- הלכה מחשבה ומוסר
- הקדמה
א מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ זוּלָתִי יי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ,ב; דברים ה,ו). | |
ב שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל, לֹא יַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ וְלֹא יַעֲשׂוּ לוֹ אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל" (שמות כ,ג; דברים ה,ז). | |
ג שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (ויקרא יט,ד). | ג וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה - פסל של אליל יצוק ממתכת (רס"ג. ומשמע "מסכה" - 'דבר יצוק בתבנית'), והוא הדין בכל אליל. |
ד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת לְנוֹאי וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין עוֹבְדִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף" (שמות כ,יט). | ד צוּרוֹת - פסלים בצורת אדם. נוֹאי - נוי, לשון 'נאה'. וכן הוא הכתיב בכתבי היד ובפה"מ. |
ה שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם" (שמות כ,ד; דברים ה,ח). | ה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ וכו' - מפני שההשתחוויה (השתטחות) היא ביטוי יסודי לעבודת ה', ואסור לעשותה לעבודה זרה (סה"מ; עבודה זרה ג,ג). |
ו שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה בִּדְבָרִים שֶׁדַּרְכָּהּ לְהֵעָבֵד בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ,ד; כג,כד; דברים ה,ח). | |
ז שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ" (ויקרא יח,כא). | ז לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ - להעביר את ילדיו מעל האש מצד לצד כחלק מן הפולחן של האליל מולך. |
ח שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה אוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת" (ויקרא יט,לא). | ח מַעֲשֵׂה אוֹב - מן הכזבים של עבודה זרה, כולל הקטרת קטורת ודיבור חלש כאילו מבית השחי (עבודה זרה ו,א). |
ט שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה יִדְּעוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים" (שם). | ט יִדְּעוֹנִי - מן הכזבים של עבודה זרה, כולל הקטרת קטורת, שימוש בעצם עוף ששמו 'יַדּוּעַ', טשטוש חושים והגדת עתידות (שם,ב). |
י שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (ויקרא יט,ד). | י לִפְנוֹת - "העיון והשינון באותם ההזיות וההבלים שאומרים מייסדיה" (סה"מ; עבודה זרה ב,ב). |
יא שֶׁלֹּא לְהָקִים מַצֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה" (דברים טז,כב). | יא מַצֵּבָה - עמוד המוצב כדי שיתכנסו סביבו כדרך עובדי עבודה זרה. ונאסר לעשות מצבה אף אם היא עשויה כדי לעבוד בה את ה' (עבודה זרה ו,ו). |
יב שֶׁלֹּא לִתֵּן אֶבֶן מַשְׂכִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו,א). | יב אֶבֶן מַשְׂכִּית - אבן שמשתחווים עליה, שאסור להשתחוות עליה גם לה', מלבד בבית המקדש (שם ו,ו). ומילת "משכית" משמעותה 'ראייה והסתכלות', שבדרך כלל היו עליה פיתוחים מעשה אומן (סה"מ ל"ת יב; ולפירוש "משכיות" ראה הפתיחה למו"נ). |
יג שֶׁלֹּא לִטַּע אִילָן בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ..." (דברים טז,כא). | יג "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יי אֱלֹהֶיךָ". |
יד שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע בַּעֲבוֹדָה זָרָה לְעוֹבְדֶיהָ וְלֹא מַשְׁבִּיעִין אוֹתָן בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ" (שמות כג,יג). | |
טו שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ" (שם) - זוֹ אַזְהָרָה לַמַּדִּיחַ. | טו לְהַדִּיחַ - להסית, לפתות. |
יו* שֶׁלֹּא לְהָסִית אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמֵּסִית: "וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע" (דברים יג,יב). | יו*) - כך הוא הכתיב בכתבי היד (ראה ביאור מצוַת עשה יו). |
יז שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב הַמֵּסִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹאבֶה לוֹ" (דברים יג,ט). | יז הַמֵּסִית - לעבוד עבודה זרה. |
יח שֶׁלֹּא לַעֲזֹב הַשִּׂנְאָה לַמֵּסִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו" (שם). | |
