(כ: במשנה עד כב. במשנה)

המשך ענייני קיום שטרות -

חלק א (משנה) - האם צריכים שני עדים על כל חתימה?

ת"ק – לא צריך, הסבר: מעידים על תוכן השטר, לא על החתימות

רבי – צריך, הסבר: מעידים על החתימות.

                         א.         ר"י-רב: יש מצב שבו רבנן מחמירים –

אם אחד מת,

לפי רבי – אפשר שהחי ועוד אדם מהשוק יעידו על חתימת המת.

אך לרבנן א"א, כי כיון שמעידים על השטר, אם החי יעיד גם על של המת, יוצא שהוא מעיד על 3/4 מהשטר, אלא יביאו שני עדים שיעידו על של המת.

                [ואם אין שניים מהשוק לרבנן?

החי יחתום על חרס ויתן לבית דין, ובית דין יקיימו את חתימת החי מתוך החרס, ואז החי ועוד משיהו יקיימו את חתימת המת.
(על חרס, כדי שאם יאבד ורמאי ימצא את זה, לא יוכל להפוך את זה לשטר לטובתו)

                         ב.         הגמרא שואלת על הסבר המחלוקת – פשיטא!

ועונה – יכולנו לחשוב שלרבי זה ספק, ואז יחמיר מספק במקרה שהזכרנו בA, קמ"ל.

            (כא. באמצע)

                          ג.          ר"י-שמואל – הלכה כחכמים.

דיונים על זה:

1. פשיטא! (רבים > יחיד)

תשובה – היינו חושבים שהלכה כרבי > חביריו (כדעה בב"ב קכב:), קמ"ל שלא.

[עולה בהמשך הגמרא סברא נוספת שהיינו חושבים שדווקא כאן הלכה כרבי, כי טעמו מסתבר].

1. קשה - והרי הבי"ד של שמואל קיים שטר שכל עד העיד על שלו ושל חברו?

תשובה – עשה זאת ליתר ביטחון, ולא כי צריך
(שם זה היה שטר של יתומים, רצה לדאוג שלא יעשו להם בעיות, לכן עשה גם כרבי, שמא יהיה בי"ד אחר שחשוב שהלכה כרבי).

(כא. 7-)

חלק ב – אישור הדיינים על קיום השטר

הקדמה:

כשהיו מקיימים שטר, אז הדיינים היו מוסיפים לשטר "הנפק" (אשרתא דדייני") שזה אישור שהשטר קוים, והדיינים היו חותמים עליו.

נוסח ההנפק: במותב תלתא כחדא הוינא, ונפק שטרא דא קדמנא, ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו, ואישרינוהו וקיימנוהו כדחזי. (במושב שלושה ביחד היינו, ויצא שטר זה לפנינו, ובאו פלוני ופלוני והעידו על חתימות ידיהם, ואישרנוהו וקיימנוהו כראוי).

אך גם על חתימות אלו הלווה יכול לערער שהן מזויפות, ואז יצטרכו לקיים גם את חתימות הדיינים (שזה קל יותר כי קל למצוא את הדיינים או מסמך אחר שעליו הם חתומים).

א. האם עד ודיין מצטרפים?

הלווה טען שחתימות העדים והדיינים מזויפות, והמלווה מצא רק דיין אחד ועד אחד שיקיימו חתימותיהם, האם מצטרפים?

רבא, רמי בר יחזקאל, רב אשי – לא מצטרפים, כי כל אחד מעיד על משהו אחר.

ר"י-שמואל, רמי ב"ח, אמימר – מצטרפים, כי מטרת שתי העדויות זהה - שהשטר אמיתי.

(כא: 6+)

ב. אם שניים מהדיינים עצמם גם משמשים כעדי קיום השטר

השניים צריכים להעיד בפני השלישי, ורק אז שלושתם יחתמו על ההנפק, ולא לפני כן.

דיונים על זה:

A. תיקון על פי רב פפי – לא מספיק שיחתמו אחרי שמיעת העדות, אלא גם את הכתיבה של הנוסח כותבים אחרי, שלא יראה ככותבים שקר.

(כא: באמצע)

B. שלושה דינים שנלמדים מהנ"ל:

1. 1.עד נעשה דיין

שהרי השניים הם גם עדים וגם דיינים (אפילו בו זמנית, שהרי צריכים להעיד בפני שלושת הדיינים בבת אחת (ריטב"א)).

ומקשים – הרי בקידוש החודש במצב דומה עד לא נעשה דיין.

תשובה – קידוש החודש דאורייתא (לא נעשה דיין), קיום שטרות דרבנן ונעשה דיין.

1. אם הדיינים מכירים החתימות, אין צורך בעדים אחרים.

(ההוה אמינא זה שצריך "הגדת עדות", וזה לא נחשב הגדה, כשאומר לעצמו).

דחייה – אולי כאן לא צריך כי יש הגדה לפחות לדיין אחד, אבל אולי אם שלושת הדיינים מכירים החתימות אז זו לא הגדה וצריך עדים אחרים?

1. העדים צריכים להעיד בפני שלושת הדיינים, ולא רק בפני שניים.

(ההוה אמינא – כיון שקיום שטרות דרבנן ניתן להקל להגיד לשניים מתוך השלושה (רא"ה))

דחייה – אולי לא צריך, וכאן צריך את השלישי בשביל שכאמור תהיה הגדה לפחות לפני דיין אחד שלא מכיר.

(כא: 3-)

ג. יצא ערער על אחד מהדיינים תוך כדי הדיון

ערעור יוחסין – שני הדיינים האחרים יכולים להכשירו בהוכחות גם אחרי שיחתום.

ערעור כי הוא גזלן – כדי ששני הדיינים האחרים יכשירוהו יש שני תנאים:

1. לא מספיק שיאמרו שאינו גזלן, כי זה תרי ותרי, אלא צריכים לומר שחזר בתשובה.


2. צריכים לומר זאת עוד לפני כל חתימות הדיינים, אחרת הם נוגעים בעדותם.