ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך ואתחנן
1.00x

מתנת חינם מה'

*ואתחנן – מתנת חינם *ההפטרה – שבת נחמו
מוקדש לעלוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
לחץ להקדשת שיעור זה
בפרשה אנו רואים כמה משה עומד ומתחנן שיחיה ויראה את ארץ ישראל. והדבר הוא פלא! 515 תפילות הוא התפלל והקב"ה לא נענה לו 1 , אלא אמר לו, שיהושע בן נון צריך לרשת אותו 2 .
כדי להבין את העניין נספר סיפור:
עשיר אחד גדול בא מאנגליה לארץ ישראל (זה היה בערך לפני כ-100 שנה) לכונן את עפרה ולבקר במוסדותיה. וידוע, שעשיר זה היה מדי פעם בפעם בא ומביא איתו מכספו ומחלק לעניים ולמוסדות, והגבאים של הארץ מינו לאדם זה מלווה שידריך אותו לאן ללכת ואיפה ללון. וכאשר היו באים לעשיר אנשים, המלווה היה מודיע לו, האם באמת הם נצרכים לעזרתו וכן כשבאו מוסדות היה מדריך אותו האם זהו מוסד ראוי, וכך אדם זה ליווה אותו בכל דרכיו. בתחילת דרכו, העשיר ביקר בכותל המערבי ואחרי שנשא תפילה בכותל המערבי לקח אותו המלווה לבית מלון בירושלים עיר הקודש שהכינו לו מראש. ואז הגיעו אנשים מכל מיני מוסדות וביקשו עזרה וסיוע וגם באו אנשים פרטיים, כל אחד עם הבעיות והבקשות שלו- זה לגבי חתן וכלה וזה הגיע לגבי בר מצווה, אחד בא לברית מילה, זה חולה, צריך עזרה וכן על זה הדרך. לעשיר הזה היה ארגז ובו היו שקיות. הוא הוציא את אחת מהשקיות שהיה כתוב עליה "ירושלים" והתחיל לתת מתוכה. למוסד אחד נתן סכום מסוים וכך היה נותן כספים לכל המוסדות. ואחר כך באו העניים והוא נתן להם עזרה לפי ההדרכה של המלווה שיעץ לו. לפני שנגמרה השקית של ירושלים עיר הקודש, אמר העשיר למלווה: אולי אתה צריך משהו? ענה לו: 'לא תודה, אני לא צריך'. אע"פ שהיה צריך כמו כולם, אבל אמר: 'תודה רבה! אך אין צורך'. והמשיך העשיר במסעו בא"י ופנה לחברון. ושם חזר אותו הסיפור והמלווה הזה יודע מי צריך יותר ומי צריך פחות. וממשיך לייעץ לעשיר. העשיר הוציא שקית שכתוב עליה "חברון". לפני סיום השקית שאל את המלווה פעמיים-שלוש, 'אולי אתה צריך משהו'? – אמר: אין צורך. הלך לטבריה ולצפת ושם אותו הסיפור. לקראת חזרתו של העשיר לחו"ל, פנה אליו המלווה ואמר: 'ראיתי על הפתקים של השקיות שכתוב עליהן צפת, טבריה. כלומר, את הכסף הכנת לעניי צפת וגם ראיתי שאנשים תרמו לך עבור עניי ירושלים, עניי צפת, ולכן לא רציתי לקחת דבר מאחרים ועל כן רק עתה אני פונה אליך לקבל עזרה ממך ולא מהתרומות שמיועדות לאנשים אחרים'. אמר לו העשיר: 'אתה איש חכם, מניין לך שיש לי עוד הרבה כסף'? - יש לדעת שבזמנם מי שהיה עשיר היה לו שעון משובץ על החזה, והעט משובץ במרגליות וכך, אמר המלווה לעשיר 'גיליתי שאתה עשיר'. המשיך המלווה וביקש: 'תן לי יהלום אחד משלך'. אמר לו העשיר: 'אתה פיקח שאתה פונה אלי".
והנמשל הוא שמשה פונה לה' שהוא רוצה לחיות. ויש להבין הרי יש אנשים חולים שרוצים לחיות, אך מאין ה' יתן להם חיים?! אלא "כִּי אֵין לה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט 3 ". רש"י מפרש 4 שאין לשון "חנון" אלא מתנת חינם. הצדיקים מבקשים מהקב"ה רק מתנת חינם לפי שאמר לו "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" 5 , ואז אמר "ואתחנן". מכאן אנו לומדים שאין מעצור לה' להושיע, ה' קוצב לכל אחד כך וכך ימים ואם אדם חולה הוא מביא רבנים ואת משפחתו. אם נקצב לו – הוא יחיה, ואם לא נקצב לו – אז הוא לא יחיה. יש אחד שרוצה עושר, הוא נולד במזל של עוני ואין לו כסף לחתן את בניו, מאיפה ה' ייתן לו? טיפש רוצה חכמה, כי הוא נולד טיפש, שכך ה' קצב. אדם שפל רוצה כבוד, רוצה להיות ראש ממשלה. משה יודע ומבין דברים אלו בעיני רוחו ולכן אמר: 'ריבונו של עולם, אני לא רוצה מתנה מאחרים, אלא מתנה ממך אישית'.
