ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
- ספריה
- הלכות חגים
- סוכות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
א. מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה ואם לא יכול לבנות בעצמו - ימנה שליח לשם כך. (כה"ח תרכה ס"ק יא). ומן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש (שו"ע תרמא ונו"כ שם. וטוב לומר "לשם יחוד" קודם הנחת הסכך מ"לשון חכמים" א, סי' כט).
ב. אף על פי שיוצאים בסוכה שאולה, מצוה על כל אדם להשתדל לעשות סוכה משלו בחצרו. ומי שעושה סוכה הקב"ה מסכך עליו בעולם הבא ומגן עליו מכל מלאכי חבלה (סידור בית שואבה אות ח' משם התיקונים, ספר הפרדס בשם רש"י כה"ח תרכ"ה ס"ק ז').
מקום הסוכה
ג. יבחר מקום נקי להעמיד את הסוכה. ולא יעמידנה ליד פח אשפה וכדו' מקום שיש בו ריח רע כיוון שאי אפשר לישון או לאכול או לברך במקום כזה. ויש אומרים שסוכה כזו אינה כשרה כלל (רמ"א תרמ סע' ד ונו"כ שם).
ד. יש להעמיד את הסוכה במקום השייך לו או במקום שיש לו רשות להעמיד את הסוכה. אמנם אם העמיד את הסוכה ברשות הרבים או במקום שאינו שלו, בדיעבד הסוכה כשרה כיוון שקרקע אינה נגזלת (שו"ע, רמ"א תרלז סע' ג).
ה. דפנות מעץ - בכל סוכה צריך להיות לפחות שלוש דפנות וסכך. את הדפנות אפשר לעשות מכל דבר העומד בפני הרוח, ואפילו ברזל. אמנם יש אומרים שראוי לבנות את הדפנות מעצים ולהניח אותן כדרך גדילתן (ב"ח תרל), ואף על פי שאין כך הלכה, מי שעושה כן תבוא עליו ברכה.
ו. קישוט - יהדר ליפות את הסוכה ולקשט אותה כפי כוחו משום "זה אלי ואנוהו", ואמרו ז"ל: "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה." (שבת קלג ב).
ז. סוכה על רכב - סוכה העשויה על טנדר, נגמ"ש או ספינה — כשרה, ואפשר לברך בתוכה "לישב בסוכה" בכל המקרים שמברכים בסוכה רגילה אף כשהיא נוסעת (עיין שו"ע תרכח ס"ע ד וכה"ח ס"ק יד).
גודל הסוכה
ח. שטח הסוכה - צריך להיות לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע (56 על 56 ס"מ). וסוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך של מטר אינה כשרה אף על פי ששטחה גדול יותר, כיוון שאין אפשרות לגור בה. בבתים משותפים יש לפעמים מרפסות צרות ביותר וארוכות, וצריך להקפיד שיהיה ברוחב הסוכה ובאורכה לפחות 56 ס"מ על 56 ס"מ (שו"ע תרלד סע' א) ולדעת החזו"א 70-70 ס"מ.
ט. גובה הסוכה - צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ ולדעת החזו"א מטר). כי זה הגובה המועט ביותר שבו בני אדם גרים (עיין ב"י תרלג ס"ק ט, שיש אומרים כי זה הלכה למשה מסיני — סוכה ה א). ולכן אם יש פסול בדפנות במקום שהוא מעל לעשרה טפחים, ומתחת להן הדפנות כשרות, הסוכה כשרה (שו"ע שם סע' ט).
י. סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה (9.6 מטר) — פסולה (שו"ע תרלט ס"א).
יא. מזוזה - סוכה היא דירת עראי, ופטורה מן המזוזה (סוכה ח ב). אך מרפסת שמשתמשים בה כל השנה, חייבת במזוזה. וגם כשבונים בה סוכה לא נפטרה המרפסת מחובת מזוזה, ולכן לא צריך אחר החג לקבוע את המזוזה מחדש. אמנם אם היתה למרפסת תקרה והסירה על מנת לבנות סוכה, טוב להוריד את המזוזה ולקובעה מחדש אחרי שמחזיר את התקרה ולא יברך על קביעת המזוזה (אחרונים).
יב. מוקצה - עצי הדפנות או עצי הסכך אסורים בהנאה עד אחר החג כיוון שהוקצו למצווה. ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ שיניו אסור. ואפילו אם נפלו, אסורים. ולא יועיל בהם שום תנאי. (פרט לדופן רביעית במקרים מסוימים ).
