^ 1.. בגמרא מגילה ג, ב, עיר מוקפת חומה היא עיר שהקיפו אותה תחילה בחומה ואח"כ בנו את בתיה. וכן הדין אם בנו את בתיה מתחילה על דעת להקיף אותה אח"כ בחומה. אבל אם בנוה סתם, ואח"כ הקיפוה בחומה, אינה נחשבת לעיר מוקפת חומה (שו"ע תרפח, א). ושם בגמרא: "כרך שאין בו עשרה בטלנים נידון ככפר". לדעת שאילתות ורמב"ן, כך הדין לעניין פורים. ולדעת רמב"ם, תוס', רא"ש ועוד הרבה ראשונים, דין זה נאמר לשאר דיני עיר מוקפת חומה, אבל לעניין פורים אין צריך עשרה בטלנים, וכך נפסק בשו"ע תרפח, א, ועי' מ"ב ב. ומהם עשרה בטלנים? לרש"י הם עשרה שבטלים ממלאכתם וניזונים מהציבור, כדי שיהיו מצויים בביה"כ בתפילות, וכ"כ רמב"ם, עיטור, נמוק"י ועוד. ולרמב"ן, רשב"א וריטב"א, אין צורך שיהיו בטלים ממלאכתם אלא רק קבועים בהגעתם לביהכ"נ לתפילות בשחרית וערבית. ועי' בירור הלכה ג, ב.
^ 2.. כתב בשו"ת דברי יוסף שוורץ סי' ב, שרק לגבי ירושלים יש וודאות שהיא מוקפת חומה. הנה למשל חברון, לרדב"ז ב, תרפא, לא היתה מוקפת (ועי' תחומין א' עמ' 122-123), והחיד"א כתב שנהגו לקרוא בה גם בט"ו (כה"ח תרפח, טוב). לוד - במגילה ד, א, מבואר שהיא מוקפת, אלא שיש ספק אם לוד של היום במקומה של לוד העתיקה, ועל כן דינה כספק, וכ"כ ביבי"א ח"ז, ס. לגבי טבריה, במגילה ה, ב, מבואר שהספק מפני שצד אחד שלה לא היה מוקף בחומה אלא בים. וגם אם נמצא עיר שיש בה שרידים של חומה עתיקה מימי יהושע בן נון, עדיין לא יהיה ברור אם הקימו את העיר על דעת להקיפה בחומה, שרק באופן זה נחשבת למוקפת חומה. והרב ישראלי זצ"ל העלה סברה, שאם החומות כוסו בעפר, וכיום הבתים נבנו מעל גובה החומות, אין להחשיבם כמקום עיר מוקפת חומה (הובא בתחומין א, עמ' 126. ועי"ש בדיון ארוך אודות הישוב בית אל, שמקומו כק"מ אחד ממקום חפירות בית אל הקדומה, ובעמ' 128, בדברי הרב דבליצקי עפ"י אגרות ראיה תכג, שאין לקבוע הלכה עפ"י ממצאים ארכיאולוגים. ובהמשך בעמ' 130, בהכרעת אבי מורי, שיעשו פורים בישוב בית אל ביום י"ד בלבד).
^ 3.. בגמרא מגילה ג, ב: "תנא: סמוך אע"פ שאינו נראה, נראה אע"פ שאינו סמוך" נידון ככרך. ופירשו רש"י, ר"ח, ראב"ן, ריא"ז, רשב"א, מאירי וריטב"א, שאם אינו נראה אזי עד מיל נחשב ככרך, ואם נראה, אפילו רחוק ממיל נחשב ככרך. ושאלו: אם יהיה המקום רחוק מאוד ויראה את הכרך, האם גם אז יחשב כמותו? פירש המאירי, שהכוונה כשהוא טפל לכרך, שנחשב במחוזו. וכ"כ ריטב"א, שהם משתתפים בענייניהם עם הכרך.
לעומתם, דעת רמב"ם, שגם מקום הרואה את הכרך, כל שהוא רחוק ממיל, אינו נידון עם הכרך. והחילוק הוא, שבנראה מודדים מיל בקו אויר, וכשאינו נראה מודדים מיל בקו ישר דרך הקרקע (מהריט"ץ קכ), או שבנראה מודדים מיל, וכשאינו נראה רק אם סמוך ממש בתוך עיבורה של עיר (מהר"ם אלשקר). היינו שאם יש הפרש של שבעים אמה ושני שליש, ואינו נראה, כבר נחשב מקום אחר. ואם יש שם שתי שכונות, השיעור כפול - 141 אמה ושליש. וכן דעת ר"ן, רוקח ואוהל מועד. ונחלקו האחרונים בדעת שו"ע תרפח, ב, למ"א ודעימיה דעתו כרש"י ורוב הראשונים, ולפר"ח ודעימיה כדעת רמב"ם.
