ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
תָּנוּ רַבָּנָן (סנהדרין צז, א): כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד (דברים לב, לו), אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ 1 הַמָּסוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר, עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים. דָּבָר אַחֵר, עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. דָּבָר אַחֵר, עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה. וְאֵלּוּ ד' דְּבָרִים בְּוַדַּאי כֻּלָּם הֵם אָזְלַת יָד. כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִמְסָר בְּיַד הָאַחֵר אֲשֶׁר לֹא יוּכַל קוּם, בִּשְׁבִיל זֶה מָטָה יָדוֹ וְכֹחוֹ, אֲשֶׁר נִמְסָר בְּיָד אַחֵר. וְכֵן עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים, וְזֶהוּ מוּטַת יָד מִצַּד הַיְסוֹד שֶׁל עוֹלָם. כִּי הַתַּלְמִידִים הֵם יְסוֹד יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲלֵיהֶם קַיָּם יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה. וְזֶה שֶׁאָמַר עַד שֶׁתִּכְלֶה הַפְּרוּטָה מִן הַכִּיס, כְּלוֹמַר שֶׁהַדָּבָר הַמְקַיֵּם אֶת הָאָדָם הוּא הַפַּרְנָסָה, וְהַמָּמוֹן קִיּוּם שֶׁל אָדָם, כְּדִכְתִיב (דברים יא, ו): וְאֵת כָּל הַיְקוּם, 2 זֶה הַמָּמוֹן. וּלְפִיכָךְ אָמַר עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. וְיִהְיֶה לָהֶם עוֹד מוּטַת יָד מִצַּד עַצְמָם, וְזֶה שֶׁאָמַר עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה. וְכַאֲשֶׁר תָּבִין תֵּדַע שֶׁאֵין עוֹד דָּבָר יוֹתֵר מִן אֵלּוּ ד' דְּבָרִים הַלָּלוּ. לְמָה זֶה דּוֹמֶה, לְאִילָן אֶחָד, שֶׁאִם רוּחַ סְעָרָה בָּא עָלָיו, עוֹקֵר אוֹתוֹ. וְכֵן אִם אֵין שָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, נֶעֱקָר מֵעַצְמוֹ, שֶׁאֵין לוֹ יְסוֹד קַיָּם. וְכֵן אִם הוּא נְטִיעָה בְּאֶרֶץ מְלֵחָה לֹא תֵשֵׁב, וְאֵין לוֹ כֹּחַ יְנִיקָה מִן הָאָרֶץ, גַּם הוּא נִפְסָד, וּלְבַסּוֹף הוּא נֶעֱקָר. וְכֵן אִם יַזְקִין הָאִילָן, עַד שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ מִצַּד עַצְמוֹ, הֲרֵי נֶחְשָׁב נֶאֱבָד. וְאֵלּוּ דְּבָרִים מַפְסִידִים הָאִילָן. וּכְנֶגֶד הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁעוֹקֵר אוֹתוֹ, הֵן הֵן הַמּוֹסְרִין, שֶׁהֵן בָּאִים עַל הָאָדָם בְּרוּחַ חָזָק, לְכָךְ מַפִּילִין אֶת הָאִילָן בְּחֹזֶק. וּכְנֶגֶד זֶה שֶׁאֵין לוֹ לַחוּת וִינִיקָה מִן הָאָרֶץ, עַל זֶה אָמַר עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. וּכְנֶגֶד אוֹתוֹ שֶׁאֵין לוֹ שָׁרָשִׁים מְרֻבִּים, אָמַר שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁהֵם לָעוֹלָם כְּמוֹ יְסוֹד וְשָׁרָשִׁים. וּכְנֶגֶד הָאִילָן הַזָּקֵן, אָמַר שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ בַּגָּלוּת מִן הַגְּאֻלָּה. סוֹף סוֹף אֵלּוּ ד' דְּבָרִים הֵם מוּטַת יָד. וּכְבָר הִתְבָּאֵר לְךָ 3 שֶׁצָּרִיךְ קֹדֶם שֶׁתָּחוּל הַהֲוָיָה הָאַחֶרֶת הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה בַּכֹּל. וּלְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מוּטַת יָד בְּאֵלּוּ ד' דְּבָרִים, הוּא הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה לְגַמְרֵי, וְאָז רָאוּי שֶׁיָּבוֹא הַגּוֹאֵל. וְגַם בְּאֵלּוּ ד' דְּבָרִים אֲשֶׁר הִתְבָּאֵר יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים עֲמֻקִּים.
