ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר אהבה
- הלכות מילה
הִלְכוֹת מִילָה | |
מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהִיא לָמוּל אֶת הַזְּכָרִים בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. | מניין המצוות: לָמוּל אֶת הַזְּכָרִים - טעם המצוה הנראה: תיקון המידות בריסון התאווה וסימן לאומי של מייחדי ה' (מו"נ ג,מט). לָמוּל - לחתוך את הערלה. |
וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןחובת המילה וזמנה | |
החייבים למול | |
א מִילָה - מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא..." (בראשית יז,יד). וּמִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ וְעַל הָרַב לָמוּל אֶת כָּל עֲבָדָיו, "יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף" (שם יז,יב). עָבַר הָאָב אוֹ הָאָדוֹן וְלֹא מָל אוֹתָן - בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, שֶׁאֵין הַכָּרֵת תָּלוּי אֶלָּא בֶּעָרֵל עַצְמוֹ. וּבֵית דִּין מְצֻוִּין לָמוּל אוֹתוֹ הַבֵּן אוֹ הָעֶבֶד בִּזְמַנּוֹ, וְלֹא יַנִּיחוּ עָרֵל לֹא בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעַבְדֵיהֶן. | א כָּרֵת - עונש נצחי לנפש האדם, אם לא עשה תשובה, בו נמנע מן האדם עולם הבא, והוא נידון לעולמים על עברותיו החמורות (תשובה ג,ו; ח,א). רַב - אדון. יְלִיד בָּיִת - בנה של שפחה כנענית שנתעברה וילדה ברשות ישראל. מִקְנַת כֶּסֶף - עבד כנעני שנקנה על ידי ישראל, שיש לגיירו במיוחד לשם עבדות, שהוא חייב במצוות שהאישה חייבת בהן (חגיגה ב,א). |
ב אֵין מוֹלִין בְּנוֹ שֶׁלְּאָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן עָבַר וְנִמְנַע לְמוּלוֹ, שֶׁבֵּית דִּין מָלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. נִתְעַלֵּם מִבֵּית דִּין וְלֹא מָלוּ אוֹתוֹ - כְּשֶׁיַּגְדִּיל, הוּא חַיָּב לָמוּל אֶת עַצְמוֹ. וְכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מִשֶּׁיַּגְדִּיל וְלֹא יָמוּל אֶת עַצְמוֹ - הֲרֵי הוּא מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה; אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת עַד שֶׁיָּמוּת וְהוּא עָרֵל בְּמֵזִיד. | ב מוֹלִין - כמו מלין. ומצינו שימוש בשתי הצורות בספר זה. כְּשֶׁיַּגְדִּיל - כשיגדל. אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת עַד שֶׁיָּמוּת וְהוּא עָרֵל בְּמֵזִיד - אפילו מל ביומו האחרון, קיים את המצוה, ונסתלקה מעליו העברה (פה"מ שבת יט,ו). |
החייבים במילה | |
ז גֵּר שֶׁנִּכְנַס לִקְהַל יִשְׂרָאֵל - חַיָּב מִילָה תְּחִלָּה. וְאִם מָל כְּשֶׁהָיָה גּוֹי - צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית כְּשֶׁיִּתְגַּיֵּר. וְכֵן קָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל - צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. אַנְדְּרֹגִינֹס, וְהוּא הַיָּלוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ זַכְרוּת כַּזָּכָר וְנַקְבוּת כַּנְּקֵבָה - צָרִיךְ לָמוּל אוֹתוֹ בַּשְּׁמִינִי. וְכֵן יוֹצֵא דֹּפֶן וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עֲרָלוֹת - מָלִין אֶת שְׁתֵּיהֶן בַּשְּׁמִינִי. | ז מָל כְּשֶׁהָיָה גּוֹי - שלא לשם גרות. לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית - להוציא דם מן האבר. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי - מילתם של הנזכרים בהלכה זו אינה דוחה את השבת (להלן י). אַנְדְּרֹגִינֹס - מילה יוונית: אַנְדְּרוֹ=זכר, גִּינוֹס=נקבה (לניקודה ראה ביאור ברכות ה,ז). יוֹצֵא דֹּפֶן - עובר שהוצא מרחם אמו על ידי חיתוך דופן בטנה, בניתוח קיסרי. שְׁתֵּי עֲרָלוֹת - שני כיסויים זה על זה או שני אברים. |
זמן המילה | |
ח אֵין מוֹלִין לְעוֹלָם אֶלָּא בַּיּוֹם אַחַר עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, בֵּין בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא זְמַנָּה, בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁהוּא מִתְּשִׁיעִי וָהָלְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (ויקרא יב,ג) - "בַּיּוֹם" וְלֹא בַּלַּיְלָה. וְאִם מָל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר - כָּשֵׁר. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַמִּילָה, וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לְהַקְדִּים בִּתְחִלַּת הַיּוֹם: זְרִיזִין מַקְדִּימִין לַמִּצְווֹת. | ח עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ - כלומר הנץ החמה. שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַמִּילָה - עד שקיעת החמה. עַמּוּד הַשַּׁחַר - ראה ביאור קריית שמע א,ט. |
