הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ב | מפעל משנה תורה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה

קטגוריה משנית

7 דק' קריאה

פֶּרֶק שְׁנֵים עָשָׂר קריאת התורה וההפטרה
התַּקנה
א מֹשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה בָּרַבִּים בַּשַּׁבָּת וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בַּשַּׁחֲרִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁהוּ שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא שְׁמִיעַת תּוֹרָה. וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר תִּקֵּן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין כֵּן בַּמִּנְחָה בְּכָל שַׁבָּת, מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְגַם הוּא תִּקֵּן שֶׁיִּהְיוּ הַקּוֹרְאִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם, וְלֹא יִקְרְאוּ פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִין.	א קוֹרִין כֵּן - באופן שתיקן משה רבנו, ברבים. יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת - בטלנים ממלאכה, היושבים בקרנות הרחוב לשיחה בטלה (ראה ר' תנחום). ותקנה זו נועדה למשוך אותם לבית הכנסת לשמוע תורה.
ב וְאֵלּוּ הֵן הַיָּמִים שֶׁקּוֹרִין בָּהֶם בַּתּוֹרָה בַּצִּבּוּר: בַּשַּׁבָּתוֹת וּבַמּוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבַתַּעֲנִיּוֹת וּבַחֲנֻכָּה וּפוּרִים וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ. וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים* וּבְתִשְׁעָה בְּאָב.	ב מַפְטִירִין - ראה ביאור לעיל ח,ד. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים* - כן הדין, כאמור להלן יג,יא. בכ"י א' אין מילים אלו, כנראה משום שיום הכיפורים נכלל בהגדרה "ימים טובים" (כס"מ).
ג אֵין קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה בַּצִּבּוּר בְּפָחוּת מֵעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּנֵי חֹרִין, וְאֵין קוֹרְאִין פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִין, וּ'וַיְדַבֵּר' עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. וְלֹא יִהְיוּ הַקּוֹרְאִין פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה אֲנָשִׁים, וְאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִין, וְאֵין מַנִּיחִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִין, וְלֹא יִקְרָא הַקּוֹרֵא פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִין.	ג מֵעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּנֵי חֹרִין - שהיא הגדרת ציבור, כלעיל ח,ד ה. עוֹלֶה - נחשב בתוכם. מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה - אם התחיל בקריאתו פרשה חדשה (סתומה או פתוחה. ראה ספר תורה ח,א ב), יקרא ממנה לפחות שלושה פסוקים. וְאֵין מַנִּיחִין - כשמפסיקים לקרוא, אסור שיישארו פחות משלושה פסוקים עד סוף הפרשה.
אופן הקריאה
ה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַקּוֹרְאִין פּוֹתֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה וּמַבִּיט בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא קוֹרֵא בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר "בָּרְכוּ אֶת יי הַמְּבֹרָךְ", וְכָל הָעָם עוֹנִין "בָּרוּךְ יי הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד", וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, נוֹתֵן הַתּוֹרָה", וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא עַד שֶׁיַּשְׁלִים לִקְרוֹת, וְגוֹלֵל הַסֵּפֶר, וּמְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, חַיֵּי עוֹלָם נְטָעָהּ בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, נוֹתֵן הַתּוֹרָה".	ה מִן הַקּוֹרְאִין - והעולה צריך לדעת לקרוא בעצמו (ראה להלן יז). וּמַבִּיט - ואין חוששין שיאמרו שהברכות כתובות בספר התורה (בבלי מגילה לב,א). וְגוֹלֵל הַסֵּפֶר - סוגרו. שאין כבוד ספר התורה שיהא מגולה בשעה שהפסיקו לקרוא בו, עד שיעלה הקורא הבא. חַיֵּי עוֹלָם נְטָעָהּ בְּתוֹכֵנוּ - התורה נטועה בעם ישראל כך שבאמצעותה יוכלו לירש בה את הישארותה הנצחית של הנפש ("חיי עולם").
