פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש דברים
כי תצא

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

11 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד אלול התשפ"ו מפטיר רׇנִּי עֲקָרָה (ישעיה נד ) פרשת כִּי תֵצֵא עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת כִּי תֵצֵא 110 פסוקים = וּמָל לְבַב וּמָל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ (דברים ל ו) ר"ת אלול. בפרשת כִּי תֵצֵא 74 מצוות, מתוכן 27 מצוות עשה ו-47 מצוות לא תעשה . (ספר החינוך) ידוע בשם הזוה"ק 'וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים' (כא יג) הוא מרמז לחודש אלול שהוא חודש של תשובה. הנה אנו אומרים במוצ"ש בפסוקים של וְיִתֶּן לְךָ - אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו (ירמיהו לא יב), ומזל בתולה הוא חודש אלול, ומרומז דיגיע מחילת חטא ועון בחודש זה, וחודש זה הוא המובחר לתשובה, וכן רמזו (ברכות סא.) 'אֲחוֹרֵי אֲרִי וְלֹא אֲחוֹרֵי אִשָּׁה' היינו 'אחרי ארי' שהוא מזל חודש אב, אז הזמן לתשובה ולא 'אחרי אישה' היינו דאחרי חודש אלול כבר עבר זמן התשובה, וכן הביא בספר 'לחמי תודה' בשם אביו בעל 'ההפלאה' זצ"ל, רמז נאה, 'נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ' (משנה כתובות ה ב) דבחודש אלול שמזלו בתולה כלול הכח של כל י"ב חודש, והוא מסוגל לתשובה, ועוד כתבו לרמז 'שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים - חוּץ מֵאַחֵר' (חגיגה טו.), היינו שתהיה התשובה באותו איש שחטא, אבל אם איש צעיר לימים חטא והשב הוא איש אשר שיבה זרקה בו, נמצא איש אַחֵר עושה תשובה, לא אותו איש שחטא, וז"ש 'שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים - חוּץ מֵאַחֵר', דלא יהיה אַחֵר השב אלא רק אותו שחטא, וזה מה שיש לרמז כאן, אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל היינו תשובה בחודש אלול אשר היא מרמזת חוץ מאַחֵר, היינו שישובו לא רק הזקנים שתש כוחם אלא גם הבחורים, ושניהם יחד ישובו אל ה' בתשובה נכונה, ואז יגיע להם שָׂשׁוֹן וְשִׂמְחָה וגם וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, ותשובה זו היא תשובה מאהבה שזדונות נעשים לו כזכויות וכמו שיתהפך מן העבירה למצוה, כן יתהפך האבל עצמו לששון, ומיגונם יגיע להם נחמה וזהו שאמר וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׁוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם. ('לחם רב' על סידור התפילה) הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ (עמוס ג ד) אַרְיֵה הוא ראשי תיבות, אלול ראש השנה יום הכפורים הושענה רבה. רצה לומר אם יצעק איש באלו הימים תהיה כל מגמתו על היער, דהיינו בית המקדש שנקרא יַּעַר על כי טֶרֶף אֵין לוֹ, שאין מקריבין קרבנות בעוונותינו הרבים, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ (קהלת ז) כי ביום הכסה יעמד למשפט לפני שופט כל הארץ, מלך איום ונורא מאד, וספרי חיים וספרי מתים לפניו הם פתוחים, ויחרד חרדה גדולה, ואל יזוז מלבם חרדת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי (ברכות כח:), כְשֶׁחָלָה נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הִתְחִיל לִבְכּוֹת אָמַר לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לְפָנַי שְׁנֵי דְרָכִים, אַחַת שֶׁל גַּן עֵדֶן וְאַחַת שֶׁל גֵּיהִנָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מוֹלִיכִים אוֹתִי, וְלֹא אֶבְכֶּה? וישא ביום ההוא קל וחומר בעצמו על אחת כמה וכמה עד אין חקר. (פלא יועץ ס') כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה. (כא טו) שאלה – מה הטעם דכתיב הָאַחַת וְהָאַחַת בה' הידיעה. ואמאי כתיב וְהָיָה שהוא לשון שמחה ולא וַיְהִי שהוא לשון צער. וכן אמאי כתיב בְּכֹר