ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- הדרכות כלליות
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
מובן כי שאלה זו לא הייתה עולה אלמלא תופעות שונות, לעתים קיצוניות ומקוממות, שאנו רואים בשנים האחרונות, ובמרוכז דווקא בליל חג מתן תורה.
התורה פתוחה לכול, ואינה נחלת קבוצה מסוימת בעם ישראל. אדרבא, תורה ניתנה במעמד הר סיני, לעיני כל העם.
אחד האירועים המכוננים בתולדות בית המדרש הוא אותו היום שסילקו את שומר הפתח, וניתנה רשות לתלמידים להיכנס. שלא כפי שנהג רבן גמליאל, שלא נתן לתלמיד שאין תוכו כברו להיכנס לבית המדרש (ברכות כח, א). כלומר, איננו בודקים סתרי לבבו של תלמיד.
יחד עם זאת, מסתבר שגם בתורה, כמו בכל תחום, יש "תנאי קבלה". אדרבא, היה זה מוזר לו לא היו כל תנאי והכנה הכרחיים למי שבא ללמוד דברי אלוקים חיים. אמנם, איש לא יוכל למנוע גם ממי שאינו ראוי ללמוד תורה, אך בוודאי לא ייתן לכך לגיטימציה ועידוד.
הרמב"ם כתב "כתר תורה מונח לכל". אבל הוא עצמו סייג: "אין מלמדין דברי תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם (מי שאין מעשיו ידועים לנו). אבל אם היה הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב, ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקין אותו; ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש, ומלמדין אותו. אמרו חכמים: כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כאילו זרק אבן למרקוליס (עבודה זרה!)" (הלכות תלמוד תורה, ד).
מקורו של הרמב"ם בדברי חז"ל, שאמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה" (סנהדרין קה, ב). אלא שכל זה בתנאי "שמקיים המצוות שלומד בתורה, רק שאינו לומד ומקיים לשם שמיים אלא מיראת העונש... אבל אם אינו מקיים מה שלומד נקרא רשע, ועליו אמר הכתוב 'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי'. וכל תלמיד חכם המזלזל במצוות ואין בו יראת שמיים הרי הוא כקל שבציבור, וגרוע מעמי הארץ... ועליו אמרו חכמים: 'לא זכה - נעשית תורתו לו סם המות'" (שו"ע הרב, הלכות ת"ת, פרק ד).
כלומר, התורה לא ניתנה לשם שעשוע אינטלקטואלי או רגשי, כי אם על מנת לקיימה. לכן, יש להחזיר את התלמיד למוטב ורק אחר כך ללמדו תורה. אפילו תלמיד חכם שלמד הרבה תורה – אם הוא מזלזל במצוות, הרי התורה שלמד הופכת לגורם הרסני.
גם על ההוראה לפתוח את בית המדרש לכל התלמידים, שלא כרבן גמליאל, העיר רבי עובדיה מברטנורה (אבות א, א), שזה בתנאי שלא יהיה ידוע שמעשיו מקולקלים ומידותיו רעות.
לימוד שלא לשמה
אלא שמול כל זה עומדים לכאורה דברי חכמים בפירוש דבר ה' לירמיהו: "ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו – הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב" (פתיחתא, איכה רבה).
אם כך, האם נפל הסייג של קיום המצוות כתנאי מקדים ללימוד תורה?
לכן, הוסיף הרש"ז מליאדי, שלעולם יעסוק אדם בתורה, גם כשמעשיו אינם לפי רצון ה'. כי מתוך שלא לשמה יוכל לבא לידי לשמה, ללמוד על מנת לעשות. לדעתו, מה שאמרו שלא ללמד תורה לאדם כזה, זו הוראה לרב שאינו צריך ללמד אותו, אבל לא לאדם עצמו, שאין לו מה להפסיד. גם כלפי הרב, ייתכן שהנחיה זו קיימת כל עוד יש אפשרות להחזיר את הלומד למוטב בתחילת דרכו. אך אם אין אפשרות, יש ללמדו במטרה שיתקן את דרכיו בהמשך. על זה נאמר "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (שם, קונטרס אחרון).
ישנה עדות על החזון איש ('מעשה איש', ב, עמ' מח מט), שעל טענה בדבר תלמיד שאינו הגון אמר "דאס מיינט נישט היינט" (אין הכוונה לימינו). זאת מכיוון שפעם עניין לימוד התורה היה קבוע בציבור. היו גם אנשים בעלי אופי רע, שלא רצו להשתתף בלימוד, אלא שנאלצו לא לפרוש מן הציבור, בגלל לחץ הקהילה. אלה הם תלמידים שאינם הגונים, שאסור ללמדם תורה. אבל מי שבאים מעצמם ורוצים בכנות ללמוד, אף שעדיין אינם מקיימים את המצוות, אינם "תלמיד שאינו הגון".
גם המרחיבים ביותר את אפשרות קבלת התלמידים, אינם מתירים ללמד תורה למי שאנו יודעים בו שלומד על מנת לקנטר, שעליו נאמרו דברים חריפים: "נוח לו שנהפכה שליתו על פניו" (ויקרא רבה, לה), וגם שהתורה "נעשית לו סם המוות" (תענית ז, א). הבא ללמוד תורה במטרה לקנטר, או כדי לשנות מהלכותיה, אינו בכלל מי שיש לעודד אותו. אדרבא, ראוי להניאו מללמוד, שכן לימודו יוביל לנזקים לו ולחברה.
יתרה מזו, ישנם לומדים שעצם לימודם חטא חמור הוא, עד שאפילו יום הכיפורים אינו מכפר עליהם! "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה - יום הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה... 'כי דבר ה' בָּזָה' - זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה". (שבועות יג, א).
מיהו "מגלה פנים בתורה"? זה אדם ש"בא על דברי תורה בחוצפא ובגילוי עזות פניו כגון מנשה שהיה יושב ודורש באגדות של דופי (סנהדרין צט, ב). לא היה למשה לכתוב אלא 'ותמנע היתה פלגש'? 'וילך ראובן בימי קציר חטים'?... וזה בוזה דברי תורה הוא" (רש"י, שם).
מה שאומר, שלא כל דיון שבו מצטטים מדרשים הופך ללימוד תורה, ולא כל פרסום עם מקורות מארון הספרים היהודי הוא אחד משבעים פנים שבהם התורה נדרשת. ייתכן שהוא דווקא דרשה של דופי...
לשמחתנו, רובם של לומדי תורה בישראל חפצים להכיר את דבר ה' המחיה את הפרט והחברה, מתוך הקשבה ורצון להתחבר למורשת הדורות, אשר תמשיך להנחות גם את הדורות הבאים.
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך נהנים כשעובדים קשה?
איך ללמוד אמונה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה ללמוד גמרא?
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