יג. יכול אדם להתנות על הקישוטים שישתמש בהם בכל עת שירצה (שו"ע תרלח סע' א, ב). ויאמר לפני כניסת החג "איני בודל מהם כל בין השמשות של ערב יום טוב" (כלומר, אני מבדיל אותם במחשבה להשתמש בהם).
יד. סוכה שנפלה - או נפסלה, אפשר לתקנה או לבנותה מחדש בחול המועד. והוא הדין למי שלא הספיק לבנות סוכה ואפילו פשע ולא הכין סוכה במזיד, יכול לבנות סוכתו בחול המועד (שו"ע תרלז סע' א).
טו. כשמפרקים את הסוכה אחרי החג, לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצווה הם כמו ציצית. ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפיית מצות או להגעלה בערב פסח (בא"ח וזאת הברכה יא).
טז. מה קודם? - מי שאין לו כסף למצוות, תפילין קודם למזוזה, ושניהם קודמים לסוכה. וסוכה קודמת ללולב, אלא אם כן יכול לשבת בסוכת חבירו (כה"ח תרכה ס"ק יג, יד).
הדפנות
יציבות
יז. צריך לעשות דפנות שלמות וחזקות שלא ינועו ברוח. וישתדל לעשות דפנות מקרשים ולא מבד וכדו' שאז הסוכה ראויה לדירה (שו"ע תרל סע' י).
יח. אם עושה את הדפנות מבדים וכדו' ימתח את היריעות ויקשרן היטב. ואם היריעות רפויות שהרוח מנידה אותן, אין הסוכה נחשבת כדירה. על כן יחבר קרשים לרוחב הסוכה מגובה הקרקע עד גובה עשרה טפחים (80 ס"מ). ולא יהיה בין קרש לקרש יותר משלושה טפחים (24 ס"מ). ומי שאין לו די צרכו קרשים לדפנות, מוטב שיעשה שלוש דפנות שלמות מאשר שיעשה ארבע דפנות שאינן שלמות (שו"ע שם סע' ה, רמ"א ו) ובדיעבד כל שאין חשש שיתנתקו הדפנות מחמת הרוח כשרה.
יט. רחוק מהסכך - אם הסכך רחוק מהדפנות ויש חלל אויר ברוחב בין הדופן לסכך יותר משלושה טפחים לכל אורך הדופן, ואין מקום ברוחב עשרה טפחים שהסכך מגיע לדופן אין הדופן נחשבת כחלק מהסוכה. ואם יש שלוש דפנות אחרות, הסוכה כשרה (שו"ע תרלב סע' ב).
כ. דופן עקומה - אם יש סכך פסול בין הסכך הכשר לאחת הדפנות, אנו רואים את הסכך הפסול כחלק מהדופן והסוכה כשרה, (ובלבד שיש סכך כשר בכמות מספקת ליד הסכך הפסול) ודבר זה נקרא "דופן עקומה". אמנם כל זה באופן שהסכך הפסול הקרוב לדופן הוא פחות מארבע אמות (192 ס"מ), אבל אם הוא יותר רחוק מכך, אין הדופן נחשבת כחלק מהסוכה. ואם יש שלוש דפנות אחרות, הסוכה כשרה. ובכל מקרה אי אפשר לשבת תחת סכך פסול זה (שו"ע שם סע' א).
כא. מהקרקע - הדפנות צריכות להיות לכתחילה מהקרקע ועד לסכך. אמנם אם הדפנות מתחילות עד 23 ס"מ מעל הקרקע — הסוכה כשרה, ואם גובה הדופן מעל הקרקע הוא 24 ס"מ או יותר — הסוכה פסולה כי אין כאן דין "לבוד". וראוי שיצמיד את הדפנות לקרקע בכדי שלא יכנסו לסוכה חתולים וכדו' ויפריעו לו לאכול או לישון (שו"ע תרל סע' ט כה"ח ס"ק כא).
כב. גובהן - גובה הדפנות צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ). וטוב שכולו יהיה אטום. אבל מעיקר הדין יכול להניח פס עץ או חוט ברזל בגובה 23 ס"מ מהקרקע. ועוד אחד בגובה 23 ס"מ מעליו ועוד אחד בגובה 23 ס"מ מעליו. ועוד אחד בגובה 80 ס"מ מהקרקע. וכל זה כשר בדיעבד, אבל זה עדיף מבד מתנועע. וסוכה זו כשרה אף על פי שהסכך גבוה הרבה מעל הדפנות, ובלבד שהסכך לא יהיה רחוק ברוחב ממקום הדפנות יותר מג' טפחים (שו"ע שם).
