ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר אהבה
- הלכות מילה
הִלְכוֹת מִילָה | |
מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהִיא לָמוּל אֶת הַזְּכָרִים בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. | מניין המצוות: לָמוּל אֶת הַזְּכָרִים - טעם המצוה הנראה: תיקון המידות בריסון התאווה וסימן לאומי של מייחדי ה' (מו"נ ג,מט). לָמוּל - לחתוך את הערלה. |
וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןחובת המילה וזמנה | |
החייבים למול | |
א מִילָה - מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא..." (בראשית יז,יד). וּמִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ וְעַל הָרַב לָמוּל אֶת כָּל עֲבָדָיו, "יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף" (שם יז,יב). עָבַר הָאָב אוֹ הָאָדוֹן וְלֹא מָל אוֹתָן - בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, שֶׁאֵין הַכָּרֵת תָּלוּי אֶלָּא בֶּעָרֵל עַצְמוֹ. וּבֵית דִּין מְצֻוִּין לָמוּל אוֹתוֹ הַבֵּן אוֹ הָעֶבֶד בִּזְמַנּוֹ, וְלֹא יַנִּיחוּ עָרֵל לֹא בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעַבְדֵיהֶן. | א כָּרֵת - עונש נצחי לנפש האדם, אם לא עשה תשובה, בו נמנע מן האדם עולם הבא, והוא נידון לעולמים על עברותיו החמורות (תשובה ג,ו; ח,א). רַב - אדון. יְלִיד בָּיִת - בנה של שפחה כנענית שנתעברה וילדה ברשות ישראל. מִקְנַת כֶּסֶף - עבד כנעני שנקנה על ידי ישראל, שיש לגיירו במיוחד לשם עבדות, שהוא חייב במצוות שהאישה חייבת בהן (חגיגה ב,א). |
ב אֵין מוֹלִין בְּנוֹ שֶׁלְּאָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן עָבַר וְנִמְנַע לְמוּלוֹ, שֶׁבֵּית דִּין מָלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. נִתְעַלֵּם מִבֵּית דִּין וְלֹא מָלוּ אוֹתוֹ - כְּשֶׁיַּגְדִּיל, הוּא חַיָּב לָמוּל אֶת עַצְמוֹ. וְכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מִשֶּׁיַּגְדִּיל וְלֹא יָמוּל אֶת עַצְמוֹ - הֲרֵי הוּא מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה; אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת עַד שֶׁיָּמוּת וְהוּא עָרֵל בְּמֵזִיד. | ב מוֹלִין - כמו מלין. ומצינו שימוש בשתי הצורות בספר זה. כְּשֶׁיַּגְדִּיל - כשיגדל. אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת עַד שֶׁיָּמוּת וְהוּא עָרֵל בְּמֵזִיד - אפילו מל ביומו האחרון, קיים את המצוה, ונסתלקה מעליו העברה (פה"מ שבת יט,ו). |
החייבים במילה | |
ז גֵּר שֶׁנִּכְנַס לִקְהַל יִשְׂרָאֵל - חַיָּב מִילָה תְּחִלָּה. וְאִם מָל כְּשֶׁהָיָה גּוֹי - צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית כְּשֶׁיִּתְגַּיֵּר. וְכֵן קָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל - צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. אַנְדְּרֹגִינֹס, וְהוּא הַיָּלוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ זַכְרוּת כַּזָּכָר וְנַקְבוּת כַּנְּקֵבָה - צָרִיךְ לָמוּל אוֹתוֹ בַּשְּׁמִינִי. וְכֵן יוֹצֵא דֹּפֶן וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עֲרָלוֹת - מָלִין אֶת שְׁתֵּיהֶן בַּשְּׁמִינִי. | ז מָל כְּשֶׁהָיָה גּוֹי - שלא לשם גרות. לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית - להוציא דם מן האבר. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי - מילתם של הנזכרים בהלכה זו אינה דוחה את השבת (להלן י). אַנְדְּרֹגִינֹס - מילה יוונית: אַנְדְּרוֹ=זכר, גִּינוֹס=נקבה (לניקודה ראה ביאור ברכות ה,ז). יוֹצֵא דֹּפֶן - עובר שהוצא מרחם אמו על ידי חיתוך דופן בטנה, בניתוח קיסרי. שְׁתֵּי עֲרָלוֹת - שני כיסויים זה על זה או שני אברים. |
זמן המילה | |
ח אֵין מוֹלִין לְעוֹלָם אֶלָּא בַּיּוֹם אַחַר עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, בֵּין בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא זְמַנָּה, בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁהוּא מִתְּשִׁיעִי וָהָלְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (ויקרא יב,ג) - "בַּיּוֹם" וְלֹא בַּלַּיְלָה. וְאִם מָל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר - כָּשֵׁר. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַמִּילָה, וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לְהַקְדִּים בִּתְחִלַּת הַיּוֹם: זְרִיזִין מַקְדִּימִין לַמִּצְווֹת. | ח עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ - כלומר הנץ החמה. שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַמִּילָה - עד שקיעת החמה. עַמּוּד הַשַּׁחַר - ראה ביאור קריית שמע א,ט. |