בכתיב חסר ו'. ואמאי כתיב לַשְּׂנִיאָה עם י' ולא כתיב לשנואה. תשובה – האי דכתיב הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה בא ללמדנו דמיירי שלא נשאן בבת אחת. אלא ראשונה נשאה יחידה ואח״כ גם שניה בפני עצמה. ומאי נפק"מ? דהא כתיב כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ שהוא זרע הראשון שיצא מכחו. והיה סלקא דעתך אם ולד אחד היה בעיבור תחלה והשני תחלה בלידה שנולד לשבעה או למקוטעין. מי שנתעבר תחלה הוא הבכור כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ. משום הכי מיירי קרא בזה האופן שנשא ראשונה בפני עצמה והיתה לבדה וא״כ מסתמא נתעברה תחלה. ומכל מקום וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה משום שנולד השני תחלה. אֵין וְהָיָה אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה – לכך מבשרך הכתוב בשורה טובה שיגרשנה ולא תוליד לו בן סורר ומורה. היכא דכתיב בְּכֹר חסר אינו בכור גמור אלא לאמו ולא לאביו או להיפך או בכור לזכרים ולא לנקבות או ללידה ולא לעיבור, וכאן כתיב חסר דמיירי בכור ללידה ולא לעיבור אפילו הכי מגיע לו פי שנים. כתיב לַשְּׂנִיאָה ולא כתב לשנואה - לַשְּׂנִיאָה משמע שאינה שנואה מצד עצמה אלא הראשונה השניאה על בעלה משום שבאה בגבולה משם הכי בא עונשה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לה. (העמק דבר, טעמא דקרא) לַשְּׂנִיאָה אותיות לי' שנאה, כלומר המקום ב"ה אומר שהיא שנואה בעיניו ושנואים מעשיה. (פענח רזא) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. (כא יח) בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. (סנהדרין עא.) שאלה – מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו של דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר ? גם יש לתמוה הלא חובתנו ללמוד תורה גם שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס (משנה אבות א ג), ואילו כאן אמרו 'וְקַבֵּל שָׂכָר'. תשובה – שָׁנִינוּ שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לכְּתֹב את פרשת בן סורר ומורה. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם, תַּעֲזֹּב אֶת זֶה, יֵשׁ אָב שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ לִבְנוֹ? אָמַר לוֹ כְּתֹב וְקַבֵּל שָׂכָר, דְּרֹשׁ הַמִּקְרָא וְתִמְצָא את רמזי הדברים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָמַז הקב"ה לשר התורה של מעלה יוֹפִיאֵ''ל, אָמַר לְמֹשֶׁה: אֲנִי דָרַשְׁתִּי אדרוש לך פָסוּק זֶה. כָּתוּב כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (שמות טו) יְ-הֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה. בֵּן - זֶה יִשְׂרָאֵל. סוֹרֵר וּמוֹרֶה - שֶׁכָּתוּב (הושע ד) כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב (מלכים ב יז) וַיָּעַד יְ-הֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כׇּל נְבִיאֵי כׇל חֹזֶה וְגוֹ'. וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֶל ה' וְגוֹ'. וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ - בְּדַעַת אַחַת, בְּהַסְכָּמָה אַחַת. וכו'.(זוהר ח"ג קצז) הרי לנו כי פרשה זו נכתבה מעיקרה כדי לדרוש ממנה מוסר לישראל, למול טענת ההבל של יצה"ר המפתה את האדם כי הקב"ה יוותר לנו על חטאינו שהרי בָּנִים אַתֶּם לַי-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם, ואין האב מכלה את בניו מן העולם. לכך נכתבה פרשה זו להראות לנו שתיתכן מציאות כזאת אשר ע"פ דברי שני הורי הנער סוקלים בית הדין את הבן הסורר. וזהו דְּרוֹשׁ תדרוש דברי המוסר, לגרום לאחרים שיעשו תשובה, וְקַבֵּל שָׂכָר 'המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו' בזכות מצוות התשובה שזיכית את ישראל.