ו אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר. קָרָא וְטָעָה, אֲפִלּוּ בְּדִקְדּוּק אוֹת אַחַת - מַחֲזִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָאֶנָּה בְּדִקְדּוּק. וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם בַּתּוֹרָה, אֶלָּא הָאֶחָד לְבַדּוֹ. קָרָא וְנִשְׁתַּתֵּק - יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו, וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק, וּמְבָרֵךְ בַּסּוֹף.	ו עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן - יסיימו לענות. בְּדִקְדּוּק - בקריאה נכונה ומדויקת (ראה קריית שמע ב,ט). וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם - כדי שתישמע הקריאה בבירור. נִשְׁתַּתֵּק - לא יכול לקרוא מסיבה כלשהי. וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן - ששניהם נחשבים כעולה אחד (ראה שו"ת רצה).
ז אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר לִקְרוֹת. וַאֲפִלּוּ חַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹ רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ קוֹרֵא מֵעַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הַצִּבּוּר אוֹ גָּדוֹל שֶׁבָּהֶן לִקְרוֹת. וְצָרִיךְ אַחֵר לַעֲמֹד עִמּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא קוֹרֵא, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַחַזָּן עוֹמֵד עִם הַקּוֹרְאִין.	ז חַזַּן הַכְּנֶסֶת - מלשון 'חוזה', מראה, מי שמראה לקורא היכן להתחיל ולסיים ולהדריכו בניגון הטעמים (ק'), כעין תפקידו של מלמד התינוקות (ר' תנחום). רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת - המנהיג את הציבור בענייני התפילות: מי מפטיר, מי פורס על שמע, מי עובר לפני התיבה וכדומה (רש"י, המאירי יומא סח,ב). עִמּוֹ - לידו.
ט כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, אֶלָּא הַכֹּל שׁוֹתְקִין וְשׁוֹמְעִין וּמְשִׂימִין לִבָּן לְמַה שֶּׁהוּא קוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה" (נחמיה ח,ג). וְאָסוּר לָצֵאת מִן הַצִּבּוּר בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא, וּמֻתָּר לָצֵאת בֵּין אִישׁ לְאִישׁ. וּמִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּמִיד וְתוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ - מֻתָּר לוֹ לַעֲסֹק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה.	ט לְסַפֵּר - לדבר. וְתוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ - שאינו עושה מלאכה כלל (לעיל ו,ח).
תרגום אונקלוס
י מִימוֹת עֶזְרָא נָהֲגוּ שֶׁיְּהֵא שָׁם תֻּרְגְּמָן מְתַרְגֵּם לָעָם מַה שֶּׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ עִנְיַן הַדְּבָרִים. וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא פָּסוּק אֶחָד בִּלְבַד, וְשׁוֹתֵק עַד שֶׁיְּתַרְגֵּם אוֹתוֹ הַתֻּרְגְּמָן, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק שֵׁנִי. וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת לַתֻּרְגְּמָן יָתֵר מִפָּסוּק אֶחָד.	י שֶׁיְּהֵא שָׁם - שיימצא. מילת 'שם' היא מילת קישור על פי הערבית, ואין משמעותה ציון מקום. כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ - שהרי בימי עזרא לא ידעו היטב את לשון הקודש (ראה לעיל א,ד). עִנְיַן הַדְּבָרִים - פירושם.
יב וְלֹא כָּל הַמִּקְרָאוֹת מִתַּרְגְּמִין בַּצִּבּוּר. מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן (בראשית לה,כב) וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו,כד-כו) וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל מִן "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן" (שמות לב,כא) עַד "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שם לב,כה) וְעוֹד פָּסוּק אַחֵר, "וַיִּגֹּף יי אֶת הָעָם..." (שם לב,לה) - נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. וּבְמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן - הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד" (שמואל-ב יג,א) לֹא נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.	יב בַּצִּבּוּר - אבל בקריאת חובתו הפרטית של שניים מקרא ואחד תרגום (להלן יג,כה) מתרגם הכל. מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן - "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִיא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל", משום כבוד יעקב אבינו. ומתרגמים רק את המשך הפסוק: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר". ויש שמוסיפים גם את הפסוק בברכת יעקב: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט,ד. ראה סידור רס"ג). וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים - לפי שנאמר בה: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ", שיחשבו ההמון שהוא סותר את מה שנאמר במקום אחר: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים" (פה"מ מגילה ד,ח). ולדעת הגאונים ורבנו, אין לה תרגום כלל (י'). וכן עולה מכתבי יד עתיקים של תרגום אונקלוס. וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל - משום כבוד אהרן, שסייע בעשיית העגל. וּבְמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן - בן דוד, שאנס את תמר בת דוד, אף שהייתה מותרת לו (מלכים ומלחמות ח,ח). ואין מתרגמים אותו משום כבוד דוד המלך (בבלי מגילה כה,ב).
