ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
- שבת ומועדים
- שבועות
- עניני החג
כולנו מציינים את חג השבועות כיום מתן־תורה, ואף מכנים אותו כך בתפילת העמידה – "זמן מתן תורתנו". אך, כידוע, אין זה מדויק. התורה ניתנה (על־פי הכרעת הסוגיה בשבת פ"ח) ביום ו' בסיוון, ואילו חג השבועות חל ביום החמישים לספירת העומר ואין לו תאריך קבוע במקרא. ממילא, תלוי הדבר במילוי החודשים ניסן ואייר. בלוח השנה הקבוע שלנו, יחול תמיד היום החמישים לספירה בו' בסיוון. אך, כאשר נשוב לקדש את החודש על־פי מולד הלבנה (במהרה בימינו), ייתכן ויום זה יחול גם בה' בסיוון או בז' בו.
על כן, מחפש ה"שפת אמת" את הקשר המהותי למבנה זה. מדוע לא קבעה התורה את יום החג הזה ביום מתן־תורה? ומדוע אנו "הפכנו" אותו לכזה? מצוי כאן תהליך דו־כיווני של אהבה עצומה, בין הדוד לרעייתו.
מקבלים או נותנים
הקדוש ברוך הוא, מצידו, מתקרב אלינו, ואנו מצידנו מתקרבים אליו. דבר זה בא לידי ביטוי בקרבן הייחודי ליום זה, קרבן שתי הלחם, מנחת ביכורים מן החיטים החדשות שגדלו בשנה זו. השניוּת שבקרבן זה מתפרשת על־ידי השפת אמת כמבטאת את התהליך הדו־כיווני, את הירידה שלו אלינו ואת העלייה שלנו אליו (עיין שפת אמת ויקרא אמור תרמ"ח ד"ה 'בפרשת').
הקדוש ברוך הוא מצידו מכנה את היום הזה "יום הביכורים", על שם המתנה שאנו נותנים לו; אנו מכנים את היום הזה "מתן תורתנו", על שם המתנה שהוא נתן לנו.
קרוב אליך (649)
הרב צבי מאיר זילברברג
30 - אור השורש - שבועות עם איז'ביצא
31 - אוהבים זה לזה - שבועות עם השפת אמת
32 - בכל השפות שיש
טען עוד
ה' יתברך, מצידו, מכנה את היום הזה בכינוי יוצא דופן (במדבר פרק כח פסוק כו): "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם..." שמו של המועד נקבע על־פי מה שאנו מביאים, על־פי קרבנם של ישראל. אין חג שנקרא על שם הקרבן המובא בו, אלא על שם מצוותו (חג המצות וחג הסוכות). כאן, הקדוש ברוך הוא אינו קורא לחג על־פי המצווה שאנו מחויבים לבצע בינינו לבין עצמנו, אלא על שם המתנה כביכול שאנו מביאים לו, וכלשונו של תרגום יונתן בן עוזיאל: " וּבְיוֹמָא דְבִכּוּרַיָא בִּקְרוּבְכוֹן דוֹרָנָא מִן עֲלַלְתָּא חַדְתָּא", הביכורים הם מתנה שלנו לקדוש ברוך הוא לכבוד החג.
זאת השמחה שלנו
מצידנו, אנחנו מכנים את החג על שם המתנה שהוא נתן לנו. מודים אנו לו עליה, והרי זה לא פשוט כלל: חג המצות, חג חרותנו, וודאי מעורר בקרבנו תחושות הודיה ושמחה. וכי לא נודה לו על גאולתנו ועל פדות נפשנו?
גם חג הסוכות מעורר בנו רגשי תודה. וכי מי לא יודה למושיב את אבותיו ארבעים שנה בסוכות בהוציאו אותם ממצרים?!
אלא, ביום מתן תורתנו, בה נתחייבנו בתרי"ג מצוות, יכול היה להתגנב לליבנו רגש של עול, של קושי, על המחויבות ש"נפלה" עלינו, ח"ו. ולא היא – אנו שמחים, אנו מודים, ולא כי ציוו אותנו להודות ביום זה, אנו מצד עצמנו רצינו בזאת (בדומה לשמחתנו חצי שנה קודם לכן, בגמרה והתחלתה של קריאת התורה, ביום שמיני עצרת, שגם הוא לא נקבע מן התורה ליום חגה של תורה אלא אנו ברצוננו הפכנו אותו לכזה).
וזוהי מהותו של חג השבועות בכל תורותיו של השפת אמת: הודיה כפולה של הבורא לנבראים ושל הבנים לאבינו שבשמים בחזרה, אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה לשמור על הקדושה?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
