ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
עוֹד, הַדָּת הַנִּמּוּסִית, לִהְיוֹת מְסַדְּרָהּ בֶּן-אָדָם, אִי-אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיְּשַׁעֵר הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה בְּכָל הַזְּמַנִּים, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנֶה הַמְפֻרְסָם בְּעֵת-מָה* וְיָשׁוּב* הַנָּאֶה מְגֻנֶּה וְהַמְגֻנֶּה נָאֶה; כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא לְקַיִן וָהֶבֶל וְהַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּשּׂוּאֵי הָאָחוֹת לֹא הָיָה אֶצְלָם מְגֻנֶּה, וַאֲפִלּוּ בִימֵי אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לַאֲבִימֶלֶךְ כְּשֶׁהָיָה מִתְנַצֵּל מִמֶּנּוּ [בראשית כ, יב]: "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת-אִמִּי" — וְאַחַר-כֵּן שָׁב מְגֻנֶּה. וְלָזֶה אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה — הַנִּקְנֵית מִן הַמְגֻנֶּה אֲשֶׁר יָבוֹא בַדָּת הַנִּמּוּסִית — נִצְחִית, כִּי תִשְׁתַּנֶּה בְּהִשְׁתַּנּוּת הַזְּמַנִּים. אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹתָהּ מְשֹׁעֶרֶת מִן הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית, תְּבָאֵר הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה בְּכָל הַזְּמַנִּים. וְלָזֶה תִהְיֶה הַיִּרְאָה — הַנִּקְנֵית* מִן הַמְגֻנֶּה אֲשֶׁר בָּא בָהּ — לֹא יִכָּנֵס בָּהּ שִׁנּוּי וְהֶפְסֵד, כִּי הִיא נְקִיָּה מִכָּל סִיג* וְחֶלְאָה*. וּמִזֶּה-הַצַּד אֶפְשָׁר שֶׁתִּתְקַיֵּם לָעַד, כַּכֶּסֶף הַנָּקִי מִכָּל סִיג, כְּמַאֲמַר הַמְשׁוֹרֵר [תהלים יב, ז]: "אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם".
למה נמשלה התורה לכסף
וּבֵאוּרוֹ: כִּי הַכֶּסֶף הַמְזֻיָּף, הַנַּעֲשֶׂה בִמְלֶאכֶת הָאַלְקִימִיָּא*, יֵשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁאִם יֻתַּךְ פַּעַם אַחַת לֹא תִגָּלֶה רָעָתוֹ, אֲבָל אִם יֻתַּךְ שֵׁנִית תִּגָּלֶה רָעָתוֹ. וְיֵשׁ שֶׁיִּסְבֹּל שְׁתֵּי הַתָּכוֹת, וְיֵשׁ שֶׁיִּסְבֹּל שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע אוֹ חֲמֵשׁ, וּבַסּוֹף תִּגָּלֶה רָעָתוֹ. וְיֵשׁ שֶׁלֹּא תִגָּלֶה רָעָתוֹ כְּשֶׁיֻּתַּךְ בְּכוּר, וְאִם יֻתַּךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה — תִּגָּלֶה רָעָתוֹ. וְהַכֶּסֶף הַצָּרוּף בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, הַמְזֻקָּק פְּעָמִים הַרְבֵּה, הוּא נָקִי מִכָּל זִיּוּף וְסִיג וְחֶלְאָה, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה אַחַר-כֵּן, וַאֲפִלּוּ יֻתַּךְ פְּעָמִים הַרְבֵּה. וְלָזֶה תֵּאֵר אִמְרוֹת ה' בְּשֶׁהֵן טְהוֹרוֹת כַּכֶּסֶף הַנָּקִי הַצָּרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, שֶׁהוּא בְמָקוֹם מְגֻלֶּה, בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם, שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁשׁ שׁוּם-זִיּוּף. וְכֵן הַיִּרְאָה הַנִּקְנֵית מִן הַמְגֻנֶּה שֶׁבָּא בַתּוֹרָה, הִיא "טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד" [שם יט, י], לְפִי שֶׁהִיא לֹא יִפֹּל בָּהּ הַשִּׁנּוּי וְהַהֶפְסֵד הַנּוֹפֵל* בַּנִּמּוּסִית.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
