בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נצח ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ג סיון התשע"ה

פרק י"א חלק כ"ג

undefined

בשביל הנשמה

י"ג סיון התשע"ה
5 דק' קריאה
"חביב האדם שנברא בצלם" - הכוונה לישראל שלהם מהות מיוחדת
וְעַל אֵלּוּ ג' דְּבָרִים שֶׁבָּחַר בִּשְׁבִילָם בְּיִשְׂרָאֵל, אָמַר 1 הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי (אבות פ"ג מי"ד): חָבִיב הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ, עַד כָּאן. בֵּאֵר הַתַּנָּא הַזֶּה אֵלּוּ ג' סִבּוֹת שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּלְכָךְ אָמַר: חָבִיב הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, שֶׁזֶּה מוֹרֶה כִּי הָאָדָם הוּא הַבְּרִיאָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁבְּכָל הַנִּמְצָאִים, שֶׁהֲרֵי נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, וְאֵין שְׁלֵמוּת יוֹתֵר מִזֶּה כַּאֲשֶׁר נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, וּבִשְׁבִיל כָּךְ רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה חִבָּה אֵלָיו מִצַּד שְׁלֵמוּת בְּרִיאָתוֹ בְּעַצְמוֹ. וְאַף עַל גַּב שֶׁאָמַר חָבִיב הָאָדָם, אֵין זֶה כּוֹלֵל כָּל מִין הָאָדָם, כִּי כְּבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סא, א): אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם, וְלֹא הָאֻמּוֹת קְרוּיִים אָדָם. כְּאִלּוּ אָמְרוּ כִּי שְׁלֵמוּת הַבְּרִיאָה, 2 שֶׁהִיא לָאָדָם בִּפְרָט, הוּא אֶל יִשְׂרָאֵל לֹא לָאֻמּוֹת, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ פְּעָמִים הַרְבֵּה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָט נִקְרָאִים אָדָם. וְאַף כִּי מַעֲלָה זֹאת אֵינָהּ רַק לְיִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, אָמַר עַל זֶה חָבִיב 3 הָאָדָם. וְזֶה, כִּי הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל יֵשׁ בֵּין מַעֲלָה זֹאת וּבֵין שְׁאָר מַעֲלוֹת שֶׁזָּכַר אַחַר כָּךְ, שֶׁאֵינָם רַק לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵין חֵלֶק וְנַחֲלָה כְּלָל לִשְׁאָר אֻמּוֹת. וְלֹא כֵן שֵׁם אָדָם, אַף עַל גַּב שֶׁמַּדְרֵגָה זֹאת אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת 4 רַק לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לָאֻמּוֹת, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָאֻמּוֹת שֵׁם אָדָם 5 בְּמָה, כִּי נִקְרְאוּ אָדָם בִּשְׁבִיל הַצֶּלֶם הָאֱלֹקִי, כְּדִכְתִיב (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ וגו'. רַק שֶׁאֵצֶל הָעוֹבְדֵי גִלּוּלִים צוּרַת הָאָדָם בְּטֵלָה אֵצֶל הַגּוּף, 6 כִּי מִצַּד הַגּוּף הַחָמְרִי נִתְבַּטֵּל הַצֶּלֶם הָאֱלֹקִי הַזֶּה שֶׁהוּא לָאָדָם, וּכְאִלּוּ הָיָה הַכֹּל חָמְרִי, וְאֵין כָּאן צֶלֶם הָאֱלֹקִי הַזֶּה. מִכָּל מָקוֹם, נִמְצָא הַצֶּלֶם הַזֶּה אֵצֶל שְׁאָר אֻמּוֹת, רַק שֶׁהוּא בָּטֵל וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לִכְלוּם. וּלְכָךְ אָמַר: חָבִיב הָאָדָם, וְלֹא אָמַר חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְרְאוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, מִפְּנֵי כִּי יֵשׁ לָהֶם לָאֻמּוֹת הַצֶּלֶם הַזֶּה, שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָאָדָם, בְּמָה. וְעוֹד, כִּי כַּאֲשֶׁר נִבְרָא הָאָדָם הָיָה מַעֲלָה זֹאת לְאָדָם וּלְנֹחַ, אַף כִּי אֵינָם בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים. 7 וְאִם אַחַר שֶׁבָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל נִתְמַעֵט הַצֶּלֶם הַזֶּה אֵצֶל 8 הָעוֹבְדֵי גִלּוּלִים, 9 מִכָּל מָקוֹם, הַצֶּלֶם הָאֱלֹקִי הוּא שַׁיָּךְ לָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא אָדָם גַּם כֵּן, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר.
________________________________
אמר 1 התנא האלוקי רבי עקיבא, חביב אדם שנברא בצלם אלוקים, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם אלוקים, שנאמר: כי בצלם אלוקים ברא את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר: בנים אתם לה' אלוקיכם. חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. באר רבי עקיבא בדבריו את שלושת הסיבות שבשבילן בחר הקב"ה בישראל. אמר, חביב אדם שנברא בצלם אלוקים, בריאת האדם בצלם אלוקים מעידה על שלימות הבריאה של האדם מכל הנבראים, שהרי אין שלימות גדולה יותר מכך שנברא בצלם אלוקים. אם כן, מצד שלימות בריאתו ראוי האדם לחיבה יתירה. אמנם אמר חביב אדם, אך אין כוונתו לכל מין האדם, שהרי אמרו חז"ל, אתם קרואים אדם, ואין אומות העולם קרואים אדם. רצונם לומר בזה, כי שלימות הבריאה 2 הנמצאת באדם, נמצאת דווקא בישראל ולא באומות. דבר זה שישראל במיוחד נקראים אדם, בארנו פעמים רבות. ואף שמעלת חביבות האדם שנברא בצלם היא רק ביחס לישראל, אף על פי כן אמר רבי עקיבא בלשון חביב אדם, 3 שמשמע גם שאר בני האדם שאינם מישראל, כי יש הבדל בין מעלה זו של חביב האדם, לבין שאר המעלות שהזכיר אחר כך, שהן מיוחדות רק לישראל ולא לשאר האומות. מעלת האדם אינה מיוחדת רק לישראל, כי למרות שמדרגת האדם השלם אינה 4 אלא לישראל, אבל גם לאומות יש שם אדם 5 במידה מסוימת, כי שם אדם הוא בגלל הצלם האלוקי, שנאמר: נעשה אדם בצלמנו וכו', אלא שאצל האומות צורת האדם מתבטלת ביחס לגוף, 6 כי הגוף הוא העיקר, וכאילו אין כאן צלם אלוקי. כלומר, גם לאומות יש צלם אלוקי, אלא מכיוון שהוא בטל אינו נחשב כקיים. לכן אמר חביב אדם ולא אמר חביבין ישראל, מפני שגם לאומות יש צלם אלוקי במידה מסוימת. ועוד, כשנברא אדם הראשון היה אצלו הצלם האלוקי בשלמות, וכן אצל נח, אף שאינם נקראים ישראל. 7 ואף שלאחר שנבחרו ישראל נתמעט הצלם אצל 8 האומות, 9 אך הוא רק נתמעט ולא הופקע, ולכן שייך צלם אלוקים לאדם באשר הוא אדם.


