ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל
השבוע נעסוק בקבוצות המכונות ה"אליטות", המובילות בשנים האחרונות מגמה רוחנית, שבה היחיד הופך להיות המרכז והקבוצה הדתית האתנית או הלאומית, נדחקת לשולים. זכויות הפרט דוחות את החובות כלפי הציבור, ויחודו של כל אחד מודגש, לא רק כחלק מפסיפס רחב, שחובה להשתלב בו, אלא יותר במשמעות של "בשבילי העולם נברא". במצב זה, ברור שקבלת מרות של 'סמכות על', בין אם מדובר במנהיגות פוליטית ובין אם מדובר במנהיגות רוחנית, איננה דבר המובן מאליו.
מי שיבחן את הדברים לעומק יבין שזה מה שמסתתר מאחורי רבות מן "החדשות".
בפרשיות האחרונות מצאנו ,פעמיים לפחות, ערעור על מנהיגותו של משה. בפרשת בהעלותך נתקלנו באלדד ומידד, המתנבאים במחנה, ללא קבלת רשות ממשה. תגובתו של יהושע, יד ימינו, נחרצת "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" (י"א כח). משה משיב בכיוון מנוגד: "וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְדֹוָד נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְדֹוָד אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (שם כט).
בפרשתנו - פרשת קרח, האליטות = קרח.
כך לימדונו חכמים כי קורח היה שייך ל"אליטות":
• "אמרו חכמים, חכם גדול היה קרח ומטועני הארון" (במדבר רבה פ' יח ג)
• ומאתיים וחמישים "נשיאי העדה" המכונים גם בכתוב: "קריאי מועד אנשי שם" (ט"ז ב) ובלשון חכמים: "ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" - מיוחדים שבעדה
• "קראי מועד" - שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים
• "אנשי שם" - שהיה להם שם בכל העולם" (סנהדרין קי ע"א)
כל אלה ובראשם קרח, ערערו על סמכות משה ואהרון, בטענת: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים". כלומר, אין צורך בהנהגה שלכם, משה ואהרון, כל יחיד יכול להנהיג את עצמו בדרכו המיוחדת.
הפעם תגובת משה שונה לחלוטין!
בשלב ראשון: "בֹּקֶר וְיֹדַע יְדֹוָד אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ" (ט"ז ה)
בשלב שני: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְדֹוָד שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְדֹוָד שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְדֹוָד וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְדֹוָד" (ט"ז כח-ל).
מה ההבדל בין שני המקרים? בפעם הראשונה משה עצמו מתפלל "מי יתן כל עם ד'נביאים" ובפעם השניה משה מגיב כל כך בחריפות על הטענה "כי כל העדה כלם קדשים".
יתכן ויש להבחין בין שתי אפשרויות. היהדות כולה, כמעט, מבוססת על קבלת מרות וסמכות היונקת משלשלת הקבלה. מצב זה מעניק יתרון אדיר למבוגר ובעיקר לחכם ומכפיפה אליהם את התלמיד והצעיר. תהליך המבטיח את המשך המסורת שהיא כל כך הכרחית, בעיקר בתחום ההלכה, בה אסור לתלמיד לומר "מה שלא שמע מרבו". על כן, "שימוש" תלמיד חכם, הוא תנאי הכרחי בקבלת רשות להורות.
הנבואה, לעומת זאת, מבוססת על אינדיבידואליות ומעולם לא נמסרה לקבוצה. הנבואה הינה דבר ד' המתגלה דרך היחיד בבחינת: "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" (סנהדרין פט ע"א). הדרך להשגת הנבואה עוברת כנראה דרך חיפוש ומימוש עצמי במסלול של טהרה, המביאה לידי קדושה, המביאה לידי רוח הקודש. אין הכרח בשלשלת קבלה ומסורת בנבואה, ההפך הוא הנכון, כיוון שהנבואה עוסקת בחדש ובמתחדש, ולא בקבוע ובישן. (אומנם הדרך היותר נפוצה להתכונן לנבואה הייתה על ידי הסתפחות לחבורת בני נביאים, שכנראה נתמכה בידי נביאים שכבר הוסמכו). ממילא אין בהתנבאותם של אלדד ומידד, ללא רשות וידיעת משה, בבחינת ערעור על סמכותו או על המסורת הכל כך הכרחית בשמירת היהדות לדורי דורות, מה שאין כן בעניין קרח ועדתו.
הבה נתפלל כי נזכה להתפתחות הפרט,
יהי רצון שנתקרב למצב בו רבים וטובים יזכו לעבוד את הקב"ה גם בדרכם המיוחדת.
האליטות יזכו לשמור על ייחודו של כל יחיד ויחיד, מתוך מחוייבות עמוקה לכלל
וגם תוך נאמנות לדרך המקובלת מדורי דורות, בלי לנטוש ח"ו את דרך האבות והאמהות.
רבים וטובים יחדשו חידושים בבחינת: "מה שאוזן עדיין לא שמעה"
בנוסף לדברים שעונים לדרישה של: "הוציא מפיו רק מה שקיבל מרבו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
