ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נתנאל ורחל בן חיים
מצד אחד נשמע שהגאולה באה בהפתעה על בני ישראל, עד כדי כך שהם לא הספיקו להתכונן לקראתה כראוי, כמו שכתוב 1 :
"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: ...וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".
ומצד שני כתוב שהיה מועד קבוע מראש לסוף הגלות, ובדיוק כשהגיע הזמן הגיעה הגאולה, כמו שכתוב 2 :
"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
אם כן, הרי שבני ישראל ידעו מראש שעומד להגיע מועד הגאולה, ומדוע לא יכלו להתכונן לקראתה כראוי, להכין לעצמם צידה לדרך ולאפות להם לחם?
כדי להבין זאת, נספר סיפור:
פעם בא הרבי מרוז'ין לבית הכנסת בהשכמה. והנה הוא רואה שיש שני סוגים של התנהגות אצל החסידים שם. קבוצה אחת היו עומדים בחוץ, מדברים ביניהם ומעבירים את הזמן עד שיגיע זמן התפילה. קבוצה שניה היו בתוך בית הכנסת, מתעטפים בטלית, מניחים תפילין בשלווה ובנחת, ואם נותר להם עוד זמן היו קוראים תהילים.
והנה הגיע זמן התפילה, והשמש היכה על התיבה לסמן שמתחילים להתפלל.
האנשים שבפנים התחילו את תפילתם בנחת ובכוונה, ובינתיים רצו פנימה האנשים שבחוץ ובמהירות חטפו והתעטפו בטלית והניחו תפילין במהירות, והייתה תפילתם קטופה וחטופה כדי להספיק, ובקושי שמעו את הקדיש הראשון.
כשראה הרבי מרוז'ין שהמחזה חוזר על עצמו מדי יום ביומו, חיכה לסוף התפילה ועלה על הבימה, וכך אמר לחסידיו:
מעשה בשני אחים טובים שהיו חיים בשלום ושלווה, והנה יום אחד קרה שבא השטן והפריע ביניהם וגרם שהסתכסכו זה עם זה מאיזו סיבה, וגם אחרי שכמה אנשים ניסו להשלים ביניהם - לא הועיל הדבר, והמשיכה המריבה.
לאחר זמן מצא אחד האחים שידוך ראוי לבתו ורצה להזמין את אחיו, כי לא נאה שהוא יחתן את בתו ואחיו לא יהיה שם ויעורר בזה עוד כעס ומדנים, וגם אנשים יתמהו על כך שהאח לא מגיע. שלח לו הזמנה, והאח לא ענה. החליט האח לוותר על כבודו, והלך אליו בעצמו להזמין אותו. ענה האח ואמר "נראה". הבין האח מצורת פניו שאינו רוצה לבוא. שלח אליו שליחים, ואמר האח שלא יבוא. אפילו אחרי ששלח אליו את רב העיר האח התחמק מלהיענות לבקשה.
שלושה ימים לפני החתונה, כשהזמין את התזמורת, ראה הכנר של התזמורת שהוא טרוד, ואמר לו: "אני רואה שמשהו מעיק עליך. ספר נא לי, כמו שכתוב 3 "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה". סיפר לו את כל הסיפור על יחסיו עם אחיו וצערו על כך שאחיו אינו רוצה לבוא לחתונה. אמר לו הכנר: "אל תדאג, אני אביא אותו". הלך הכנר לאח וסיפר לו שהזדמן לעיר מרחוק והוא מחפש מקום ללון. הסכים אותו האח לאכסן אותו בביתו. בערב החתונה הוציא הכנר את כינורו והתחיל לנגן ניגונים נפלאים בכינור, והאח שמע וליבו הלך אחרי המנגינות. לפתע הפסיק הכנר מנגינתו ואמר: "אני מתנצל, אך עלי ללכת עכשיו". הלך האח אחריו כשהוא לבוש בפיג'מה וביקשו שינגן לו עוד, וכך המשיך לרדוף אחריו, עד שהגיע לחתונה. והנה רואה האח את אחיו ואומר לו "ברוך הבא! שמח אני כל כך שבאת, אך מדוע לא יכלת להתכונן ולבוא בבגדי שבת, ובאת בפיג'מה?".
"כך גם אתם", סיים הרבי מרוז'ין. יש מי שמתכונן לתפילה, והוא דומה למי שהגיע לחתונה מסופר ולבוש כראוי, ויש מי שנכנס ברגע האחרון והוא דומה למי שנכנס לחתונה בפיג'מה.
