ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(מב: תחילת פרק נערה שנתפתתה עד מג. 6+)
חלק א –
א. משנה – מת האב או בגרה, למי משלמים?
עקרונית כל התשלומים לאבא (וראינו לזה מקור בדף מ:).
מת האב או בגרה אחרי האונס,
אם כבר הפך לממון של האב – יורשי האב יקבלו (האחים),
אם עוד לא, אלא זה עדיין קנס – הנערה תקבל.
מתי זה "הופך לממון האב" -
רבנן – כשעמד בדין, ר"ש – רק כשגבתה.
אבל, מעשה ידיה ואבידתה שייכים לאב מיד,
ולכן מת האב שייך לאחים גם אם מת לפני הגבייה.
הגמרא – מה החידוש?
עצם הדין שיש בושת ופגם כבר למדנו,
וכן שהם הולכים לאבא זה פשיטא (שהרי במפותה יש אותם למרות שבזה שנתפתתה היא מחלה (במ: ראינו מקור אחר לכך))
אלא החידוש – מחלוקת רבנן ור"ש.
(מב. שליש)
חלק ב - משנה בשבועות –חומש ואשם גזילות בקנס (כדי לקצר נכתוב רק אשם)
הפסוקים (ויקרא ה):
(כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיקֹוָק וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ.
(כב) אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה.
(כג) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא.
(כד) אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ.
(כה) וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיקֹוָק אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן.
(כו) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ.
משנה בשבועות:
רבנן – חייב אשם,
ר"ש – פטור, כי בכל קנס אין אשם,
שהרי אינו משלם קנס על פי עצמו, וממילא כשהכחיש – לא הכחיש ממון, שהרי גם אם היה מודה היה פטור.
הסבר המחלוקת (לפי המשך הגמרא תחילת מג.) – לא מחלוקת עקרונית, אלא:
כולם מודים לר"ש - בקנס אין אשם,
אלא שכאן המחלוקת מה עיקר התביעה של האבא:
לרבנן - בושת ופגם (כי מעדיף משהו בטוח ולא משהו אם יודה יפטר)
ולר"ש - הקנס (כי מעדיף לתבוע משהו עם סכום קצוב).
(מב. באמצע)
ב. מה אם כשעמד בדין?
כלומר, שואל אביי - אם התובע טוען שהאנס כבר עמד בדין והתחייב בקנס בבית דין אחר, והכחיש והודה, האם כעת זה הופך לממון ועל זה יש אשם?
רבא – כן זה ממון.
אביי – ר"ש עדיין חולק ולא מחייב אשם.
קושיות:
- הברייתא:
רישא – גם בקנסות כמו כפל ואונס יש אשם, מרבים מ"ומעלה מעל".
סיפא – ר"ש: בקנסות אין חומש, שהרי הדוגמאות בפסוק הם לא קנסות ("וכיחש")
אביי מבין שכל הברייתא בשעמד בדין,
ולכן רבנן ברישא מחייבים, (שהרי כבר אמרנו שגם לדעתם בקנס אין אשם)
ור"ש חולק עליהם ופוטר גם בשעמד בדין.
תגובות רבא:
- תחילה מציע תשובה דחוקה: כל הברייתא ר"ש,
וברישא עמד בדין ולכן חייב, ובסיפא לא עמד בדין ופטור.
דחייה – היה צריך להיות כתוב "ר"ש אומר" או "דברי ר"ש".
- רבא מודה לאביישזו מחלוקת,
ומתקן את מה שאמר לעיל: לגבי אשם לר"ש זה לא ממון,
אלא זה ממון רק לגבי זה שמורישו לבניו.
לסיכום:
- בקנס לפי כולם אין אשם וחומש.
- כשתובעו על אונס, מה עיקר התביעה:
לרבנן – בושת ופגם, ויש אשם,
ר"ש – קנס, ואין אשם.
- אחרי שעמד בדין:
רבנן – ממון, ויש אשם,
ר"ש – אכן לגבי ירושה נחשב ממון,
אך בכ"ז אין אשם, כי נובע מקנס ("וכיחש...").
- ממשנתנו -
על זה שגם לר"ש בעמד בדין נחשב ממון לירושה,
הרי במשנתנו (אונס) לר"ש לא מספיק שעמד בדין לגבי ירושה, אלא נחשב של האב רק אם גבו.
תשובה: זה דין מיוחד באונס ("ונתן") שלגבי האב נחשב ממון רק אחרי נתינה בפועל.
(בניגוד לקנס 30 של אבד כנעני, ששם כתוב "יתן").
- קושיות מהברייתא הנ"ל:
- על זה שבאונס יש דין מיוחד גם לר"ש שרק מנתינה -
הרי בברייתא כדי לפטור את אונס מאשם, ר"ש למד מ"וכיחש", שזה לימוד לכל הקנסות,
הרי יכל ללמוד מ"ונתן" שבאונס לא נחשב ממון עד הנתינה.
תשובה – בשביל מקרה שבו גם באונס זה ממון,
וזה אם עמד בדין, בגרה (ולגביה, בניגוד לאב, עמידה בדין מספיקה וכעת זה ממון), ומתה, וכך האב כן יורש, ולכן צריך לימוד מ"וכיחש") שבכ"ז אין אשם.
- על זה שבברייתא מדובר אחרי העמדה לדין, ושזה ממון גם לר"ש (לגבי ירושה) -
למה ר"ש בברייתא אומר "יצאו אלו שהם קנס", הרי הוא מסכים שאחרי עמידה לדין זה ממון?
תשובה – כעת הם ממון, אך באו מכוח קנס.
- מהמשנה בשבועות -
על זה שר"ש פוטר מאשם גם אחרי העמדה לדין -
הרי הסברא של ר"ש שם היא שאם היה מודה ממילא היה פטור,
והרי זה נכון רק לפני העמדה לדין!
תשובה – ר"ש אמר זאת לרבנן – לפחות תודו לי שפטור מאשם לפני העמדה לדין, כשזה עדיין קנס.

חכמת התורה וחכמות החול

הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל

"בזאת התורה" - איזו תורה?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

דיני קדימה בברכות

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

חידוש כוחות העולם

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

איך עושים קידוש?

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















