והתגאה ואמר "מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי" 22 . וכך אומר לו הנביא בשם ה': "לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם: אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" 23 .
משה רבינו רומז למלך מצרים, אתה יודע למה "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה"? "כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל" כיוון שהפשתה והשעורה מרימות ראש ןמתגאות הן נוכו. כך עליך להבין שיש להיכנע בפני, וללמוד מהחיטה והכוסמת שאינן מרימות ראש, ועל כן "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ - כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה". כל זה היה כדי ללמדך שלא להרים ראש נגד ה' וכנגד השכינה, כי ה' הוא א-ל עליון, ואתה מעז מרים את ראשך בפניו.
מספרים שפעם שהיה מורד גדול שכבש לו איזה מדינה. המורדים ידועים כאכזרים שהורגים, בוזזים ולא מרחמים. אותו מורד היה רמאי מתוחכם ואמר לתושבים: "אני לא רוצה להיות כמו שאר המורדים שהורגים אנשים ומשליטים את שלטונם באימה ופחד, אלא אקח מכם אנשים ואשים אותם לראשים עליכם, שישלטו עליכם וידריכו וינהיגו את העם בחכמה". היו יהודים חכמים באוכלוסייה שהבינו שזו מלכודת, ולכן נמנעו מלהשתתף בבחירת המנהיגים. ואכן הלכו התושבים, עשו בחירות, בחרו נציגים והציגו אותם לפני המלך החדש. כשראה אותם המלך ציווה מיד על חיליו לקחת אותם לבית הסוהר, וכך השתלט על המדינה ואיש לא העיז לעמוד כנגדו. על ידי בחירות אלו גילה המלך מיהם הכוחות המנהיגים בעם שעלולים להמריד אותו כנגדו והכניע אותם.
פרעה ניסה להתמרד נגד ה', ואמר בתחילה "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ"16. אמר לו משה: "לאט לאט אוכיח לך, מי ה'". זהו שאמר "מִי וָמִי הַהֹלְכִים" 24 . יש כאן שני פעמים "מי". מידה כנגד מידה. פרעה בתחילה אמר "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ"16, וכטבע לבסוף במים עמד וצעק "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" 25 - פה פרעה נכנע וענה את התשובה לשאלת הכפירה לו בתחילה "מי ה'".
מזה אנו רואים כמה אדם לא צריך להתגאות ולהתפאר, כי הגדולה היא לה' יתברך.
^ 1.שמות ט', ל"א-ל"ב
^ 2.רש"י עה"ת שמות ט', ל"ב
^ 3.מדרש תנחומא שמות פרשת וארא ט"ז
^ 4.תהילים ק"ו, א', וכן שם קי"ח, א' וכ"ט ושם קל"ו, א'
^ 5.ישעיהו א', ט'
^ 6.מלכים ב' י"א
^ 7.שמות ט', כ"ט
^ 8.ע"פ תלמוד בבלי חולין פט.
^ 9.בראשית י"ח, כ"ז
^ 10.בראשית י"ד
^ 11.בראשית י"ח
^ 12.שמות ג', י"א
^ 13.שמות ט"ז, ז'
^ 14.במדבר י"ב, ג'
^ 15.תהילים כ"ב, ז'
^ 16.שמות ה', ב'
^ 17.יחזקאל כ"ח, ב'
^ 18.יחזקאל כ"ח, י"ז
^ 19.ישעיהו י"ד, י"ד
^ 20.ישעיהו י"ד, ט"ו
^ 21.דניאל ד', ל'
^ 22.מלכים ב' י"ח, ל"ה
^ 23.מלכים ב' י"ט, כ"א-כ"ב
^ 24.שמות י', ח'
^ 25.שמות ט"ו, י"א
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
