ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
תשע"ב
העברת אש מכירה חשמלית ביום טוב
שאלה
שו"ת "במראה הבזק" (597)
רבנים שונים
233 - מקום הדיון בתביעות בין בעל ואשה כאשר האשה עברה לדור במדינת הוריה
234 - העברת אש מכירה חשמלית ביום טוב
235 - חגיגת בר מצווה לנער שהוריו באבלות
טען עוד
תשובה
מותר להעביר אש מכירה חשמלית שיש בה סלילים מאדימים לגפרור ביום טוב 1 .
^ 1. בשו"ת כתב סופר (אורח חיים סימן סז) כתב לחלק שאסור לתחוב גפרור בתוך אפר חם כדי להדליקו, אבל מותר להדליק גפרור מגחלת אף שאין בה שלהבת משום שכיוון שיש בגחלת אש אינו נחשב למוליד אש. ויסודו הוא שכל שיש אש אינו נחשב מוליד אש. וכדבריו פסק המשנה ברורה (אורח חיים תקב, ס"ק ד).
וכן כתב למעשה ערוך השולחן (אורח חיים תקב, ט):
"ודע שזה כשני דורות שאצלינו משתמשים בחול בהוצאת האור ע"י עצי גפרית שיש בהן בראשן הוואספא"ר שבו טמון חמימות רב וכשמחככין אותו על איזה דבר מיד יצא אש ונאחז בהעץ הדק שקורין שירניצק"ע או סוועבעל"ע ודבר ידוע שביו"ט אסור משום נולד וכולנו נזהרים בזה אמנם בילדותינו נתפשט ההיתר שנוגעין אותו בגחלת בוערה ומיד דולקת ולא ידעתי טעם ההיתר הא סוף כל סוף מוציאין אש מן הגפרית ושמעתי בילדותי שגדול אחד התיר זה וטעמו משום דאין האש מהגפרית אלא שמוציא האש מהגחלת שמפני שיש בה יסוד האש הרבה מושכת אליה השלהבת מן הגחלת ודבר זה צריך ראיה דשמא הגחלת מעוררת כח האש שבהגפרית ואולי כיון דעכ"פ גם כח השלהבת שבהגחלת מסייעו אין זה כנולד וביותר לטעמו של הרמב"ם שלא התירו אלא מאש מצויה כמ"ש בסעיף ב' הא זה האש שבגחלת מצוי ומיהו עכ"פ העולם נהגו בזה היתר [וממילא דאין עצי הגפרית מוקצה כיון שראוים להניחן אצל הגחלת]".
אך סיים שם הכתב סופר (וכן העתיק במשנה ברורה): וכן לחכך הצ"ה (הגפרור) בברזל חם מלובן כמו בתנור ברזל (שפארהערד) לא נ"ל דשרי".
אמנם, בשו"ת בית שערים (אורח חיים סימן רנז) כתב על כך: "נ"ל דאם הוא מלובן עד שיהיה ניצוצות ניתזין ממנו. תליא במחלוקת הרמב"ם וראב"ד רפי"ב משבת דלדעת הרמב"ם המחמם את הברזל כדי לצרפו במים ה"ז תולדת מבעיר ואם כן ברזל מלובן הוי כמו שאר אש ואם כן אם מדליק בו אינו ממציא ומוליד האור ושרי. אבל לדעת הראב"ד שם דאינו חייב משום מבעיר רק משום מכה בפטיש וא"כ אינו אש ואסור משום דמוליד ועיין פסחים דף ע"ה".
נמצא שלדבריו אפשר לפרש שאף לפי הכתב סופר אם הברזל כל כך חם שניצוצות ניתזין ממנו דינו כאש ומותר להדליק ממנו (אלא שלדבריו זו מחלוקת בין הראב"ד לרמב"ם האם ברזל לוהט דינו כאש).
והנה דעת פוסקים רבים שחוטי להט המאדימים דינם כאש (ראה אינציקלופדיה תלמודית ערך חשמל סעיף ג – "חוט להט בתורת אש", וכן עולה מדברי הפוסקים שיובאו להלן). ועוד יש להוסיף, שבהגדרת איסור הוצאת אש ביום טוב כתב הרמב"ם (יום טוב ד, א): "אין מוציאין את האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המתכות, כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש". וכאשר חוטי הלהט בכירה חשמלית אדומים, הרי זה כמי שכבר חיכך את המתכות שהאש כבר הוצאה, וכשמקרב הגפרור הוא רק נותן לאש במה לאחוז. ונראה להביא לכך ראייה אף מלשון הכתב סופר שאסר "לחכך הצ"ה (הגפרור) בברזל חם", ואם הברזל הוא מאדים אין צורך לחכך אלא מיד שמקרב אליו הגפרור הוא נדלק (וראה עוד בהערות ר' מנשה הקטן לשו"ת בית שערים).
וכן כתב האגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן עה):
"ובדבר להדליק ביום טוב שוועבעלע /גפרור/ באור עלעקטרי מתחלה היה נראה שיש לאסור אף אם הוא אדום מן החום וכ"ש כשאינו אדום, אבל אחר העיון נראה דכשהוא אדום יש להתיר דהוא כמו אש בעין".
וכן הביא ברבבות אפרים (חלק א סימן שמו) שיש אומרים בשם החזון איש שנהגו להדליק גפרור על ידי נגיעה בברזל מחומם שסביבות התנור, ואם לא שנאמר שהחזון איש חולק על הכתב סופר, יש ליישב שמדובר בברזל מאדים.
אמנם, האמור עד כאן הוא אם נוגע עם הגפרור בברזל המאדים, אך בחלק מהכיריים החשמליות יש ציפוי זכוכית, ונמצא שאינו נוגע עם הגפרור בחוטי הלהט אלא בציפוי העשוי מזכוכית, ויש לברר האם באופן זה שאינו מדליק במגע ישיר עם האש אלא באמצעות חום האש, האם מותר להדליק.
בשו"ת עין הבדלח (סימן סג) כתב לאסור להדליק גפרור על ידי שייגע עימו בכלי זכוכית אשר על מנורת נפט, וכתב שם שכן נראה לו מדברי הכתב סופר הנ"ל, אלא שלא ביאר כיצד למד כן מדברי הכתב סופר. ודבריו הובאו בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן כז), וביאר שם שהחילוק הוא אם מדליק מהאש ממש לבין אם מדליק רק מחום האש, ולפי זה בכל הדלקת גפרור צריך להקפיד שייגע באש עצמה ולא שיידלק רק מחום האש.
אמנם בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק יג אות ג) כתב להתיר להדליק גפרור על ידי שמחזיקו מעל לחוט חשמלי לוהט, וכתב שם (הערה יג) שכן שמע מהגרש"ז אויערבך, משום שכל שקיימת אש מותר להמשיכה אפילו בריחוק קצת. וגם בשו"ת יביע אומר (חלק ב אורח חיים סימן כז) כתב: "ורק להדליק את הגפרורים מגחלת בוערת, וכן מראש המנורה הנקראת לאמפ"א, אפשר להקל".
ונראה שכיוון שגם האוסרים וגם המתירים תמכו יתדותיהם בדברי הכתב סופר, ומדברי הכתב סופר נראה שכל שקיימת אש אינו נחשב למוליד אש אף שאינו מדליק מהשלהבת אלא מחום האש, יש להקל.

הקשבה בזמן של פילוג

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

לקום מהתחתית של התחתית

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

הפסוק המיוחד והמשונה בתורה

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?

הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















