ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּבַמִּדְרָשׁ (ב"ר פרשה פב, י): מָה רָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב לִקְבֹּר אֶת רָחֵל בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת? אֶלָּא, צָפָה שֶׁהַגָּלֻיּוֹת עֲתִידוֹת לַעֲבֹר שָׁם, וּקְבָרָהּ שָׁם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל בָּנֶיהָ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה לא, יד-טז): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי וגו', כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם, עַד כָּאן. וּפֵרוּשׁ עִנְיָן זֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ עוֹד בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר פרשה עא, ב): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ (ירמיה לא, יד), יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עַל שֵׁם רָחֵל, וְלֹא עַל שֵׁם רָחֵל, אֶלָּא עַל שֵׁם בְּנָהּ: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם (שם שם יט). וְזֶה הַמִּדְרָשׁ יֵשׁ לוֹ טַעַם מֻפְלָג, כִּי הָאִשָּׁה תִּקָּרֵא בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי (שבת קיח, ב): מֵעוֹלָם לֹא קָרָאתִי לְאִשְׁתִּי אִשְׁתִּי, רַק לְאִשְׁתִּי בֵּיתִי. וּמִפְּנֵי כִּי רָחֵל הִיא הָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁל יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ר עא, ב): שֶׁרָחֵל הָיְתָה 1עֲקֶרֶת הַבַּיִת. וְכָל מִי שֶׁנִּקְרָא בַּיִת כּוֹלֵל וּמְאַחֵד הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁהַבַּיִת כּוֹלֵל הַכֹּל וּמְאַחֵד כָּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ. וּלְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם רָחֵל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא הָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁל יַעֲקֹב. וְכֵן נִקְרָא יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם בְּנָהּ, כְּמוֹ שֶׁהִיא הָיְתָה עִקָּר, גַּם כֵּן בְּנָהּ עִקָּר, וְדָבָר זֶה יָדוּעַ מְאֹד. וּלְפִיכָךְ אָמַר שֶׁנִּקְבְּרָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ, שֶׁאִם הָיְתָה נִקְבֶּרֶת רָחֵל בַּמְּעָרָה, לֹא הָיָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בַּגָּלוּת שֶׁלָּהֶם, כֹּחַ הַמְקַבֵּץ וְהַמְאַחֵד אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת שֶׁלָּהֶם. אֲבָל נִשְׁאַר בְּיִשְׂרָאֵל כֹּחַ הַמְאַחֵד אֶת יִשְׂרָאֵל, רַק שֶׁאֵינוֹ בְּפֹעַל רַק בְּכֹחַ בִּלְבַד. וּלְכָךְ רָחֵל, שֶׁהִיא כֹּחַ הַמְאַחֵד אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ, נִקְבְּרָה בַּדֶּרֶךְ. וּלְכָךְ מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַד שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מְקֻבָּצִים בְּאַרְצָם לְגַמְרֵי. וְאִם לֹא נִקְבְּרָה רָחֵל, שֶׁהִיא עֲקֶרֶת הַבַּיִת הַמְקַבֵּץ אֶת יִשְׂרָאֵל, בַּדֶּרֶךְ, כְּבָר נֶחְלְקוּ יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא הָיָה אֶצְלָם עוֹד כֹּחַ מְקַבֵּץ וּמְאַסֵּף אֶת יִשְׂרָאֵל. וְהַיְינוּ שֶׁהֵשִׁיב לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי בִּזְכוּת רָחֵל, שֶׁהִיא כֹּחַ הַמְקַבֵּץ יִשְׂרָאֵל, יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָם. וְזֶהוּ: וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם, כִּי יֵשׁ כֹּחַ מְאַחֵד אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ גָּלוּתָם, וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ כֹּחַ הַמְאַחֵד יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָם. וְזֶה מַה שֶּׁרָצִינוּ לְבָאֵר.
___________________________________
אמרו במדרש, מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא מפני שצפה שהגליות עתידות לעבור דרך שם, קברה שם כדי שתהא מבקשת רחמים על בניה. זהו שאמר הכתוב: קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה וכו' ויש תקווה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. פירוש מדרש זה על פי המבואר במדרש אחר, רחל מבכה על בניה, ישראל נקראים על שם רחל, ולא על שם רחל אלא על שם בנה, הבן יקיר לי אפרים. מדרש זה יש בו עניין עמוק. האישה נקראת בית, כמו שאמר רבי יוסי: מעולם לא קראתי לאשתי אשתי, אלא קראתי לאשתי ביתי. רחל הייתה עקרת הבית, כמו שאמרו חז"ל, שהייתה 1עיקר הבית. הבית כולל ומאחד בתוכו את כל מה שבתוך הבית, ולכן נקרא בית מי שהוא כולל ומאחד את הכל. ישראל נקראים גם על שם בנה, כי כמו שהיא עיקר כך גם בנה הוא עיקר. כי עיקרה של רחל הוא בנה, ודבר זה ידוע מאד. לכן אמרו שנקברה רחל בדרך, כי אם הייתה נקברת רחל במערת המכפלה, לא היה לישראל את כוח האמצע, שהוא הכוח המאחד ומקבץ את ישראל מגלותם. אבל עתה נשאר בישראל הכוח המאחד, אלא שהוא אינו בפועל אלא רק בכוח. לכן רחל, שהיא הכוח המאחד את ישראל, שהרי ישראל נקראו על שמה, נקברה בדרך. מסיבה זו רחל היא המבקשת רחמים עד שיתקבצו כל ישראל לארצם. אם לא הייתה נקברת בדרך חס וחלילה, היו ישראל מאבדים את הכוח האמצעי, שהוא הכוח המאחד אותם ומקבץ אותם לארצם. זוהי התשובה שהשיב הקב"ה לרחל, מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי בזכות רחל ישובו ישראל מגלותם, וזה מה שמסיים ואומר: ושבו בנים לגבולם. כי קיים הכוח המקבץ ומאחד אותם. בזכות כוח זה ישובו ישראל מגלותם. עניין זה רצינו לבאר בפרק זה.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
8 - פרק א' חלק ה'
9 - פרק א' חלק ו'
10 - פרק ב' חלק א'
טען עוד
רחל אמנו, בשונה משאר האמהות, נקברה בדרך , בבית לחם, ולא במערת המכפלה. היא מסמלת את הגעגועים של עם ישראל לשוב לארצו 'קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים'. המהר"ל מסביר שאין כאן בקשת רחמים ותפילה בלבד, אלא עקרון חשוב מאין כמוהו: גם בדרך , המסמלת את הגלות, כוחה של רחל איתנו. רחל נקראת בית – סמל לאחדות, וכוחה המאחד נמצא איתנו גם בגלות. זוהי הנקודה האמצעית, החמישית, שבתוך האות ה"א, שנותנת לנו כוח לחזור ולהתקבץ, עליה דיבר המהר"ל לעיל.