לא נכנס לדרכי ה'. אך, לפעמים ה' לוקח ממון מאדם אחד ונותן לאדם שני, איך? כעונש. יתכן שיהיה אדם שיש לו כסף ויש לו הכול והוא רואה פתאום אדם מתחנן ומבקש עזרה להלוואה, והוא לא נותן לו. ה' רואה דבר זה ולכן הוא לוקח ממנו את העושר ונותן לחבירו. הוא הדין לעניין חכמה, שפלות ובשאר קנייניו של האדם. כך ה' לוקח מאחד ונותן לשני. וכן לפעמים יש פיקדון של העני ביד העשיר.
ידוע שהחסידים נותנים פתקים לרבי 6 , ומקבלים ברכה ועזרה. ומסופר:
פעם בא לרב אדם ואומר: 'אני צריך כסף לחתן את בתי, אין לי פרוטה אחת. אומר הרבי: 'שמך אברהם. יש אברהם אחד שהא מוכר עורות, לך אליו ותגיד לו שאני שלחתי אותו אליך, והוא יתן לך עבורי כסף'. הלך אברהם ומצא את אותו האדם. אמר לו: 'הרבי שלח אותי כדי שתתן לי כסף לחתונת בתי. ענה לו: 'אני בכלל לא מכיר את אותו רבי'. אמר לו אברהם: 'אני לא אלך מכאן עד שתתן לי'. ואותו אדם בשום אופן לא רצה לתת לו. חזר אברהם לרבי ואמר שהוא לא רצה לתת לו. אמר הרבי: 'אשלח אותך למישהו אחר, טעיתי בשם זה. יש עוד אברהם שעוסק בסנדלרות, תלך אליו ותגיד לו שאני שאמרתי שייתן לך 110,000 ₪'. הלך אברהם ואמר לו: כבוד הרבי שלח אותי אליך. ענה לו: את הרבי אינני מכיר, אך יש לי מעט כסף מהעבודה ומה שיש לי אני אמכור - את החנות ותוך שבועיים - שלוש אתן לך את הכסף, וכך היה. ואותו סנדלר נשאר עני מרוד, אפילו חתיכת לחם אין לו. בא גוי אחד אל הסנדלר למחרת. שאל אותו הגוי: 'האם יש לך עוד נעליים למכור לי'? אמר: 'כן'. וכך חזר למכור ותוך מספר חודשים הרוויח ועלה – גם קיים את ציווי הרבי וגם נשאר לו עודף. הוא הלך לרב להודות לו ובדרך פגש את ר' אברהם הראשון. אמר לסנדלר: 'למי אתה הולך'? אמר: 'לרב'. שאל: 'בשביל מה'? אמר להודות לו וסיפר לו שכך וכך העניין והסביר לו שהוא בשמים נולד עשיר, וה' הפקיד בידיו כסף כדי שיוכל להעביר לאחרים.
וזה מלמד אותנו שה' לפעמים שם את הכסף של העני אצלך ואתה צריך להעביר את הכסף לעני "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" 7 ורש"י מביא דברי רבי ישמעאל שזהו אחד משלושה 'אם' שבתורה שהוא חובה. כך משה אומר בתחילת הפרשה שהוא לא רוצה לקחת מאנשים מתנת חינם, אלא מה'.
בגמרא 8 , מסופר על רבי ביבי בר אביי שהיה רגיל מלאך המות לבקר אצלו ולספר לו סיפורים. וכך סיפר לו על עצמו: פעם אחת אמרתי לשליח, לך תביא לי את נשמת מרים שקולעת את שיער הנשים. הלך השליח והביא לו את נשמתה של אישה אחרת, מרים המגדלת ילדים קטנים. אמר לו, מה עשית? בקשתי מרים אחרת. אמר, אם כך, אחזיר אותה ואביא אחרת. אמר לו: כיון שהבאת אותה, תשאיר אותה כאן במקום הנשמה האחרת. שאל רבי ביבי אם עדיין לא הגיע זמנה למות, איך יכולת לקחת אותה? ענה לו, שכאשר אפתה בתנור, הניחה בטעות את השיפוד שמשתמשים בו לחתות בגחלים על רגלה ונכוותה רגלה וממילא הורע מזלה ויכולתי לקחתה. אמר לו רב ביבי: יש לך רשות לעשות כך? ענה לו שכתוב: "ויש נספה בלא משפט". המשיך רב ביבי לשאול: מה אתה עושה עם יתר שנותיה שהיו קצובות לה? ענה לו: אם אנו רואים תלמיד חכם שמעביר על מידותיו, העומד למות אנו מוסיפים לשנותיו מאותן שנים הנותרות מהמתים לפני זמנם ובשנים אלו הוא נעשה חילופו של המת.