הסכך
חומר הסכך
כג. הסכך צריך שיהיה מדברים שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה (שו"ע תרכט ס"ע א).
כד. הטוב ביותר להניח סכך של ענפי אילנות או קנים, ויקפיד שהקנים והענפים לא יהיו קשורים יחד (שו"ע תרכט סע' א).
כה. כמות - צריך להניח סכך עד שתהא "צלתה מרובה מחמתה", שאם היה "חמתה מרובה מצלתה" פסולה מן התורה. ואם בסכך למעלה שניהם שווים גם כן פסולה, כיוון שעל הקרקע חמתה מרובה. לכן צריכין ליזהר להניח הרבה סכך, שאפילו לאחר שיתייבש, תהא צלתה מרובה (שו"ע תרלא סע' א).
כו. צריכין ליזהר שלא יהא במקום אחד אוויר ג' טפחים. (תרלב ס"ע ב) ולכתחילה צריך שיהא אוויר קצת בין הסכך כדי שייראו הכוכבים. (תרלא ס"ע ג) אמנם אם שם הרבה סכך עד שנהיתה הסוכה מעובה כמין בית, בשעת הדחק כשרה (שו"ע תרסא ס"ע ג, כה"ח שם ס"ק י יב).
כז. להניח אחרי הדפנות - יש להניח את הסכך אחרי שעושים דפנות כיוון שעיקר הסוכה הוא הסכך, ואם הניח סכך קודם לדפנות, יש מתירים ויש אוסרים. לכן יגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סוכה וזה יעשה בערב חג או בחול המועד, אבל לא ביום-טוב.
כח. אם נזכר ביום טוב ששם את הסכך קודם הדפנות - יש אומרים שיאכל אצל שכנו, ויש אומרים שמותר לאכול בסוכתו, אך לא יברך "לישב בסוכה". (עיין שו"ע, רמ"א תרלה סע' א. ועיין ט"ז שם, מג"א ס"ק ד', גאון ס"ק ד', ברכ"י ס"ק ב', מ"ב ס"ק ט', כה"ח שם ס"ק יח. ולדעת בא"ח האזינו ב, פסול אף בדיעבד אם לא הגביה, ויש שמתירים בשעת הדחק).
כט. אם סכך ע"ג דפנות כראוי ואחר כך נפלו הדפנות חוזר ומעמידם ואין צריך להגביה הסכך. (ר"פ ח"א או"ח סי' ל"ד, כה"ח תרלא ס"ק יח).
ל. לכתחילה ראוי להחמיר שלא קטן ולא גוי יניחו סכך על הסוכה (שדי חמד מערכת סוכה סי' ב ס"ק ג).
סכך פסול
לא. אין לסכך בסכך שריחו רע, ולא בעלים שנושרים או מתייבשים מהר (שו"ע תרכט סע' יד).
לב. אין לסכך בשברי רהיטים, אפילו מעץ, כגון רגלי כסא או מדפי ארון או שולחן, כיוון שהם באו מכלי המקבל טומאה. וכל שכן שאין לסכך בכלים ממש (שו"ע שם סע' ב).
לג. סכך פסול שאינו רחב ג' טפחים (24 ס"מ) והוא בטל בסוכה ברוב, מותר לישון תחתיו (עיין שו"ע תרלב סע' א).
לד. יש להניח את קישוטי הסוכה שתלויים בסכך, תוך ד' טפחים (32 ס"מ) לסכך, אך מנורה וכדו' שיש בה סכנה ירחיקנה מהסכך ולא יאכל ולא יישן תחתיה (עיין שו"ע תרכז סע' ד והחונים עליו. בא"ח האזינו ב).
לה. יזהר שלא לבנות סוכתו מתחת לחבלי תליית כביסה, שמא יתלו בהם כביסה ותפסל סוכתו. ואם אין ברירה אחרת יעשה, ומכל מקום בשעה שאוכל או ישן לא ישב מתחתם אם יש עליהם כביסה, ולאחר שתוסר הכביסה חוזרת הסוכה לכשרותה, אבל בחבלים לבד אין איסור (אחרונים, עיין רש"י סוכה דף ט', מ"ב תרכ"ו ס"ק י"ז. מג"א תרכ"ו ס"ק ו', ט"ז שם ס"ק ג').