________________________________
שנו חכמים, כי יראה כי אזלת יד, אין בן דוד בא עד שירבו 1 המוסרים המלשינים. פירוש אחר, עד שיתמעטו התלמידים המחזיקים ידי ישראל להחזירם למוטב. פירוש אחר, עד שתכלה הפרוטה מהכיס, כלומר שיהיו חסרי כל. פירוש אחר, עד שיתייאשו מהגאולה, שכביכול אין מי שיעזור לישראל. בודאי כל אחד מארבעת הדברים שהזכירו חכמים הוא אזלת יד. שירבו המוסרים המלשינים זו אזלת יד, כי המצב שאדם מסור ביד אחרים, הוא חסר כוח כי הוא ביד אחרים. וכן עד שיתמעטו התלמידים זוהי אזלת יד, כי התלמידים הם יסוד העולם, לפי שעליהם קיומו של עם ישראל, מפני שהם מחזיקי התורה. כאשר יסוד עם ישראל מתמוטט, הרי זו אזלת יד. עד שתכלה הפרוטה מן הכיס, שיהיו חסרי כל, זה מצב של אזלת יד, כי המקיים את האדם היא הפרנסה, שממונו של האדם נותן לו קיום, כמו שנאמר: ואת כל היקום אשר ברגליהם, 2 זה ממונו של האדם שמעמידו על רגליו. לכן אמרו עד שתכלה הפרוטה מן הכיס. עד שיתיאשו מן הגאולה, גם זה אזלת יד, וזו אזלת יד מצד עצמם. כאשר תבין תדע, שאין עוד דבר שיכול להחשב אזלת יד חוץ מארבע הדברים שהזכירו חכמים. למה הדבר דומה, לאילן שאינו עומד בפני רוח סערה, וכשהיא באה עוקרת אותו. וכן אם אין שורשיו מרובים נעקר מעצמו, מפני שאין לו יסוד איתן. גם אם האילן נטוע בארץ מליחה שאין אפשרות להתיישב בה, ואין לאילן מה לינוק מהארץ, הוא נעקר ממקומו. וגם אם יזקין האילן, עד שמצד עצמו הוא חסר כח, הוא אובד. ארבעת האפשרויות הללו כוללות את כל המצבים בהם נפסד האילן. כנגד רוח סערה הבאה מבחוץ בכח גדול ועוקרת את האילן בחוזק, אלו המוסרים המלשינים. כנגד האילן הנמצא בארץ מליחה, שהוא חסר תשתית לקיום, אמרו עד שתכלה הפרוטה מן הכיס. כנגד עץ שאין לו שורשים מרובים, שהוא חסרון ביסוד המעמיד את האילן, אמרו שיתמעטו תלמידי החכמים שהם כמו יסוד ושורשים. וכנגד האילן הזקן, אמרו שיתייאשו מהגאולה. ארבעת הדברים הללו הם אזלת היד, וכבר בארנו, 3 שלפני הוויה חדשה יהיה הפסד גמור להוויה הישנה. לכן כאשר מתקיימים ארבעת הדברים הללו, יש הפסד מוחלט של ההוויה הישנה, ואז ראוי שיבוא הגואל. בארבעה דברים אלו יש עוד דברים עמוקים.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
139 - פרק ל"ה חלק ו'
140 - פרק ל"ה חלק ז'
141 - פרק ל"ו חלק א'
טען עוד
המהר"ל כדרכו, ממשיך למצוא את המכנה המשותף בין התופעות השונות שמנו חז"ל בהקשר לתקופה שקודם הגאולה. הוא מסביר שהמשותף לדברי חז"ל במאמר זה הוא גודל הנפילה וחוסר היכולת להופיע. חז"ל במאמר זה מנו ארבעה דברים: ריבוי מלשינים המסגירים את אחיהם לשלטונות (מוֹסרים), מיעוט לומדי תורה, נפילה כלכלית וייאוש מן הגאולה. המשותף לפיו לכל ארבע התופעות הללו הוא הנפילה הגדולה, מצב שבו עמודי הקיום של עם ישראל כביכול מתמוטטים. תופעה זו עלולה להתרחש בשל ארבעה סוגים של תופעות: מכה חיצונית, הרס היסודות, חוסר היכולת והעדר התנאים ההכרחיים להתקיים וחוסר אמון עצמי ביכולת לקום ולפעול.
