ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קראנו השבת את פרשת בשלח, פרשת השירה. הפרשה פותחת: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז). "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" (שם יט). התורה כותבת שמשה לוקח את עצמות יוסף. יש הרבה דברים שהתורה לא מזכירה, ומה שהתורה מזכירה בא ללמד אותנו. הפשט, שהתורה באה ללמדנו שמשה מקיים את ההבטחה שהבטיחו ליוסף שיעלו את עצמותיו אתם בצאתם ממצריים. אך הגמרא בסוטה (ט:) בכל זאת טורחת לומר לנו שהקב"ה נוהג מידה כנגד מידה. משה לוקח עמו את עצמות יוסף והקב"ה אחר כך טורח במיתתו של משה רבנו.
יוסף הוא דגל, הוא דמות שממנה צריך ללמוד. והתורה מספרת שכאשר ישראל יוצאים ממצרים, הם יוצאים עם דרכו וגבורתו של יוסף. יוסף קידש שם שמים בסתר וכאשר הולכים ישראל עם עצמות יוסף יש בזה כוח מסוים. חז"ל אומרים לנו שבזכותו של יוסף נבקע הים. כתוב: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהלים קיד, ג) וכתוב אצל יוסף "וינס" בשעה שברח והשאיר את בגדו אצלה (בראשית רבה פז, ח). בזכות מסירות הנפש וקדושתו של יוסף שלא נכשל בעברה - נקרע הים. זאת אומרת, כאשר עם ישראל צריכים להתמודד עם קריעת ים סוף ועם עוד ניסיונות הם הולכים עם הכוח הזה.
צעקת ישראל
התורה מספרת לנו שישראל יוצאים ממצרים: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות יג, כא). עם ישראל הולכים ממש עם השכינה, רואים את השכינה. לא רק מאמינים שהשכינה עמהם אלא הם נוכחים בזה בפעל ממש. "לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם" (שם כג). ואז הקב"ה מצווה את משה לומר לבני ישראל שהם ישובו על פי החירות ויטעו את המצרים, המצרים יבואו להילחם עמם והקב"ה יציל אותם מידיהם - וזו תהיה המפלה הסופית של המצרים. הכול מתוכנן, הקב"ה מודיע למשה ומשה מודיע לעם ישראל. והנה מה שקורה אחר כך: ישראל מגיעים לים ורואים את מצריים נוסע אחריהם, ויראו העם ויצעקו אל ה'. מדוע ישראל צעקו הרי היה ידוע שהקב"ה יגרום למצרים לטעות, ויגרום להם לרדוף על מנת להעניש אותם ולגרום למפלתם ? עם ישראל צעקו: "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם" (שמות יד, יא) הרי ידעו שזה מה שיקרה. מכאן שיכול להיות מצב שרואים שה' מוביל, רואים את הענן מוביל, את עמוד האש מוביל, רואים נוכחות גדולה של הקב"ה, נוכחים במציאות הזו, ואף על פי כן באה מבוכה. הנוכחות האלוקית בפניהם, ואף על פי כן יכול להיות שיבוש ופחד נורא מזה שמצרים נוסעים אחריהם. יש ללמוד מזה שגם אדם או ציבור המתעלה במדרגות רוחניות יכול להיות לו ניסיון גדול והוא לא כל כך פשוט, וצריך לדעת להתמודד איתו. מסתבר שלא כל ישראל התלוננו, יכול להיות שהיו שם קבוצות שונות. היו מאמינים ובוטחים שבעזרת ה' כמו שה' הבטיח כך זה יהיה. אחרים אמרו שזה לא מציאותי ונבהלו. ואחרים התחילו להרהר כבר הרהורים לא טובים והטילו ביקורת. כמו בכל ציבור יש חלק מאמינים וחלק לא, לא כולם במדרגת השלמות, וצריך שכולם יגיעו לאמונה עמוקה וגדולה.