אדם נוטה למות, לוקחים מהשנים הללו ונותנים אותם לאותו תלמיד חכם, ויש שמוסיפים לו שנים נוספות לחיות כמו חזקיהו, שהוסיפו לו 15 שנים 9 כמו שכתוב בחז"ל "משלו מוסיפין" 10 . כך אמר משה: ריבונו של עולם, אני לא רוצה כמו כל המעשיות שקיבלו תוספת חיים מאנשים אחרים שנפטרו בטרם הגיע זמנם להיפטר, אני רוצה כמו הסיפור הראשון של חזקיהו, תן לי משלך, יש לך אוצר מתנת חינם, יש לך אוצר מיוחד מיום שנברא העולם, וקוראים לו "אוצר מתנת חינם", שהרי משה היה בשמים וידע זאת. וגם בפרשת דברים משה מברך את עמ"י "ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים" 11 . ניתן לפרש שהוא מברך אותם שה' ייתן להם משלו - מאותו אוצר של מתנת חינם.
אמר לו הקב"ה: משה, הרי כבר ידוע שדור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו וכבר הגיע זמנו של יהושע, וכמו שעם דוד – ה' לא רצה להאריך ימיו עוד יום אחד, מפני מלכות שלמה. שכידוע אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא 12 אמר משה: ריבון העולם, נדרת שלא אכנס לארץ 13 , בבקשה תתיר את הנדר - "הכל מותרים לך" והראיה שאתה יכול להתיר את הנדר, שהרי אתה התרת לי את הנדר שנשבעתי ליתרו שלא אלך למצרים "ויואל [-ל' שבועה] משה לשבת את האיש" 14 ובכל זאת התרת לי את הנדר. אמר לו ה': 15 מה שאתה אומר לי, כשם שהתרת נדרך כך שאל על נדרי, אין נדרי דומה לנדרך, לפי שנדרך היה להרב להתיר אותו, אני [=הקב"ה] אין לי רב, אני יחיד בעולמי ואין שני לי.
יש מפרשים בדרך מליצה בשער בת רבים, ששר אחד חטא לפני המלך. חשב השר שאם יאמר מה מעמדו, אולי יתחשבו בו. אמרו לו יועציו, שדווקא בגלל שהוא שר חשוב לא יתנו לו. "רב לך" – למה לך לבקש להיכנס לארץ בצורת רב. בא משה ואמר: לכל הפחות אראה אותה. וידוע שלראייה של צדיק ישנה השפעה ובשעה שצדיק מסתכל על החולה או אדם ובליבו שיוושע אדם זה, אדם זה נושע. רואים הרבה פעמים שהסתכלות של צדיק על אדם מרפאה, הוא מקבל הארה מיוחדת. לא פעם ישבנו ליד הרב צדקה והרב אבא שאול, ודי שהיו מסתכלים עלינו והיינו מבינים את התשובה.
אנשים מביאים משל:
פעם בא שר לכבוש את המדינה ונתן לחייליו לגור באוהלים. והנה בלילה פשטו האויבים ולקחו אותם בשבי, חוץ מהשר שהאויבים לא ראו אותו. שלח השר למלך כך וכך העניין ונפלו חיילים בשבי ושהוא ניצל. אמר לו המלך: שחרר אותם וכשהם ישתחררו תבוא עמם יחד, וכך במלחמה על העיר העתיקה נשאר המפקד עד שהצטרפו ובאו עמו חייליו לאחר הקרב וכך גם יבואו עם משיח צדקנו. וידוע שמשה שתיים מהאותיות שלו נמצאים בשם משיח. נתן לו המשיח שתי אותיות שלו כפירעון שיבוא עם האנשים.

***
ההפטרה פותחת במילים "נַחֲמוּ נַחֲמוּ" 16 . בספר 'שער בת רבים' יש פירוש הנקרא 'מסגרת השער' ושם שואלים, למה כתוב פעמיים "נחמו נחמו"?