והטעם לכך שהסמוכים והנראים מהכרך נידונים כמותו, מפני שהם טפלים ונשענים עליו. וכעין זה משמע מריטב"א, שהם באים בעת צרה לחסות בין חומותיו. ובטורי אבן, ג, ב, וחת"ס או"ח קצג, ביארו שהטעם כדי שלא לחלק בין אנשים הסמוכים זה לזה.
למעשה, דעת מ"ב תרפח, ו, שעה"צ ז, שהעיקר כדעה הראשונה. וביבי"א ח"ז נח-נט, כתב, שיש לחוש לדעה השנייה, מה עוד שגם בני כרכים שקוראים בי"ד יוצאים בדיעבד.
לעניין מדידת הנראה, יש אומרים שהוא רק מהמקום המוקף חומה (יבי"א ח"ז, נט, א), ויש אומרים מפאתי העיר המורחבת. עוד נחלקו, האם צריך לראות את כולה או את רובה (כך משמע מהמאירי, וכ"כ הר"ח פלאג'י) או שמספיק לראות את מקצתה (מהרי"ל דיסקין, מקראי קודש פרנק כד).
למעשה, לעניין שכונות ירושלים, דעת רבני ירושלים זצ"ל, הרב משאש (שמש ומגן א, נא-נב, ב, טז-יז) והרב קוליץ, שכל השכונות ששייכות לירושלים בתשלומי מיסים לעירייה, קוראים בט"ו בלבד. וכך הורו לתושבי רמות והר נוף. וכך דעת רשז"א, והוסיף, שכיוון שיש שם עירוב שמחברן, אפילו אם היו רשות אחרת לעניין מיסים, העירוב מחברן לכרך (הליכות שלמה כ, ח-ט). ועוד סמכו על רוב הראשונים, שסמוך ונראה נמדד מפאתי העיר המורחבת. ובכה"ח תרפח, י, חידש, ששיעור מיל הוא שיעור זמן נסיעת מיל, והזכירו הרב משאש כסמך. גם מו"ר הרב שפירא והרב אליהו והרב ישראלי, סמכו ידיהם למעשה על הפסק שכל שכונות ירושלים יקראו בט"ו בברכה (מקראי קודש הררי ה, יא, הערה מג).
לעומתם, דעת כמה גדולים, שהכלל הוא, שממקום החומה מודדים מיל אפילו כשהכל שם שומם. אבל ממקום התרחבות העיר, אם יש שטח ריק של קמ"א אמה ושליש, הרי הוא חוצץ בין ירושלים לשכונה, וקוראים בה בי"ד בברכה. וכ"כ ביבי"א ז, נח, אול"צ א, מה. וכך כתבו גם חזו"א קנג, ב-ג, מקראי קודש פרנק כג, אמנם הם הורו שבגבעת שאול יקראו בט"ו, למרות שהיו בינה לבין שאר העיר מאות מטרים שוממים, וכפי הנראה הורו זאת משום שהם היו נגררים בכל ענייניהם אחר העיר. ובמנח"י ח, סב, הורה לקרוא ברמות בי"ד. וכך אמרו בשם הרב אלישיב. אלא שלאחר כמה שנים, כשהתרחבה רמות יותר, חזר והורה לקרוא בט"ו (אף שיש בינה לבין העיר שטח ריק של יותר מקמ"א אמה).
שאלה גדולה יותר התעוררה לגבי 'מבשרת ירושלים', שהיא אמנם מחוברת בעירוב לירושלים, אבל רשות לעצמה. לפי הדעה השנייה, ודאי צריכים לקרוא בה בי"ד, ויש נוהגים כך. ולפי הדעה הראשונה, יש לקרוא בה בט"ו, מפני שרואים ממקצתה את פאתי ירושלים המורחבת, ותושביה נגררים במידה מסוימת אחר ירושלים וכאמור אף עירוב מחברם. וכך הורה הרב משאש, וכן הנהיג הרב אורי כהן, ראש כולל מרץ שם. ועי' באורח משפט קמו, שכתב כיוצא בזה לגבי בית וגן בשנת תר"פ, ובית וגן של אז כמבשרת ירושלים של היום. וכן נראה.