22 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ג'
23 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ד'
24 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ה'
טען עוד
ביאורים
רבי יוסף אלבו ממשיך למנות את היתרונות של מצוות התורה לעומת מצוות האדם:
ה. מוסר נצחי
המוסר האנושי קובע את ערכיו על פי האופנה העכשוית. הוא מושפע מדעות שנותנות את הטון ומאופי הדור, ומתוכם הוא גוזר את הנורמה המתאימה לו. מושגי המוסר עלולים להשתנות בהתאם להשתנות החברה. המוסר האנושי יכול להראות פנים לכאן ולכאן, להפוך טוב לרע ורע לטוב בלי היסוס. הוא מוכן לשחוט 'פרות קדושות', גם בלי סיבה משכנעת שמצדיקה זאת, רק בגלל שהוא החליט. הוא מוכן להכשיר בדור הבא את השרץ שבדור הזה, לערוך שינוי תפיסה מקצה לקצה, רק כי היום זה יותר נראה לו. מחר זה כבר יוכל להשתנות שוב. ייתכן והמוסר האנושי ישאר יציב למשך כמה דורות, אך הוא לא יחזיק מעמד לנצח.
המוסר האלוהי לעומתו, יונק את ערכיו מתוך האמת המוחלטת. הוא לא קובע את המוסר על פי צרכי החברה, אלא מרומם את החברה אל ערכי המוסר. המוסר האלוהי רוצה בהתעלות רוחנית של החברה האנושית, והוא מתווה לה את הדרך הטובה ביותר כדי להתקדש. הוא לא מחליף את דעותיו חדשות לבקרים כדי להיות נח וידידותי לסביבה. הוא נאמן לערכי נצח ועקבי בדרישתו מבני האדם, בכל דור ובכל תקופה, לטפח את עולמם הרוחני אל מול התביעה האלוהית העליונה. המוסר האלוהי איננו בר שינוי. הוא שומר על יציבות לאורך כל הדורות, ולא מוכן להתגמש ולקפל דגלים גם בעתות משבר.
הרחבות
• האם התורה יכולה להשתנות?
אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹתָהּ מְשֹׁעֶרֶת מִן הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית, תְּבָאֵר הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה בְּכָל הַזְּמַנִּים. רבי יוסף אלבו מחלק בין הדת הנימוסית לדת האלוהית: הדת הנימוסית יכולה להשתנות בהתאם למקובל באותו הדור. הדת האלוהית היא נצחית. מכיוון שהיא נגזרה מחכמת הבורא היא מדברת על אמת ומוסר נצחיים.
למרות דברים אלו, במאמר שלישי מחדש רבי יוסף אלבו בעצמו שדווקא ייתכן שינוי במצוות הדת האלוהית כפי השתנות הזמנים: "כבר אפשר שנאמר שיבואו בתורה האלהית דברים יימשך אסורם זמן מה כפי מה שתגזור החכמה האלהית, ואחר כך יתירם כפי מה שתגזור חכמתו יתברך, ואין בכתובים ראיה על הפך זה" [ג, טו, וראה גם פרקים יד-טז]. ייתכן שאפשר לתרץ שהתורה עצמה תתיר דבר שקודם היא אסרה, כמו שאכילת בשר נאסרה לאדם והותרה לנח. ההבדל בין שינוי זה לשינויים בדת הנימוסית הוא שבדת האלוהית השינויים נלמדים מהתורה עצמה.
הרמב"ם חולק על רבי יוסף אלבו, ולדעתו לא יכול להיות בתורה שינוי קבוע. כוחו של בית הדין בא לידי ביטוי בתקנות שעה, מעין "עת לעשות לה' – הפרו תורתך" [תהלים קיט, קכו)] "הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו – זה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה: בין בתורה שבכתב, בין בתורה שבעל פה" [ממרים ב, ט].
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
למה ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך להתכונן לחגים?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
סודו החינוכי של חודש שבט
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה באנו לעולם הזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