יט שֶׁלֹּא לְהַצִּיל הַמֵּסִית, אֶלָּא עוֹמֵד עַל דָּמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו" (שם). | יט עוֹמֵד עַל דָּמוֹ - מתעלם מן הסכנה לחייו. |
כ שֶׁלֹּא יְלַמֵּד הַמּוּסָת זְכוּת עַל הַמֵּסִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תַחְמֹל" (שם). | |
כא שֶׁלֹּא יִשְׁתֹּק הַמּוּסָת מִלְּלַמֵּד חוֹבָה עַל הַמֵּסִית אִם יָדַע לוֹ חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (שם). | |
כב שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בְּצִפּוּיֵי נֶעֱבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם" (דברים ז,כה). | כב נֶעֱבָד - אליל. |
כג שֶׁלֹּא לִבְנוֹת עִיר הַנִּדַּחַת לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (דברים יג,יז). | כג עִיר הַנִּדַּחַת - ראה לעיל ביאור מצוַת עשה קפו. |
כד שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בְּמָמוֹן עִיר הַנִּדַּחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (דברים יג,יח). | כד מְאוּמָה - שום דבר. |
כה שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבְכָל מְשַׁמְּשֶׁיהָ וּבַתִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וּבַיַּיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ" (דברים ז,כו). | כה תִּקְרֹבֶת - דברים המוקרבים לה. יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ - יין שנמזג לכבוד עבודה זרה. תּוֹעֵבָה - דבר משוקץ שראוי להתרחק ממנו (ת"א). |
כו שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בִּשְׁמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דברים יח,כ). | |
כז שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֶׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו" (שם). | כז בְּשֶׁקֶר - דברים שלא ציווה ה'. |
כח שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ לַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא" (דברים יג,ד). | |
כט שֶׁלֹּא נִמָּנַע מֵהֲרִיגַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא נִירָא מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" (דברים יח,כב). | |
ל שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא בְּמִנְהֲגוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי" (ויקרא כ,כג). | ל חֻקּוֹת - מנהגי. |
לא שֶׁלֹּא לִקְסֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ... קֹסֵם קְסָמִים" (דברים יח,י). | לא לִקְסֹם - עשיית מעשים מופלאים כהכנה לקראת הגדת עתידות (עבודה זרה יא,ו). |
לב שֶׁלֹּא לְעוֹנֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" (ויקרא יט,כו). | לב לְעוֹנֵן - לקבוע באמצעות האסטרולוגיה מתי ראוי לעשות פעולה מסוימת או להימנע ממנה (שם,ט). |
לג שֶׁלֹּא לְנַחֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְנַחֲשׁוּ" (שם). | לג לְנַחֵשׁ - המכוונים את מעשיהם על פי סימנים שיסודם באמונות תפלות, כגון: "הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא, יפגעני אדם רמאי" (שם,ד). |
לד שֶׁלֹּא לְכַשֵּׁף, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ... וּמְכַשֵּׁף" (דברים יח,י). | לד לְכַשֵּׁף - אזהרה כללית נגד כל מעשה כשפים של עבודה זרה (סה"מ, מו"נ ג,לז). |
לה שֶׁלֹּא לַחֲבֹר חֶבֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחֹבֵר חָבֶר" (דברים יח,יא). | לה לַחֲבֹר חֶבֶר - למלמל דברים מתוך דמיון שהם מגינים מפני סכנות. |
לו שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בְּאוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֹׁאֵל אוֹב" (שם). | לו לִשְׁאֹל - עתידות ועצה. |
לז שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בְּיִדְּעוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי" (שם). | |
לח שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בַּחֲלוֹם מִן הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" (שם). | לח מִן הַמֵּתִים - "כל העושה מעשה כדי שיבוא המת ויודיעו" (עבודה זרה יא,יג). |
לט שֶׁלֹּא תַּעְדֶּה אִשָּׁה עֲדִי אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה" (דברים כב,ה). | לט תַּעְדֶּה - תלבש ותתקשט. עֲדִי - תכשיט. כְּלִי - בגד. |
