ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר אהבה
- סדר התפילות
[קדיש וסדר היום] | |
כז שְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר קַדִּישׁ לְעוֹלָם קֹדֶם כָּל תְּפִלָּה וְאַחַר כָּל תְּפִלָּה; וְאַחַר שֶׁאוֹמֵר 'סֵדֶר הַיּוֹם', בְּכָל עֵת שֶׁיֹּאמַר סֵדֶר הַיּוֹם, יִתְחַנֵּן מְעַט וְיֹאמַר קַדִּישׁ; וּכְשֶׁיַּשְׁלִים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, וּבְכָל עֵת שֶׁיִּתְחַנֵּן בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים, כְּשֶׁיִּגְמֹר תַּחֲנוּנָיו, יֹאמַר קַדִּישׁ. | |
כח נֹסַח הַקַּדִּישׁ: | |
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּה, בְּעָלְמָא דִּיבְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיִמְלֹךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ וְיִפְרֹק עַמֵּהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה מְבָרַךְ לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ, יִשְׁתַּבַּח יִתְפָּאַר יִתְרוֹמַם יִתְעַלֶּה יִתְהַדַּר יִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. | כח תרגום: יתגדל ויתקדש שמו הגדול [של הקדוש ברוך הוא]. בעולם אשר ברא כרצונו, וימלוך מלכותו, ויצמיח ישועתו [וראה לעיל טז: 'צמח דוד'], ויקרב [ביאת] משיחו, ויגאל עמו, בחייכם ובימיכם ובחייהם של כל בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן. יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. יתברך, ישתבח, יתפאר, יתרומם, יתעלה, יתהדר, יתהלל ויתנשא שמו של הקדוש ברוך הוא. למעלה למעלה מכל הברכות, השירות התושבחות והנחמות האמורות בעולם, ואמרו אמן. |
בְּעֵת שֶׁיֹּאמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּה", כָּל הָעָם עוֹנִין "אָמֵן". וּבְעֵת שֶׁהוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה "וְאִמְרוּ אָמֵן", כָּל הָעָם עוֹנִין "אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה מְבָרַךְ לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא". וּמִצְוַת חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים לַעֲנוֹת 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה מְבָרַךְ' בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁלָּאָדָם. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "יִתְבָּרַךְ", כָּל הָעָם עוֹנִין "אָמֵן". וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "בְּרִיךְ הוּא", כָּל הָעָם עוֹנִין "אָמֵן". וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר בַּסּוֹף "וְאִמְרוּ אָמֵן", כָּל הָעָם עוֹנִין "אָמֵן". וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹנִין בְּכָל קַדִּישׁ וְקַדִּישׁ. | |
כט קַדִּישׁ בָּתְרָא. כָּל קַדִּישׁ שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר שֶׁגּוֹמֵר הַתְּפִלָּה, שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אַחֲרָיו כְּלוּם אֶלָּא כָּל הָעָם שׁוֹמְעִין אוֹתוֹ וְיוֹצְאִין וְנִפְטָרִין, נָהֲגוּ הָעָם כֻּלָּם לְהוֹסִיף בְּסוֹפוֹ נֹסַח זֶה: | כט בָּתְרָא - אחרון. וְנִפְטָרִין - נפרדים משאר המתפללים ויוצאים לדרכם (תפילה ה,יא; קרבן פסח ט,ו). |
תִּתְקַבַּל צְלוֹתְכוֹן וְתִתְעֲבֵד בָּעוּתְכוֹן, וּצְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא. יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּה מִשְּׁמַיָּא וְסִיַּעְתָּא וּפֻרְקָנָא עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. | תרגום: תתקבל [ברצון] תפילתכם, ותיעשה בקשתכם, ותפילתם ובקשתם של כל בית ישראל לפני אביהם אשר בשמים. יהי שלום רב מן השמים, וסיוע וישועה, עליכם ועלינו ועל כל קהלם של ישראל, ואמרו אמן. עושה שלום במרומיו [=ה' הנמצא במרומים, ממנו השלום], הוא ברחמיו יעשה שלום על כל ישראל. |
