ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- סדרי הדין והדיון
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' גדעון ליכטרמן ז"ל
המחלוקת בתוקף דיני ממונות בזמן הזה
בתחילת מסכת סנהדרין 1 עוסקת הגמרא בהרכב בית דין לדיני ממונות. מבואר בגמרא כי מן התורה יש צורך בשלשה דיינים סמוכים, אלא שבזמן הזה אין סמוכים, וכיום ניתן לדון דיני הלוואות וכן דיני ממונות שכיחים מכח 'שליחותייהו קעבדינן' 2 , כלומר בימינו נחשבים הדיינים שלוחים של הסמוכים ומכוחם הם דנים.
הטור 3 כותב שתוקף 'שליחותייהו קעבדינן' הוא מדרבנן בלבד. לעומתו כותב הנתיבות 4 שנראה לו שיש לכך תוקף דאורייתא, אלא שהדבר נמסר לחכמים. ראיותיו הם מכך שהמושג 'שליחותייהו' לא נאמר רק ביחס לדיני ממונות, שעל כך אפשר לומר 'הפקר בית דין הפקר', אלא גם ביחס לקבלת גרות, וממילא יש לכך נפק"מ גם לתחום האיסורי, שאם קידש הגר אשה וקידשה אח"כ אדם אחר אין קידושי השני תקפים, ואם נאמר ש'שליחותייהו' מועיל רק מדרבנן - הרי אין כח ביד חכמים להפקיע איסור תורה! ראיה דומה מביא הנתיבות מכך שניתן לכפות על גט, ואם מהתורה הגט אינו גט יוצא שחכמים מתירים אשת איש. הנתיבות מסיים שאמנם הרמב"ן כתב שבקידושין מועיל הדבר מכח הכלל 'אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה', אך כותב על כך שזהו דוחק, שא"כ היו צריכים לפרש זאת, שהרי יש לכך כמה השלכות 5 .
מדוע כדי לברר דיני ממונות יש צורך בבית דין?
כדי להבין את המחלוקת, נעסוק בשאלה יסודית נוספת: מהו פשר השוני בין דיני ממונות להוראת איסור והיתר? בהלכות איסור והיתר יכול כל מורה הוראה לברר את ההלכה ויש לסמוך על דבריו, ואם כן מדוע בדיני ממונות לא יהווה פסק של תלמיד חכם פסק מחייב?
ניתן לומר שאמנם כדי לברר את ההלכה אין צורך בבית דין, כמו בדיני איסור והיתר, אך אי אפשר לכפות את ביצוע הדין ללא בית דין, כאשר אחד מבעלי הדין מתנגד.
אפרושי מאיסורא
אלא שלכאורה גם כדי לכפות אין צורך בבית דין, וזאת משום החובה 'אפרושי מאיסורא' - כל אדם מחוייב להפריש את חבירו מעשיית איסור! בעל 'תרומת הדשן' מוכיח שחובה זו אינה רק של בית הדין אלא של כל אדם מישראל, וזאת מהגמרא 6 שאומרת שעבד נרצע שהגיע זמנו להשתחרר אך הוא רוצה להישאר עם אשתו מותר לאדונו להכותו להפרישו מאיסור, ואם חבל בו פטור "דעביד דינא דקודשא בריך הוא". תרומת הדשן מוסיף שמטעם זה מותר, למשל, לאדם להכות את אשתו כדי להפרישה מאיסור אם מקללת את הוריה ואינו צריך להביאה לבי"ד, ואפילו אם אין היא עוברת בקום עשה אלא רק נמנעת מלקיים, ומוסיף שודאי לכתחילה יש להשתדל לפעול בדרכי נועם. המהרש"ל בספרו 'ים של שלמה' 7 מביא את תה"ד ומוסיף שדין זה נאמר לכל אדם מישראל שרואה את חבירו עובר איסור, ואף אם חבירו עובר בשב ואל תעשה.
המהרש"ל מוסיף סייג חשוב, שדין זה שייך רק באדם שידוע שהוא ירא שמים ועושה זאת לשם מצווה ולא להנאתו, שאם לא כן כל אדם ריק יכה את חבירו על דבר תוכחה, שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. מכל מקום, מבואר בדברי המהרש"ל שאין צורך עקרוני בבית דין כדי להפריש מאיסור, אפילו בשב ואל תעשה, ונמצא שעדיין עלינו להבין לשם מה יש צורך בבית דין כדי לדון דיני ממונות.