כך גם כאן, בני ישראל ידעו אומנם שבא קץ הגלות והיו צריכים להתכונן כראוי ולצאת בצורה מסודרת, אך לא זכו ויצאו ברגע האחרון ולא הספיקו להכין אפילו לחם.
מצד אחד כתוב 4 : "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", כלומר: עם ישראל יצאו מרצונם ומעצמם, ומצד שני, כמה פסוקים אחרי כך כתוב 5 : "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", כלומר: עם ישראל הוצאו בעל כורחם.
מסביר רבי יחזקאל 6 שהיו שני סוגי אנשים. כת אחת יצאה מארץ מצרים לבד, והייתה כת שניה שה' הוציאם בכוח, ולכן פסוק אחד אומר שיצאו מעצמם, ובפסוק השני כתוב שה' הוציא.
מי היו האנשים שלא רצו לצאת?
היו אנשים מבני ישאל שהיו להם אוהבים מצריים שהכניסו אותם לביתם והגנו עליהם ודאגו לכל מחסורם, והיה ליהודים אלו עושר וכבוד והם לא רצו לצאת ממצרים. אנשים אלה היו אומרים: "טוב לנו, למה לנו ללכת לארץ חרבה?" והעדיפו לשבת על סיר הבשר 7 .
בספר שבעים פנים לתורה 8 מסופר על רבי נחום מטשרנוביל שפעם אחת נקלע לפונדק דרכים ונשאר ללון שם. בחצות הלילה ירד ממשכבו וערך תיקון חצות בבכיה, דבר שעורר את שנתם של בעל הבית ורעייתו שישנו בחדר השני. בעל הבית היה יהודי כפרי פשוט שלא ידע כמעט כלום מהיהדות. הלך בעל הבית ושאל את רבי נחום מדוע הוא בוכה. רבי נחום התחיל להסביר שהוא מקונן על החורבן והגלות, והסביר כיצד בארץ ישראל היו מלכי בית דוד, והיום אנו בגלות, מפחדים מהקוזקים ושאר הגויים.
הלך היהודי הכפרי לאשתו, סיפר לה את הדברים ושאל אם היא רוצה לעלות לארץ ישראל. אמרה לו אשתו: "ומה יהיה עם החווה, עם העיזים והתרנגולים? נעזוב אותם ונלך לארץ ישראל שאין לנו שם כלום ונצטרך לטרוח למצוא לעצמנו פרנסה?!". אמר לה האיש: "הרי הרבי אמר שכאן בגלות הקוזקים יכולים בכל רגע להתנפל עלינו ולקחת את כל העיזים והתרנגולים, ובארץ ישראל אין קוזקים!". אמרה האשה: "אם כך, תגיד לרבי שיקח את הקוזקים לארץ ישראל וישאיר אותנו פה בנחת".
יש אנשים שלא מבינים מהי מעלת ארץ ישראל, ועליהם אמר הפסוק "הוציא ה'". רוב האנשים ידעו מה זה גלות ומה זה עצמאות, וחיכו לגאולה בה לעם ישראל יהיה שלטון משלו ולא יהיה להם נוגשים, והם יצאו מעצמם.
מדוע היתה הגאולה צריכה להגיע בחפזון?
יש זמן שבו מגיעה הגאולה, וכשמגיע זמן זה - הגאולה באה בחוזקה, ולא יכולה להמתין עוד, אפילו עד הבוקר, אפילו לא עד שיספיק בצקן לתפוח.
הפסוק על הגאולה אומר 9 : "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". חז"ל מסבירים 10 שיש שני סוגי גאולות. גאולה "בעיתה", וגאולה של "אחישנה". כשבאה הגאולה של "בעיתה" - היא באה בחוזקה ובכוח.
מסופר שפעם היה יהודי עני, עד כדי שלא היה לו אפילו לחם לאכול. בערב פסח האיצה בו אשתו הצדקת שילך ויחפש עבודה. מרוב מרירותו מהחיים הוא חשב ללכת לנהר לסיים שם את דרכו, לא עלינו. היהודי החל לחפש לו מקום נוח לטבוע בו. והנה על הנהר היה גשר, ועליו עמד גוי רוסי, וראה את היהודי משוטט על שפת הנהר, והיה מונח שם תרמיל נטוש, שהגוי חשב שהיה שייך ליהודי. רצה הגוי להתנכל לו, בעט בו וצעק עליו שיקח את התרמיל שלו וילך מהנהר. פחד היהודי מהגוי, לקח את התרמיל וברח לביתו. חשב היהודי לעצמו: "גם לא מצאתי עבודה, וגם קיבלתי מכות, מה אגיד לאשתי?". החליט שיבוא ויספר לה דברים כהוויתן. כשהגיע הביתה, הוריד את התרמיל מעליו. רצה אשתו, פתחה את התרמיל, ומצאו שם אבנים טובות ומרגליות.