ל קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן. כָּל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ יָתֵר שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וַאֲפִלּוּ בַּמִּדְרָשׁוֹת אוֹ בַּהַגָּדוֹת, כְּשֶׁהֵן מְסַיְּמִין, אוֹמֵר אֶחָד מֵעוֹמֵד קַדִּישׁ בְּנֹסַח זֶה: | ל דְּרַבָּנָן - של חכמים, הלומדים תורה. תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - ביאור מצוות התורה, ההלכה הפסוקה (הקדמה למשנה תורה, א; תלמוד תורה ד,ח). מִדְרָשׁוֹת - מדרשי ההלכה (הקדמה כו; תלמוד תורה שם). הַגָּדוֹת - מדרשי אגדה. מֵעוֹמֵד - כשהוא עומד. |
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּה, דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא וּלְאַחָאָה מִיתַיָּא וּלְמִפְרַק חַיַּיָּא וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא וּלְמִעְקַר פֻּלְחָנָא נֻכְרָאָה מִן אַרְעָא וּלְאָתָבָא פֻּלְחָנָא דִּי שְׁמֵהּ לְאַתְרֵהּ בְּזִיוֵהּ וּבִיקָרֵהּ, וְיִמְלֹךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וְיַבַּע מְשִׁיחֵהּ וְיִפְרֹק עַמֵּהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּה מְבָרַךְ לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ, יִשְׁתַּבַּח יִתְפָּאַר יִתְרוֹמַם יִתְעַלֶּה יִתְהַדַּר יִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא נֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. עַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דַּעֲסִיקִין בְּאוֹרָיְתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵן וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵי לְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְסִיַּעְתָּא וּרְוָחָא מִקֳּדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִשְּׁמַיָּא וְסִיַּעְתָּא וּפֻרְקָנָא... עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. | תרגום: יתגדל ויתקדש שמו הגדול [של הקדוש ברוך הוא]. העתיד לחדש את העולם [בהמשך הקדיש מתפרשת משמעות חידוש העולם כקדם: החזרת המתים לחיים, בניית ירושלים מחדש וכו'], ולהחיות את המתים, ולגאול את החיים, ולבנות את העיר ירושלים, ולייסד את ההיכל הקדוש, ולעקור את העבודה הזרה מן הארץ [=מן העולם], ולהשיב את עבודת שמו למקומה [=למקום המיועד לשכינת ה', לירושלים] בהדרו ובכבודו, וימלוך מלכותו, ויצמיח ישועתו, ויחיש [ביאת] משיחו, ויגאל עמו, בחייכם ובימיכם ובחייהם של כל בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן. יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. יתברך, ישתבח, יתפאר, יתרומם, יתעלה, יתהדר, יתהלל ויתנשא שמו של הקדוש ברוך הוא. למעלה למעלה מכל הברכות, השירות, התושבחות, הנחמות האמורות בעולם, ואמרו אמן. על החכמים ועל תלמידיהם ועל תלמידי תלמידיהם העוסקים בתורה, אשר במקום הזה ואשר בכל מקום ומקום, יהי להם ולכם חן וחסד ורחמים ועזרה ורווחה מלפני אביהם אשר בשמים, ואמרו אמן. יהא שלום רב מן השמים, ועזרה, וישועה... עושה שלום במרומיו [=ה' הנמצא במרומים, ממנו השלום], הוא ברחמיו יעשה שלום על כל ישראל. |
וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא 'קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן'. | |
לא נָהַגְנוּ לְהִתְחַנֵּן בִּנְפִילַת פָּנִים בִּדְבָרִים וּבִפְסוּקִים אֵלּוּ, פְּעָמִים בְּכֻלָּן וּפְעָמִים בְּמִקְצָתָן: | |
לְפָנֶיךָ אֲנִי כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וּמִתְחַנֵּן, אֲדוֹן הָעוֹלָם, אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, "כִּי לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים" (דניאל ט,יח). מַה נֹּאמַר לַיי, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק, "חָטָאנוּ וְעָוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ, וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ" (שם ט,ה). "לְךָ יי הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים" (שם ט,ז). הָשְׁחָרוּ פָּנֵינוּ מִפְּנֵי אַשְׁמָתֵנוּ וְנִכְפְּפָה קוֹמָתֵנוּ מִפְּנֵי