סכך גזול
לו. לא יקטוף ענפים לסכך מבלי לקבל רשות מבעל הבית, אף על פי שמשער בדעתו שבעל הבית ירשה לו (שו"ע, רמ"א תרלז סע' ג).
לז. קרקע של גוי בארץ ישראל היא בחזקת קרקע שנגזלה מיהודי שאינו ידוע לנו. לכן יימנע כל יהודי לקצוץ עצים בעצמו מקרקע גוי, כיוון שאז הקוטף גוזל את בעל הקרקע האמיתי. אמנם אם הגוי קצץ ענפים משדהו ומכר לישראל, מותר להשתמש בהם (עיין רמ"א שם והחונים עליו).
לח. אסור לסכך בסכך שנקצץ מאילנות השייכים לעיריה, לקק"ל, למִנהל מקרקעי ישראל (עיין למשנ"ב תרלז ס"ק א) או לשטח של מושב וכד'. אם סיכך בהם ונזכר בליל סוכות שלא קיבל רשות, יחליט בדעתו לשלם לבעלי העצים את מחיר הסכך, ואז יהיה מותר לו לשבת בסוכה, ואעפ"כ יש אומרים שלא יברך "לישב בסוכה". אולם אם שילם לבעל העצים, אפילו שילם אחרי שלקח בלי רשות — יכול לישב בסוכה ולברך עליה. ואפילו לא שילם, אלא הסכים עם בעל העצים שישלם לו אחרי סוכות — יכול לשבת בסוכה ולברך עליה (עיין כה"ח שם ס"ק כט, ל, לא. מ"ב שם ס"ק טו, טז).
סכך לנצח
לט. יש כמה סוגים, חלקם פסולים ממש, וחלקם כשרים בדיעבד (שמא הקרש היה "כלי" המקבל טומאה, והחוטים המחזיקים פסולים, ועוד יש לחוש ל"גזירת תקרה") ולכן אין ראוי לסכך ב"סכך לנצח", אלא בענפי אילנות. וכתב הרמב"ם (הל' סוכה פ"ה ה"ד) שגזרו חז"ל שלא לסכך באניצי פשתן "מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע" והוא הדין כאן. בדיעבד אם מתארח אצל אנשים אחרים שסיככו ב"סכך לנצח", יכול לאכול אצלם ולהסתמך על המקילים (עיין שו"ע תרכט סע' ב, ו, יד ונו"כ).
מ. יש שנהגו שלא לסכך ב"פלפונים" שהם קרשים דקים ומשופים, אלא רק בעצים לא משופים, ויש שנהגו לסכך בהם ובלבד שלא יהיו מארון או מארגז שפורק (אחרונים).
מא. המניח קרשים כשרים על הסוכה, יקפיד שלא יהיה רווח אוויר בין קרש לקרש על פני כל אורך הסוכה. ואם יש רווח אוויר שכזה — יניח ענפים או קרש לרוחב הסוכה כדי שלא יהיה רווח אוויר מקצה לקצה של הסוכה, אך אין זה מעכב (כה"ח תרכט ס"ק מה, צט, קא. עיין מ"ב תרלב ס"ק יא. כה"ח שם ס"ק יט).
פרגולה
מב. אם הפרגולה חמתה מרובה מצלתה, דהיינו שיש ריוח בין עץ לעץ כמלוא עץ או יותר, אף על פי שמחוברת לקרקע במסמרים יניח ביניהם סכך ירוק רגיל ותהיה כשרה.
מג. אם יש ריוח בין עץ לעץ פחות ממלוא עץ - יסיר עץ אחד מבין שני עצים ויסכך ביניהם.
מד. פרגולה שהיא באלכסון - כדי שיהיה צל כל השנה ואם מסתכלים מלמטה למעלה, לא רואים את השמים או שרואים בפחות ממחצית שטח הסכך - יעשה שאלת חכם (עיין רש"י סוכה דף ט': "שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג וכו'", מג"א תרכ"ו ס"ק ו', ט"ז שם ס"ק ג').
