ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּמִן "וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ" עַד "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" [בראשית ה, א] הוּא עִנְיָן אַחֵר, וְנִכְתַּב לִרְמֹז עַל הָעִקָּר הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא מְצִיאוּת הַשָּׂכָר-וְהָעֹנֶשׁ הַפְּרָטִי, וְהַהַשְׁגָּחָה בַפְּרָטִים הַמִּתְחַדְּשִׁים בָּעוֹלָם מִקְּטָטוֹת וְדִבְרֵי-רִיבוֹת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְקַיִן וָהָבֶל. וְזֶה מִין אַחֵר מִן הָעֹנֶשׁ עַל הָעֹנֶשׁ הַנִּזְכָּר בַּפָּרָשִׁיּוֹת הַקּוֹדְמוֹת מֵאָדָם וְחַוָּה. כִּי שָׁם נֶעֱנַשׁ אָדָם עַל עָבְרוֹ מִצְוַת ה', לִרְמֹז עַל כְּלָל הַמִּין*, כִּי עִקַּר הָעֹנֶשׁ הוּא עַל עָבְרוֹ מִצְוַת ה', וְלֹא נִכְתַּב מִצַּד-הָעִנְיָן הַפְּרָטִי בְעַצְמוֹ שֶׁקָּרָה לְאָדָם וְחַוָּה, וְלָזֶה הָיוּ כָל הָעֳנָשִׁים שֶׁנִּזְכְּרוּ בְאָדָם וְחַוָּה כּוֹלְלִים כָּל הַמִּין.
ביאור ההשגחה במעשה קין והבל
אֲבָל בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת בֵּאֵר הַהַשְׁגָּחָה בְעִנְיָנִים פְּרָטִיִּים מִכָּל אִישׁ וָאִישׁ, וְהוּא: אֵיךְ הִשְׁגִּיחַ ה' בְּקַיִן לְהַעֲנִישׁוֹ עַל שֶׁלֹּא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ רְצוּיָה בַּעֲשִׂיַּת הַקָּרְבָּן, וְעַל הֶחָמָס* שֶׁעָשָׂה לְהֶבֶל, לֹא מִצַּד-עָבְרוֹ מִצְוַת ה' לְבָד. וְזֶה לְהוֹרוֹת שֶׁהש"י מַשְׁגִּיחַ בְּעוֹשֵׂי רָע לְהַעֲנִישָׁם עַל מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה וְעַל הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם; וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ* לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ לְקַיִן, לְסוֹף הִנֵּה הוּא נִפְרָע מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּפְרַע מִקַּיִן — בַּמִּדָּה שֶׁמָּדַד, מָדַד לוֹ. כִּי כְמוֹ שֶׁהָרַג אֶת הֶבֶל וְגָרַם לְהַפְסִיק כָּל תּוֹלְדוֹתָיו, כֵּן נֶהֱרַג קַיִן וְנִמּוֹחוּ כָל תּוֹלְדוֹתָיו בַּמַּבּוּל וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ בְתוֹלְדוֹת קַיִן אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, שֶׁהִמְצִיאוּ הַמְּלָאכוֹת וְהַחָכְמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" [שם ד, כב]; "אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" [שם, כ]; "אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" [שם, כא] — וְלֹא נָשָׂא ה' פָּנִים לָהֶם.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
31 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ב'
32 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ג'
33 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ד'
טען עוד
וְזֹאת הָיְתָה כַוָּנַת כָּל הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה, וְלָזֶה נִכְתַּב בּוֹ שֵׁם "יְיָ" בִּלְבַד, לִרְמֹז כִּי הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית, אֲשֶׁר הִיא בְכָל הַדְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו, אֵינָהּ מִצַּד-מְצִיאוּת הַפּוֹעֵל* הַמְהַוֶּה לַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, וְלֹא מִצַּד-"תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם", אֲבָל* מִצַּד שֶׁמִּשְּׁלֵמוּת ה' וּמַעֲלָתוֹ הוּא לְהַשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים וּבְנֶעְדְּרֵי-הַיְכֹלֶת*, לְהוֹשִׁיעָם מִיַּד שׁוֹסֵיהֶם*. אָמַר הַנָּבִיא [ישעיהו נז, טו] רוֹמֵז לָזֶה: "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת-דַּכָּא וּשְׁפַל-רוּחַ" — כְּלוֹמַר: שֶׁמִּצַּד-מַעֲלָתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ הוּא שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים, לְהַרְאוֹת עֹצֶם יְכָלְתּוֹ לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.
השגחה במידת רחמים
וּבֵאֵר בַּסִּפּוּר הַזֶּה, מִקַּיִן וָהֶבֶל, שֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ הִיא בְמִדַּת רַחֲמִים, לִפְתֹּחַ לָרְשָׁעִים דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁפָּתַח לְקַיִן, שֶׁאָמַר לוֹ: "הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" וגו' [בראשית ד, ז], וְאֵין זֶה מִמִּדַּת הַדִּין. וְלָזֶה* לֹא נִזְכַּר בְּזֶה-הַסִּפּוּר שֵׁם "אֱלֹהִים" כְּלָל.