עֲווֹנוֹתֵינוּ. אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ. "אֱלֹהַי, בּוֹשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים, אֱלֹהַי, פָּנַי אֵלֶיךָ, כִּי עֲווֹנוֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם" (עזרא ט,ו). אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים. עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי נְבִיאֶיךָ: "לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי, וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ" (ישעיה מח,ט), "לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עוֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי" (יחזקאל לו,כב). "לֹא לָנוּ יי, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם?" (תהילים קטו,א-ב). אָנָּא יי, "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ" (דברים ט,כז), "סְלַח נָא לַעֲווֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָ לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה" (במדבר יד,יט), "לְמַעַן שִׁמְךָ יי, וְסָלַחְתָּ לַעֲווֹנִי כִּי רַב הוּא" (תהילים כה,יא), "יי שְׁמָעָה, יי סְלָחָה, יי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה, אַל תְּאַחַר. לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ" (דניאל ט,יט). | לא נְפִילַת פָּנִים - נופל [=משתטח (ת"י יחזקאל א,כח)], "עד שנמצא מוטל על פניו על הארץ" (תפילה ה,יג), ו"יש מי שהוא עושה קידה, ויש מי שהוא עושה השתחוויה" (ראה שם,יד). וְסוֹר - וסרנו. הָשְׁחָרוּ פָּנֵינוּ - לשון בושה (בבלי שבת ל,א). וְנִכְפְּפָה קוֹמָתֵנוּ - לשון שפלות וכניעה (בראשית רבה יב,י). פֶּה לְהָשִׁיב - פיתחון פה, טענה להצדיק את עצמנו. מֵצַח - עזות מצח, חוסר בושה (ת"י ירמיה ג,ג). לְהָרִים רֹאשׁ - להתגאות. רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ - כעניין "כי עֲוֹנֹתי עברו ראשי, כמשא כבד יכבדו ממני" (תהלים לח,ה). צְדָקָה - ראה לעיל טז. אֶחֱטָם לָךְ - לשון חוטם, אימנע מחרון אף. עַל חַסְדְּךָ - בעבור חסדך. עַל אֲמִתֶּךָ - לקיים את דבריך שנשבעת לאבותינו (רד"ק). שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ - "אלהי ירושלים" (דברי הימים ב לב,יט), "עיר ה'" (ישעיה ס,יד). וְעַל עַמֶּךָ - "ה' אלהי ישראל" (שמות לד,כג ועוד), "עם ה'" (במדבר יא,כט ועוד). |
לב נָהֲגוּ הָעָם לְהִתְחַנֵּן אַחַר נְפִילַת פָּנִים, כְּשֶׁמַּגְבִּיהַּ פָּנָיו מִן הַקַּרְקַע, בִּפְסוּקִים אֵלּוּ. אוֹמֵר: | |
"וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ" (דברי הימים-ב כ,יב). "זְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה" (תהילים כה,ו). "אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד" (שם עט,ח). "קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ" (שם מד,כז). "יְהִי חַסְדְּךָ יי עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ" (שם לג,כב). "אִם עֲווֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, יי מִי יַעֲמֹד. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא" (שם קל,ג-ד). "יי הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (שם כ,י). "כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ" (שם קג,יד). "עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ, לְמַעַן שְׁמֶךָ" (שם עט,ט). | לב עָלֶיךָ עֵינֵינוּ - אליך תלויות עינינו שתושיענו. לְמַעַן תִּוָּרֵא - כדי שייראו ממך, ולא יתייאשו מלשוב בתשובה (המאירי). יָדַע יִצְרֵנוּ - גלוי לפניו יצרנו הרע, המתעה אותנו (ת"י). |
לג וְכֵן נָהֲגוּ הָעָם לְהִתְחַנֵּן אַחַר סֵדֶר הַיּוֹם תָּמִיד בְּתַחֲנוּנִים אֵלּוּ: | לג סֵדֶר הַיּוֹם - סֵדֶר הַיּוֹם - לאופן אמירתו ראה תפילה ט,ה ו. |