מ שֶׁלֹּא יַעְדֶּה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" (שם), מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הָיָה מִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי עֲבוֹדָתָהּ. | |
מא שֶׁלֹּא לִכְתֹּב בַּגּוּף כְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם" (ויקרא יט,כח). | מא לִכְתֹּב בַּגּוּף - לקעקע בגוף האדם כתובת שאינה נמחקת. |
מב שֶׁלֹּא לִלְבֹּשׁ שַׁעַטְנֵז כְּמוֹ שֶׁלּוֹבְשִׁין כּוּמָרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז" (דברים כב,יא). | מב שַׁעַטְנֵז - בגד עשוי מצמר ופשתים ביחד. כּוּמָרֵי - כוהני (שמשי) עבודה זרה. |
מג שֶׁלֹּא לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ כְּכוּמָרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט,כז). | מג לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ - לגלח בתער את צדדי הראש. |
מד שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית כָּל הַזָּקָן כְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ" (שם). | מד לְהַשְׁחִית - לגלח בתער. |
מה שֶׁלֹּא לְהִתְגּוֹדֵד כְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִתְגֹּדְדוּ" (דברים יד,א). וּגְדִידָה וּשְׂרִיטָה - אַחַת הִיא. | מה לְהִתְגּוֹדֵד - לפצוע את הגוף כאבל על המת. ובלשון התלמוד: "גדידה - בכלי; ושריטה - ביד" (בבלי מכות כא,א). |
מו שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים יז,טז). | מו לִשְׁכֹּן - לגור בקביעות (מלכים ה,ח וביאורנו שם). |
מז שֶׁלֹּא לָתוּר אַחַר מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וּרְאִיַּת הָעֵינַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו,לט). | מז לָתוּר - לחפש. "'אחרי לבבכם' - זו מינות. 'ואחרי עיניכם' - זו זנות" (עבודה זרה ב,ג4). |
מח שֶׁלֹּא לִכְרֹת בְּרִית לְשִׁבְעָה עֲמָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית" (דברים ז,ב). | מח לְשִׁבְעָה עֲמָמִין - וכן לכל עובדי עבודה זרה (עבודה זרה י,א). |
מט שֶׁלֹּא לְהַחֲיוֹת אָדָם מִשִּׁבְעָה עֲמָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (דברים כ,טז). | |
נ שֶׁלֹּא לָחֹן עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" (דברים ז,ב). | נ לָחֹן - יש לה כמה משמעויות: 'לרחם', 'לתת חנייה', 'לתת חן', 'לתת מתנת חינם' (עבודה זרה פרק י). |
נא שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּאַרְצֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" (שמות כג,לג). | נא שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב - אף לא ארעית (עבודה זרה י,ו). |
נב שֶׁלֹּא לְהִתְחַתֵּן בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם" (דברים ז,ג). | |
נג שֶׁלֹּא יִשָּׂא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בַּת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יי" (דברים כג,ד). | |
נד שֶׁלֹּא לְהַרְחִיק זֶרַע עֵשָׂו מִן הַקָּהָל אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי" (דברים כג,ח). | נד לְהַרְחִיק - שלא להתחתן עם גר אדומי אלא לאחר שלושה דורות. |
נה שֶׁלֹּא לְהַרְחִיק מִצְרִי מִלָּבוֹא בַּקָּהָל אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי" (שם). | |
נו שֶׁלֹּא לִקְרֹא שָׁלוֹם לְעַמּוֹן וּמוֹאָב בַּתְּחִלָּה בִּשְׁעַת מִלְחָמָה כִּשְׁאָר גּוֹיִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם" (דברים כג,ז). | |
נז שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית אִילָנֵי מַאֲכָל, וְכֵן כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה אָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ" (דברים כ,יט). | נז כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה - לרבות מי שמשבר כלים בחמתו וקורע בגדים לחינם וכדומה (מלכים ו,ח-י). |
נח שֶׁלֹּא יִירְאוּ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְלֹא יִפְחֲדוּ מֵאוֹיְבֵיהֶם בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם" (דברים ז,כא); "לֹא תִּירָאוּם" (שם ג,כב). | נח לֹא תַעֲרֹץ - אל תישבר רוחך (עפ"י ת"א). |