ומביא שם משל המסביר זאת:
היו שני שכנים, אחד עשיר והשני עני ולא היה לו מה לאכול. אמר העני לאשתו: אנדוד לעיר אחרת, אמצא לי פרנסה וכשאצליח אבוא. העשיר הסתכסך עם הגברת שלו ואמר: אני עוזב לעיר פלונית. בינתיים, שתי הנשים ישבו עצובות. והנה אחרי שנתיים - שלוש שלחו הבעלים מכתבים לנשותיהם. העשיר שלח מכתב דרישת שלום, שואל מה נשמע? איך את מסתדרת? וגם העני שלח מכתב ד"ש. אשת העשיר החלה לשמוח ואשת העני החלה לבכות. אמרה אשת העני לאשת העשיר: למה את שמחה? ענתה לה, שמעצם העובדה שבעלי שהיה מסוכסך עמי שלח לי מכתב, אני שמחה מאוד – סימן שהוא רוצה לשוב. אמרה לה אשת העני, עצם העובדה שבעלי שלח מכתב ולא בא, זה סימן שמצבו קשה, ולכן הוא לא יכול לבוא.
כך אומר הנביא, "נחמו נחמו עמי", דעו שלמרות שנראה שה' עזב אתכם ולא יחזור אליכם, לכן אמר ה' ביד נביאו "אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" הנה ה' משמיע את קולו, הנה הוא בא. אל דאגה הקב"ה שב ומשרה את שכינתו בעמ"י.
הנביא מתאר לנו שבעתיד "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר" 17 . לפי הפשט, הגאיות יתרוממו, וההרים יהיו נמוכים וכולם יהיו למישור. וכך משה בפרשתנו. אומר לו הקב"ה: תראה את כל הארץ: ארבעת רוחות השמים - תראה את הכול. אך, איך יתכן שאדם העומד בגלעד, יראה דבר שכזה?! ברור שאי אפשר, אלא אין מעצור להושיע. יש בקעה שמתרוממת ויש הר שמונמך. כל המקומות ייעשו מישור, ואז אתה יכול לראות את הארץ.
ומכאן יוצא לנו מסר לחיים של האדם, שלא לדאוג כי הכול יסתדר. בא אליך אברך ושואל אותך: יש לי עשרה בנים, איך אגדלם? איך אפרנסם? ובסוף אתם רואים שהכול מסתדר, הכול יכול להסתדר, רק אל דאגה!
"עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹקיכֶם" 18 . אמרי, הנה המושל הגדול, הוא יבוא ויושיענו ויגאלנו. ולא לפחד, לא לדאוג, נגאל גאולה שלימה!








^ 1.מדרש אגדה (בובר) ואתחנן פרק ג - ד"א ואתחנן. תקט"ו תפלות עשה על זה הדבר כמנין ואתחנן אעפ"כ לא קבל הקדוש ברוך הוא תפלתו
^ 2.דברים פרק ג - וְצַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה:
^ 3.שמואל א יד, ו
^ 4.רש"י דברים פרק ג - ואתחנן - אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון, אמר לו בלשון ואתחנן.
^ 5.שמות ל"ג, י"ט
^ 6. קוויטל (פתקא) הוא פתק שעליו רשומים שמות אנשים יחד עם שמות אמותיהם, ולרוב כולל אף בקשות ומשאלות. הפתק מוגש על פי מנהג החסידים, לאדמו"ר, המעיין בו ומברך את המגיש. נהוג לצרף לקוויטל סכום כסף, לצורכי צדקה של האדמו"ר. סכום זה מכונה "פדיון נפש". מקורו מיוחס לרמב"ן במדבר א, מה - ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים (מאוצרנו הישן, במדבר)
^ 7.שמות כב, כד
^ 8.חגיגה ד: - תרגום חפשי
^ 9.ישעיה לח, ה ועי' בג' יבמות מט: - נ. ובראשונים ובדברי סופרים אות יא לדיון האם יתכן להוסיף תוספת חיים על מה שנקצב לאדם.
^ 10.קהלת רבה ג, ג
^ 11.דברים א, יא
^ 12.תיקוני זוהר תקונא תשסרי דף לח עמוד א
^ 13.במדבר כ, יב – ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם - אין לכן אלא לשון שבועה (רש"י וחזקוני שם)
^ 14.מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת שמות פרק ד סימן יח - וילך משה וישב אל יתר חתנו. לא היה צריך לומר אלא וישב מצרימה, ולמה שב אל יתר להתיר לו נדרו שנשבע לו שלא ילך לשום מקום כי אם ברשותו.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת שמות פרק ד סימן יח - ד"א שב אל יתר חותנו להתיר לו השבועה שעשה, מיד קשר הקדוש ברוך הוא ענן במדין והתיר לו נדרו, שנאמר ויואל משה. וכן במשנה נדרים סד.
^ 15. מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת ואתחנן פרק ג סימן כו
^ 16.ישעיהו מ', א'
^ 17.ישעיה מ', ד'
^ 18.ישעיה מ', ט'


עוד בנושא ואתחנן

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il