(בן יהוידע – סנהדרין עא.) מפני מה הוצרכה תורה להודיע ולכתוב מה שלא היה ומה שאין עניינו נוהג בדרך העולם, אבל זה היה מחכמת התורה ללמד דעת את העם בגודל חיוב אהבת הש"י, שהרי אין לך אהבה חזקה בעולם כאהבת האב והאם לבן, וכיון שהבן עובר על מצות השם יתעלה, וזה דרכו כסל לו, חייבין הם שתגבר עליהם אהבת הש"י על אהבת הבן עד שיצטרכו להביא אותו הם בעצמן לב"ד לסקילה. (רבינו בחיי) רמז בפרשה – כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר כאן רמז מספר שלושים ג"פ רצופים, כִּי הוא שלושים, יִהְיֶה הוא שלושים, לְ' של לְאִישׁ הוא שלושים. לומר כי כׇּל יָמָיו שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שבהם אפשר לדונו ולחייבו אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד (סנהדרין סח:). (פענח רזא) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. (כב ז) שאלה – לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? תשובה – מובא במדרש (דב"ר ו ו) יש מצוות שמתן שכרה עושר ויש מצוות שמתן שכרה כבוד ומה מתן שכרה של מצוה זו שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים. מנין שנאמר 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח את האם' ומה שכר אתה נוטל 'וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ'. ואם כן זה נרמז בפסוק שבזכות מצוה זו וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ יהיו לך בנים. (מדרש יהונתן) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. (כב ז) שאלה – מה הטעם שבמצות כיבוד אב ואם בחומש דברים (ה טו) כתיב כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. נאמר קודם לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ ואח״כ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ. ואילו כאן בשילוח הקן נאמר קודם לְמַעַן יִיטַב לָךְ ואח"כ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. מדוע שינה הסדר. כמו"כ האם ישנם מצות נוספות שבהם יש שכר של אריכות ימים. תשובה – למדו חז"ל בכיבוד אב ואם דמיירי בעולם הנשמות שהוא עולם שכולו ארוך. ואח״כ בעולם התחיה שהוא עולם שכולו טוב. ומזה למדנו דכאן דכתיב לְמַעַן יִיטַב לָךְ ואח״כ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים דמיירי בעוה״ז. מש״ה מתחלה היעוד על ההוה ואח״כ על הימים הבאים. והא שייעד הכתוב שכר הרוחני במצות כיבוד או״א ושכר הגשמי במצות שילוח הקן. היינו כדי ללמוד מזה על זה. דמצד הסברא מגיע עבור כיבוד או״א רק שכר בעוה״ז כיון שהוא מצוה שדעת האדם נותנת על זה. ומצות שלוה״ק רק בעוה״ב שהוא מצוה למעלה מדעת אנושי. כן שכרו צפון למעלה מהליכות זה העולם. א״כ אם היה כתוב בכבוד או״א שכר עוה״ז ובשלוה״ק שכר עוה״ב הייתי אומר דלהפוך לא. מש״ה כתיב בכבוד או״א שכר הרוחני מכל שכן בשלוה״ק. ובשלוה״ק כתיב שכר בעוה״ז מכל שכן בכיבוד או״א. ומזה למדנו כמו כן בכל המצות שיש להם לכל אחד שכר בעוה״ז ובעולם הנשמות ובעולם התחיה. וכדתנן (משנה חולין יב ה) וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְּאִסָּר, שאין בה חסרון כיס אָמְרָה תּוֹרָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. (העמק דבר) וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים בגימטריא בעולם שכלו ארוך (732 עם הכולל) לְמַעַן בגימטריא קץ (190), תזכו לראות קץ הפלאות כי כל המקיים מצות שילוח הקן זוכה לגאולה. (שפתי כהן) שאלה – מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. תשובה – לפי שאין השלמות נכרת באדם אלא אם עובד את ה' בשתי מידות הפוכות, הן מדת רחמנות והן מדת אכזריות. לפי שאם מצטיין במידה אחת, אין הכרח שיהיה צדיק, רק שכך הוא טבעו, לא כן כשמתנהג בשתי מדות הפוכות גם יחד, אז מוכיח עצמו כעבד נאמן לעשות רצון אביו שבשמים בכל ענין ולא רק לפי אָפְיוֹ וטבעו. מצות כבוד אב ואם היא