ההפטרה
יג הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא צָרִיךְ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה פְּסוּקִין חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶּׁקָּרָא שֶׁלְּפָנָיו. וְלֹא יַפְטִיר בַּנָּבִיא עַד שֶׁיִּגָּלֵל סֵפֶר תּוֹרָה. וְלֹא יִפְחֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פָּסוּק, וְאִם שָׁלַם הָעִנְיָן בְּפָחוּת מֵאֵלּוּ - אֵינוֹ צָרִיךְ. וְאִם קָרָא עֲשָׂרָה פְּסוּקִין וְתִרְגְּמָן הַמְּתַרְגֵּם - דַּיּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁלַם הָעִנְיָן. וּבַנָּבִיא - אֶחָד קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּמְדַלֵּג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן אַחֵר, וְאֵינוֹ מְדַלֵּג מִנָּבִיא לְנָבִיא אֶלָּא בַּנְּבִיאִים שֶׁלִּשְׁנֵים עָשָׂר בִּלְבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסּוֹף הַסֵּפֶר לִתְחִלָּתוֹ. וְכָל הַמְּדַלֵּג, לֹא יִשְׁהֶה בַּדִּלּוּג אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַמְּתַרְגֵּם תִּרְגּוּמוֹ.	יג צָרִיךְ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה - המפטיר אינו ממניין הקוראים באותו יום, וקריאתו בתורה היא משום כבוד התורה, שתיראה עיקר, וקריאת הנביא טפלה לה (רש"י מגילה כג,א). שֶׁלְּפָנָיו - העולה שעלה לפניו. עֶשְׂרִים וְאֶחָד פָּסוּק - כנגד שבעה קוראים, שלושה שלושה פסוקים כל אחד. דַּיּוֹ - יצא ידי חובתו. וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין - כיוון ששמיעת דברי הנביא חביבה על ההמון, לבם פנוי להקשיב לשניהם ולהבינם בבירור (בבלי מגילה כא,ב).
טו הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא מְבָרֵךְ לְפָנָיו בְּרָכָה אַחַת: "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים...". וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו אַרְבַּע בְּרָכוֹת: בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה - חוֹתֵם בָּהּ "הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו"; שְׁנִיָּה - חוֹתֵם בָּהּ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם"; שְׁלִישִׁית - חוֹתֵם בָּהּ "מָגֵן דָּוִד"; רְבִיעִית - חוֹתֵם בָּהּ בְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה. וְכֵן אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת - הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא מַזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּבְרָכָה זוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּזְכִּיר בַּתְּפִלָּה*.	טו מְבָרֵךְ וכו' - נוסח הברכות במלואן מובא בסדר התפילות נו. כְּמוֹ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה - בברכה האמצעית (ראה שם. וראה לעיל ב,ה יא). מַזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ - בגוף הברכה. כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּזְכִּיר בַּתְּפִלָּה* - כן הנוסח ברוב כ"י תימן ובכ"י א'; ואילו בכ"י ק': "וְחוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים", ושני הנוסחים מתכוונים לאותה משמעות (לעיל ב,יא).
