ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
בְּמַה 1שֶּׁכָּל סִבָּה רָאוּי שֶׁתִּמָּצֵא עִם הַמְּסוֹבָב, וְאִם לֹא כֵּן לֹא הָיָה סִבָּה בֶּאֱמֶת. וְאִם אַתָּה רוֹאֶה סִבָּה וְהוּא אֵינוֹ נִמְצָא עִם הַמְּסוֹבָב, אֵינָהּ סִבָּה בֶּאֱמֶת. הַמָּשָׁל, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַבּוֹנֶה, הוּא הַנַּגָּר, וְהוּא סִבָּה אֶל הַבַּיִת, וְהוּא מֵת וְהַבַּיִת נִשְׁאָר, אוֹ אִם אַתָּה רוֹאֶה הָאָב, שֶׁהוּא סִבָּה אֶל הַבֵּן, וְהָאָב מֵת וְהַבֵּן נִשְׁאָר, אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר שֶׁהַבַּנַּאי הוּא סִבָּה גְּמוּרָה לַבַּיִת, אוֹ הָאָב סִבָּה גְּמוּרָה אֶל הַבֵּן. אַל תֹּאמַר כָּךְ, שֶׁהַסִּבָּה הוּא שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר עִם הַמְּסוֹבָב. שֶׁאִם הוּא סִבָּה אֵלָיו לִהְיוֹת נִמְצָא, 2גַּם הוּא צָרִיךְ לְקִיּוּמוֹ. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאָר הַבַּיִת עוֹמֵד, אַחַר שֶׁמֵּת הַבַּנַּאי, זֶהוּ 3בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא הָיָה הַבַּנַּאי סִבָּה לַעֲמִידַת הַבַּיִת וְלַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ. כִּי לֹא הָיָה הַבַּנַּאי סִבָּה רַק* אֶל הִתְקָרְבוּת הָעֵצִים זֶה לָזֶה, וּלְהַנִּיחַ זֶה עַל זֶה, וְכַאֲשֶׁר אֵין הַסִּבָּה, לֹא יִמָּצֵא הִתְקָרְבוּת הָעֵצִים. אֲבָל קִיּוּם הַבַּיִת הוּא לְעַצְמוֹ, כִּי הָאָרֶץ הוּא נוֹשֵׂא אֵלָיו, אִם כֵּן, הַסּוֹבֵב* לַעֲמִידַת הַבַּיִת הוּא הָאָרֶץ, וּבְוַדַּאי זֹאת הַסִּבָּה הִיא נִשְׁאֶרֶת עִם הַמְּסוֹבָב, וְלֹא יִתָּכֵן הֲסָרַת הַסִּבָּה הַזֹּאת וְיִשָּׁאֵר הַמְּסוֹבָב. וְכֵן אֵין הָאָב סִבָּה אֶל הַבֵּן, אֲבָל הָאָב סִבָּה אֶל זְרִיעַת הַזֶּרַע, וְזֹאת הַסִּבָּה נִשְׁאֶרֶת, כִּי אִם אֵין הָאָב, אֵין כָּאן זְרִיעַת זֶרַע. אֲבָל הַסִּבָּה הַמְקַיֵּם הַבֵּן הוּא הַטֶּבַע, שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵלָיו. כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּתֵּן הַסִּבָּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּמְצָא בְּעַצְמוֹ בּוֹ, וְאִם הָיָה הָאָב סִבָּה לְקִיּוּם הַבֵּן, אִם כֵּן תִּמְצָא שֶׁהָאָב יִתֵּן לַבֵּן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ, כִּי יִתֵּן קִיּוּם לַבֵּן אַף אַחַר שֶׁמֵּת הָאָב בְּעַצְמוֹ, וְלִבְנוֹ יֵשׁ לוֹ חַיּוּת אַחַר מִיתַת הָאָב, וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁיִּתֵּן דָּבָר מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ. אֲבָל סִבַּת קִיּוּמוֹ מִסִּבָּה אַחֶרֶת, הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא סִבַּת הַכֹּל, וְאֵין סִבָּה זוּלָתוֹ.
___________________________________
1כל דבר שהוא סיבה אמיתית להמצאות דבר אחר, הוא חייב להיות קיים כל זמן קיומו של אותו הדבר, ואם לא כן, הרי שאין הוא סיבה באמת להמצאות הדבר. אם אתה רואה דבר קיים, והסיבה למציאותו אינו קיים, הרי שאין זו הסיבה באמת למציאותו. משל לזה, כאשר אתה רואה בית קיים, והבנאי, שהוא הסיבה להמצאות הבית, מת, או כאשר אתה רואה את הבן קיים, והאב, שהוא הסיבה למציאותו של הבן, מת, הרי זה סימן, שאין הבנאי סיבה באמת לבית, ואין האב סיבה באמת לבן, כי אם הם היו סיבה באמת, 2קיום המסובב היה תלוי בקיום הסיבה. אם הבית קיים והבנאי מת, זה 3מפני שהבנאי הוא סיבה מקרית לקיום הבית, הוא אומנם מי שקרב את חומרי הבניין, ואם לא היה מקרבם לא היה הבניין, אבל הוא סיבה במקרה. קיום הבית אינו תלוי בבנאי, אלא תלוי בקיומה של הארץ. סיבה זו, כלומר הארץ, היא נשארת קיימת כל זמן שקיים הבניין, לא יתכן שהארץ לא תהיה קיימת והבניין ישאר קיים. כמו כן האב אינו סיבה באמת למציאות הבן, אלא הוא סיבה במקרה. אמנם אם לא היתה הזרעת זרעו לא היה הבן במציאות, אבל קיומו של הבן אינו תלוי באב. אם סיבת קיום הבן תלויה באב, איך יתכן שיתן האב לבן כח חיות גם לאחר שהוא כבר אינו במציאות. איך יתכן שיתן לבן את מה שאין לו. אבל סיבת קיום הבן הוא הקב"ה שהוא סיבת כל הנמצאים.