גילוי סגולת ישראל
חז"ל אומרים לנו שבארבע כיתות עמדו ישראל על הים (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יד, יד). זה הסדר שבכל ציבור יש כיתות כיתות. אחת אמרה ניפול לים. אחת אמרה נחזור למצרים. אחת אמרה נתפלל. ואחת אמרה נעשה מלחמה. כל הכיתות האלו היו מאמינות הן היו מהציבור הדתי, שהרי כבר ראו את ה' נלחם להם. אחת אמרה אסור למרוד בעמים, צריך להיות מציאותיים. הקב"ה שלח את המצרים ללחום בנו, זאת אומרת שאנו צריכים לוותר לעשות הסכמים ולחזור חזרה למצרים וכאשר תגיע שעת הגאולה נגאל. עת הגאולה עוד לא הגיע. עובדה, כל מה שקורה בעולם הקב"ה עושה, הוא הביא את המצרים להילחם בנו ואנו לא יכולים לנצח אותם. נראה שאין בררה צריך לעשות הסכמי שלום. השנייה אמרה: צריך להתפלל, אין כוחם של ישראל אלא בפה. אחת אמרה צריך לעשות מלחמה. ואחת היתה מיואשת ואמרה שצריך ליפול לים. מה הקב"ה עונה לכל הסיעות הללו? "אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות יד, יג), אין סיבה לחזור למצרים. אתם מפחדים להלחם? אז ה' יִלָּחֵם לָכֶם (שם יד). אתם רוצים להתפלל? אז "וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שם). כאן מגיעה ההדרכה האלוקית, קודם כל אל תתחלקו לארבע קבוצות, תהיו מאוחדים.
וכאן מגיעה הופעה אלוקית גבוהה מעל כל השיטות מעל כל הדרכים. חז"ל אומרים לנו שהמלאכים אמרו: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה (מדרש שוחר טוב טו, ה). המלאכים לא מבינים את ההנהגה האלוקית, איך יכול להיות שהקב"ה עומד להטביע את המצרים ולהציל את ישראל ואנו לא רואים מה ביניהם, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. כאן מתגלה הבחירה האלוקית בישראל, הקב"ה בחר בישראל לא בגלל המעשים בפועל, אלא בגלל הסגולה האלוקית שהוא טבע בהם, להיות עמו וצאן מרעיתו. וסגולה זו ענינה להתגלות בדבקות בריבונו של עולם בעבודת ה' מלאה. לפעמים יכול להיות שהיא מוסתרת, אך היא קיימת לפני ולפנים. וזה מה שהקב"ה אומר למשה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד, טו). כולם מקשים: מה היה צריך לעשות אם לא לצעוק אל ה', במצב הסכנה הנורא הזה? והקב"ה אומר למשה: כעת לא עת צעקה. אתה רוצה להרבות זכויות - זאת לא הנקודה. כאן צריך לבוא עם הנקודה פנים פנימית. אני בחרתי בעם ישראל, דבר אל בני ישראל ויסעו, לא צריך כאן תפילות וצעקות. לא שזה לא נצרך אך המדרגה של עם ישראל היא פנימית, ועכשיו צריך להתגלות שלא בזכותם אני מציל אותם אלא בסגולתם. סגולה זו תביא להם הרבה זכויות, אך גם כאשר אין זכויות הסגולה קיימת - והקב"ה מציל את ישראל תשועה גדולה ועצומה.
גילוי זה היה שיעור כלל עולמי, שהתפשט בכל המציאות כולה. כל הימים שבעולם נבקעו. זו היתה הופעה אלוקית שלא הייתה כמותה. היה כאן המעבר מחשש מוות קרוב להצלה גמורה. אנשים ראו נגד עיניהם את מיתתם, הסתכלו על הילדים ואמרו: זהו, צריך להיפרד. ישראל חששו מאסון כללי, שהמצרים יתנקמו בהם ואין תקווה. ומפחד כזה עצום ונורא, פתאום ישועה שלמה כהרף עיין, אין מצרים אין אויב. מהמצב הכי נמוך למצב הכי גבוה שאפשר. כמובן שלראות את הגדולה האלוקית בעוצמה כל כך גדולה זה כמין מכת חשמל של אמונה. "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא). כאן התעצמה האמונה. גם קודם האמינו, שנאמר: "וַיַּאֲמֵן הָעָם" (שמות ד, לא), אבל יש מדרגות באמונה, האמינו אך ניתן להעמיק את האמונה. היתה אמונה אך לא מספיק עוצמתית, וכאן התחזקה האמונה. והאמונה מתפשטת גם במשה עבדו, אמונת חכמים. ישראל האמינו שמה שמשה אומר זה בשמו של ריבונו של עולם ודבריו הם דבר ה'. זו עוד מדרגה של עומק באמונה.
