ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְאִם נֹאמַר שֶׁהָרַב זַ"ל לֹא מָנָה הָעִקָּרִים כְּפִי הוֹרָאַת* שֵׁם "עִקָּר", אֲבָל מָנָה בָעִקָּרִים הָאֱמוּנוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִינָן כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה — אִם כֵּן, לָמָּה לֹא מָנָה בְעִקָּר: שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל בְּאֶמְצָעוּת* הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [מלכים א ו, ג]: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? וְלָמָּה לֹא מָנָה הַחִדּוּשׁ?* — שֶׁהוּא אֱמוּנָה שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִין אוֹתָהּ כָּל בַּעַל דָּת אֱלֹהִית, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הוּא בְעַצְמוֹ בְּפֶרֶק עֶשְׂרִים-וַחֲמִשָּׁה מֵהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי מִסֵּפֶר הַמּוֹרֶה, וּכְמוֹ שֶׁמָּנָה הָאֱמוּנָה בְּשֶׁהָאֵל קַדְמוֹן. וְלָמָּה לֹא מָנָה שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִין בְּכָל הַנִּסִּים שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה כִּפְשָׁטָם, וֶאֱמוּנוֹת אֲחֵרוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁרָאוּי שֶׁיַּאֲמִינֵן כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה? — כְּמוֹ שֶׁמָּנָה הָאֱמוּנָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ.
למה לא נמנו עיקרים אחרים
וְאִם נֹאמַר שֶׁמָּנָה עִקָּרִים בִּלְבַד* וְלֹא אֱמוּנוֹת אֲמִתִּיּוֹת, לָמָּה לֹא מָנָה הַקַּבָּלָה, שֶׁרָאוּי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ הָאָדָם אַחַר קַבָּלַת הָאָבוֹת? — שֶׁהוּא עִקָּר כּוֹלֵל לְכָל הַדָּתוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת, שֶׁלֹּא יְצֻיַּר מְצִיאוּתָן זוּלָתוֹ. וְלָמָּה לֹא מָנָה הַבְּחִירָה*? — שֶׁעִם-שֶׁהִיא אֱמוּנָה אֲמִתִּית, הִיא עִקָּר גַּם-כֵּן, כִּי הוּא מְבֹאָר מֵעִנְיָנָהּ שֶׁלֹּא יְצֻיַּר מְצִיאוּת שׁוּם-דָּת זוּלָתָהּ. וְעוֹד, שֶׁהוּא זַ"ל כָּתַב בְּסֵפֶר הַמַּדָּע, בְּפֶרֶק חֲמִשִּׁי מֵהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה [ה"א]: רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ, אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וגו'; וְכָתַב אַחַר כֵּן [ה"ג]: וְעִקָּר זֶה, עִקָּר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים ל, טו]: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב" וגו', וְהֶאֱרִיךְ בַּפֶּרֶק הַהוּא לְבָאֵר הָעִקָּר הַזֶּה. וְהוּא תֵמַהּ גָּדוֹל: לָמָּה לֹא מָנָה אוֹתוֹ בָעִקָּרִים בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה בְּפֶרֶק חֵלֶק, כְּמוֹ שֶׁמָּנָה הַשְּׁלֹשָׁה-עָשָׂר עִקָּרִים? סוֹף דָּבָר — זֶה-הַמִּסְפָּר שֶׁהִנִּיחַ הָרַב זַ"ל בָּעִקָּרִים, חֲזַק-הַסְּפֵקוֹת מְאֹד*.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
8 - מאמר א' פרק ג'
9 - מאמר א' פרק ג'
10 - לימוד שבועי באמונה כה תמוז - ב באב תשע"ה
טען עוד
וְרָאִיתִי מִי שֶׁכָּתַב, שֶׁהָרַב זַ"ל כִּוֵּן אֶל זֶה-הַמִּסְפָּר לְפִי שֶׁהוּא כְמִסְפַּר שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב"ה, וּכְנֶגֶד שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן. וְכַמָּה רְחוֹקִים הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מִן הַדַּעַת: שֶׁהִנִּיחַ הָרַב זַ"ל לִמְנוֹת הַבְּחִירָה, שֶׁהוּא עִקָּר לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב הוּא זַ"ל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלֶה הַמִּסְפָּר לְיוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה-עָשָׂר! וְעוֹד, כִּי לֹא תִקֵּן* לָמָּה יִמְנֶה בִכְלָל הַשְּׁלֹשָׁה-עָשָׂר אוֹתָם שֶׁמָּנָה — שֶׁאֵינָם עִקָּרִים הֶכְרֵחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתָבְנוּ.
___________________________________
הוֹרָאַת – המובן האמיתי של המושג 'עיקר'. בְּאֶמְצָעוּת – על ידי. הַחִדּוּשׁ – שהעולם נברא יש מאין. עִקָּרִים בִּלְבַד – עקרונות אמוניים שעליהם נשענת הדת. הַבְּחִירָה – בחירה חופשית. חֲזַק-הַסְּפֵקוֹת מְאֹד – יש עליו קושיות רבות. תִקֵּן – ישב, תירץ.