נט שֶׁלֹּא יָסוּר מִלְּבָבֵנוּ מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק הָרַע שֶׁעָשָׂה לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה,יט). | נט שֶׁלֹּא יָסוּר - שלא ישכח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך. |
ס שֶׁאָנוּ מֻזְהָרִין עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" (שמות כב,כז), וְנֶאֱמַר בָּעֹנֶשׁ: "וְנֹקֵב שֵׁם יי מוֹת יוּמָת" (ויקרא כד,טז), וְזֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁעָנַשׁ עָלָיו הַכָּתוּב כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין - הֲרֵי זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, חוּץ מִמִּילָה וּפֶסַח, שֶׁהֵן בְּכָרֵת וְהֵן מִצְווֹת עֲשֵׂה. | ס בִּרְכַּת הַשֵּׁם - קללה בלשון סגי נהור. וְנֹקֵב - מי שמפרש את שם ה' ומקלל אותו (רש"י שם; עבודה זרה ב,ז). כָּרֵת - ראה לעיל ביאור מצוַת עשה סט. |
סא שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר" (ויקרא יט,יב). | סא שְׁבוּעַת בִּטּוּי - שנשבע על שקר שנעשה דבר מה או שלא נעשה, או שנשבע לעשות דבר מה או שלא לעשותו, ולא קיים את שבועתו (שבועות א,א; מ"מ בהלכות טוען ונטען ב,ב). |
סב שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע לַשָּׁוְא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ,ו; דברים ה,י). | סב לַשָּׁוְא - לחינם, כגון הנשבע על האיש שהוא אישה (שבועות א,ד). |
סג שֶׁלֹּא לְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (ויקרא כב,לב). | סג לְחַלֵּל - הפך קידוש השם (לעיל עשה ט). |
סד שֶׁלֹּא לְנַסּוֹת אֶת דְּבַר יי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְנַסּוּ אֶת יי אֱלֹהֵיכֶם" (דברים ו,טז). | סד לְנַסּוֹת אֶת דְּבַר יי - לאחר שהתברר שהנביא הוא נביא אמת, אסור לפקפק עוד בנבואתו ולחקור אותו יותר מדי (יסודי התורה י,ה). |
סה שֶׁלֹּא לְאַבֵּד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אוֹ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת אוֹ בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְכֵן אֵין מוֹחֲקִין אֶת הַשֵּׁמוֹת הַמְּקֻדָּשִׁין וְאֵין מְאַבְּדִים אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן... וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן [...] לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיי אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יב,ג-ד). | סה שֶׁלֹּא לְאַבֵּד - שלא להשחית. כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ - התנ"ך. |
סו שֶׁלֹּא יָלִין הַצָּלוּב עַל הָעֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ" (דברים כא,כג). | סו שֶׁלֹּא יָלִין הַצָּלוּב - שלא ישאיר על העץ בלילה את שתלאוהו בית דין. |
סז שֶׁלֹּא לְהַשְׁבִּית שְׁמִירָה סָבִיב לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ" (במדבר יח,ה). | סז לְהַשְׁבִּית - לבטל. |
סח שֶׁלֹּא יִכָּנֵס כֹּהֵן לַהֵיכָל בְּכָל עֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז,ב). | |
סט שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בַּעַל מוּם מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים לַהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא" (ויקרא כא,כג). | |
ע שֶׁלֹּא יַעֲבֹד בַּעַל מוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב" (ויקרא כא,יז). | ע שֶׁלֹּא יַעֲבֹד - עבודת בית המקדש. |
עא שֶׁלֹּא יַעֲבֹד בַּעַל מוּם עוֹבֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב" (ויקרא כא,יח). | עא מוּם עוֹבֵר - מום גופני זמני. |
עב שֶׁלֹּא יִתְעַסְּקוּ הַלְּוִיִּים בַּעֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים וְלֹא הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדַת הַלְּוִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמוּתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם" (במדבר יח,ג). | |
