ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק חֲמִישִׁיצורת התפילה לכתחילה | |
הכלל | |
א שְׁמוֹנָה דְּבָרִים צָרִיךְ הַמִּתְפַּלֵּל לְהִזָּהֵר בָּהֶן וְלַעֲשׂוֹתָן, וְאִם הָיָה דָּחוּק אוֹ נֶאֱנַס אוֹ שֶׁעָבַר וְלֹא עָשָׂה אוֹתָן - אֵינָן מְעַכְּבִין. וְאֵלּוּ הֵן: עֲמִידָה, וְנֹכַח הַמִּקְדָּשׁ, וְתִקּוּן הַגּוּף, וְתִקּוּן הַמַּלְבּוּשׁ, וְתִקּוּן הַמָּקוֹם, וְהַשְׁוָיַת הַקּוֹל, וְהַכְּרִיעָה, וְהַהִשְׁתַּחֲוָיָה. | א עָבַר - במזיד. אֵינָן מְעַכְּבִין - את המתפלל מלצאת ידי חובה. נֹכַח - מול, שיפנה את פניו בעת תפילתו לכיוון המקדש. תִּקּוּן - סידורו במצב הראוי והרצוי. הַשְׁוָיַת הַקּוֹל - איזון עצמת הקול. הַהִשְׁתַּחֲוָיָה - נפילת פנים אחר סיום התפילה. הכנה נוספת לתפילה היא הצדקה, ש"גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפילה, ואחר כך מתפללין, שנאמר: 'אני בצדק אחזה פניך'" (מתנות עניים י,טו). |
עמידה | |
ב עֲמִידָה כֵּיצַד? אֵין מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא מֵעוֹמֵד. הָיָה יוֹשֵׁב בַּסְּפִינָה אוֹ בָּעֲגָלָה: אִם יָכוֹל לַעֲמֹד - יַעֲמֹד; וְאִם לָאו - יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל. חוֹלֶה - מִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ, וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ. וְכֵן הַצָּמֵא וְהָרָעֵב הֲרֵי הֵן בִּכְלַל חוֹלִים: אִם יֵשׁ בּוֹ יְכֹלֶת לְכַוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ - יִתְפַּלֵּל; וְאִם לָאו - אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה. הָיָה רוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה - אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי שֶׁיֹּאחַז בְּהֶמְתּוֹ, לֹא יֵרֵד, אֶלָּא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. | ב מֵעוֹמֵד - כשהוא עומד, מְעֻמָּד. |
נוכח המקדש | |
ג נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ כֵּיצַד? הָיָה עוֹמֵד בְּחוּצָה לָאָרֶץ - מַחֲזִיר פָּנָיו נֹכַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִתְפַּלֵּל. הָיָה עוֹמֵד בָּאָרֶץ - מְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם - מְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ. הָיָה עוֹמֵד בַּמִּקְדָּשׁ - מְכַוֵּן פָּנָיו כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. סוֹמֵא, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת, וְהַמְּהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה - יְכַוֵּן לִבּוֹ כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה וְיִתְפַּלֵּל. | ג מַחֲזִיר פָּנָיו - מסובב, מַפְנֶה את ראשו. סוֹמֵא - עיוור. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת - משום שאינו יודע היכן הצפון והדרום או היכן מקומו ביחס לירושלים ולמקדש. בַּסְּפִינָה - המשנָּה את כיוונה במהלך תפילתו. יְכַוֵּן לִבּוֹ כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה - "שיחונן דעתו וישים במחשבתו שהוא כנגד קודש הקודשים" (פה"מ ברכות ד,ה). |
תיקון הגוף | |
ד תִּקּוּן הַגּוּף כֵּיצַד? כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת רַגְלָיו זוֹ בְּצַד זוֹ, וְנוֹתֵן עֵינָיו לְמַטָּה כְּאִלּוּ הוּא מַבִּיט לָאָרֶץ, וְיִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי לְמַעְלָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בַּשָּׁמַיִם, וּמַנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין, הַיְּמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית, וְעוֹמֵד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, בְּאֵימָה וְיִרְאָה וָפַחַד. וְלֹא יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו. | ד לִבּוֹ פָּנוּי לְמַעְלָה - מחשבתו פנויה כלפי ה', והוא יכול להתרכז בענייני התפילה. כְּפוּתִין - צמודים (כאילו 'נקשרו' יחד). רַבּוֹ - אדונו. חֲלָצָיו - מתניו. |
תיקון המלבוש | |