ריבוי המוֹסרים הוא מכה שבאה מבחוץ על עובדי ה'. הנפילה שבתופעה זו אינה קשורה אל האנשים עצמם, אלא לכוח הרסני שבא מבחוץ. לעומת זאת הפגיעה בתלמידים היא פגיעה ביסודות. התלמידים וכוח תורתם הם שנותנים בכל דור לעם ישראל את הבסיס האיתן להמשך קיומו הרוחני והגשמי, ובכוחם "להשבית אויב ומתנקם" [תהילים ח, ג]. הממון הוא כלי שנותן לאדם יכולת להופיע בעולם. הוא מאפשר לו גם לקנות את מה שנצרך לו לקיומו הפיזי, וגם ליצור ולפעול בעולם. הדבר האחרון שמונים חז"ל הוא הייאוש מן הגאולה. בניגוד למפריעים האחרים שהם חיצוניים לאדם, הייאוש מגיע מבפנים. חסרון בכוח הפנימי המניע את האדם להמשיך לפעול, לעשות, לקדם ולהתקדם.
כפי שראינו לעיל, אותו הרס כללי שייך לסדר שקבע הבורא, מעין 'סתירה על מנת לבנות', המזמינה כבר מתוכה את היכולת לבנות עולם חדש, קדוש ומרומם.
הרחבות
* צפייה לישועה לשם שמים
עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה. הגמרא אומרת שאחת השאלות שאדם נשאל לאחר מותו היא האם הוא ציפה לישועה [שבת לא.], ואם-כן צריך להבין כיצד הגאולה תלויה דווקא בכך שיתייאשו ממנה? מסביר זאת רבי שמואל בורנשטיין מסוכוצ'וב "לפי האמור יש לפרש מאמרם ז"ל: "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה", וחס ושלום לומר כפשוטו שהרי זה עיקר מן י"ג העיקרים, אלא הפירוש הוא שהגאולה לא תהיה כתנאי בעבודתו כי אפילו חס ושלום אם לא יגאלנו ה' יתברך אין אנו נפטרים מלעבוד אותו" [שם משמואל, וישב תרע"ד]. לפי השם משמואל כוונת חז"ל היא שעלינו לעבוד את ה' בתמימות גם אילו היה מחליט חס ושלום שלא לגאול אותנו.
הרחבה לרעיון זה אפשר לראות בהסברו של הרב יעקב משה חרל"פ למאמר חז"ל זה: "וזה עניין מה שאמרו: "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה", כלומר שרצונם להיגאל לא יהיה משום סיבה, ולא יראו בגאולתם שום פתרון בשבילם, ואף על פי כן ירצו להיגאל מפני שזהו רצונו של הקב"ה" [מי מרום ו, עמ' לו]. הרב חרל"פ מסביר שגם הציפייה לישועה צריכה להיות בשביל רצון ה' לגאול את ישראל, ולא מצד התועלת שיש בגאולה מכל הצרות.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך עושים קידוש?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
