(מט. במשנה עד נ. שליש עליון)

חלק א – חובת האב להאכיל את ילדיו

נתונים:

• עד גיל 6 ("קטני קטנים") - חייב (סה:).


• מבגרות/נישואי הבת – פטור.


• אם האב מת עד שהבת נישאה – חייב מתנאי הכתובה.

הנושא שלנו זה בין 6 לבגרות, לפני שנישאה ולפני שהאב מת.

א. מדאורייתא -

(מט: רבע עליון)

ב. האם יש תקנת חז"ל שיש חובה?

ר' אילעא –באושא התקינו שיאכיל.

גמרא – אין הלכה כך,

            שהרי ניסו לשכנע ולבייש את האב להאכיל (בהנחה שיש מצווה) אך לא כפו,

            אך אם האב אמיד – כופין.

            (יוצא שגם אם יש דין צדקה, לא כופין אלא משכנעים, אא"כ הוא אמיד).

אגב זה,

ג. עוד תקנות שאמר ר' אליעא שתיקנו באושא

A. הכותב נכסיו לבניו, הוא ואשתו ניזונים מהם

הקדמה –

בעל חייב לזון את אשתו מנכסיו, ואם מת הנכסים משועבדים והיורשים זנים אותה.

אבל, אם הנכנסים נמכרו, הם כבר לא משועבדים לאלמנה (כדי להגן על הקונים).

אך בכל זאת, אם הבת ירשה והתחתנה ובעלה ירש אותה, למרות שהבעל נחשב כלוקח, בכל זאת הקרקע כן משועבדת לאלמנה, כי הבעל לא שילם עבורה.

התקנה – אבא שמכר נכסיו לבניו בחייו, הנכסים משועבדים למזונות ההורים.

1. מה החידוש לגבי האמא? הרי הילדים לא שילמו, ולכן ודאי שהנכסים עדיין משועבדים לאמא.

תשובה – היינו חושבים שכיון שהאבא (בעלה חי), הוא יכול לפרנס אותה, ולא הנכסים.

1. האם אכן הלכה כך? לא,

שהרי ר' יונתן פסק כך לזקן אחד, והזקן נישקו, ומכאן שזה היה לפנים משורת הדין.

B. המבזבז אל יבזבז יותר מחומש

חיזוקים:

1. ר"ע או ר' ישבב הורו כך.


2. ראיה מהפסוקים "עשר אעשרנו".