כשהגיע זמן הגאולה, נותנים לאדם מכות בכוח כדי שיבוא ויקח אותה. כך אצלנו, כיוון שהגיע הזמן, האיצו בהם המצרים לגרשם, שלא יחכו עוד שנייה אחת ושיצאו מהר ממצרים.
בכל זאת, בני ישראל לא התרעמו על החיפזון והבינו שזה מחסדי ה' ויצאו באהבה, ועל זה אומר הפסוק 11 : "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" 12 .
הסבר נוסף לחיפזון מסביר שמהלך זה היה מתוכנן, שהרי כבר מראש חודש ניסן 13 נצטוו 14 : "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן". למרות שעוד היה לבני ישראל שבועיים להתכונן לאכילת הקרבן, הם מצווים לאוכלו בחיפזון.
להבנת דבר זה נשתמש במשל:
פעם ביקש שר הביטחון להכין מדים חדשים לחייליו, ולצורך כך היה צריך לרכוש בד חזק ויפה. שלח לבדוק בין הסוחרים, ואחרי שבדקו אמרו לסוחרים: "ניקח את הבד לבדיקה על איכותו אצל החייטים שלנו, ומחר נבוא לשלם".
סוחר אחד הסכים ואמר: "בבקשה, הבד שלי טוב ואיכותי. אחכה לכם גם מחר ואפילו מחרתיים". לעומת זאת, סוחר אחר אמר: "לא, אם לא תשלמו עכשיו והבד יהיה אצלכם לא אוכל למכור אותו". אמר השר: "מתגובתך ניכר שהסחורה שלך גרועה, ולכן אתה כ"כ נחפז ולהוט למכור אותה מהר".
שהוציא ה' את בנ"י ממצרים, היה חשש שמא יעמדו המקטרגים על בנ"י בשעת קריעת הים 15 , לכן היה צורך בחיפזון, כדי שלא יספיק השטן לקטרג.
הסבר נוסף הוא שזמן הגאולה היה בבוקר, אך בחצות כבר התחילה הרגשת הגאולה. וזה גם פירוש בפסוק "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" - למרות שהגאולה באה "בעיתה", יש צד של "אחישנה", שה' מקדים כבר את הרגשת הגאולה.
כמו שאנו מוצאים לעניין השבת, שכבר מצהרי יום שישי מרגישים את הארת השבת, שכבר לא עובדים 16 , מתרחצים ומסדרים את הבית לשבת.
ר' שלום שרעבי המכונה הרש"ש (שיום פטירתו חל בי' בשבט) מביא רעיון של מרן הבן איש חי:
מחצי שעה לפני הצהרים ביום שישי יש הארת שבת, בדומה לעמוד השחר, שכבר חצי שעה לפני השחר מרגישים את ההארה של היום.
כך גם בימי העומר המסתיימים בשבוע השביעי, אך היום השישי הארתו יותר גדולה, כי זה נקרא "יום לפני הזמן שכבר מרגישים את הזמן". וכן כאן, כשעם ישראל היו צריכים לצאת כבר יום לפני זה הרגישו את הגאולה.
^ 1.שמות י"ב, ל"ג-ל"ד, ל"ט
^ 2.שמות י"ב, מ'-מ"א
^ 3.משלי י"ב, כ"ה
^ 4.שמות י"ב, מ"א
^ 5.שמות י"ב, נ"א
^ 6.מראשוני החינוך העצמאי
^ 7.ואנשים אלה הם שהתלוננו אחר כך (שמות ט"ז, ג'): "מִֽי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּֽי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָֽב".
^ 8.שכתב שמחה רז.
^ 9.ישעיהו ס', כ"ב
^ 10.סנהדרין צח.
^ 11.ירמיהו ב', ב'
^ 12.עיין רש"י עה"ת, שמות י"ב, ל"ט
^ 13.כפי שפותחת פרשיית הפסח (שמות י"ב, ב'): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים".
^ 14.שמות י"ב, י"א
^ 15.עיין מדרש שמות רבה כ"ז, ז'
^ 16.שו"ע או"ח סימן רנ"א
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה מחבר שמיים וארץ?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
למה ללמוד גמרא?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
