ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּמִן "וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ" עַד "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" [בראשית ה, א] הוּא עִנְיָן אַחֵר, וְנִכְתַּב לִרְמֹז עַל הָעִקָּר הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא מְצִיאוּת הַשָּׂכָר-וְהָעֹנֶשׁ הַפְּרָטִי, וְהַהַשְׁגָּחָה בַפְּרָטִים הַמִּתְחַדְּשִׁים בָּעוֹלָם מִקְּטָטוֹת וְדִבְרֵי-רִיבוֹת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְקַיִן וָהָבֶל. וְזֶה מִין אַחֵר מִן הָעֹנֶשׁ עַל הָעֹנֶשׁ הַנִּזְכָּר בַּפָּרָשִׁיּוֹת הַקּוֹדְמוֹת מֵאָדָם וְחַוָּה. כִּי שָׁם נֶעֱנַשׁ אָדָם עַל עָבְרוֹ מִצְוַת ה', לִרְמֹז עַל כְּלָל הַמִּין*, כִּי עִקַּר הָעֹנֶשׁ הוּא עַל עָבְרוֹ מִצְוַת ה', וְלֹא נִכְתַּב מִצַּד-הָעִנְיָן הַפְּרָטִי בְעַצְמוֹ שֶׁקָּרָה לְאָדָם וְחַוָּה, וְלָזֶה הָיוּ כָל הָעֳנָשִׁים שֶׁנִּזְכְּרוּ בְאָדָם וְחַוָּה כּוֹלְלִים כָּל הַמִּין.
ביאור ההשגחה במעשה קין והבל
אֲבָל בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת בֵּאֵר הַהַשְׁגָּחָה בְעִנְיָנִים פְּרָטִיִּים מִכָּל אִישׁ וָאִישׁ, וְהוּא: אֵיךְ הִשְׁגִּיחַ ה' בְּקַיִן לְהַעֲנִישׁוֹ עַל שֶׁלֹּא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ רְצוּיָה בַּעֲשִׂיַּת הַקָּרְבָּן, וְעַל הֶחָמָס* שֶׁעָשָׂה לְהֶבֶל, לֹא מִצַּד-עָבְרוֹ מִצְוַת ה' לְבָד. וְזֶה לְהוֹרוֹת שֶׁהש"י מַשְׁגִּיחַ בְּעוֹשֵׂי רָע לְהַעֲנִישָׁם עַל מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה וְעַל הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם; וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ* לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ לְקַיִן, לְסוֹף הִנֵּה הוּא נִפְרָע מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּפְרַע מִקַּיִן — בַּמִּדָּה שֶׁמָּדַד, מָדַד לוֹ. כִּי כְמוֹ שֶׁהָרַג אֶת הֶבֶל וְגָרַם לְהַפְסִיק כָּל תּוֹלְדוֹתָיו, כֵּן נֶהֱרַג קַיִן וְנִמּוֹחוּ כָל תּוֹלְדוֹתָיו בַּמַּבּוּל וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ בְתוֹלְדוֹת קַיִן אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, שֶׁהִמְצִיאוּ הַמְּלָאכוֹת וְהַחָכְמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" [שם ד, כב]; "אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" [שם, כ]; "אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" [שם, כא] — וְלֹא נָשָׂא ה' פָּנִים לָהֶם.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
31 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ב'
32 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ג'
33 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ד'
טען עוד
וְזֹאת הָיְתָה כַוָּנַת כָּל הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה, וְלָזֶה נִכְתַּב בּוֹ שֵׁם "יְיָ" בִּלְבַד, לִרְמֹז כִּי הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית, אֲשֶׁר הִיא בְכָל הַדְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו, אֵינָהּ מִצַּד-מְצִיאוּת הַפּוֹעֵל* הַמְהַוֶּה לַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, וְלֹא מִצַּד-"תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם", אֲבָל* מִצַּד שֶׁמִּשְּׁלֵמוּת ה' וּמַעֲלָתוֹ הוּא לְהַשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים וּבְנֶעְדְּרֵי-הַיְכֹלֶת*, לְהוֹשִׁיעָם מִיַּד שׁוֹסֵיהֶם*. אָמַר הַנָּבִיא [ישעיהו נז, טו] רוֹמֵז לָזֶה: "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת-דַּכָּא וּשְׁפַל-רוּחַ" — כְּלוֹמַר: שֶׁמִּצַּד-מַעֲלָתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ הוּא שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים, לְהַרְאוֹת עֹצֶם יְכָלְתּוֹ לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.
השגחה במידת רחמים
וּבֵאֵר בַּסִּפּוּר הַזֶּה, מִקַּיִן וָהֶבֶל, שֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ הִיא בְמִדַּת רַחֲמִים, לִפְתֹּחַ לָרְשָׁעִים דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁפָּתַח לְקַיִן, שֶׁאָמַר לוֹ: "הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" וגו' [בראשית ד, ז], וְאֵין זֶה מִמִּדַּת הַדִּין. וְלָזֶה* לֹא נִזְכַּר בְּזֶה-הַסִּפּוּר שֵׁם "אֱלֹהִים" כְּלָל.
