ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּבְפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פח, א): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז), אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חֲמָא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אֲחָא בַּר יַעֲקֹב: 1 מִכָּאן מוֹדָעָה רַבָּא לְאוֹרָיְתָא. אָמַר רָבָא: 2 אַף עַל פִּי כֵן 3 הַדוּר קִבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט, כז): קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ, קִיְּמוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם כְּבָר, עַד כָּאן. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, אַף עַל גַּב שֶׁכְּבָר אָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד, ז), וְאִם כֵּן לָמָה הֻצְרַךְ לִכְפּוֹת עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית? אֶלָּא הַטַּעַם כִּי 4 קַבָּלַת הַתּוֹרָה הֶכְרֵחִי, וְאִלּוּ הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה מֵרְצוֹנָם, 5 הָיוּ סְבוּרִים כִּי 6 הַדָּבָר תּוֹלֶה בְּדַעֲתָם, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּד לְדָבָר זֶה, שֶׁאִם לֹא יִשְׁמְרוּ הַתּוֹרָה יְהֵא בִּטּוּל לִנְתִינָתָהּ. אֲבָל עַתָּה, שֶׁהָיְתָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה הֶכְרֵחִי, אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בִּטּוּל וַהֲסָרָה לְדָבָר זֶה, כִּי אִם נְתִינַת הַתּוֹרָה וְקַבָּלָתָהּ מְחֻיָּב, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמְּחֻיָּב שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּטּוּל לַתּוֹרָה.
וּבַמִּדְרָשׁ מָצָאתִי, כְּשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית, שֶׁיִּהְיוּ אֲנוּסִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וּכְתִיב אֵצֶל אוֹנֵס (דברים כב, כט): וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה וְלֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ. וּפֵרוּשׁ עִנְיָן זֶה, כִּי לְכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה אֵצֶל אוֹנֵס: לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, 7 מִפְּנֵי שֶׁהַחִבּוּר שֶׁהוּא מִצַּד עַצְמוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה, כְּמוֹ כָּל אִישׁ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה, אֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָהּ וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשָּׂא אוֹתָהּ, לְכָךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּתֵּן גֵּט גַּם כֵּן, וִישַׁלַּח אוֹתָהּ מֵאִתּוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר 8 הָיָה הַחִבּוּר הֶכְרֵחִי, כְּמוֹ זֶה שֶׁאֲנָסָהּ, 9 וְדָבָר שֶׁהוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת אֵין לוֹ פֵּרוּד וַהֲסָרָה. לְכָךְ אָמְרָה הַתּוֹרָה עַל הַמְאַנֵּס אֶת הָאִשָּׁה וְעָשָׂה הַחִבּוּר בְּהֶכְרֵחַ, לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. וְכֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָהַג בְּחִבּוּר זֶה עִם יִשְׂרָאֵל, הַחִבּוּר שֶׁעָשָׂה הֶכְרֵחִי, שֶׁהֲרֵי כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הִיא 10 עֶצֶם הַחִבּוּר, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, לְכָךְ אֵין הֲסָרָה לְחִבּוּר זֶה. וְכָךְ הוּא לְפִי אֱמֶת שֶׁהַחִבּוּר הַזֶּה מֻכְרָח, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מֻכְרָח אֵין לוֹ פֵּרוּד לְדָבָר זֶה כְּלָל. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַרְנוּ רָמְזוּ חֲכָמִים בְּדִבְרֵיהֶם.
וְהַתּוֹסָפוֹת 11 מְפָרְשִׁים שָׁם (שבת פח, א) כַּאֲשֶׁר רָאוּ הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הָיוּ חוֹזְרִין מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְאֵין דַּעֲתֵינוּ נוֹחָה בְּתֵרוּץ זֶה, שֶׁכָּל זְכוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְחַס וְשָׁלוֹם שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין מִדָּבָר זֶה.
________________________________
בפרק רבי עקיבא על הפסוק: ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בן חמא, מלמד שכפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בן יעקב, 1 מכאן יש לעם ישראל טענה על אי שמירת תורה, מפני שאנס אותם הקב"ה לקבלה. אמר רבא 2 אף שהייתה להם טענה, 3 חזרו וקבלוה מרצונם בימי אחשורוש, שנאמר: קיימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר בעבר. ביאור דבריהם, ישראל אמרו נעשה ונשמע, אם כן מדוע היה צורך לכפות עליהם הר כגיגית כדי שיקבלו את התורה? אלא הטעם, מפני 4 שהתורה הכרחית לקיום העולם. אם היו ישראל מקבלים את התורה מרצונם, 5 היו חושבים בטעות, 6 שמציאות התורה בעולם אינה הכרחית אלא תלויה ברצונם, ואם כך יש אפשרות לבטל את נתינתה, אם לא יקיימו מצוותיה. אבל עתה, שהכריח הקב"ה אותם לקבלה, משמעות הדבר שאין ביטול לנתינת התורה, כי נתינת התורה, וקבלתה על ידי ישראל, זהו דבר מחויב במציאות, ובודאי שלאחר נתינתה וקבלתם לא יהיה שינוי וביטול לדבר זה.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
77 - פרק י"א חלק ט"ז
78 - פרק י"א חלק י"ז
79 - פרק י"א חלק י"ח
טען עוד
התוספות בשבת שם 11 הקשו את הקושיה שהבאנו למעלה, מהו הצורך בכפיה? ותירצו, שמא מפני מורא האש הגדולה יחזרו בהם ממה שאמרו נעשה ונשמע. אין דעתנו נוחה מתירוץ זה. זכותם הגדולה שאמרו נעשה ונשמע, וחס ושלום שיחזרו מאמירה זו.