[ רַק – אלא. הַסּוֹבֵב – הסיבה.]
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
1 - הקדמה חלק א'
2 - הקדמה חלק ב'
3 - הקדמה חלק ג'
טען עוד
ביאורים
לכל דבר בעולם משהו שיצר אותו. מישהו שגרם לכך שהוא יתקיים. או במילים אחרות יש בורא ויש נברא. ובלשון המהר"ל, יש סיבה , שהיא כמו הבורא, הדבר שגורם למציאות אחרת להתהוות, ויש מסובב שהוא כמו הנברא, המציאות שהתהוותה. אך יש להבדיל בין שני סוגי סיבות, בין שני סוגי יוצרים ובוראים:
הסוג הראשון הוא בורא שלאחר שיצר את בריאתו חייב להמשיך ולהיות קשור אליה כדי שתתקיים. למשל, ילד שמרכיב מגדל קוביות רעוע שעומד ליפול והוא חייב להמשיך ולהחזיק בו כדי שהוא יעמוד על כנו. אם הילד יעזוב לרגע את המגדל – הוא יתמוטט. הילד הוא הסיבה לקיומו של המגדל. המהר"ל מכנה סוג קשר זה'סיבה באמת' . סיבה שהיא גורם מהותי לקיומה של היצירה שלפנינו. המהר"ל מזכיר שתי דוגמאות נוספות: קיום הבית תלוי בקיומה של הקרקע שמתחתיו. אם נסלק את הקרקע – הבית יתמוטט. כמו כן, ביחס לקיומו של כל אחד מאיתנו. הדבר שגורם לנו להמשיך לחיות הוא הקשר עם הבורא. אם חלילה הקשר הזה יעלם – לא נמשיך לחיות. אם כך אפוא, ה' יתברך הוא הסיבה המתמדת להמשך קיומנו.
הסוג השני הוא בורא שלאחר שיצר את יצירתו, איננו זקוק להיות בסביבה יותר כדי שהיא תתקיים. למשל, האב הוא ה"בורא" של הבן. בזכותו הבן קיים, אך גם לאחר הסתלקותו של האב, הבן ימשיך לחיות. חייו אינם תלויים בחיי האב. המהר"ל קורא לסוג קשר זה'סיבה שאינה באמת' . דהיינו שהסיבה שגרמה לקיום הבן איננה סיבה מהותית לקיומו. האב רק תרם את חומר הגלם שממנו נברא הבן, אך מציאות הבן אינה תלויה באב. כך גם הבנאי שבנה את הבית רק סידר את העצים אחד על השני כך שיווצר בית, אך לאחר הסידור שלו הבית עומד בפני עצמו ולא זקוק עוד לבנאי.
המהר"ל מקדים לבאר את מושגי היסוד הללו כדי לברר מהי יציאת מצרים ביחס לגאולה העתידה. האם היא הסיבה מהסוג הראשון, שבלעדיה לא יכלה להתרחש הגאולה העתידה, או שמא היא סיבה מהסוג השני, שגם בלעדיה הגאולה השלמה יכולה להתרחש.
הרחבות
הקב"ה – סיבת המציאות
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא סִבַּת הַכֹּל, וְאֵין סִבָּה זוּלָתוֹ. הסיבה העצמית היחידה למציאות העולם כולו היא רצון הקב"ה, ולכן ללא רצונו תתבטל המציאות. רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) מרחיב ואומר שהדיבור האלוהי, שעל ידו נברא העולם, הוא שממשיך ומקיים אותו: "כי דברך שאמרת "יהי רקיע בתוך המים" וגו' תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים... כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע חס ושלום וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל" [תניא, שער היחוד והאמונה א]. מתוך הבנה זו מסביר בעל התניא את עניין הניסים ושינוי הטבע. בשונה מיצירה אנושית שמתקיימת בנפרד מיוצרה ולכן הוא אינו יכול לשנותה, הרצון האלוהי הטמון בבריאה מהווה את המציאות ומקיים אותה. לפיכך כאשר רצונו של הבורא לשנות את הטבע – מתבטלים חוקי הטבע הקודמים ונוצרים חוקים חדשים בהתאם לרצונו [שם ב]. לנס ולטבע מקור אחד – הרצון האלוהי, ויחדיו הם מגלים אותו ופועלים להגשמתו, כך יובנו גם דבריו של הרב צבי יהודה קוק : "הנס מגלה את האמת של הטבע. המחשבה שהטבע הוא אמת מוחלטת הינה מוטעית. תפיסה שטחית זו היא קרובה לעבודה זרה. אין סתירה בין נס לטבע. הכל השתלשלות אחת של מעשה ה' התמים " [שיחות הרב צבי יהודה, שמות, עמ' 166-167].
לרפואת מנחם מנדל בן חנה רות הי"ו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
תהיו חמים!
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