רחמנות גדולה במיוחד כאשר באים לעת זקנה ואין להם מקום לנוח, דין הוא שירחם עליהם הבן ויסעדם. מאידך גיסא נתן גם מצוה בדמות אכזרית, מצות שלוח הקן, שנוטל הבנים ומשלח את האם, שזה צער גדול עבורה. משום כך התייחדו שתי מצוות אלו שנזכרה בהם אריכות ימים, לפי שדווקא בצרוף שתי המידות הללו יחד מגיע האדם לתכלית השלמות. (פניני הגר"א) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ. (כב ח) גג הוא מקום גבוה, ורומז שיעשה גבול לגַּאֲוָה. ואם לאו משם תהיה נפילתו כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ, לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן (משלי טז יח). וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ. רמז שלא להכשיל ולהחטיא את הרבים, שחטא הרבים תלוי בו, נמצאת מביא בביתך כל אותן העונשים ודמים. (אוצרות השל"ה) כמו שהאדם צריך לעשות מעקה לגגו כך יש לו לאדם לעשות מעקה ומעצור לרוחו, שנאמר (משלי כה) עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ. לְגַגֶּךָ בגימטריא בִּלְבָבֶךָ. (56) (רבינו אפרים) הנה האיש אשר לא יוכל למשול ברצונו, דומה לעיר פרוצה שאין לה חומה לשמור העיר שלא יכנסו בה משחיתים. וזה שלא ימשול ברצונו מוכן לרעות רבות מפני הימסרו ביד תאוותו ורצונו, והשליט בתאוותו הוא כמו חומה לשמור שלא יעלה שם הפורץ מפני תאוותיו המגונות. (רלב"ג) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ - רמז כשתשוב בתשובה ותבנה בתי הנפש אשר הרסת וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה עיקר התשובה לעשות גדר וסייג שלא ליגע באיסור והכל לשמו יתברך, גַגֶּךָ בגימטריא יהו-ה (26) שם המיוחד וכשיש גדר לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ שלא תפגע באיסור. כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל שאם יעבור יהיה מִמֶּנּוּ מהסייג. (חומת אנך) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. (כב יא) שאלה – מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן. תשובה – לפי שבבית המקדש הפרוכת נעשית משעטנז, דכתיב (שמות כו לא) וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר. פרש"י - כָּל מִין וּמִין הָיָה כָּפוּל, בְּכָל חוּט וְחוּט, שִׁשָּׁה חוּטִין. תְּכֵלֶת הוא צמר צבוע בתכלת. וְשֵׁשׁ הוא פשתן בצבע לבן. הרי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. ולא רצה הקב"ה שיעשו בני אדם דוגמתו, כמו שמצינו בקטורת (שמות ל לב) וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ. וכן אמרו ז"ל (ר"ה כד.) לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת שהוא תַּבְנִית הֵיכָל בכל מידותיו, אַכְסַדְרָה כמו תַּבְנִית אוּלָם שבמקדש חָצֵר כְּנֶגֶד עֲזָרָה, שֻׁלְחָן בדיוק כְּנֶגֶד שֻׁלְחָן שבמקדש, מְנוֹרָה בדיוק כְּנֶגֶד מְנוֹרָה. דבר אחר לפי שהקריב קין זרע פשתן והבל הביא מבכורות צאנו שהוא מין צמר, ולא רצה הקב"ה שיתחברו יחד לפי שאז נחלקו. (הרא"ש, דעת זקנים) לפי שהרג קין את הבל אחיו שבאה על עסקי צמר ופשתים, כי הבל הביא ראשית הגז וקין הביא זרע פשתן, וַיִּשַׁע יְ-הֹוָה אֶל הֶבֶל, וְאֶל קַיִן לֹא שָׁעָה (בראשית ד ד) וחרה אפו וקם עליו והרגו, לכך ציוה הקב"ה לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז. (רבינו אפרים) וכן לפי שמשניהם עושים בגדי כהונה לפיכך הזהירם ללבשן בחול רק למשרתיו בשעת עבודתן. וכן לא נמצא נגע רק בבגד צמר ובגד פשתים, להראות שיש פשע בכלאים. (החזקוני) והרמב"ם ז"ל כתב (ל"ת מב; מורה נבוכים ג, לז) בטעם האיסור, לפי שהיו כומרי עבודה זרה לובשין בזמן ההוא כן. ועדיין מפורסם היום הדבר אצל כומרים שיש במצרים. (החינוך תקנ"א) א"נ טעם האיסור ע"פ הפשט - מפני שכל הדברים הנבראים בארץ בין חי בין צומח יש לו כח ומזל למעלה וכל אחד ואחד נברא למינו כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית שיהיה כל אחד ואחד לְמִינֵהוּ ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא משנה ומכחיש מעשה בראשית שכתוב שם לְמִינֵהוּ והוא עושה הפך ה' שרצה להבדיל בין המינין כאלו מראה את עצמו שהוא חושב כי לא יספיקו הנבראים שברא הקב"ה בעולמו והוא רוצה להתחכם ולהוסיף עוד שם מינין מחודשים על כל מה שברא חי העולמים. ע"פ המדרש - זה שאמר הכתוב (ישעיה מב) יְ-הֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר נתן הקב"ה תורה לישראל כדי להנחילם חיי העולם הבא ולא הניח דבר שלא נתן בו מצוה לישראל, בא לחרוש לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, בא לזרוע שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, בא לקצור וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, בא ללבוש לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. ע"ד הקבלה - הלובש בגד זה למטה מערבב הכחות העליונים והנה ישראל הוזהרו מהחיבור הזה שהם הפכים כדי להתרחק מרוח הטומאה ולהתקדש ברוח הקודש, ואמר לא יעלה עליך כלומר רוח הטומאה באר כי בלבשו בגד כלאים שעטנז יעלה עליו רוח הטומאה כי הוא חיבור שני ההפכים אשר אין חיבורן עולה יפה. (רבינו בחיי – ויקרא יט יט) לבוש שַׁעַטְנֵז הוא ממש לבוש השטן בר מינן, וכן שַׁעַטְנֵז אותיות 'שטן עז'. וכן שׁוּעַ טָוֶהּ נוּז ראשי תיבות 'שטן'. (אוצרות השל"ה) כיון שלובשו נעשה יחדיו לחלקו ומנתו שבהתחברם יחד יתחזק כוחו ואונו, וכל הלובש כלאים נחשב לדון ככומר לע"ז רחמנא לצלן. (טעמי המצות) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז – שמא תאמר אין לי בגדים נאים לכבוד שבת דאתי עשה דשבת ודוחה לא תעשה דכלאים, תלמוד לומר לֹא תִלְבַּשׁ אותיות לשבת, אפילו לשבת. (שפתי כהן) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. (כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע, מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: אַל יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַּלַּיְלָה. (כתובות מו.) פרש"י - דסמיך ליה כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה. המקובלים כתבו טעם בזה – דהנה על ידי עבירה נברא מלאך מקטרג כידוע, ועל ידי הרהור עבירה נברא הנשמה של המקטרג, ועל ידי המעשה נעשה גופו, והנה כשמהרהר בעבירה ונעשה הנשמה של המקטרג, הנה רודף המקטרג אחריו שיוגמר מעשהו, כי הנה הוא הולך ערום מבלי לבוש, וקרוב הדבר שיבא לידי מעשה עבירה בפועל. ומזה תתבונן במעשה המצות הנה הוא בהיפוך לטובה, כמו שאמרו ז"ל (מלאכי ג טז) וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְ-הֹוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, אפילו חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס, וְלֹא עֲשָׂאָהּ — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ. (ברכות ו.), כי נשמת המלאך המליץ הנעשה על ידי מחשבת והרהור המצוה עומד עדיין מבלי לבוש, ורודף אחריו והביאו לידי מעשה בפועל, כי הוא עומד ערום מבלי לבוש, ויש לו מסייעים מרבים ממחשבת המצוה. (בני יששכר אדר ג ו) סגולה לבטל הרהורים רעים כתב החיד"א - שמעתי ממקובל זקן ז"ל שקיבל דטוב לעסוק במסכת מכות שהוא בגימטריא הרהורים (466) לבטל הרהורים רעים. ואני בעניי שפר קדמי לכוין בשם קר"ע שט"ן וכ"כ בספר 'שושן סודות' דאמר בפירוש דלבטל הרהורים יזכיר שם קר"ע שט"ן וינצל. (דבש לפי מערכת ה) ובספר דגל מחנה אפרים (וישב) כתב לצייר לפניו דיוקן של אביו וזה מוליד בו כח קדושה וינצל בזה מיצה"ר ומכל התאוות רעות. (טעמי המנהגים) קר"ע שט"ן - מי שדעתו מטורפת עליו או מפני רוח רע או מפני שטן ומזיק. כותבין שם זה ותולין בצוארו ויתרפא. )טעמי המנהגים בשם רזיאל המלאך). לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. (כד