עג שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יוֹרֶה בַּתּוֹרָה שְׁתוּי יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ... בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד... וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י,ט-יא). | עג שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ - הכהן. וְלֹא יוֹרֶה בַּתּוֹרָה - לא יפסוק הלכה במצב זה, ומצוה זו חלה גם על מי שאינו כהן (ביאת מקדש א,ג-ד). |
עד שֶׁלֹּא יַעֲבֹד הַזָּר בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" (במדבר יח,ד). | עד הַזָּר - שאינו כהן. |
עה שֶׁלֹּא יַעֲבֹד כֹּהֵן טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב,ב). | עה יִנָּזְרוּ - יפרשו, יתרחקו. |
עו שֶׁלֹּא יַעֲבֹד כֹּהֵן טְבוּל יוֹם עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כא,ו). | עו טְבוּל יוֹם - טמא שטבל וממתין עד אחר צאת הכוכבים להשלמת טהרתו אסור לו לעבוד במקדש (ביאת המקדש ד,ד). |
עז שֶׁלֹּא יִכָּנֵס טָמֵא לָעֲזָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" (במדבר ה,ג) - זֶה מַחֲנֶה שְׁכִינָה. | עז לָעֲזָרָה - החצר סביב ההיכל (המבנה המרכזי במקדש), הכוללת את 'עזרת הכהנים' ואת 'עזרת ישראל', אבל לא 'עזרת נשים' (בית הבחירה א,ה; פה"מ מידות ב,ו). |
עח שֶׁלֹּא יִכָּנֵס טָמֵא לְמַחֲנֶה לְוִיָּה, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְדוֹרוֹת הַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה" (דברים כג,יא) - זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה. | עח מַחֲנֶה לְוִיָּה... הַר הַבַּיִת - הר הבית במקדש הוא המקביל למחנה לוויה שבמשכן. |
עט שֶׁלֹּא לִבְנוֹת אַבְנֵי מִזְבֵּחַ גָּזִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" (שמות כ,כא). | עט גָּזִית - אבנים מסותתות בכלי ברזל. |
פ שֶׁלֹּא לִפְסֹעַ עַל הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" (שמות כ,כב). | פ שֶׁלֹּא לִפְסֹעַ - שאסור לעשות מדרגות ("מעלות") למזבח אלא משטח משופע (כבש), מפני שהמדרגות מחייבות את הצועד לפסוע פסיעות גסות (ראה סה"מ; בית הבחירה א,יז). |
פא שֶׁלֹּא לְכַבּוֹת אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו,ו). | פא תּוּקַד - תבער. |
פב שֶׁלֹּא לְהַקְטִיר וּלְהַקְרִיב בְּמִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה..." (שמות ל,ט). | פב שֶׁלֹּא לְהַקְטִיר - מלבד הקטורת שמצוה להקטיר אותה על מזבח הזהב. |
פג שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּמַתְכֹּנֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ" (שמות ל,לב). | פג בְּמַתְכֹּנֶת - בהרכב זהה לקטורת שמקטירים לה' (השלם לעיל עשה כח). שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה - שמן מבושם למשיחת כהנים גדולים ומלכים (לתיאורו ולמצוותו ראה כלי המקדש א,א-י). |
פד שֶׁלֹּא לָסוּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה זָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" (שם). | פד לָסוּךְ - למשוח. זָר - שאינו לא כהן גדול ולא מלך. |
פה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּמַתְכֹּנֶת הַקְּטֹרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "(ו)בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שמות ל,לז). | |
פו שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּדֵּי הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ" (שמות כה,טו). | פו בַּדֵּי הָאָרוֹן - מוטות ארון הברית שנושאים אותו בהם. |
פז שֶׁלֹּא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד" (שמות כח,כח; לט,כא). | פז יִזַּח - יזוז ממקומו. ובלשון אונקלוס: "יתפרק", כלומר 'יינתק'. הַחֹשֶׁן - שמשובצות בו 12 אבנים טובות. הָאֵפוֹד - הבגד שהכהן הגדול לובש מתחת לחושן. |
פח שֶׁלֹּא יִקָּרַע הַמְּעִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ" (שמות כח,לב). | פח הַמְּעִיל - אחד משמונת בגדיו של הכהן הגדול. כְּפִי תַחְרָא - שפה כפולה, כדי שלא ייקרע. |
פט שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת קָדָשִׁים בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ..." (דברים יב,יג). | פט לְהַעֲלוֹת - להקריב. קָדָשִׁים - קרבנות. בַּחוּץ - מחוץ לעזרה שבמקדש. |
צ שֶׁלֹּא לִשְׁחֹט קָדָשִׁים בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב... וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ... וְנִכְרַת" (ויקרא יז,ג-ד). | |