____________________________________
הַמִּין – בני האדם. הֶחָמָס – מעשה של רוע. מַאֲרִיךְ אַפּוֹ – לא מעניש מיד. הַפּוֹעֵל – הבורא. אֲבָל – אלא. וּבְנֶעְדְּרֵי-הַיְכֹלֶת – חסרי כוח להתגונן. שׁוֹסֵיהֶם – רודפיהם, בוזזיהם. וְלָזֶה – ולכן.
ביאורים
העיקר השלישי במניין העיקרים הוא שכר ועונש. רמז לעיקר זה מופיע בסיפור הבריאה בפרשת בראשית החל מפרק ד' ואילך, המתאר את סיפורם של קין והבל. סיפור זה מבטא את המשפט האלוהי הנוגע לא רק לכלל המין האנושי, אלא גם לפרטים. ישנם שני הבדלים בין ההשגחה המתוארת בחלק זה לבין זאת שנזכרה קודם לכן, בחטאם של אדם וחוה. ראשית, עיקר המשמעות של חטא אדם וחוה הוא במובן הכלל אנושי ולא במובן האישי, ושנית, חטא אדם וחוה הוא לא חטא אנושי, אלא ביחס לציווי האלוהי. חטא קין לעומת זאת הוא קודם כל עבֵרה פרטית. ומעבר לכך, זו עבֵרה שנוגעת ליחסים בין בני האדם, ולא דבר האסור מכוח ציווי אלוהי. בחטא קין אנו פוגשים את ההשגחה ביחס לעבֵרות שבין אדם לחברו – סכסוכים, מריבות, קטטות ושאר מעללי בני-אדם. כאן מתגלה שה' לא 'מתעניין' רק בממד ה'מצוותי-תורני' אלא גם בהיבט הפרטי האישי הנוגע לענייני כל איש ואיש מבני האדם. ה' בא חשבון עם שושלת קין על מעשיו של אב השושלת ואיננו נושא פניו גם לא למעלתם של אנשי השושלת חרף גדולתם, כישרונם וחכמתם. התייחסות אישית זו מבטאת את מידת חסדו של ה' ורחמיו על ברואיו. לכן, שם ה' המופיע כאן הוא 'ה'' בלא השם אלוהים לצדו. שם זה מבטא את גדולת ה' וחסדיו בכך שהוא כביכול מתפנה מן העיסוק במערכות הכלליות – הן אלה הטבעיות המופיעות בשם אלוהים והן אלה המופיעות בהתגלות הנבואה ובתורה מן השמים בשילוב שם אלוהים לשם ה'. שם ה' כשלעצמו מבטא את שלמות הממד האלוהי בהתייחסו למסכנים ולעשוקים שאין מי שיושיע אותם. ממד זה חושף גם את אפשרות התשובה, שניתנת לקין, בהיותה תולדת מידת הרחמים. לכן, שם 'אלוהים' שהינו ביטוי למידת הדין הכללית, לא מופיע בחלק זה.
הרחבות
• ענווה וגדולה
שֶׁמִּשְּׁלֵמוּת ה' וּמַעֲלָתוֹ הוּא לְהַשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים. בגמרא נאמר: "אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו" [מגילה לא.]. מסביר המהר"ל : "שבא לבאר שההפך ממה שחשבו ברוממות ה' יתברך כאשר נמצא כבודו בין העליונים" [גבורות ה' סז]. הפילוסופים סברו שה' אינו קשור לפרטי המציאות משום שאין זה לכבודו, אולם המהר"ל מסביר שהעיסוק בפרטים הוא דווקא שבחו של הקב"ה, שגדולתו אינה מצטמצמת רק לעליונים, אלא הוא משגיח ודואג לכל הבריות בשלמות: "וזה אינו, כי רוממות ה' יתברך כאשר הוא מצורף אל השפלים, ולכך בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו. וביאור עניין זה שכאשר מזכיר שה' יתברך הוא עליון וגדול מאוד על הכל, צריך אצל זה שהוא יתברך כמו שהוא גדול על הכל, כן יתברך כולל הכל שזהו לו שבחו מיוחד שהוא כולל הכל כמו שהוא גדול על הכל, ומה שהוא כולל הכל רצוני לומר שהכל אצלו גדול וקטן בשווה ואל הכל הוא פונה" [שם]. גדלות הבורא אינה נמדדת רק על פי ההבנה הפשוטה של האדם. הקב"ה בחר לברוא עולם ולהשפיע חיים ופרנסה להמון בריות ויצורים – קטנים וגדולים. כך בחר הקב"ה להתגלות אלינו ודרך התגלות זו אנו פוגשים את גדולתו האמתית. החוכמה האלוהית מתגלה בכל פרטי המציאות בין בהתבוננות האומרת "מה גדלו מעשיך ה'" ובין בזו המורה "מה קטנו מעשיך".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