מילה הדוחה שבת ויום טוב | |
ט מִילָה בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת; וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב; וּבֵין בִּזְמַנָּהּ וּבֵין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת. כֵּיצַד? שֶׁאִם הָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעוֹר הָעָרְלָה - חוֹתְכָהּ עִם הָעָרְלָה; אַף עַל פִּי שֶׁקְּצִיצַת נֶגַע הַצָּרַעַת בְּלֹא תַעֲשֶׂה, יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה. | ט דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת - אדם שיש בערלתו נגע צרעת צריך למולו, אף על פי שאסור לקצוץ נגע צרעת, שנאמר: "הישמר בנגע הצרעת" (דברים כד,ח; ראה צרעת י,א ה). בַּהֶרֶת - צרעת הנראית לבנה כלובן השלג (ויקרא יג,ב; צרעת א,ב). יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה - תבוא מצוַת מילה, שהיא עשה, ותדחה את איסור קציצת נגע הצרעת, שהוא לא תעשה. |
יב מִי שֶׁנּוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק בַּיּוֹם סָפֵק בַּלַּיְלָה - מוֹנִין מִן הַלַּיְלָה, וְנִמּוֹל בַּתְּשִׁיעִי שֶׁהוּא סָפֵק שְׁמִינִי. וְאִם נוֹלַד עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת - אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא נִמּוֹל בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת; שֶׁאֵין דּוֹחִין שַׁבָּת מִסָּפֵק. | יב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת - "משתשקע החמה עד שייראו שלשה כוכבים בינונים... והוא ספק מן היום ספק מן הלילה, ודנין בו להחמיר בכל מקום" (שבת ה,ד). |
חולה | |
טז חוֹלֶה - אֵין מוֹלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא. וּמוֹנִין לוֹ מֵעֵת שֶׁיְּחִי מֵחָלְיוֹ שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת, וְאַחַר כָּךְ מוֹלִין אוֹתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה וְכַיּוֹצֵא בְּחֹלִי זֶה. אֲבָל אִם כָּאֲבוּ לוֹ עֵינָיו - בְּעֵת שֶׁיִּתְפַּתְּחוּ עֵינָיו וְיֵרָפְאוּ, מוֹלִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. | טז שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת - שבע יממות שלמות, כל אחת עשרים וארבע שעות. שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה - שנחלץ ממחלה עם חום גבוה (לדעת הפוסקים בני זמננו, מעל 38°c). כָּאֲבוּ לוֹ עֵינָיו - הכוונה כנראה למי שנסגרו עפעפיו ונדבקו עקב הפרשה מעינו. שֶׁיִּתְפַּתְּחוּ עֵינָיו - שייפקחו עיניו. |
יז קָטָן שֶׁנִּמְצָא בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ יָרֹק בְּיוֹתֵר - אֵין מוֹלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ דָּם וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו כְּמַרְאֵה הַקְּטַנִּים הַבְּרִיאִים. וְכֵן אִם הָיָה אָדֹם בְּיוֹתֵר, כְּמִי שֶׁצְּבָעוֹ - אֵין מוֹלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו כִּשְׁאָר קְטַנִּים, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה חֹלִי הוּא. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ הַרְבֵּה, וְאֵין מוֹלִין אֶלָּא יֶלֶד שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם חֹלִי, שֶׁסַּכָּנַת נְפָשׁוֹת דּוֹחָה אֶת הַכֹּל; וְאֶפְשָׁר לָמוּל לְאַחַר זְמַן, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר נֶפֶשׁ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. | יז יָרֹק - הוא הצבע המכונה בימינו 'צהוב'. לפי תיאור המחלה בהלכה זו, נראה שהכוונה לצהבת יילודים, הנגרמת עקב הצטברות בילירובין, שלא חלפה ביום השמיני. בְּיוֹתֵר - צהבת משמעותית. לדעת פוסקי זמננו, כשהבילירובין הוא מעל 15 מ"ג אחוז. אֵין מוֹלִין אוֹתוֹ - אך אם חלפה הצהבת עד היום השמיני, יש למול אותו בזמנו. שֶׁיִּפֹּל בּוֹ דָּם - שיתחלף דמו ויופרש הבילירובין העודף באמצעות מערכות ההפרשה, ותחלוף הצהבת, ויחזור צבעו להיות ככל התינוקות הבריאים. אָדֹם בְּיוֹתֵר - מחלת עודף דם (Polycythemia), כשריכוז ההמוגלובין גבוה מדי. שֶׁצְּבָעוֹ - שצבע אותו. שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ - שיחזור צבע עורו לגוֹנו הרגיל בעקבות ירידת רמת ההמוגלובין לרמה התקינה. חֹלִי הוּא - ויש להמתין לו מעת לעת. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות מילה (12)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות מילה א'
2 - הלכות מילה ב'
3 - הלכות מילה ג'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