____________________________________
הַמִּין – בני האדם. הֶחָמָס – מעשה של רוע. מַאֲרִיךְ אַפּוֹ – לא מעניש מיד. הַפּוֹעֵל – הבורא. אֲבָל – אלא. וּבְנֶעְדְּרֵי-הַיְכֹלֶת – חסרי כוח להתגונן. שׁוֹסֵיהֶם – רודפיהם, בוזזיהם. וְלָזֶה – ולכן.
ביאורים
העיקר השלישי במניין העיקרים הוא שכר ועונש. רמז לעיקר זה מופיע בסיפור הבריאה בפרשת בראשית החל מפרק ד' ואילך, המתאר את סיפורם של קין והבל. סיפור זה מבטא את המשפט האלוהי הנוגע לא רק לכלל המין האנושי, אלא גם לפרטים. ישנם שני הבדלים בין ההשגחה המתוארת בחלק זה לבין זאת שנזכרה קודם לכן, בחטאם של אדם וחוה. ראשית, עיקר המשמעות של חטא אדם וחוה הוא במובן הכלל אנושי ולא במובן האישי, ושנית, חטא אדם וחוה הוא לא חטא אנושי, אלא ביחס לציווי האלוהי. חטא קין לעומת זאת הוא קודם כל עבֵרה פרטית. ומעבר לכך, זו עבֵרה שנוגעת ליחסים בין בני האדם, ולא דבר האסור מכוח ציווי אלוהי. בחטא קין אנו פוגשים את ההשגחה ביחס לעבֵרות שבין אדם לחברו – סכסוכים, מריבות, קטטות ושאר מעללי בני-אדם. כאן מתגלה שה' לא 'מתעניין' רק בממד ה'מצוותי-תורני' אלא גם בהיבט הפרטי האישי הנוגע לענייני כל איש ואיש מבני האדם. ה' בא חשבון עם שושלת קין על מעשיו של אב השושלת ואיננו נושא פניו גם לא למעלתם של אנשי השושלת חרף גדולתם, כישרונם וחכמתם. התייחסות אישית זו מבטאת את מידת חסדו של ה' ורחמיו על ברואיו. לכן, שם ה' המופיע כאן הוא 'ה'' בלא השם אלוהים לצדו. שם זה מבטא את גדולת ה' וחסדיו בכך שהוא כביכול מתפנה מן העיסוק במערכות הכלליות – הן אלה הטבעיות המופיעות בשם אלוהים והן אלה המופיעות בהתגלות הנבואה ובתורה מן השמים בשילוב שם אלוהים לשם ה'. שם ה' כשלעצמו מבטא את שלמות הממד האלוהי בהתייחסו למסכנים ולעשוקים שאין מי שיושיע אותם. ממד זה חושף גם את אפשרות התשובה, שניתנת לקין, בהיותה תולדת מידת הרחמים. לכן, שם 'אלוהים' שהינו ביטוי למידת הדין הכללית, לא מופיע בחלק זה.
הרחבות
• ענווה וגדולה
שֶׁמִּשְּׁלֵמוּת ה' וּמַעֲלָתוֹ הוּא לְהַשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים. בגמרא נאמר: "אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו" [מגילה לא.]. מסביר המהר"ל : "שבא לבאר שההפך ממה שחשבו ברוממות ה' יתברך כאשר נמצא כבודו בין העליונים" [גבורות ה' סז]. הפילוסופים סברו שה' אינו קשור לפרטי המציאות משום שאין זה לכבודו, אולם המהר"ל מסביר שהעיסוק בפרטים הוא דווקא שבחו של הקב"ה, שגדולתו אינה מצטמצמת רק לעליונים, אלא הוא משגיח ודואג לכל הבריות בשלמות: "וזה אינו, כי רוממות ה' יתברך כאשר הוא מצורף אל השפלים, ולכך בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו. וביאור עניין זה שכאשר מזכיר שה' יתברך הוא עליון וגדול מאוד על הכל, צריך אצל זה שהוא יתברך כמו שהוא גדול על הכל, כן יתברך כולל הכל שזהו לו שבחו מיוחד שהוא כולל הכל כמו שהוא גדול על הכל, ומה שהוא כולל הכל רצוני לומר שהכל אצלו גדול וקטן בשווה ואל הכל הוא פונה" [שם]. גדלות הבורא אינה נמדדת רק על פי ההבנה הפשוטה של האדם. הקב"ה בחר לברוא עולם ולהשפיע חיים ופרנסה להמון בריות ויצורים – קטנים וגדולים. כך בחר הקב"ה להתגלות אלינו ודרך התגלות זו אנו פוגשים את גדולתו האמתית. החוכמה האלוהית מתגלה בכל פרטי המציאות בין בהתבוננות האומרת "מה גדלו מעשיך ה'" ובין בזו המורה "מה קטנו מעשיך".
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הקשר אל ה' – תפילה
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