ה תִּקּוּן הַמַּלְבּוּשׁ כֵּיצַד? מְתַקֵּן מַלְבּוּשָׁיו תְּחִלָּה וּמְצַיֵּן עַצְמוֹ וּמְהַדֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשְׁתַּחֲווּ לַיי בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ" (תהילים כט,ב; צו,ט; דברי הימים-א טז,כט). וְלֹא יַעֲמֹד לִתְפִלָּה בַּאֲפוּנְדָּתוֹ וְלֹא בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְלֹא בְּרַגְלַיִם מְגֻלּוֹת, אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ לִפְנֵי גְּדוֹלִים אֶלָּא בְּבֵית הָרַגְלַיִם. וּבְכָל מָקוֹם לֹא יֹאחַז תְּפִלִּין בְּיָדוֹ אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ טָרוּד בָּהֶן. וְלֹא יֹאחַז מָעוֹת וְכֵלִים בְּיָדוֹ, אֲבָל מִתְפַּלֵּל הוּא בְּלוּלָב בְּיָדוֹ בִּימוֹת הֶחָג, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת הַיּוֹם. הָיָה מַשּׂוֹי עַל רֹאשׁוֹ וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה: אִם הָיָה פָּחוּת מֵאַרְבַּעַת קַבִּין - מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל; הָיָה אַרְבַּעַת קַבִּין - מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. דֶּרֶךְ כָּל הַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עֲטוּפִין. | ה מְצַיֵּן - מקשט ומתנאה. מְהַדֵּר - מתכבד בלבושו. בַּאֲפוּנְדָּתוֹ - כשהוא לבוש רק גופייה (פה"מ ברכות ט,ו). מְגֻלֶּה - חשוף, שאינו מכוסה. גְּדוֹלִים - אנשים חשובים ונכבדים. בֵּית הָרַגְלַיִם - גרביים. טָרוּד בָּהֶן - שלא ייפלו. מִצְוַת הַיּוֹם - ליטול את הלולב. ומרוב חביבותו: "היה המנהג בירושלים: יוצא אדם מביתו שחרית ולולבו בידו, ונכנס לבית הכנסת והוא בידו, מתפלל והוא בידו, ויוצא לבקר חולים ולנחם אבלים והוא בידו" (לולב ז,כד). מַשּׂוֹי - משא. אַרְבַּעַת קַבִּין - נפח של כחמישה ליטרים. מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו - תולה אותו על גבו. עֲטוּפִין - שראשם מכוסה בטלית. ו"לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית, כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפילה צריך להיזהר ביותר. גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים" (ציצית ג,יא). |
תיקון המקום | |
ו תִּקּוּן הַמָּקוֹם כֵּיצַד? יַעֲמֹד בְּמָקוֹם נָמוּךְ, וְיַחֲזִיר פָּנָיו לַכֹּתֶל. וְצָרִיךְ לִפְתֹּחַ חַלּוֹנוֹת אוֹ פְּתָחִים כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגְדָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם" (דניאל ו,יא). וְקוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ תָּמִיד. וְאֵין מִתְפַּלְּלִין לֹא בְּחֻרְבָּה, וְלֹא לַאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא אִם כֵּן הֶחֱזִיר פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאָסוּר לֵישֵׁב בְּצַד הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה אוֹ לַעֲבֹר לְפָנָיו, עַד שֶׁיַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. | ו וְיַחֲזִיר פָּנָיו - יַפנה את ראשו כדי שלא יעמוד מול דברים העלולים להסיח את דעתו. ואם אינו יכול להפנות את ראשו או שיש מולו דברים המסיחים את הדעת, ואפילו ציורים על הקיר, יעצום את עיניו (שו"ת רטו). וְצָרִיךְ לִפְתֹּחַ חַלּוֹנוֹת - אם יש כנגדם נוף פתוח, "כדי לעורר הכוונה... כדי שיצייר בדמיונו שהוא כנגד ירושלים", והדברים אמורים כשמתפלל יחיד בביתו, אבל בבית הכנסת, אין צורך בזה (שו"ת רטז). וְכַוִּין וכו' - תרגום: "וחלונות פתוחים לו בעלייתו לכיוון ירושלים". ומדובר על דרך תפילתו של דניאל. וְקוֹבֵעַ מָקוֹם - גם בבית הכנסת (י' עפ"י הירושלמי). בְּחֻרְבָּה - מבנה רעוע ונטוש בצד הדרך. וטעם הדבר הוא חשד לזנות או מפני סכנת התמוטטות (בבלי ברכות ג,א. וראה רוצח יב,ו) או מפני נזק או מזיק אחר. לַאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת - הקיר שנמצא בו ההיכל, כיוון שיש בזה משום זלזול בבית הכנסת, אם מתפלל במקום פתוח הסמוך לבית הכנסת, אך אם הוא בבית צמוד לבית הכנסת, אין בזה שום איסור (שו"ת רצ). |
השוויית הקול | |
ט הַשְׁוָיַת הַקּוֹל כֵּיצַד? לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וְלֹא יִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ, אֶלָּא מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ בְּלַחַשׁ, וְלֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ; אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חוֹלֶה אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ עַד שֶׁיַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּצִּבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתָּן מִקּוֹלוֹ. | ט בְּלִבּוֹ - במחשבתו. מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו - הוגה בפיו ממש. יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ - עד שישמעו אותו אחרים. תִּטָּרֵף - תתבלבל. |