אלא שדברי המהרש"ל אינם מוסכמים. הרמב"ם 8 פוסק שמהתורה דיין אחד כשר (ובפשטות לשיטה זו אין צורך בדיין סמוך, כמבואר בגמרא וברש"י 9 ), ועל דבריו הקשו האחרונים - אם כן מדוע אמרה הגמרא, והרמב"ם עצמו פסק זאת 10 , שבזמן הזה דנים רק מכח 'שליחותייהו', הרי בלאו הכי אין צורך בסמוכים? תירץ הקצות 11 שאמנם כדי לדון גם אחד כשר, כדיני איסור והיתר, אך כדי לכפות את הדין יש צורך בבית דין. הקצות מסתמך בדבריו על דברי התוספות 12 שכתבו שהדרשה 'לפניהם - ולא לפני הדיוטות' עוסקת בכפיית הדין. על כך הקשה הנתיבות - הרי לכפות יכול כל אחד משום 'אפרושי מאיסורא', וכשם שרואים בדין מי שאינו רוצה לעשות סוכה שמכין אותו עד שתצא נפשו! וביאר הקצות שיטתו במשובב נתיבות שרק במצוות עשה נאמר הכלל 'מכין אותו עד שתצא נפשו', ומה שבמצוות לא תעשה אפשר להפריש מאיסור - אין היתר להכות עד שתצא נפשו, וגם עצם האפשרות לכפות את חבירו במצוות לא תעשה היא רק ביחס לאדם שעובר בידיים על איסור, אך כאשר מדובר בשב ואל תעשה - יש צורך בבית דין לשם כך.
נמצא לסיכום שנחלקו האחרונים: לדעת הקצות אין אפשרות לכפות דין בדיני ממונות ללא בית דין, ולדעת המהרש"ל הנתיבות אין צורך בבית דין.
על דברי הנתיבות הקשה הקצות מדברי התוספות המפורשים שביארו שהדרשה 'לפניהם ולא לפני הדיוטות' עוסקת בכפיה. האור שמח 13 בהלכות ממרים הולך בשיטת הנתיבות, ותירץ שדין זה נכון רק בדברים שצריך בהם את רצונו של האדם, כמו בכפייה לתת גט או להפריש קרבנות, שבזה רק בית דין יכול לברר שהרצון הפנימי של האדם הוא לקיים את המצווה, אבל בדברים אחרים כמו החזרת ממון לבעליו כל אחד יכול לכפות את דין התורה 14 .
החת"ס 15 מחלק בין חוקים למשפטים. באופן עקרוני, כל אדם מחוייב למחות על עבירות, ואם אינו מוחה למרות שיש כח בידו הרי חל עליו "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". ומוכיח החת"ס שאין צורך לשם כך בבית דין מהפסוק "ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מהאיש ההוא", הרי שגם 'עם הארץ', גם מי שאינו בית דין אסור שיעלים את עיניו. ומסיים ש"אין בין בית דין לאדם אחר מישראל ולא כלום, ובית דין שהזכירו בכל מקום (כגון 'קטן אוכל נבילות בי"ד מצווים להפרישו', 'קטן שלא מלו אביו בי"ד מצווים למולו' ועוד) לישנא דעלמא", משום שבדרך כלל לבית דין יש כח לכפות.
החת"ס ממשיך שדברים אלו הם רק ביחס לחוקי התורה. לעניין המשפטים - כלומר דיני גזילות, וכן הוצאת אשה מיד בעלה - יש צורך בבי"ד, כפי שלמדו חז"ל 'לפניהם ולא לפני הדיוטות'. ומוסיף החת"ס שגם בדיני המשפטים אין צורך בבית דין אלא כדי לפסוק את הדין כך שיהיה ניתן לכופו, אך אחרי שפסקו הדיינים את הדין ובעל הדין מסרב נראה שעבר על מצוות "ושמעת אל השופט", וכל אדם יכול לכופו משום כך.