בין השנים תש"ח לתשכ"ז, ירושלים העתיקה היתה בכיבוש ירדני, והתעוררה שאלה, האם גם כאשר המקום שבין החומות שומם מיהודים יעשו במקומות הסמוכים אליו פורים בט"ו. במשאת משה ב, ג, וברכ"י, כתבו שבמצב כזה יקראו בי"ד. אולם לגר"א עפ"י הירושלמי, קוראים בסמוך בט"ו, וכך דעת רשב"א וריטב"א. וכך נהגו בירושלים. עוד העלו סברה, שירושלים העתיקה של פעם היתה גדולה יותר מהעיר העתיקה של היום. וכך הסיק למעשה בהר צבי ב, קלא, ומקראי קודש פרנק כה. ונראה להוסיף שכל ביאתם של היהודים לירושלים החדשה היתה כדי להתקרב לירושלים העתיקה והמקודשת, ועל כן הם נגררים אחריה בכל דבריהם.
^ 4.. עי' במקראי קודש לרב הררי ה, יא (עמ' קא-קז), שפרט הספק והמנהג שבכל הערים. ועוד עי' בתורת המועדים ו, ד, והלח"ב ח, ב. הספקות הם משני טעמים: א) אם היתה להן חומה בימות יהושע בן נון (ואם היתה שמא החומה נבנתה אחר הבתים). ב) אם מקומם היום כמקומם אז. יש ששני הספקות בהן, ויש שרק ספק אחד. הערים שברשימה הראשונה יש יותר סבירות שהיו מוקפות חומה, וברשימה השנייה - פחות. ובהתאם לכך פחות נוהגים לקרוא שם גם בט"ו.
^ 5.. במגילה ה, ב, חזקיה קרא מגילה בטבריה בי"ד וט"ו, כי היתה מוקפת חומה משלושה צדדים, ובצד אחד היה ים בלא חומה, והיה ספק אם היא נחשבת מוקפת חומה. ורב אסי קרא מגילה בהוצל בי"ד וט"ו, כי הסתפק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. לדעת רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א עפ"י הגאונים, קוראים רק בי"ד בברכה, ומעיקר הדין לא היו צריכים לקרוא כלל מגילה, שהואיל ואין זו מצווה מהתורה ספיקא לקולא, אלא כדי שלא תתבטל מהם המצווה לגמרי, קבעו לקרוא בי"ד כרוב העולם. וחזקיה ורב אסי נהגו מנהג חסידות וקראו גם בט"ו. לעומתם דעת רמב"ם, שבולי הלקט, מאירי ושו"ע תרפח, ד, שמהדין צריכים לקרוא בשני הימים, בראשון עם ברכה ובשני בלי ברכה. (ולריא"ז בשני הימים מברכים, ולר' יחיאל בשני הימים אין מברכים).
לכאורה יש לשאול, איך נוהגים לברך על המגילה בי"ד, והלא יש ספק אם דינם כפרזים. אלא שמבואר בירושלמי מגילה (פ"א ה"א וה"ג, ופ"ב ה"ג), שגם בן כרך שקרא בי"ד יצא ידי חובתו בדיעבד. ואמנם לפר"ח (תרפ"ח) ועוד כמה אחרונים, הבבלי חולק על כך, ולדעתם בן כרך שקרא בי"ד לא יצא. אולם לפמ"ג (משב"ז תרפח ב) ועוד אחרונים, גם הבבלי מסכים לכך, וכן באר הגר"א (תרפח, ד), שזה יסוד דעת רמב"ם ושו"ע. וכך גם מבוארת דעת רמב"ן ורשב"א, ולכן קוראים בי"ד בברכה. ←
כתבו רשב"א, ריטב"א וגר"א, שרק בספקות שבארץ ישראל יש מקום לקרוא יומיים. ויש חולקים, עי' מ"א תרפח, ד. ובבא"ח תצוה יד, כתב שנהגו בבגדד לקרוא מגילה בשני הימים.