מסירות הנפש של נחשון
ישנו פירוש נוסף לפסוק "דבר אל בני ישראל ויסעו". הקב"ה אומר לישראל, כעת אתם צריכים לעשות פעולה של מסירות נפש - ובזכותה תנצלו. אתם תכנסו לים, אל תפחדו, ואני אקרע את הים. תאמינו שיהיה טוב שתהיה הצלה, ובזכות אמונה זו יקרע הים. ואז נחשון בן עמינדב ניכנס, ובאו מים עד נפש ובזכותו נקרע הים (סוטה לז.). חז"ל באים ללמדנו שהיה כאן צורך להראות שישראל מאמינים לריבונו של עולם. "דבר אל בני ישראל ויסעו", לאן יסעו? הרי הים לפניהם, המצרים מאחוריהם, החיות מהצדדים, אין לאן לנסוע. והקב"ה מצווה כנסו לים, היו צריכים להראות אמונה גדולה בריבונו של עולם. יכול להיות שרק אדם אחד או שנים יראו את האמונה בפועל, אבל זה יראה את דבקות ישראל ומסירות נפשם לריבונו של עולם, ובזכות זה יגאלו. יכול להיות שפירוש זה משלים את דברינו קודם. הסגולה הישראלית עמוקה מאוד ובשעת מבחן היא מתגלה. מתגלה שבטבע ישראל הם מאמינים בריבונו של עולם. בסגולה הישראלית טבועה דבקות מוחלטת בה'. לפעמים היא יכולה להיות כל כך עמוקה עד שאי אפשר לראותה, אך כאשר היא מתגלה היא מתגלה בתעצומות.
אכילה ושתייה מהשמים
ישראל ממשיכים בדרך ואין אוכל וישראל מתלוננים. עוד פעם ניסיון, ושוב ביקורת וחוסר אמון במשה. מדוע ה' עושה זאת, מדוע הוא לא ממציא להם את המים לפני שמגיעים למצב של צמא ורעב? מה אפשר לצפות מהעם כאשר כל העם רעב, ולא יודע מאין יבוא אוכל. הרי הם נמצאים במדבר ואין מהיכן לקחת את האוכל. יש כאן מציאות מורכבת. עם ישראל נכנס למדבר כיוון שהם מאמינים והולכים אחר ריבונו של עולם. אבל הנה אין אוכל. הלכו כיוון שהאמינו שיהיה אוכל אבל פתאום אין. הקב"ה מחנך את ישראל על ידי התנסויות לדעת שאוכל בא משמים. לכל אחד יש אוכל לא מפני שכך הטבע, אלא מפני שהקב"ה נותן - וכאשר הוא לא נותן אין. ויש צורך בנסיון כיוון שאם רק יגידו את המסר הזה ולא ירגישו אותו - לא ילמדו את הידיעה הזו.
ה' מוריד מן, אוכל מן השמים. יש כאן שיעור נוסף שכל אוכל הוא מן השמים, גם מה שאוכלים מהארץ הוא משמים. המן הוא אוכל מיוחד שלא יודעים לזהות ממה הוא עשוי. אבל מצד שני הוא מכיל הכול, טועמים בו את כל הטעמים שבעולם (יומא עה.). והוא אוכל. זאת אומרת שאוכל זה משהו אלוקי, יש בו אור ה'. ואחר כך עוד ניסיון אין מים לשתות. שוב ניסיון שבא לומר שצריך לזכור שהכול מה'. אין אפשרות לזכור אם לא מתנסים ורואים בפועל שרק אם הקב"ה נותן - יש לכל אחד מים. צריך להיות מצב של צמא וזעקה ואז מגיעים המים, רואים שהקב"ה הוא נותן את המים. אלה היו שיעורים גדולים וכל ניסיון מעמיק את האמונה בריבונו של עולם.
נסיון המן נמשך ארבעים שנה שהרי כל יום ויום יש אוכל רק ליום אחד ואין ודאות מה יהיה מחר, אולי מחר לא יהיה מן?? צריך להאמין בריבונו של עולם שגם מחר ירד מן. כל יום ישראל נושאים עיניהם לאביהם שבשמים ומאמינים ומקווים שירד מן. וכך ישראל מתעלים במעלות הקדש במדרגות האמונה.
מלחמת עמלק בדרך הטבע
אנו מגיעים לניסיון עם עמלק "צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" (שמות יז, ט). עבר כחודש מקריעת ים סוף שם ה' אמר: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד, יד) וכאן אומר ה' למשה, ומשה לעם: "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק", מדוע כאן צריכים לצאת למלחמה - רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (קדושת לוי) עונה: עמלק אמרו שהקב"ה לפעמים מצליח לשנות את הטבע ולגרום לתופעות על טבעיות, אבל זה בכוח נס. אבל בדרך כלל הטבע הוא המנהל את העולם ולא הקב"ה. הניסים הם פעולות חריגות, קריעת ים סוף קרה פעם באלף שנה. יש כח רוחני שמדי פעם מנצח את הטבע אך זה לא הסדר הקבוע, והטבע הודף אותו וממשיך להתקיים. הטבע הוא חזק יותר כיוון שהוא הקבוע. לכן אם מלחמת עמלק היתה בדרך נס עמלק היו אומרים: אנו יודעים שיש בכוח הנס לנצח, אך בדרך הטבע הקב"ה לא השולט. אומר הקב"ה: כאן צריך לעשות מלחמה טבעית להראות שגם כאן מופיע ריבונו של עולם. יש כאן התבוננות במהותו של עמלק, עמלק מסתיר את הופעת ה' במציאות, בזה שהוא אומר שהעולם מתנהל על פי טבע ולא על פי הנהגות אלוקיות.