ניתן להסביר שעניינה של רחל הוא היציאה החוצה מבית המדרש והמפגש עם העולם הזה; היא הייתה יוצאת לרעות את צאן לבן אביה, והתורה מספרת שהיא הייתה "יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" [בראשית כט, יז] – ביטוי לכוחות חיצוניים גדולים. בנה, יוסף, יורד למצרים ונעשה שליט על האימפריה הגדולה והחומרית מצרים. כוחם של רחל וזרעה מסוגל לרומם כוחות חומריים ירודים אלה ולחבר אותם לקב"ה, לרוחניות. בכך, הם מאחדים את הכוחות השונים של העולם למגמה אחת, כמו בית שהופך אוסף רהיטים ליחידה אחת.
זאת היא עיקר מגמתו של עם ישראל – לרומם את העולם ולקשרו לבורא עולם. לכן, רחל נקראת עיקר הבית של יעקב, וישראל נקראים על שמה ועל שם בנה – אפרים, שהמשיך את דרכם של רחל ויוסף: יהושע, שהוא מזרע אפרים הכניס את ישראל לארץ ישראל, שאליה כל ישראל מתקבצים, ורק בה ניתן לאחד בין הכוחות השונים, כפי שאנחנו רואים כיום כשנתקבצו ובאו מכל קצות תבל ספרדים, אשכנזים וכל עדות ישראל, וכולם מושפעים זה מזה (עיין גם אורות התורה יג, ז).
קבורת רחל בדרך מבטאת שהירידה לגלות אינה מנותקת מהתהליך שעם ישראל צריך לעבור כדי להביא את העולם לייעודו. בגלות עם ישראל אוסף כוחות שנמצאים אצל אומות העולם במטרה להשיבם לחיק ישראל ולחבר אותם אל הקודש. אחדות הכוחות אינה נמצאת בפועל, אך היא זאת שמניעה את התהליך ונותנת תקווה לעתיד. אילולא הרצון לאיחוד הכוחות הקיים בנשמת האומה ומניע את העם בגלות, היה כל יהודי נתקע במקומו ונותר מחולק מישראל.
בזכות רחל ובזכות כוח האחדות שלעולם קיים באומה ושואף תמיד לאחדות, יתקבצו בנים לגבולם, לארץ ישראל. השחרור מעול הגויים וסגולת הארץ יאפשרו פיתוח מירבי של כל כוח בצורה מלאה ואיחוד של כל גווני האומה להרמוניה אחת קדושה ומאירה.
הרחבות
* רחל מאחדת את בית ישראל על גווניו השונים
רָחֵל, שֶׁהִיא כֹּחַ הַמְאַחֵד אֶת יִשְׂרָאֵל. המדרש מתאר את תפילתה של רחל שישובו ישראל מהגלות: "קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: ריבונו של עולם גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד... וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה... ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה (כינוי ליחס בין שתי נשים הנשואות לאותו בעל) שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם? מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל" [איכה רבה, פתיחתא כד]. המהר"ל מבאר מדוע מעשיה של רחל מביאים מחילה לחטא עבודה זרה שעבדו ישראל באופן הבא: רחל אפשרה ללאה להתחתן עם יעקב מתוך הבנה שבעולם ישנם גוונים שונים שרק על ידי התאחדותם, יתגלה שם ה' והעולם יגיע לידי שלמות. אי לכך, ביתו של יעקב אינו אחד אלא מורכב משתי נשים, שרק על ידי האיחוד ביניהן יִבָּנה בית ישראל השלם. אותה המורכבות הקיימת בטבע העולם היא שיצרה את הבלבול שהביא את ישראל לחטוא [פרק לד]. מתוך הכרת המורכבות והגוונים השונים שבמציאות – פועלת רחל לריכוז ואיחוד הכוחות לבית אחד וגדול כדברי המהר"ל בפרק זה.
לזרע של קימא עבור יוחנן אוריאל בן לאה מרלן ורבקה ג'ואן בת ג'וסלין שמחה הי"ו
איך ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
סודו החינוכי של חודש שבט
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות שטיפת כלים בשבת
אנחנו קודש למענך
למה ללמוד גמרא?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