מהו גדרו של ההבדל בין חוקים למשפטים? אפשר להבין זאת בשני אופנים. ניתן להבין שאין הבדל עקרוני בין דיני ממונות לדיני איסור והיתר, אלא שבדיני ממונות לא תמיד ברור עם מי הצדק, ורק לבית הדין יש סמכות לברר את הפסק ולהחליט שפלוני חייב. אולם יתכן שכוונתו שהוצאת ממון שונה משאר כפיות, משום גזירת הכתוב 'לפניהם'.
אפשר לומר שזו גזירת הכתוב ללא טעם, אך אפשר להבין שבית הדין נדרש כדי לכפות את בעלי הדין לבוא לדין .
אם נבין כך, עולה שגם אם כח הכפייה הוא מצד שליחותייהו, מכל מקום עצם הפסק הוא דאורייתא, ונפק"מ כאשר הצדדים באו בהסכמה, או בדיעבד - כשכפו שלא כדין.
הקרית ספר 16 (המבי"ט) מחדש חידוש גדול, ואומר שהצורך בסמוכים הוא רק כשיש סמוכים, שאז אסור לדון בפני אחרים, אבל אם אין סמוכים כל אדם כשר, וניתן לדון גם דברים שאינם שכיחים. אם נאמר שהצורך במומחים הוא רק בכפיה לבוא לדין, שזה עניין טכני, אזי קל יותר להבין את חידושו. כמובן שגם אם נבין כך אין דבריו מוכרחים, והם חידוש גדול.
בית הדין - מברר או יוצר?
ניתן להציע הסבר חדש לשאלה האם כח שליחותייהו הוא מדאורייתא או מדרבנן.
כאמור, אפשר לומר שאין הבדל עקרוני בין דיני ממונות לאיסור והיתר, ובשני סוגי הדינים תפקידו של בית הדין הוא לברר את דעת התורה. לפי הבנה זו ניתן לומר כי התורה היא המחייבת, והדיין רק מגלה את דין התורה 17 . באופן דומה, מביא האמרי בינה 18 את דברי הראב"ן, שמשמע מדבריו שכיום אפשר לדון רק בדינים שנפסקו כבר ע"י הסמוכים, ומשמעות 'שליחותייהו' היא שאנו מודיעים את פסק דינם של המומחים. נמצא לפי דבריו ש'שליחותייהו' אינו כח עצמאי של בי"ד, ולשיטה זו ניתן ללכת צעד נוסף ולומר שכל תפקיד בית הדין הוא בירור מה התורה אומרת.
אולם ניתן להבין שבדיני ממונות בית הדין אינו רק מברר את ההלכות אלא גם יוצר אותן. לא תמיד מסתכם תפקידו של בית הדין בחיפוש ההלכה המתאימה למקרה שלפניהם, ופעמים רבות קיימים צדדים לכאן ולכאן, ובית הדין נדרש להכריע 19 . זו משמעות השאלה אם שליחותייהו דאורייתא או דרבנן: אם בית הדין מברר אזי אין צורך עקרוני בבית דין, אולם אם בית הדין יוצר את ההלכות הרי שרק סמוכים יכולים לעשות זאת.
נפק"מ בשאלה זו היא דיונו של ההר צבי 20 ביחס לקבלת עדים: לפני הרב פרנק הובא לדיון מקרה שבו שני עדים העידו לפניו שפלוני קידש אישה ואחד מהם הוא גיסו של המקדש. גיס אמנם פסול לעדות מדרבנן אך כשר מדאורייתא, ובאופן פשוט משום כך יש לחשוש לקידושין. אך אם נאמר ש'שליחותייהו' הוא רק מדרבנן אפשר לומר שחז"ל נתנו כח לקבל היום עדים רק בעדים כשרים, ולא לעדים שפסולים מדרבנן, וממילא אין טעם לתת גט. בהמשך הסיפור העד חזר בו, ואף כאן עולה נפק"מ בין האפשרויות, שכן אם ניתן היום לקבל עדות מדאורייתא אין אפשרות לעד לחזור בו - כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, אך אם קבלת עדות כיום היא רק מדרבנן יתכן שיכול הוא לחזור בו.