כאשר אנו רואים דבר על טבעי אנו מתרוממים ואומרים: זו הוכחה שהקב"ה מנהל את הטבע. אבל לחיות בהכרה שהטבע כל הזמן מתנהל בהנהגה אלוקית זו שאיפה גדולה. זו הייתה תחילת המלחמה מול ההשקפה העמלקית הזו - ומלחמה זו לא נגמרה, "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז) כל הדורות ממשיכים במלחמה זו להגיע למצב שבו מכירים שריבונו של עולם נמצא בכל מקום, שלית אתר פנוי מיניה (תיקוני זוהר תקונא שבע וחמשין צא:) זו המגמה של העתיד לבוא וכל הזמן מתקדמים לתובנה הזו - עד אשר עמלק ימחה לחלוטין. לעתיד לבא תהיה מלחמה שתכריע את ההכרה בריבונו של עולם, את ההכרה שההנהגה האלוקית נמצאת בכל המציאות.
יש מצווה לזכור את מחיית עמלק, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (דברים כה, יז) בפרקי דרבי אליעזר (פרק מג, ל) מובא משל להסביר את הסיבה למה הצטוו במצווה זו. משל למלך שהיה לו פרדס מלא בפירות מובחרים. והוא שֹם כלב לשמור על הפרדס שאף אחד לא יכנס לקטוף את הפרות. והמלך יושב על המרפסת ומסתכל ומשקיף על הפרדס והוא רואה שאחד מידידיו הקרובים ביותר של המלך מנסה להיכנס לפרדס לקחת פירות, והכלב מתנפל עליו וקורע לו את הבגדים ונושך אותו והאדם בורח. אחר כך אותו ידיד הגיע לבקר את המלך והמלך רצה להוכיחו בעדינות. אמר לו: הכלב הזה טיפש, הוא לא יודע להבחין מי ידיד ומי לא, הוא מתנפל על כל מי שבא לקחת פירות. והנמשל, עמלק הוא הכלב שמתנפל על מי שלא שומר מצוותיו של הקב"ה. "זכור את עמלק" - זכור שיש כלב שכל פעם שמתנהגים לא כראוי הוא מופיע. הקב"ה אומר לישראל בעדינות אתם זוכרים את הכלב הרשע האיום ונורא איך הוא התנפל עליכם - תיזהרו לא להגיע למצב שהכלב יבוא עליכם..
חיי אמונה
המגמה היא ללמוד לחיות חיים אמונים עמוקים. כאשר יש קשיים צריך לדעת שהקב"ה מנסה אותנו. הקשים לא באים מעצמם, וכל קושי הוא כדי לצאת ממנו עם אמונה חזקה יותר. כך הסדר, הקב"ה מנסה את ישראל ואת כל אחד ואחד, וכל קושי שאדם עומד בו הוא קושי שענינו לבנות ולקדם, להגיע למדרגה יותר גבוהה. אנו נפגשים עם הרבה התמודדויות, כלליות ופרטיות, יש לדעת שלכל דבר יש תפקיד, הכל מושגח על ידי ריבונו של עולם. אין טבע, אין דבר היוצא משליטתו של הקב"ה. כל דבר מכוון להעמיק את האמונה ולהעצים את כוחות הנפש. כל הנסיונות של עם ישראל היו קודם מתן תורה. היה צריך לעבור ניסיון ועוד ניסיון, כהכנות למתן תורה. אפשר להתבונן על זה במבט ביקורתי, ישראל רק יוצאים ממצרים ורואים את כל הניסים, הקב"ה מוביל אותם עם הענן ועמוד האש והם מתלוננים. אבל זה היה דור דעה, דור עצום שהיה דבק בריבונו של עולם. כל הנסיונות באו להגדיל את האמונה ואחרי שיתגברו על כל הקשיים ויעמדו בניסיונות - יהיו מוכנים למתן תורה. שנזכה ללמוד מדברים אלו. ואחרית כראשית שנזכה לגאולה שלמה.
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו קודש למענך
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
נס בלב ים - הנס ויום הזיכרון שלו
נס חנוכה בעולם שכלי ?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