הקוראים
טז כַּמָּה הֵן הַקּוֹרְאִין? בַּשַּׁבָּת בַּשַּׁחֲרִית קוֹרְאִין שִׁבְעָה, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים - שִׁשָּׁה, וּבְיָמִים טוֹבִים - חֲמִשָּׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִמִּנְיָן זֶה, אֲבָל מוֹסִיפִין. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד קוֹרְאִין אַרְבָּעָה. בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בַּמִּנְחָה, וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים בַּשַּׁחֲרִית, וּבִימֵי הַתַּעֲנִיּוֹת בַּשַּׁחֲרִית וּבַמִּנְחָה - קוֹרְאִין שְׁלשָׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִמִּנְיָן זֶה וְאֵין מוֹסִיפִין עָלָיו.	טז כַּמָּה הֵן הַקּוֹרְאִין - מספר הקוראים נקבע לפי ערך היום (בבלי מגילה כב,ב). וְאֵין מוֹסִיפִין עָלָיו - יש מפרשים שכיוון שיש בזה ביטול מלאכה לעם, שלא יתעכבו בבית הכנסת (המאירי מגילה כא,ב).
יז אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בַּצִּבּוּר, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת וְיוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין עוֹלֶה מִמִּנְיַן הַקּוֹרְאִין. וְכֵן הַמַּפְטִיר עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן, שֶׁהֲרֵי קָרָא בַּתּוֹרָה. וְאִם הִפְסִיק שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּקַדִּישׁ בֵּין הַמַּשְׁלִים וּבֵין הַמַּפְטִיר - אֵינוֹ עוֹלֶה. צִבּוּר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֶלָּא אֶחָד - עוֹלֶה וְקוֹרֵא, וְיוֹרֵד וְיוֹשֵׁב, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, עַד שֶׁיִּגְמֹר מִנְיַן הַקּוֹרְאִין שֶׁלְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.	יז כְּבוֹד הַצִּבּוּר - הציבור היוצר את החיוב בקריאת התורה הם עשרה גברים (לעיל ג), ואישה אינה חייבת בקריאת התורה ואף לא בלימודה, ולכן אין זה כבוד שתקרא אישה בעבורם (ק'). מַשְׁלִים - הקורא את הקריאה המסיימת את הפרשה.
יח בְּכָל קְרִיאָה מֵאֵלּוּ - כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי, וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל. וּמִנְהָג פָּשׁוּט הוּא הַיּוֹם, שֶׁאֲפִלּוּ כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ קוֹדֵם לִקְרוֹת לִפְנֵי חָכָם גָּדוֹל מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה - קוֹדֵם לִקְרוֹת. וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה - נוֹטֵל שָׂכָר כְּנֶגֶד הַכֹּל. לְפִיכָךְ עוֹלֶה מַשְׁלִים אֲפִלּוּ גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר.	יח וּמִנְהָג פָּשׁוּט הוּא הַיּוֹם - מנהג שפשט משום דרכי שלום ומניעת מחלוקת, אף על פי שההלכה היא שיש להקדים את הכהן לכל דבר שבקדושה (סה"מ עשה לב) רק כשאין גדול ממנו בחכמה. "אימתי? בזמן שכולם שווין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכמים וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכמים קודם לכל דבר" (ראה פה"מ גטין ה,ח. וראה שו"ת קלה, שהמנהג ממעט בכבוד התורה). בְּחָכְמָה - היא חכמת התורה.
יט אֵין שָׁם כֹּהֵן - עוֹלֶה יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יַעֲלֶה אַחֲרָיו לֵוִי כְּלָל. אֵין שָׁם לֵוִי - כֹּהֵן שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן חוֹזֵר הוּא עַצְמוֹ וְקוֹרֵא פַּעַם שְׁנִיָּה בִּמְקוֹם לֵוִי; אֲבָל לֹא יִקְרָא אַחֲרָיו כֹּהֵן אַחֵר, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: הָרִאשׁוֹן פָּסוּל, וּלְפִיכָךְ עָלָה כֹּהֵן אַחֵר. וְכֵן לֹא יִקְרָא לֵוִי אַחַר לֵוִי, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן פָּסוּל.	יט וְלֹא יַעֲלֶה אַחֲרָיו לֵוִי כְּלָל - בכלל שלושת העולים הראשונים השייכים לסדר זה. הָרִאשׁוֹן פָּסוּל - הוא 'חלל', כלומר צאצא לכהן שנשא אישה האסורה עליו, שקדושת הכהונה לא חלה עליו.

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.