מה. פרגולה שהיו עליה רעפים - העושה סוכתו תחת גג שהיו עליו רעפים או תחת גג שהיה פרוס עליו ברזט והסירם, אף על פי שלא עשה מעשה בעצים המעמידים אותם, כשרה, כיון שעשה מעשה ברעפים או בברזנט ה"ז מועיל כאילו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה. אך אם מראש היה הגג כך בלא רעפים או ברזנט - צריך לעשות מעשה בעצים, ואם לא עשה הרי זה סכך פסול. (רמ"א תרכ"ו ס"ק י', מג"א שם, מ"ב שם ס"ק י"ז, ועיין כה"ח ס"ק ל'-ל"ב).
סוכה ישנה
מו. סוכה ישנה שנבנתה שלא לשם סוכות שלושים יום קודם חג סוכות — כשרה, ובלבד שלפני החג יחדש בה משהו לקראת סוכות שינענע מעט סכך אפילו רק סכך בגודל בגודל 10 על 10 ס"מ. ואם נענע את הסכך על פני כל אורך הסוכה אפילו ברוחב כל שהוא - כשרה. סוכה שנבנתה תוך שלושים יום לחג סוכות, מן הסתם נבנתה לשם חג — וכשרה (שו"ע א כה"ח ס"ק ב-ה משנ"ב ג-ה ועיין לקמן).
מז. כל האמור ב"סוכה ישנה" , זה דווקא בסכך שנעשה לשם צל. אבל אין שום חשש בדפנות ישנות. וכשיש סכך שנעשה לשם צניעות - חייב לנענע את הסכך בערב סוכות (עיין שו"ע תרלו סע' א והחונים עליהם).
מח. "סוכה ישנה" שנבנתה במיוחד לשם חג יש אומרים שצריך לחדש בה דבר ויש מכשירים אפילו לא חידש בה שום דבר ונבנתה זמן רב לפני החג. ובשעת דחק סומכים על המקילים בזה (עיין שו"ע שם).
מט. סוכה שבנויה לשם סוכות ויש עליה סכך קבוע, ומשתמש בה כל השנה - מעיקר הדין אינו צריך לחדש בה כלום, ויש מחמירים לחדש משהו, וטוב לעשות כן (עיין שו"ע שם).
נ. "לשם יחוד" - טוב לומר לשם יחוד לפני שמניח את הסכך, כי בהנחה זו הוא מקים מצוה, רק שלא נוהגים לברך עליה (ויש נוסח מיוחד בלשון חכמים).
ה"מעמיד"
נא. את הסכך ראוי שלא יהיה דבר המקבל טומאה. ולכן אין להניח סכך על עמודי מתכת של "סוכות לנצח" וכדו' שהם "דבר המקבל טומאה" ולא יסכך על חוטי נילון וכל כיוצא בזה. אלא יניח קרשים על עמודי המתכת, ועליהם יניח את הסכך.
נב. אם בדיעבד שהעמיד את הסכך על הברזל — הסוכה כשרה ובפרט אם העמודים מחוברים לקרקע, ואעפ"כ יתקן דבר זה בהקדם אפילו בחול המועד (עיין שו"ע תרכט סע' ז, ח ונו"כ. ).
נג. אין להניח דבר המקבל טומאה על הסכך בכדי שלא יעוף (רמ"א תרכ"ט ס"ע ז בשם מהרי"ל - עיין מג"א וט"ז תרכ"ט סעי' ז' בהסבר ספקו של השו"ע. מ"ב שם, כה"ח ס"ק נ', נ"א, כה"ח תר"ל ס"ק ח"פ, פ"ט).
נד. מותר לכתחילה לקשור במסמרים או בחבלים את העצים שעליהם עומד הסכך, אבל אין - לקשור את הסכך עצמו בחוטים או בדבר שאין מסככים בו, ואם רוצה לקשור יקשור בעלי דקלים. ובדיעבד אם קשר - כשר ויתקן בחול המועד בהקדם (שו"ע תרכט סע' ח. מ"ב שם ס"ק כו. עיין כה"ח שם ס"ק נו ועיין גר"א ס"ק י"א, י"ב, מ"ב ס"ק כ"ו, חזו"א קמ"ג ב').
נה. מותר להעמיד סכך ע"ג קיר או קרקע, כיון שאין חשש שיסככו בו (הר"ן) ואף על פי שבתוך הקיר יש ברזל המעמידו - מותר, כיון שהוא בטל לגבי הקיר (חזו"א קמ"ג).