ביאורים
המהר"ל ממשיך להוכיח שהתורה לא ניתנה לישראל לטובתם ומבחירתם, אלא היא גזירה אלוהית שאינה תלויה במעשיהם.
התורה מספרת שבמעמד הר סיני עם ישראל התייצב 'בתחתית ההר'. תיאור זה קשה להבנה. אם התורה רוצה לומר שהם חיכו במורדות ההר, הייתה התורה כותבת 'ויתיצבו למרגלות ההר'. איך אפשר להתייצב בתחתיתו של ההר? מכאן שהתורה רוצה ללמדנו דבר מפתיע. באותו הבוקר הקב"ה עקר את הר סיני והחזיק אותו מעל ישראל. הם התייצבו ממש מתחתיו. באותם רגעים אמר הקב"ה לישראל: 'אם אתם מקבלים את התורה – אני מסלק את ההר. אך אם לא – ההר כולו ייפול עליכם ואתם תקברו תחתיו'. התורה ניתנה בכפיה של הקב"ה. דבר זה מעורר תמיהה גדולה. מדוע היה צריך הקב"ה לכפות עלינו את קבלת התורה והרי ישראל קיבלו אותה מרצון, ואמרו 'נעשה ונשמע'? ובנוסף, קבלת התורה בכפיה זו לכאורה מדרגה פחותה מאשר קבלת התורה מרצון חופשי?
דרשה זו של חז"ל באה ללמדנו, שאין מציאות התורה בעולם תלויה בבחירתם של ישראל. התורה חייבת להופיע בעולם, ודווקא דרך עם ישראל. אם התורה הייתה ניתנת רק מרצון, היינו סבורים שהקשר בין ישראל לתורה נובע רק בגלל רצונם הטוב של ישראל, ולכן כאשר הם אינם מעוניינים בתורה – הקשר ניתק ואפשר להחליפם בעם אחר, חלילה, שירצה את התורה. חז"ל מלמדים שאין הדבר כך. התורה ניתנה בכפיה כדי להורות שהקשר בינה לבין ישראל אינו מתחיל מרצון שכלי ומבחירה חופשית אלא מגזירת ה'.
המהר"ל מוסיף הבנה נוספת למדרש חז"ל. הקב"ה כפה על ישראל לקבל את התורה. כלומר, אנס אותם. בתורה ישנו דין מאנס. אדם שאנס בחורה, והיא מעוניינת להתחתן עימו (כמובן, אם היא אינה רוצה – היא אינה מחויבת להינשא לו), אין הוא יכול לגרשה לעולם. ההבנה הפשוטה בהלכה הזו היא שזה חלק מעונשו של האנס על המעשה החמור והנורא שעשה. אך המהר"ל מוסיף, על פי דברי המדרש, רובד נוסף בהבנת הדין הזה. האונס לא יכול מצידו לנתק את הקשר עימה, מכיוון שהמעשה שלו, שנעשה ללא רצון האישה ומתוך דחף עוצמתי, גילה שהוא מחובר אליה. את הקשר שלו אליה אין הוא יכול לנתק כיוון שהוא לא קשר שכלי אשר מתחיל מהשכל וההבנה. כך הקב"ה 'אנס' את ישראל, כדי שאם חלילה ישראל יחטאו ויהיה ראוי לגרשם ולהחליפם – לא יוכל הקב"ה לעשות זאת, כיוון שהוא כפה אותם לקבל את התורה. הוא גילה במעשה זה שהקשר שלו לעם ישראל הוא קשר עמוק שאינו יכול להשתנות ולהתחלף.
שתי הבנות אלו מלמדות שהקשר בין ישראל לתורה וכן הקשר בין הקב"ה לישראל הוא קשר נצחי שלא ינתק לעולם.
הרחבות
* התורה היא חיינו
שֶׁכְּבָר אָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְאִם כֵּן לָמָה הֻצְרַךְ לִכְפּוֹת עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית. גם המדרש עמד על נקודה זו: "ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר? והלא משעה שאמר להן 'מקבלין אתם את התורה' – ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט. אלא אמר להן ('אם מקבלים אתם את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם') על התורה שבעל פה , שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות, והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו... שכֹּל מי שאוהב עושר ותענוג – אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה, ויש מבלה ומנבל עצמו עליה. לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר: "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול" [ישעיה ט, א], אור גדול – אור שנברא ביום ראשון, שגנזו הקדוש ברוך הוא לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד" [תנחומא נח, ג].
על פי דברי המהר"ל אפשר לפרש גם את דברי המדרש. הכפייה, שמבטאת קשר מוחלט ונצחי – קשורה דווקא לתורה שבעל-פה. כך ניתן להסביר את פירושו של רבי יעקב בן הרא"ש את הברכה " וחיי עולם נטע בתוכנו – היא תורה שבעל פה" [טור, אורח חיים קלט].
לעילוי נשמת ציפורה בת ר' נפתלי ז"ל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
איך ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך נראית נקמה יהודית?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