צא שֶׁלֹּא לְהַקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ" (ויקרא כב,כ) - זֶה הוּא אִסּוּר הֶקְדֵּשׁוֹ. | |
צב שֶׁלֹּא לִשְׁחֹט בַּעֲלֵי מוּמִין לְשֵׁם קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיי" (ויקרא כב,כב). | |
צג שֶׁלֹּא לִזְרֹק דַּם בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּבַעֲלֵי מוּמִין: "לֹא תַקְרִיבוּ לַיי" (ויקרא כב,כד) - וְזֶה הוּא אִסּוּר זְרִיקַת דָּמוֹ. | |
צד שֶׁלֹּא לְהַקְטִיר אֵמוּרֵי בַּעֲלֵי מוּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא כב,כב). | צד אֵמוּרֵי - "הדברים שאמר ה' להקטיר" (פה"מ הקדמה לסדר קודשים), החלקים הנקרבים. |
צה שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב בַּעַל מוּם עוֹבֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִזְבַּח לַיי אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם" (דברים יז,א) - זֶה מוּם עוֹבֵר. | |
צו שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב בַּעַל מוּם מִיַּד הַגּוֹיִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ" (ויקרא כב,כה). | |
צז שֶׁלֹּא לִתֵּן מוּם בַּקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ" (ויקרא כב,כא), כְּלוֹמַר: אַל תִּתֵּן בּוֹ מוּם. | |
צח שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב שְׂאוֹר אוֹ דְּבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ..." (ויקרא ב,יא). | צח שְׂאֹר - ראה לעיל ביאור מצוַת עשה קנו. |
צט שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב תָּפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא ב,יג). | צט תָּפֵל - שאין בו מלח. |
ק שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב אֶתְנָן וּמְחִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב" (דברים כג,יט). | ק אֶתְנָן - שכר הזונה. "האומר לזונה: 'הא לך דבר זה בשכרך' " (איסורי מזבח ד,ח). מְחִיר - "האומר לחברו: 'הא לך טלה זה תחת כלב זה' " (שם,טז). |
קא שֶׁלֹּא לִשְׁחֹט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב,כח). | קא שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה, אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" - שאסור לשחוט את האם ואת בנה או בתה באותו היום. |
קב שֶׁלֹּא לִתֵּן זַיִת בְּמִנְחַת חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן" (ויקרא ה,יא). | קב זַיִת - שמן זית. |
קג שֶׁלֹּא לִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה" (שם). | קג לְבוֹנָה - ראה לעיל ביאור מצוַת עשה כז. |
קד שֶׁלֹּא יִתֵּן זַיִת בְּמִנְחַת שׂוֹטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן" (במדבר ה,טו). | קד שׂוֹטָה - ראה לעיל ביאור מצוַת עשה רכג. |
קה שֶׁלֹּא לִתֵּן עָלָיו לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה" (שם). | |
קו שֶׁלֹּא לְהָמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ" (ויקרא כז,י). | קו לְהָמִיר - להחליף בהמה שהוקדשה בבהמה אחרת, שאומר: "בהמה זו תהיה במקום הבהמה המוקדשת". |
קז שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת אֶת הַקֳּדָשִׁים מִקָּרְבָּן לְקָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר בַּבְּכוֹר: "לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ" (ויקרא כז,כו), כְּלוֹמַר לֹא יַקְדִּישֶׁנּוּ לְקָרְבָּן אַחֵר. | קז לְשַׁנּוֹת אֶת הַקֳּדָשִׁים - כגון לעשות קרבן אשם מקרבן שהיה מיועד לשלמים. |
קח שֶׁלֹּא לִפְדּוֹת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר... לֹא תִפְדֶּה" (במדבר יח,יז). | |
קט שֶׁלֹּא לִמְכֹּר מַעְשַׂר בְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִגָּאֵל" (ויקרא כז,לג). | |
קי שֶׁלֹּא לִמְכֹּר שְׂדֵה הַחֵרֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל חֵרֶם [...] לֹא יִמָּכֵר" (ויקרא כז,כח). | קי שְׂדֵה הַחֵרֶם - שדה שהקדיש אותו בעליו לה' ואמר: 'הרי זה חרם (=אסור עליי בחרם)', שצריך לתת אותה לכהן. |
קיא שֶׁלֹּא לִפְדּוֹת שְׂדֵה הַחֵרֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִגָּאֵל" (שם). | |