ביאורים
רבי יוסף אלבו ממשיך את קושיותיו על מניין העיקרים של הרמב"ם. הרמב"ם מנה שלושה עשר עיקרים. מדוע דווקא את העיקרים הללו מנה הרמב"ם? קיימות שתי תשובות. האחת היא שהרמב"ם מנה את כל האמונות שצריך להאמין ביהדות. גם אמונות שהיהדות יכולה להתקיים בלעדיהן. אם כך, מדוע לא מנה את האמונה ששכינת ה' והשגחתו על ישראל מתבצעת באמצעות לימוד תורתו וקיום מצוותיו? הרי גם זו אמונה שחייבים להאמין בה. יתר על כן, למה לא מנה הרמב"ם את האמונה בבריאת העולם יש מאין? הרמב"ם בעצמו ב'מורה נבוכים' אמר שזוהי אחת מאמונות היהדות, ומדוע השמיט אותה משלושה עשר עיקריו?!
התשובה השנייה היא שהרמב"ם מנה את כל האמונות שהן עיקרי היהדות , שאי אפשר לקיים את אמונת היהדות בלעדיהן. אם-כן, מדוע הרמב"ם לא מנה את הקבלה. דהיינו שיסוד כל התורה כולה זוהי אמינות המסורת שמעבירים האבות לבנים. הוודאות המוחלטת למציאות ה' ולנתינת התורה במעמד הר סיני. במעמד זה כל עם ישראל ראה את הקב"ה מדבר מתוך האש עם משה ומוסר לנו את עשרת הדיברות. זו הייתה ראיה שאין למעלה ממנה. אך מה יעשה הדור הבא, שכבר לא ראה את המעמד הגדול? מנין לו הוודאות שבאמת האירוע התרחש? זו תפקידה של המסורת . אב מוסר לבנו את הרשמים והמחזות שראה ושמע באירוע הגדול. כל דור האבות מוסר זאת לבנים וכן הלאה במהלך הדורות. אם יש ספק באמינות של השתלשלות המסורת אין מקום לכל התורה כולה. אי לכך האמונה בכך שהמסורת היא אמינה ואמיתית היא בסיס כל האמונה היהודית. אם-כן, מדוע לא מנה הרמב"ם את היסוד הזה?
על גבי כל אלו קשה אפילו יותר האמונה בקיומה של הבחירה החופשית. האמונה ביכולת של האדם לבחור בין טוב לרע היא הבסיס לכל התביעה המוסרית מהאדם. אם אין לאדם בחירה, אין מקום לצוות אותו מצוות או להזהיר אותו שלא לעשות חטאים. כמו כן, אין מקום לשכר או לעונש כיוון שהוא לא שלט על מעשיו. הרמב"ם עצמו כתב במפורש בהלכות תשובה שהבחירה החופשית היא עיקר גדול ועמוד היהדות. אם-כן, מדוע לא מנה אותה כחלק מעיקרי האמונה?!
רבי יוסף אלבו חותם את קושיותיו במניין העיקרים של הרמב"ם. מדוע הרמב"ם נקט דווקא שלושה עשר עיקרים. לא מובן מדוע הרמב"ם בחר דווקא במספר הזה, כאשר היה יכול להכניס עוד עיקרים בעיקרי האמונה, כמו הבחירה החופשית, וכן יכול היה להשמיט מהמניין מספר עיקרים, כמו תחיית המתים.
הרחבות
•האם ישנם עיקרים
וְאִם נֹאמַר שֶׁהָרַב זַ"ל... מָנָה בָעִקָּרִים הָאֱמוּנוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִינָן כָּל בַּעַל תּוֹרַת מֹשֶׁה. רבי יוסף אלבו סובר שישנם עיקרים שהם הבסיס לאמונה בתורה. מתוך הבנה זו הקשה על הרמב"ם: מדוע מנה עיקרים אחדים ולא אחרים?
אולם רבי דון יצחק אברבנאל חלק על גישה זו וסבר שלא נכון למנות עיקרים, כיוון שגם אדם הכופר בפרט אחד או בסיפור אחד שכתוב בתורה הרי הוא כופר בכך שהתורה מן השמים. מחשבה שהתורה אינה מן השמים תביא לביטול המחויבות לתורה, וביטול הדת: "לא מפני זה נחשוב שתהיה אמונת אחד מהם עיקר ויסוד... כי כולם אמונות אמתיות ובבחינת האמת כולם עיקרים שהתורה האלוהית מיוסדת עליהם. אחרי שאם יכפור או יכחיש אדם, הקטון שבכולם יהיה כאילו יאמר שאין תורה מן השמים". לכן כתב: "לכן האמנתי שאין ראוי שיונחו בתורה האלוהית עיקרים ולא יסודות בעניין האמונה לפי שמחויבים אנחנו להאמין כל מה שנכתב בתורה".
על פי הבנה זו מבאר האברבנאל את שיטת הרמב"ם: "וכבר נוכל להמליץ בעד הרב הגדול (הרמב"ם) שלא כיון לעשות עיקרים ויסודות... להגיד שהאמונות האלה מזולתם הם עיקרים... אבל שהיתה כוונתה להיישיר האנשים אשר לא העמיקו בתורה ולא למדו ולא שמשו די צורכם. ולפי שהמה לא יוכלו להקיף ולהשיג כל האמונות והמדעים אשר כללה התורה האלוהית, בחר הרב מכל האמונות אותם הי"ג אמונות היותר כוללות כדי ללמד אותם דרך קצרה... ומזאת הבחינה קראם עיקרים ויסודות כפי מחשבת התלמיד השומע, לא כפי ענין האמת בעצמו" [ראש אמנה, כג].
על פי הבנה זו, הרמב"ם מודה שלא ראוי למנות עיקרים לתורה כמבואר לעיל. כוונת הרמב"ם הייתה לסדר קובץ לימוד אמונה לאדם הפשוט וליישר את אמונתו, כדי שלא יטעה בדעות נפסדות.
לעילוי נשמת הגב' פלור בת ג'ויה ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