יז) תרגום יונתן - לָא תַצְלֵי דִין גִּיּוֹרָא וְיַתְמָא וְאַרְמְלָא וכו'. שאלה – אמאי כתיב גֵּר יָתוֹם ולא כתיב 'לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר וְיָתוֹם', שהרי הכוונה או גר או יתום. וכתרגומו. תשובה – כתב הרמב"ם (דעות פ"ו ה"י) אחד יתום מאב אחד יתום מאם ועד אימתי נקראים יתומים לענין זה עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להסמך עליו ולא להטפל בהן אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים. לפי זה נראה דגם יתום בחיי האב כגון שאביו ואמו נתגרשו והוא נשאר עם אחד מהם וחסר לו השני דינו כיתום, וכן גר שנתגייר ועודו צריך להוריו אבל אינם אתו דינו כיתום דכקטן שנולד דמי. וי"ל דלכן כתבה התורה גֵּר יָתוֹם ולא כתבה גֵּר וְיָתוֹם משום שהרבה פעמים הגר עצמו כיתום. (טעמא דקרא) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

רבנים שונים

לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ד משנה ד-ה
ג שבט תשפ"ב
לימוד יומי במשנה
מסכת ביצה פרק א משנה ח,ט
ו אב תשפ"ג
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ב'
י"א טבת תשע"ז
י"א טבת תשע"ז
לימוד יומי במשנה
מסכת מעשר שני פרק ג משנה ב,ג
ז אלול תשפ"ב

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
עלון א-ת פ-ש שופטים תשפ"ד
רבנים שונים | אלול תשפ"ד
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת נשוא וחג השבועות
רבנים שונים | סיון תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרשת בראשית
רבנים שונים | תשרי תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

הבבא סאלי
שבות ישראל
עודד מזרחי | תשע"ד
סליחות
הלכות סליחות
הרב שמואל אליהו | אלול תשס"ח
סליחות
זמן סליחות
הרב אליעזר מלמד | כו אלול תשס"ז
כי תצא
רעיונות לפרשת כי תצא
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ה-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

38 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
הרב הראל כהן | ה' אלול תשפ"ו
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
גדולת מרן הרב: תורה לשמה
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' אלול תשפ"ו
43 דק'
סליחות
הלכות סליחות
הלכה למעשה
הרב משה בר ציון | ד' אלול תשפ"ו
38 דק'
לימוד תנ"ך
מגמת לימוד התנ"ך ועולמות האמונה
הרב עידו יעקובי | ד' אלול תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג דוב ליאור
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב ש. יוסף וייצן
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב יעקב שפירא
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב בני אלון
הרה"ג צבי שכטר
הרב משה אליה

43 דק'
סליחות
הלכות סליחות
הלכה למעשה

הרב משה בר ציון | ד' אלול תשפ"ו
38 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
הרב הראל כהן | ה' אלול תשפ"ו
42 דק'
כי תצא
פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
הרב יצחק חי זאגא | אלול תשפ"ו
46 דק'
יומא
חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ו' אלול תשפ"ו
סליחות
ספרדי הנמצא במקום בו אומרים סליחות בנוסח אשכנזי או להיפך רשאי לאומרה עמהם
הרב שי טחן | אלול תשפ"ו
חודש אלול
אני לדודי ודודי לי
הרב שי טחן | אלול תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן.
רבנים שונים | אלול תשפ"ו
38 דק'
לימוד תנ"ך
מגמת לימוד התנ"ך ועולמות האמונה
השיעור עוסק בבירור היחס הנכון ללימוד התנ"ך, מתוך הדגשה כי העיסוק בו דורש בסיס תורני עמוק של לימוד הלכה ועיון תלמודי כפי שמבאר הנצי"ב מוולוז'ין. בנוסף, מוסבר כי התנ"ך הוא ספר אמונה והדרכה לדורות שנועד לעצב את מבטנו על המציאות, ולכן יש לגשת אל פשוטו ועומק מדרשיו מתוך קומתם של חז"ל.