ביאורים
בדברי המשנה מוסברת מעלתם של ישראל על רקע היחס ביניהם לבין אומות העולם. לכאורה, נראה שהגדרת האפיון 'צלם אלוהים' חלה על כל בני האדם בצורה שווה. הביטוי "חביב האדם שנברא בצלם" מכוון אל עם ישראל, שהם הנקראים "אדם". מאידך, לא נאמר כאן בפירוש "חביבין ישראל שנבראו בצלם" כמו שנאמר לגבי "בנים למקום" ו"שניתן להם כלי חמדה", וזה משום שבנקודה זו יש צד שווה לאומות העולם, צד הקיים בד בבד עם צד שונה. ישנו מימד שבו קיימת אחדות בין בני האדם מצד צלם האלוהים שבהם, אך זוהי לא אחדות שלמה. זאת, מכיוון שצלם אלוהים איננו התבנית האנושית גרידא, צורת הגוף, ואף לא יכולת החשיבה והרגש. כל אלה עדיין לא מבטאים את מושג הצלם בו התייחד האדם. עפ"י המהר"ל צלם האלוהים מתבטא במעלתו האלוהית של האדם, זהו הצד בו לאדם המוגבל, החלש והחסר, יש כביכול נקודת מגע עם האינסופי, הנצחי, עם הקדוש ברוך הוא. זוהי אפוא נקודת ההבדל המודגשת בדברי המהר"ל. לאומות העולם יש תבנית חיצונית של אדם, וכן כישורים חברתיים ושכליים דומים לישראל, אך אין להם היכולת להביא את הגילוי של החיות האלוהית. יוצא שהחיבור שיש לאומות העולם אל המושג צלם, הוא חיצוני בלבד. לכן המהר"ל מכנה זאת כמציאות שבה נעדר החלק הרוחני לעומת החלק הגופני. הגוף הוא החלק הטבעי של האדם ובו עדיין לא מתגלה המדרגה העליונה האלוהית. לאומות העולם יש גם שייכות היסטורית למושג הצלם, בהיותם צאצאים של בעלי צלם ממש. אדם ונח היו בעלי צלם מלא, במובן של הצלם הקיים בעם ישראל, אע"פ שעדיין עם ישראל לא היה קיים כעם.

הרחבות
* יש לנו כוח לשנות את העולם
חָבִיב הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. בניגוד לפירוש שכתב המהר"ל כאן, רוב פרשני המשנה הסבירו שכל אדם, גם גוי, נברא בצלם אלוהים. ודאי שצלם אלוהים אינו מושג גשמי, שהרי אין לקב"ה גוף ולא דמות הגוף. בפירוש המושג צלם אלוהים נחלקו רבותינו:
לפי הרמב"ם , הצלם מבטא את הייחודיות של הדבר: "העניין העושה את הדבר לעצם ולמה שהוא". צלם האדם, כלומר הייחודיות שבו, הוא השכל אותו קיבל האדם. "בשל ההשׂגה השׂכלית הזאת נאמר עליו: "בצלם אלהים ברא אֹתו" [בראשית א, כז]" [מורה נבוכים א, א].
רבי חיים מוולוז'ין הסביר בדרך אחרת: "בצלם אלוהים דייקא, ולא שֵם אחר (של הקב"ה). כי שם אלוהים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא יתברך שמו בעל הכוחות כולם... בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם... שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם (את הכוחות כולם) על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו. וכל סדרי הנהגותיו. הן לטוב, או להיפך... כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים. ומוסיף בהם קדושה ואור... ובהיפוך חס ושלום, על ידי מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס... כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור... זהו ויברא אלקים את האדם בצלמו" [נפש החיים א, א-ג].



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il