^ 1 דפים ב – ג.
^ 2 בבא קמא פ"ד ע"ב.
^ 3 בתחילת סימן א' בחושן משפט.
^ 4 סימן א, סק"א.
^ 5 יש להעיר שגם מהתוספות ניתן לדייק כנתיבות.
^ 6 בבא קמא כ"ז ע"א.
^ 7 בבא קמא פרק ג, סימן ט.
^ 8 פרק ב, הלכה י.
^ 9 הגמרא אומרת בשיטת רב אחא כי הסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות' – ואם מהתורה צריך סמוך מהו המקום לחשוש ליושבי קרנות? כמו כן אם נאמר כך לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה דיינים 'אי אפשר דלית בהו חד דגמיר' – וכי מכל שלשה יש אחד סמוך?
^ 10 פרק ה הלכה ח.
^ 11 ג, א.
^ 12 ב ע"ב ד"ה ליבעי.
^ 13 הלכות ממרים ד, ג.
^ 14 האור שמח מוסיף שיתכן שגם במצוות שצריכות כוונה יש צורך בבית דין, ואכמ"ל.
^ 15 חושן משפט סימן קע"ז, אות ג.
^ 16 הלכות שופטים, סוף פרק ה.
^ 17 הדבר פשוט יותר בדיני ממונות שאינם קנסות, אך ניתן לומר זאת גם בקנסות, אף שללא בית דין אין חיוב, כפי שרואים בדין 'יוחלט השור' שלאחר שבית הדין פוסק הרי ששיעור התשלום הוא לפי שעת המעשה, ואם כן בית הדין הוא רק תנאי ביצירת החיוב (לא ניכנס לדיון זה, ולענייננו אפשר לומר שבעונשין בית הדין קובע).
^ 18 חושן משפט, סימן א.
^ 19 כמובן שהחידוש בא רק על גבי היסודות הברורים. ועיין חגיגה ג ע"א "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (הערת המשכתב).
^ 20 על הטור תחילת חושן משפט.
^ 2 בבא קמא פ"ד ע"ב.
^ 3 בתחילת סימן א' בחושן משפט.
^ 4 סימן א, סק"א.
^ 5 יש להעיר שגם מהתוספות ניתן לדייק כנתיבות.
^ 6 בבא קמא כ"ז ע"א.
^ 7 בבא קמא פרק ג, סימן ט.
^ 8 פרק ב, הלכה י.
^ 9 הגמרא אומרת בשיטת רב אחא כי הסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות' – ואם מהתורה צריך סמוך מהו המקום לחשוש ליושבי קרנות? כמו כן אם נאמר כך לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה דיינים 'אי אפשר דלית בהו חד דגמיר' – וכי מכל שלשה יש אחד סמוך?
^ 10 פרק ה הלכה ח.
^ 11 ג, א.
^ 12 ב ע"ב ד"ה ליבעי.
^ 13 הלכות ממרים ד, ג.
^ 14 האור שמח מוסיף שיתכן שגם במצוות שצריכות כוונה יש צורך בבית דין, ואכמ"ל.
^ 15 חושן משפט סימן קע"ז, אות ג.
^ 16 הלכות שופטים, סוף פרק ה.
^ 17 הדבר פשוט יותר בדיני ממונות שאינם קנסות, אך ניתן לומר זאת גם בקנסות, אף שללא בית דין אין חיוב, כפי שרואים בדין 'יוחלט השור' שלאחר שבית הדין פוסק הרי ששיעור התשלום הוא לפי שעת המעשה, ואם כן בית הדין הוא רק תנאי ביצירת החיוב (לא ניכנס לדיון זה, ולענייננו אפשר לומר שבעונשין בית הדין קובע).
^ 18 חושן משפט, סימן א.
^ 19 כמובן שהחידוש בא רק על גבי היסודות הברורים. ועיין חגיגה ג ע"א "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (הערת המשכתב).
^ 20 על הטור תחילת חושן משפט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
כי תצא פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
יומא חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן.
אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן התעלות ההכרה והתשובה המעשית
פרק י"ג פסקה ו'
הרב מבאר את הפער שבין הארת התשובה הפנימית וההתעלות הרוחנית לבין קצב התיקון המעשי בחיי היום-יום. הרב מדגיש את הצורך להתקדם בהדרגה ובסבלנות במישור המעשי, כדי למנוע ייאוש ותסכול הנובעים מציפייה לשינוי מיידי ומוחלט.
לימוד תנ"ך מגמת לימוד התנ"ך ועולמות האמונה
השיעור עוסק בבירור היחס הנכון ללימוד התנ"ך, מתוך הדגשה כי העיסוק בו דורש בסיס תורני עמוק של לימוד הלכה ועיון תלמודי כפי שמבאר הנצי"ב מוולוז'ין. בנוסף, מוסבר כי התנ"ך הוא ספר אמונה והדרכה לדורות שנועד לעצב את מבטנו על המציאות, ולכן יש לגשת אל פשוטו ועומק מדרשיו מתוך קומתם של חז"ל.
אורות המלחמה צמיחת ישראל מתוך חורבן המלחמות
פסקה ז' - ט'
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לגבי המלחמות העולמיות כמנוע אלוקי להריסת הרוע ולקידום תהליך הגאולה ותיקון העולם. מתוך משברי האומות, מודגשת החובה של עם ישראל להכיר בכוחותיו הפנימיים, לבנות את קומתו הרוחנית ולהוביל את האנושות אל יעודה.
שופטים סוד התשובה מתוך אהבה ושמחה
שיחת מוצ"ש פרשת שופטים
הרב עוסק במהותה של התשובה מתוך מבט פנימי ומרומם, המתמקד בקרבת ה', בביטחון ובשמחה במקום בפחד וחרדת הדין. דרך תורתו של הרב קוק ופרשות השבוע, מבאר הרב את תהליך ההתקדמות הכללי של עם ישראל בדורנו ואת הפיכת התשובה לכוח של גאולה ובניין.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק גדולת מרן הרב: תורה לשמה
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק בדמותו המרוממת של הראי"ה קוק זצ"ל ובשאיפה לגדלות בתורה וברוחב דעת כהכנה לתיקון האומה והקמת הסנהדרין. מתוך התבוננות בעוצמת לימוד התורה לשמה ובאירועים ההיסטוריים שחווה הרב, מתבאר כיצד דווקא מתוך הקשיים והמצר צומחת הישועה הגדולה.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק מבית הקברות לתחיית הקודש
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק בהבנת תהליך הגאולה ותחייתו של עם ישראל מתוך מצב ה"מוות" והחידלון של שנות הגלות. דרך משנתו של הרב קוק, מואר המבט התורני העמוק החושף כיצד גם בתהליכי התחייה החומריים והחוליים טמון ניצוץ נשמתי פנימי של קודש.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק מקדשו הפנימי של מרן הרב
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק דמותו הענקית של הרב קוק זצ"ל, שחיבר בין עולמות ההלכה, האגדה, המחשבה ועומק הרגש מתוך קדושה עליונה ואהבת ישראל אינסופית. דרך תיאורי גדולי דורו וכתביו, מתבארת השקפתו הייחודית על תורת ארץ ישראל, תהליכי הגאולה ותפקידם של תלמידי חכמים בהבאת שלום ואיחוד לעולם.
לנתיבות ישראל סוד התשובה והתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , מאמר ז'
הרב עוסק במהותן העמוקה של התורה והתשובה שקדמו לעולם ומהוות את התוכנית הפנימית והכוח המניע של המציאות כולה. דרך משנתו של הראי"ה קוק מובהר כי התשובה אינה רק תיקון חטא נקודתי, אלא תהליך מתמיד של התחדשות והתקדמות אינסופית לעבר השלמות האלוקית.
בית הרב קוק למה הרב קוק כל כך פופולארי?
מבט אל דמותו של הרב קוק: השילוב הנדיר בין גאונות ליטאית, עומק חסידי ונפש פיוטית. כיצד הרמונית הניגודים והיצירה הכוללת בכל חלקי הפרד"ס מעניקות תורה חיה ומחוברת לנפש הלומד. על הסוד שהפך אותו ל"הרב" בה' הידיעה ולנושא הלימוד המבוקש ביותר בעולם התורה כיום.