"יי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבוֹתֵינוּ, שָׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ, וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ" (דברי הימים-א כט,יח). "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (תהילים עח,לח). "כִּי אַתָּה יי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ" (שם פו,ה). "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת" (שם קיט,קמב). "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ. לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז,יח-כ). "בָּרוּךְ יי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה" (תהילים סח,כ). "יי צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה" (שם מו,ח; שם יב). "יי צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ" (שם פד,יג). בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ, בָּרוּךְ אֲדוֹנֵינוּ, בָּרוּךְ בּוֹרְאֵנוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, שֶׁהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, חַיֵּי עוֹלָם נְטָעָהּ בְּתוֹכֵנוּ. הָרַחֲמָן יִפְתַּח לִבֵּנוּ לְתַלְמוּד תּוֹרָתוֹ, וְיִתֵּן בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה. כֵּן יְהִי רָצוֹן וְרַחֲמִים מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁנִּחְיֶה לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה וְנִירַשׁ טוֹב לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, יי אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (שם ל,יג). "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי..." (שם יט,טו). | שָׁמְרָה זֹּאת - את זכות האבות, אברהם יצחק ויעקב (ראה פירוש דעת מקרא לפסוק זה). לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת... אֵלֶיךָ - הכן וכוון את מחשבות לבם אליך (שם). יִכְבֹּשׁ - יסתיר. תִּתֵּן אֱמֶת - תן 'חסד ואמת' [=חסד שהבטחת לאמתו] לבנים, כמו שנשבעת לאבותינו. יוֹם יוֹם - כל יום יעמיס לנו האל ישועה. שֶׁהִבְדִּילָנוּ - אנו, עם ישראל. מִן הַתּוֹעִים - הנבוכים ומשובשים במושגי ה', ונוהים אחר עבודה זרה (תפילה ב,ג; חמץ ומצה ז,ד). חַיֵּי עוֹלָם נְטָעָהּ בְּתוֹכֵנוּ - התורה נטועה בנו לחיי עולם, לירש בה את הישארותה הנצחית של הנפש. לֹא נִיגַע... לַבֶּהָלָה - שלא נלד בנים ונעמול בגידולם ואחר כך ימותו, ויהיה כל יגיענו לריק. כָּבוֹד - כינוי לנשמה. |
לד וְנָהֲגוּ מִקְצָת הָעָם לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם אַחַר תַּחֲנוּנִים אֵלּוּ שִׁיר מִזְמוֹר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּים אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְקוֹרְאִין 'לְדָוִד, אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא' (שם כה) - כָּל הַמִּזְמוֹר. וְקוֹרְאִין: אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָה: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים... אֵין כֵּאלֹהֵינוּ, אֵין כַּאדוֹנֵינוּ... "אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ" (שם קמ,יד). "וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹּרְשֶׁיךָ יי" (שם ט,יא). "כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יי אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" (מיכה ד,ה). | לד שִׁיר מִזְמוֹר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּים אוֹמְרִים - מפורט בתמידין ומוספין ו,ט. וְקוֹרְאִין אָמַר רַבִּי וכו' - ראה הנוסח המלא לעיל א. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
סדר התפילות (12)
מפעל משנה תורה
2 - סדר התפילות ב'
3 - סדר התפילות ג'
4 - סדר התפילות ד'
טען עוד
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
ארבע כוסות ושלוש מצות
מה אכפת לך?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה המשמעות הנחת תפילין?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
זמן הדלקת נרות חנוכה
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הדלקה וכיבוי ביום טוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