קיב שֶׁלֹּא יַבְדִּיל בְּחַטַּאת הָעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל" (ויקרא ה,ח). | קיב) יַבְדִּיל - יפריד את ראש העוף מגופו כשמולק את חטאת העוף. |
קיג שֶׁלֹּא לַעֲבֹד בַּקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ" (דברים טו,יט). | קיג) לַעֲבֹד בַּקֳּדָשִׁים - לעשות מלאכה בבהמה שהוקדשה לה'. |
קיד שֶׁלֹּא לִגְזֹז אֶת הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ" (שם). | קיד) לִגְזֹז - את צמר הכבשים. |
קטו שֶׁלֹּא יִשְׁחַט הַפֶּסַח וְהֶחָמֵץ קַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי" (שמות לד,כה). | קטו) הַפֶּסַח - קרבן הפסח. |
קיו שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ אֵמוּרֵי הַפֶּסַח עַד שֶׁיִּפָּסְלוּ בְּלִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר" (שמות כג,יח). | קיו) שֶׁלֹּא... שֶׁיִּפָּסְלוּ בְּלִינָה - שאם יעבור עליהם הלילה ולא ייאכלו, ייפסלו. |
קיז שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מִבְּשַׂר הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" (שמות יב,י). | קיז) לְהוֹתִיר - להותיר מן הקרבן לאחר הזמן שמותר לאכול אותו. |
קיח שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מֵחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר" (דברים טז,ד); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּבְשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר "לַבֹּקֶר" (שם) - לְבָקְרוֹ שֶׁלְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁלַּפֶּסַח, שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי לַשְּׁחִיטָה. | קיח) חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר - קרבן 'חגיגה' המוקרב ביום י"ד בניסן ונאכל יחד עם קרבן הפסח. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - ראה לעיל ביאור הקדמה יב. |
קיט שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מִבְּשַׂר פֶּסַח שֵׁנִי עַד בֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" (במדבר ט,יב). | קיט) פֶּסַח שֵׁנִי - ראה לעיל ביאור מצוַת עשה נז. |
קכ שֶׁלֹּא לְהוֹתִיר מִבְּשַׂר הַתּוֹדָה עַד בֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" (ויקרא כב,ל), וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קָדָשִׁים, שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן לְאַחַר זְמַן אֲכִילָתָן. | קכ הַתּוֹדָה - קרבן התודה. |
קכא שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר עֶצֶם בַּפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (שמות יב,מו). | |
קכב שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר עֶצֶם בְּפֶסַח שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ" (במדבר ט,יב). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
הקדמה (18)
מפעל משנה תורה
6 - המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות עשה (קסז - רמח)
7 - המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות לא עשה (א - קכב)
8 - המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות לא עשה (קכג - רמד)
טען עוד
המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות לא עשה (רמה- שסה)
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות עשה (פד - קסו)
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
המשך מנין המצוות לפי סדר הלכות הרמב"ם (2)
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הקדמה א' - הרמב"ם היומי
מנחה: ישי לפידות
הרמב"ם היומי | ז' תשרי תשע"ח
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל. (c) כל הזכויות שמורות.
הלכות ציצית ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות דעות ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות מילה ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות קריאת שמע ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
חידוש כוחות העולם
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
איך ללמוד אמונה?
מתנות בחינם
ראיית המבט השלם
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך מכינים תה בשבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?