לדעת ריא"ז ומ"א תרפח, ה, כשיש ספק מקיימים את כל מצוות הפורים בשני הימים. ולדעת פר"ח ומטה יהודה רק מקרא מגילה מקיימים יומיים. ובאר בבניין שלמה, שמקרא מגילה מדברי קבלה, ואילו שאר המצוות מדרבנן, ולכן מקילים יותר בספקן. (עי' מ"ב תרפח, י, שכתב כמ"א, ובבאו"ה סו"ס תרצה, כתב כפר"ח, ואולי החילוק הוא שבמצוות שעולות כסף היקל, וכפי שכתב הר"ן לגביהן שספק ממון לקולא). ובאגרת הפורים כתב, שבחברון וטבריה נוהגים בט"ו רק במקרא מגילה ולא בשאר המצוות. והבא"ח נהג בכל המצוות בשני הימים. לגבי קריאת התורה, נחלקו האחרונים (כה"ח תרפח, כה). לגבי 'על הנסים', כתב במ"ב תרצג, ו, לאומרו גם ביום השני, ובכה"ח תרפח, כג, כתב עפ"י ר"ח ויטאל שלא לאומרו.
^ 6.. לברכ"י תרפח, ט, והביאו בבאו"ה תרפח, ב, סמוך למקום ספק קוראים בי"ד בלבד, ובפאת השולחן ג, טו, כתב, שבכפרים הסמוכים לצפת קוראים שני ימים. וכ"כ חזו"א קנג, ג, ולכן הצריך לקרוא בבני ברק שהיא סמוכה ליפו גם בט"ו. אלא שכבר למדנו שלדעת הרבה ראשונים, גם במקום הספק עצמו מצד הדין אין צריך לקרוא בט"ו, לפיכך בסמוך הוא ספק ספיקא ודינו לקולא. וכהמשך לזה אולי אפשר לומר, שבעקבות זאת גם במקומות המסופקים עצמם מתחזקת הדעה שיש לקרוא בי"ד בלבד. שכן אחת הסברות שהסמוך לכרך נידון ככרך, כדי שלא לחלק בין האנשים שחיים בשכנות (טורי אבן, חת"ס, כמובא בהערה 3). ואם בסמוך לספק ינהגו פורים בי"ד, ובמקום הספק ינהגו גם בט"ו, תהיה חלוקה ביניהם. ולכן ראוי שאלה החיים במקום הספק יגררו אחר אלה שסמוכים להם, ויעשו רק בי"ד, שהרי בנוסף לזה כך דעת רוב הראשונים עפ"י הגאונים.
^ 7.. סוגיה זו מפורטת ומסובכת מאוד, וכתבתי את הדברים השווים לכל נפש, ובקיצור נמרץ את המחלוקות. ועי' בתורת המועדים ו, ט-י, שפסק יותר על פי מקומו, ובהלח"ב פרק ט', שפסק יותר על פי מחשבתו. ויש בזה עוד חילוקים רבים, עי"ש ובפס"ת תרפח, ט-י, בהרחבה רבה.
הזמן הקובע הוא עלות השחר, שאז מתחיל זמן קריאת המגילה של יום שהוא העיקרי. וכמה פוסקים כתבו שהכוונה שצריך להיות שם עוד שיעור זמן שאפשר לקרוא בו את המגילה, שהוא כחצי שעה (עי' שעה"צ תרפח, יז, תורת המועדים עמ' רלח).
כתבתי למעלה שהזמן הקובע הוא עלות השחר של י"ד וט"ו, שכך דעת רש"י, רמב"ן, ריטב"א, ריא"ז, שו"ע ועוד. אמנם לרא"ש רק י"ד קובע, וממילא לדעתו אין אדם יכול להתחייב בשני פורים, ומחשש לדעתו אין מברכים על הקריאה ביום השני. עוד יוצא מדעת רוה"פ עפ"י הירושלמי, שאדם שיהיה ביום י"ד בירושלים, וביום ט"ו בתל אביב, יהיה פטור מהפורים. ולדעת הרא"ש, כיוון שהוא יודע בליל י"ד שאינו מתכוון להיות בירושלים בט"ו, ממילא עליו לעשות את הפורים בי"ד, ויש אומרים שגם בט"ו.
^ 8.. הר"ן למד מהירושלמי מגילה א, ד, שדוחים את סעודת פורים ליום ראשון, וכן נפסק בשו"ע תרפח, ו, וכן הסכים רדב"ז, מ"א, נו"ב ועוד. אמנם לדעת רלב"ח, הבבלי חולק על הירושלמי וסובר שצריך לקיים את סעודת פורים בשבת. ועל כן נכון להרבות בבשר ויין גם בסעודת שבת.
פרוז שבא לירושלים ביום שישי, לדעת רבים כבר יצא ידי פורים, ואינו צריך להשתתף במצוות פורים המשולש, ויש אומרים שטוב שיקיים מצוות פורים המשולש.