כריעה | |
י2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהֶדְיוֹט. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל כּוֹרֵעַ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְסוֹף כָּל בְּרָכָה. וְהַמֶּלֶךְ - כֵּיוָן שֶׁשָּׁחָה בָּרִאשׁוֹנָה, אֵינוֹ מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ עַד שֶׁגּוֹמֵר תְּפִלָּתוֹ. | י2 הֶדְיוֹט - אדם פשוט, שאינו לא כהן גדול ולא מלך. כֹּהֵן גָּדוֹל - שמעלתו גבוהה יותר, צריך להכניע את עצמו יותר משאר בני אדם. וכן המלך (רש"י ברכות לד,ב). שָׁחָה - התכופף. |
יא וְלָמָּה נוֹתֵן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאלוֹ תְּחִלָּה? מִפְּנֵי שֶׁשְּׂמֹאלוֹ הִיא יָמִין שֶׁכְּנֶגֶד פָּנָיו, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, נוֹתֵן שָׁלוֹם לִימִין הַמֶּלֶךְ וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ. וְקָבְעוּ שֶׁיִּפָּטֵר מִן הַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁיִּהְיוּ נִפְטָרִין מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. | |
יב כָּל הַכְּרִיעוֹת הָאֵלּוּ - צָרִיךְ שֶׁיִּכְרַע בָּהֶן עַד שֶׁיִּתְפַּקְפְּקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה, וְיֵעָשֶׂה כַּקֶּשֶׁת. וְאִם שָׁחָה מְעַט וְצִעֵר עַצְמוֹ וְנִרְאָה כְּכוֹרֵעַ בְּכָל כֹּחוֹ - אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. | יב הָאֵלּוּ - שבתפילה. יִתְפַּקְפְּקוּ - יזוזו ממקומן, שייראו כמופרדות ורחוקות זו מזו (ע"פ פה"מ עדויות ה,ו). וְיֵעָשֶׂה - האדם. כַּקֶּשֶׁת - כלומר שצריך גם לכוף את ראשו (י'). אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ - שמא לא קיים את דברי חכמים. |
השתחוויה | |
יג1 הִשְׁתַּחֲוָיָה כֵּיצַד? אַחַר שֶׁמַּגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ מִכְּרִיעָה חֲמִישִׁית, יוֹשֵׁב לָאָרֶץ וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה, וּמִתְחַנֵּן בְּכָל תַּחֲנוּנִים שֶׁיִּרְצֶה. | יג1 לָאָרֶץ - על הארץ. בְּכָל תַּחֲנוּנִים שֶׁיִּרְצֶה - שלא קבעו חכמים נוסח מחייב לתחנונים הללו, וכל אדם אומר מה שהוא רוצה מרחשי לבו (ק'). לנוסח הרמב"ם ראה סדר התפילות לא. |
יג2 'כְּרִיעָה' הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם - עַל בִּרְכַּיִם. 'קִדָּה' - עַל אַפַּיִם. 'הִשְׁתַּחֲוָיָה' - זֶה פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, עַד שֶׁנִּמְצָא מֻטָּל עַל פָּנָיו עַל הָאָרֶץ. | יג2 כְּרִיעָה... עַל בִּרְכַּיִם - יושב על שוקיו וברכיו נוגעות ברצפה, ואינו מצמיד את פניו לקרקע. קִדָּה עַל אַפַּיִם - כורע על ברכיו ומצמיד את פניו לקרקע. |
טו מִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין נְפִילַת פָּנִים בַּשַּׁבָּתוֹת וּבַמּוֹעֲדוֹת וְלֹא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וַחֲנֻכָּה וּפוּרִים וְלֹא בְּמִנְחָה שֶׁלְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְלֹא בְּעַרְבִית שֶׁבְּכָל יוֹם; וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁנּוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּעַרְבִית. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּלְבַד נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה וְתַעֲנִית. | טו פָּשׁוּט - מקובל, שפשט בישראל. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּלְבַד - היום היחיד בשנה שנופלים בו גם בתפילת ערבית. בְּכָל תְּפִלָּה - מיד לאחריה. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
4 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ד'
5 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
6 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
טען עוד
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ד
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים א'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ג
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