הרב עידו יעקובי | ד' אלול תשפ"ו
24 דק'
חולין
חולין דף ק"י
הרב אלי סטפנסקי | ה' אלול תשפ"ו
37 דק'
שופטים
סוד התשובה מתוך אהבה ושמחה
שיחת מוצ"ש פרשת שופטים
הרב עוסק במהותה של התשובה מתוך מבט פנימי ומרומם, המתמקד בקרבת ה', בביטחון ובשמחה במקום בפחד וחרדת הדין. דרך תורתו של הרב קוק ופרשות השבוע, מבאר הרב את תהליך ההתקדמות הכללי של עם ישראל בדורנו ואת הפיכת התשובה לכוח של גאולה ובניין.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' אלול תשפ"ו
35 דק'
חולין
חולין דף ק"ט
הרב אלי סטפנסקי | ד' אלול תשפ"ו
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
גדולת מרן הרב: תורה לשמה
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק בדמותו המרוממת של הראי"ה קוק זצ"ל ובשאיפה לגדלות בתורה וברוחב דעת כהכנה לתיקון האומה והקמת הסנהדרין. מתוך התבוננות בעוצמת לימוד התורה לשמה ובאירועים ההיסטוריים שחווה הרב, מתבאר כיצד דווקא מתוך הקשיים והמצר צומחת הישועה הגדולה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' אלול תשפ"ו
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
מבית הקברות לתחיית הקודש
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק בהבנת תהליך הגאולה ותחייתו של עם ישראל מתוך מצב ה"מוות" והחידלון של שנות הגלות. דרך משנתו של הרב קוק, מואר המבט התורני העמוק החושף כיצד גם בתהליכי התחייה החומריים והחוליים טמון ניצוץ נשמתי פנימי של קודש.
הרב חיים כץ | ג' אלול תשפ"ו
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
מקדשו הפנימי של מרן הרב
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק דמותו הענקית של הרב קוק זצ"ל, שחיבר בין עולמות ההלכה, האגדה, המחשבה ועומק הרגש מתוך קדושה עליונה ואהבת ישראל אינסופית. דרך תיאורי גדולי דורו וכתביו, מתבארת השקפתו הייחודית על תורת ארץ ישראל, תהליכי הגאולה ותפקידם של תלמידי חכמים בהבאת שלום ואיחוד לעולם.
הרב אליהו ברין | ג' אלול תשפ"ו
34 דק'
לנתיבות ישראל
סוד התשובה והתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , מאמר ז'
הרב עוסק במהותן העמוקה של התורה והתשובה שקדמו לעולם ומהוות את התוכנית הפנימית והכוח המניע של המציאות כולה. דרך משנתו של הראי"ה קוק מובהר כי התשובה אינה רק תיקון חטא נקודתי, אלא תהליך מתמיד של התחדשות והתקדמות אינסופית לעבר השלמות האלוקית.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' אלול תשפ"ו
50 דק'
בית הרב קוק
למה הרב קוק כל כך פופולארי?
מבט אל דמותו של הרב קוק: השילוב הנדיר בין גאונות ליטאית, עומק חסידי ונפש פיוטית. כיצד הרמונית הניגודים והיצירה הכוללת בכל חלקי הפרד"ס מעניקות תורה חיה ומחוברת לנפש הלומד. על הסוד שהפך אותו ל"הרב" בה' הידיעה ולנושא הלימוד המבוקש ביותר בעולם התורה כיום.
הרב ארי יצחק שבט | ג' אלול תשפ"ו
26 דק'
חולין
חולין דף ק"ח
הרב אלי סטפנסקי | ג' אלול תשפ"ו
29 דק'
חולין
חולין דף ק"ז
הרב אלי סטפנסקי | ב' אלול תשפ"ו
37 דק'
חולין
חולין דף ק"ו
הרב אלי סטפנסקי | א' אלול תשפ"ו
1:01
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת שופטים תשפ"ו – במלחמת מצווה הכל יוצאין
הרב שמואל אליהו | אב תשפ"ו