מילה הדוחה שבת ויום טוב | |
ט מִילָה בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת; וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב; וּבֵין בִּזְמַנָּהּ וּבֵין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת. כֵּיצַד? שֶׁאִם הָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעוֹר הָעָרְלָה - חוֹתְכָהּ עִם הָעָרְלָה; אַף עַל פִּי שֶׁקְּצִיצַת נֶגַע הַצָּרַעַת בְּלֹא תַעֲשֶׂה, יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה. | ט דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת - אדם שיש בערלתו נגע צרעת צריך למולו, אף על פי שאסור לקצוץ נגע צרעת, שנאמר: "הישמר בנגע הצרעת" (דברים כד,ח; ראה צרעת י,א ה). בַּהֶרֶת - צרעת הנראית לבנה כלובן השלג (ויקרא יג,ב; צרעת א,ב). יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה - תבוא מצוַת מילה, שהיא עשה, ותדחה את איסור קציצת נגע הצרעת, שהוא לא תעשה. |
יב מִי שֶׁנּוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק בַּיּוֹם סָפֵק בַּלַּיְלָה - מוֹנִין מִן הַלַּיְלָה, וְנִמּוֹל בַּתְּשִׁיעִי שֶׁהוּא סָפֵק שְׁמִינִי. וְאִם נוֹלַד עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת - אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא נִמּוֹל בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת; שֶׁאֵין דּוֹחִין שַׁבָּת מִסָּפֵק. | יב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת - "משתשקע החמה עד שייראו שלשה כוכבים בינונים... והוא ספק מן היום ספק מן הלילה, ודנין בו להחמיר בכל מקום" (שבת ה,ד). |
חולה | |
טז חוֹלֶה - אֵין מוֹלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא. וּמוֹנִין לוֹ מֵעֵת שֶׁיְּחִי מֵחָלְיוֹ שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת, וְאַחַר כָּךְ מוֹלִין אוֹתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה וְכַיּוֹצֵא בְּחֹלִי זֶה. אֲבָל אִם כָּאֲבוּ לוֹ עֵינָיו - בְּעֵת שֶׁיִּתְפַּתְּחוּ עֵינָיו וְיֵרָפְאוּ, מוֹלִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. | טז שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת - שבע יממות שלמות, כל אחת עשרים וארבע שעות. שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה - שנחלץ ממחלה עם חום גבוה (לדעת הפוסקים בני זמננו, מעל 38°c). כָּאֲבוּ לוֹ עֵינָיו - הכוונה כנראה למי שנסגרו עפעפיו ונדבקו עקב הפרשה מעינו. שֶׁיִּתְפַּתְּחוּ עֵינָיו - שייפקחו עיניו. |
יז קָטָן שֶׁנִּמְצָא בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ יָרֹק בְּיוֹתֵר - אֵין מוֹלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ דָּם וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו כְּמַרְאֵה הַקְּטַנִּים הַבְּרִיאִים. וְכֵן אִם הָיָה אָדֹם בְּיוֹתֵר, כְּמִי שֶׁצְּבָעוֹ - אֵין מוֹלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו כִּשְׁאָר קְטַנִּים, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה חֹלִי הוּא. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ הַרְבֵּה, וְאֵין מוֹלִין אֶלָּא יֶלֶד שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם חֹלִי, שֶׁסַּכָּנַת נְפָשׁוֹת דּוֹחָה אֶת הַכֹּל; וְאֶפְשָׁר לָמוּל לְאַחַר זְמַן, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר נֶפֶשׁ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. | יז יָרֹק - הוא הצבע המכונה בימינו 'צהוב'. לפי תיאור המחלה בהלכה זו, נראה שהכוונה לצהבת יילודים, הנגרמת עקב הצטברות בילירובין, שלא חלפה ביום השמיני. בְּיוֹתֵר - צהבת משמעותית. לדעת פוסקי זמננו, כשהבילירובין הוא מעל 15 מ"ג אחוז. אֵין מוֹלִין אוֹתוֹ - אך אם חלפה הצהבת עד היום השמיני, יש למול אותו בזמנו. שֶׁיִּפֹּל בּוֹ דָּם - שיתחלף דמו ויופרש הבילירובין העודף באמצעות מערכות ההפרשה, ותחלוף הצהבת, ויחזור צבעו להיות ככל התינוקות הבריאים. אָדֹם בְּיוֹתֵר - מחלת עודף דם (Polycythemia), כשריכוז ההמוגלובין גבוה מדי. שֶׁצְּבָעוֹ - שצבע אותו. שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ - שיחזור צבע עורו לגוֹנו הרגיל בעקבות ירידת רמת ההמוגלובין לרמה התקינה. חֹלִי הוּא - ויש להמתין לו מעת לעת. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות מילה (12)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות מילה א'
2 - הלכות מילה ב'
3 - הלכות מילה ג'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
עשרת המכות סוללות דרך
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
ללמוד להתייחס
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