נו. יש מי שאומר שמותר להעמיד את הסכך ע"ג ברזל המחובר לקרקע, שהוא כבנין שאינו מקבל טומאה (גינת ורדים כלל ד'), ויש אוסרים (שמחת השואבה ט"ז, עיין שד"ח מערכת סוכה סי' ב' אות כ' שמשמע ממנו שאין לסמוך על סברת מחובר להתיר. ועיין עוד עיקרי הד"ט ל"ב, כה"ח תרכ"ו ס"ק מ' וס"ק מ"ב). וכיון שנחלקו בזה אין לעשות כן, אלא בשעת הדחק.
העושה סוכתו תחת האילן
נז. הרי היא פסולה. אמנם אם יש רק מעט ענפים מעל סוכתו, יכול לעשות אחד משני דברים: א( להניח סכך רב על סוכתו, עד שאפילו אם יפסל הסכך שכנגד ענפי האילן, ישאר דֵי סכך להכשיר את הסוכה. ב) לערבב את כל ענפי האילן עם הסכך שבסוכתו כך שהענפים יהיו בטלים ברוב. וגם במקרה זה ראוי שיהיה הרבה סכך כשר שגם בלעדי ענפי האילן, הסכך יספיק לסוכה (שו"ע תרכו סע' א), ואעפ"כ ראוי לשאול שאלת חכם בעניין זה.
נח. אם יש ענפי אילן רבים מעל הסוכה, כך שאינו יכול לעשות מה שמוצע לעיל, עליו לבדוק היטב כמה ענפים צריך לקצוץ? ומה גודל הסוכה? וכמה ענפים אפשר לערב עם הסכך? והטוב ביותר לחפש מקום אחר לסוכה, או לקצוץ מענפי האילן ואם אי אפשר - ישאל שאלת חכם (אחרונים).
נט. אם קוצץ את ענפי האילן והם נשארים מונחים על הסוכה, אין הם יכולים להחשב כסכך כשר אף על פי שהם מנותקים מהאילן, כיוון שכתוב "חג הסכת תעשה לך" (דברים טז יג) ודרשו חז"ל "תעשה ולא מן העשוי" (סוכה יא ב). ולכן לאחר שקצץ את ענפי האילן צריך להגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סוכה (שו"ע תרכו סע' ב).
קישוטים
ס. על הפסוק "זה אלי ואנוהו" (שמות טו ב) אמרו חז"ל "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה וכו'" (שבת קלג ב). ומכאן נהגו בישראל לקשט את הסוכה בבגדים ובכלים החשובים של הבית.
סא. קישוטי הסוכה אסורים בהנאה אפילו אם נפלו לרצפה. וכיוון שאסורין בהנאה, אסורין בטלטול בשבת וביום-טוב משום מוקצה. לכן טוב לתלות את הקישוטים במקום גבוה, שלא יקחו מהם הילדים הקטנים (שו"ע תרלח סע' ב ונו"כ).
סב. אנו נוהגים לומר תנאי זה: "אני שם את הקישוטים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". ואפשר לומר "איני בודל מהם כל בין השמשות", ותנאי זה צריך להיות לפני השקיעה של ערב סוכות (שו"ע שם). ואם עשה תנאי זה מותר לו להשתמש בקישוטים שנפלו. וטוב שלא לסמוך על תנאי זה, ולא לקחת לכתחילה מהקישוטים לצורך חול. אין התנאי הנ"ל מועיל לגבי דפנות הסוכה או הסכך (עיין שו"ע שם ס"ק א').
סג. מותר להוריד את סדיני הסוכה בשעה שיורד גשם בכדי שלא יתקלקלו, ואף על פי שמעיקר הדין הם מוקצים למצווה, מותר לטלטלם כיוון שדעת רוב בני אדם ששמים את הסדינים על דעת כן, וכאילו עשו על כך תנאי. ומכל מקום טוב להתנות לפני החג ולומר: "אני שם את הסדינים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה" (רמ"א שם). אמנם אם הסדינים מחוברים בנעצים וכדו' — אסור להורידם ביום-טוב.
סד. אסור לחקוק פסוק "בסכת תשבו" וגו' או שאר פסוקים, על דלעת וכיוצא בו לנוי סוכה מחשש שמא יבוא הפסוק לידי בזיון, ועוד דאסור לכתוב פסוק שלא לצורך (כה"ח שם ס"ק גן. מ"ב שם ס"ק כד).
סה. מי שזהיר במצוות סוכה לעשות אותה כתיקונה, מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה שנה (יפה ללב ה, סי' ג).
לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ד "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת" והקשר להלכות ברכה על הסוכה
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת בית אל תשפ"ד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
